פדמלון קלבי
 פדמלון קלבי
| |
|---|---|
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| תת־סדרה: | דמויי-קנגורו |
| משפחה: | קנגוריים |
| סוג: | פדמלון |
| מין: | פדמלון קלבי |
| שם מדעי | |
 Thylogale calabyiפלנרי, 1992 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
פדמלון קלבי (שם מדעי: Thylogale calabyi; קרוי גם וולבי אלפיני) הוא מין של כיסאי נדיר ולא מוכר בסוג פדמלון שאנדמי לאזורים ההרריים באי גינאה החדשה. פדמלון זה מין חדש יחסית: הוא תואר מדעית רק בשנת 1992 על ידי הזואולוג האוסטרלי טים פלנרי (אנ'), וקרוי על שמו של הממולוג האוסטרלי ג'ון קלבי, שחקר רבות את משפחת הקנגוריים. לתקופה קצרה, פדמלון קלבי נחשב כתת-מין של פדמלון כהה, עד שקיבל מעמד של מין נפרד.
מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פדמלון קלבי הוא יונק כיס קומפקטי ועגלגל, עם ראש גדול וקצר ואוזניים גדולות. זנבו קצר ועבה, גפיו הקדמיות קטנטנות וגפיו האחוריות מפותחות וחזקות. הפרווה שלו עבה, צפופה וצמרירית, ונועדה להגן עליו מפני טמפרטורות קפואות בבית גידולו ההררי. צבעו חום אפרורי כהה בחלק העליון, עם גוון חיוור ובהיר יותר בחלק התחתון. יש לו פס בהיר על הירכיים. גופו בנוי בצורה מקושתת המאפשרת לו לצלול במהירות בסבך השיחים ולהיעלם. משקלו נע בין 3 ל-6 קילוגרם, כשהזכרים שוקלים בדרך כלל כפול מהנקבות.
פדמלון קלבי אנדמי לפפואה, בה הוא מוגבל לשלושה הרים מבודדים ומרוחקים זה מזה: הר אלברט אדוארד, הר וילהלם והר גילווה (השניים האחרונים הם ההרים הגבוהים ביותר באוקיאניה). ההימצאות שלו בהרים המבודדים הללו המפוזרים ברכס אואן סטנלי וברכס ביסמרק, עשויה להצביע על כך שטווח התפוצה ההיסטורי שלו ברכסים הללו היה רחב לאין שיעור מהטווח הנוכחי.
פדמלון קלבי חי ברום רכסי ההרים בגובה של 2,800 מטר מעל פני הים ומעלה באזור אקולוגי ייחודי המכונה טונדרה אלפינית, שדומה במובנים רבים לטונדרה ארקטית: הטמפרטורות נמוכות בו בצורה קיצונית עם רוחות עזות, הוא נטול עצים, והצמחייה העיקרית שבו כוללת כרי דשא ושיחים נמוכים לצד טחבים וחזזיות. אף על פי שפדמלון קלבי חי באופן כללי מעל קו העצים, באזורים מסוימים הוא נמצא גם באזור התת-אלפיני בקצה העליון של יערות הגשם הממוזגים שבהם נפוצה תופעת הקרומהולץ.
אין מידע זמין אודות האקולוגיה של המין; סביר להניח, שפדמלון קלבי הוא יונק יחידאי החי מרבית הזמן בגפו להוציא את עונת הרבייה. בהתבסס על אורח החיים האופייני לפדמלונים האחרים, ככל הנראה גם מין זה הוא פעיל לילה או פעיל דמדומים הניזון מעשבים, עלים ועשבי תיבול. הנקבה ממליטה גור אחד בדרך כלל לאחר תקופת היריון קצרה, והגור שוהה בכיס כ-6 חודשים. לא ידוע על טורפים טבעיים של המין מלבד האדם.
מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
פדמלון קלבי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), היות ששטח התפוצה הכולל שלו קטן מ-500 קילומטרים רבועים ומוגבל כולו לכרי דשא תת-אלפינים, כאשר כל האוכלוסייה מרוכזת בחמישה מוקדים הסובלים מירידה באיכות בית הגידול שנגרמת על ידי חזירים פראיים, ומציד על ידי האדם וכלבי בית למזון. שינויי האקלים שמובילים לטמפרטורות קפואות מן הרגיל, הופכים לאיום משמעותי יותר ויותר, ומשפיעים לרעה על איכות בית הגידול ועל יכולת השרידות של הפדמלון.
אין מידע עדכני אודות האוכלוסייה הכוללת של המין, ואף אין מידע על האוכלוסיות המבודדות בהר גילווה והר אלברט אדוארד שבהם הפדמלון דווח כנפוץ בעבר על ידי טים פלנרי. האוכלוסייה על הר וילהלם נכחדה ככל הנראה. פדמלון קלבי אינו נמצא עדיין בשום אזור ממשלתי מוגן, ונדרשת תוכנית שימור מקיפה להצלת המין וכן חקיקת חוקי ציד מחמירים בסביבת המחיה המצומצמת שלו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פדמלון קלבי, באתר ITIS (באנגלית)
- פדמלון קלבי, באתר NCBI (באנגלית)
- פדמלון קלבי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פדמלון קלבי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פדמלון קלבי באתר הרשימה האדומה של IUCN
