פגי ניקול מקלאוד
.jpg) | |
| לידה |
1904 Listowel, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
1949 (בגיל 45 בערך) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Margaret Kathleen Nicol |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| פרסים והוקרה |
Willingdon Prize (1931) Person of National Historic Significance (2011) |
  | |
פגי ניקול מקלאוד (באנגלית: Pegi Nicol MacLeod; 17 בינואר 1904 – 12 בפברואר 1949) הייתה ציירת קנדית, מורה, אמנית מלחמה ופעילת אומנויות.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נולדה בליסטובל, אונטריו, לוויליאם ואלאס ניקול ומירטל אייבי ריגס. פגי הייתה בתם היחידה. המשפחה עברה לאוטווה בשנת 1908 כאשר פגי הייתה בת ארבע, שם הפך אביה למנהל בית הספר הטכני באוטווה.[2] המשפחה התגוררה ברחוב פרנק ופגי למדה בבית הספר היסודי בבית הספר "קרטייה". בשנת 1914, כאשר פרצה המלחמה, עברה המשפחה לטורונטו ופגי למדה במכון הרבורד קולגייט. הם חזרו לאוטווה לאחר המלחמה שם סיימה פגי את לימודיה המוקדמים במכון קולגייט באוטווה.
חינוך לאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1921 נרשמה מקלאוד לבית הספר לאמנות באוטווה שהוקם באותה העת. היא למדה אמנות אצל פרנקלין בראונל בשנים 1922- 1923.[3] בשנת 1923 עברה למונטריאול ללמוד באקול דה ביו-ארטס אצל אדווין הולגייט. בבית הספר הזה היה דגש על לימוד ציור דמויות וציורי חיים.[4] היא למדה במונטריאול עם פול-אמיל בורדו, ליליאן פריימן, גודרידג' רוברטס, אן סאבאג' ומריאן סקוט, שכולם המשיכו להיות אמנים מבוססים בפני עצמם.[5] בשנת 1932 היא זכתה בפרס תחרות האמנויות של וילינגדון בציור.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא התגוררה בטורונטו בין השנים 1934 ל -1937 והתיידדה עם אריק בראון, המנהל הראשון של הגלריה הלאומית של קנדה. היא נישאה לנורמן מקלאוד ב -10 בדצמבר 1936. לאחר מכן עברו בני הזוג לעיר ניו יורק, אך היא חזרה מדי שנה לפרדריקטון, ניו ברנזוויק, שם פתחה עם לוסי ג'רוויס בשנת 1940 מרכז אמנות לאמנים באוניברסיטת ניו ברונזוויק.[6]
קריירה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושאי יצירות האמנות שלה היו של אנשים ונופים. בשנים 1927 ו -1928, בעידודו של האתנוגרף מריוס ברבו, נסעה מקלאוד למערב וצפון מערב קנדה. הודות לברבו ולרכבת הפסיספית הקנדית, מקלאוד קיבלה נסיעות חינם בטיול הקיץ שלה. היא ציירה בתחנת מורלי למרגלות הרוקיס. פגי שהתה בקלגרי עם משפחת פ.ג. גרבוט שתמכה באומנויות, והם נשארו חברים לכל החיים. בעודה שם פגי ציירה דיוקן של אליס גרבוט המדגים את השימוש הגובר שלה בקווי מתאר חזקים. מקלאוד הציגה שניים ממחקרי הדיוקן שלה בתערוכה שארגנה הגלריה הלאומית של קנדה בדצמבר 1927.
תערוכה זו מסמנת את המאמץ האמיתי הראשון לכלול את הייצוג התרבותי של העמים המקוריים בחוף הצפון מערבי, במסגרת מיסוד ההיסטוריה של האמנות הקנדית.
האמנית גם החלה להכין טיוטה של ספר על קורותיה בחוף המערבי. ייתכן שאמה של מקלאוד השמידה את טיוטת הספר. מריאן סקוט הצהירה כי אמה של האמנית השמידה חלק ניכר מיצירותיה המוקדמות. מקלאוד נסעה שוב מערבה בשנת 1928 כדי לצייר באזור נהר סקנה העליון. היא כתבה על מסעותיה במגזין חברת הרכבות הלאומית הקנדית והמאמר מציין את הכתיבה החשובה הראשונה שלה בתחום האמנות.
תערוכת היחיד של פורטרטים, נופים ומחקרים מאת פגי ניקול התקיימה במונטריאול באגודת לאונרדו בין התאריכים 4–11 בפברואר 1928. ובאותה שנה הוזמנה להציג עם קבוצת השבעה בטורונטו.
מקלאוד הייתה עורכת אמנותית של הפורום הקנדי בשנים 1935–1936 וסייעה בהקמת האגודה להלוואות תמונות.
מקלאוד התנגדה למלחמת העולם השנייה, אם כי בשנת 1944 קיבלה את הזמנתה של הגלריה הלאומית של קנדה לצייר סצנות רבות המתארות את מחלקת הנשים בכוחות הצבא כדרך להציג את המלחמה מנקודת מבט נשית.[7]
מחזור מנהטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה היא חזרה לתאר את המראות של העיר ניו יורק ובשנת 1947 הציגה את ציוריה בצבעי שמן ומים בטורונטו, אוטווה ופרדריקטון תחת הכותרת "מחזור מנהטן". מחזור מנהטן התמקד באנשים ובמראות סביב דירתה של מקלאוד ברחוב 88 מזרח בניו יורק. היא כתבה לחברתה ועמיתיה האמנית, איזבל מקלפלין בשנת 1946, כי התגוררה ברחוב 88 במשך שש שנים ועדיין מצאה את המקום מרתק.
מחזור מנהטן הורכב מ -110 יצירות אומנות עד שנת 1947 והייתה הפעם הראשונה בה מקלאוד הציגה סדרת עבודות בקנדה שהתמקדה כולה בתקופתה בניו יורק. התערוכה גם הוצגה בבית הספר לאמנות בויניפג ולאחר מכן בקלגרי, אדמונטון, ויקטוריה וונקובר בשנת 1948.
רטרוספקטיבה מרכזית של עבודתה נערכה בגלרי ולטר קלינקהוף בשנת 1982 ותערוכת רטרוספקטיבה בגלריית רוברט מקלפלין בשנת 1984, יחד עם ספר מכתביה והקדמה מאת ג'ואן מורי.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקלאוד נפטרה מסרטן בעיר ניו יורק בשנת 1949, והותירה אחריה מורשת של יותר מאלף יצירות אמנות הכוללות ציורים רבים וצורות אמנות אחרות, כולל עיצובים לשטיחים. מקלאוד היא אמנית מוערכת שעבודתה בזמן המלחמה, הכוללת יותר ממאה ציורי שמן, מבדילה אותה מרבים מבני דורה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Brandon, Laura (2005). Pegi By Herself: The Life of Pegi Nicol MacLeod, Canadian Artist. Montreal and Kingston: McGill-Queen's University Press
- ^ Brandon, Laura (2005). Pegi by Herself: The Life of Pegi Nicol MacLeod. Montreal and Kingston: McGill-Queen's University Press
- ^ Reid, Dennis (2012). "A Concise History of Canadian Painting," Third Edition, p.192. Oxford University Press, Oxford.
- ^ Murray, Joan (1984). Daffodils in winter : the life and letters of Pegi Nicol MacLeod, 1904-1949. Moonbeam, Ontario: Penumbra Press
- ^ Buchanan, Donald (1950). "The Growth of Canadian Painting," p.70-1. Collins, London.
- ^ Pegi Nicol MacLeod. "Pegi Nicol MacLeod – National Gallery of Canada | National Gallery of Canada". Gallery.ca
- ^ Farr, Dorothy; Luckyj, Natalie (1975). From Women's Eyes: Women Painters in Canada. Kingston: Agnes Etherington Art Centre. pp. 52–53.