פדרו פרננדש דה קיירוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פדרו פרננדש דה קיירוש
Pedro Fernandes de Queirós
Pedro Fernández de Quirós.JPG
לידה 1565
אבורה, פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1614 (בגיל 49 בערך)
פנמה, מלכות המשנה של ספרד החדשה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל מסעות תגלית באוקיינוס השקט
תקופת הפעילות ? – 1614 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פדרו פרננדש דה קיירושפורטוגזית: Pedro Fernandes de Queirós; בספרדית: Pedro Fernández de Quirós, פדרו פרננדס דה קירוס‏; 1563–1614) היה נווט פורטוגזי בשירות ספרד, הידוע בעיקר בזכות מעורבותו במסעות תגליות ספרדיים באוקיינוס השקט, בפרט מסע (1595–1596) אלברו דה מנדניה, ועל הובלת משלחת 1605–1606 שחצתה את האוקיינוס השקט בחיפוש אחר טרה אוסטרליס.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיירוש נולד באבורה, פורטוגל בשנת 1563.[1][2] כאשר המלכויות הפורטוגזית והספרדית אוחדו תחת מלך ספרד בשנת 1580 (בעקבות פניית כס המלוכה הפורטוגזי שנמשכה. במשך שישים שנה, עד שנת 1640, אז שוקמה המלוכה הפורטוגזית), פעל בשירות הצבאי הספרדי בתפקידי ימאי וקנה ניסיון בנייוט ימי. באפריל 1595 הצטרף למשלחתו של אלברו דה מנדניה דה נירה במסעו למושבת איי סולומון, ושימש בה נווט הראשי. לאחר מותו של מנדניה באוקטובר 1595 פיקד על הספינה היחידה שנותרה מהמשלחת והגיעה לפיליפינים בפברואר 1596. איסבל בארטו (אנ'), אשתו הצעירה של מנדניה, שירשה מבעלה את הפיקוד על המשלחת אחרי מותו, נחשבה לאחד הגורמים שהחמירו את האסון שפקד את המסע. היא הואשמה באכזריות כלפי אנשיה, אף שיש מעריכים לחיוב את יכולתה להשליט משמעת ברזל. מסע זה תואר בהרחבה בכתביו של קיירוש ושימש כבסיס לרומן היסטורי "איי האיוולת (אנ')", פרי עטו הסופר הבריטי רוברט גרייבס.

החיפוש אחר טרה אוסטרליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיירוש שהה שמונה עשר חודשים בפיליפינים, אך שב לספרד בשנת 1598, דרך מקסיקו. עם שובו לספרד, עתר למלך פליפה השלישי לתמוך במסע נוסף אל האוקיינוס השקט, בתקווה למצוא יבשת דרומית גדולה שתתבע עבור ספרד. כקתולי אדוק, ביקר קיירוש גם ברומא בשנת 1600, שם השיג את תמיכת האפיפיור, קלמנט השמיני, לצורך בירור נוסף. הוא הרשים מאוד את שגריר ספרד ברומא, הדוכס מסה, שתיאר אותו כ"איש בעל שיקול דעת טוב, מנוסה במקצועו, עובד קשה, שקט ולא שחצן".[1] ברומא כתב קיירוש לראשונה את הדו"ח שלו. על הניווט כמכתב למלך, וחיזק עוד יותר את המוניטין שלו כנווט, והמציא שני כלי ניווט. במרץ 1603 הוסמך סוף סוף קיירוש לחזור לפרו כדי להקים משלחת נוספת, מתוך כוונה למצוא את טרה אוסטרליס, "הארץ הדרומית הגדולה" המיתולוגית, ולתבוע אותה עבור ספרד והכנסייה. קיירוש הגיע לפרו במרץ 1605. משלחתו של קיירוש, כללה 160 איש על שלוש אוניות, "סן פדרו וסן פבלו" (150 טון), "סן פדרו" (120 טון) "לוס טרס רייס" עזב את קייאו ב־21 בדצמבר 1605.[3]

בינואר 1606 הגיעה המשלחת לאי הנדרסון ואי דוצ'י, ואז איי קוק הצפוניים, ואיי בואן ויה במדינת האי קיריבטי.[4] ייתכן גם כי משלחתו ראתה את טהיטי ואיים אחרים בארכיפלג טואמוטו. קיירוש החמיץ את ניו זילנד, בגלל שינוי מסלול השיוט המתוכנן שלו.[1]

במאי 1606 הגיעה המשלחת לאיים שכונו מאוחר יותר "ההיברידים החדשים" – המדינה הנוכחית ונואטו. קיירוש נחת על אי גדול שחשב שהוא חלק מיבשת דרומית, וקרא לה "אוסטרליה דל אספיריטו סנטו".[5] בזכרונותיו בדפוס ובמיוחד במהדורה השמינית (שפורסמה באיטליה, בהולנד, בצרפת, בגרמניה ובאנגליה), מודגש השם, הוא משחק מילים עם השם "אוסטריה". זאת כדי להחמיא למלך פליפה השלישי, שהיה מבית המלוכה האוסטרי.[6] האי שגילה נקרא עדיין אספיריטו סאנטו. הוא הצהיר על כוונתו להקים מושבה, שתיקרא "נובה ירושלים". הוא כנראה זיהה את הקצה הצפוני של אוסטרליה כמתחבר לגינאה החדשה, ליבשת ענקית. כפי שהצטייר במפות כמו אלה של חרארד דה חודה (אנ') ופטרוס פלנקיוס (אנ'). שכן, כפי שאמר בכרך העשירי (עמוד 5): "גינאה החדשה היא הקצה העליון של ארץ אוסטרליה שאליה אני מתייחס".[7]

הלהט הדתי של קיירוש מצא ביטוי בהקמתו של מסדר אבירות חדש, "אבירי רוח הרפאים". מטרת המסדר הייתה להגן על המושבה החדשה. עם זאת, תוך שבועות הרעיון של מושבה ננטש עקב עוינותם של התושבים המקומיים ומחלוקות בין הצוות.

לאחר שישה שבועות חזרו ספינותיו של קיירוש לים כדי לחקור את קו החוף. בלילה של 11 ביוני 1606 נפרד קיירוש בסן פדרו וסן פבלו מהספינות האחרות בגלל מזג אוויר הגרוע ולא הצליח (או כך לפחות אמר אחר כך) לחזור למעגן הבטוח באספיריטו סנטו. לאחר מכן הוא הפליג אל אקפולקו במקסיקו, שם הוא הגיע בחודש נובמבר 1606.

מבלי שהשלים את משימתו, חזרתו למקסיקו הייתה קריטית מאוד, היא נראתה כמרד והראתה כושר מנהיגות עלוב שלו כמפקד ורב חובל.[8]

כעבור שבועיים לקח את הפיקוד לואיס ואס דה טורס, לאחר שחיפש לשווא את קיירוש בהנחה שאונייתו טבעה. דה טורס עזב את אספיריטו סנטו והגיע בהצלחה למנילה, מרכז השלטון בהודו המזרח ספרדי במאי 1607, לאחר שמיפה את קו החוף הדרומי של גינאה החדשה. כך עבר דרך המיצר הנושא את שמו, בין אוסטרליה לגינאה החדשה. טורס לא היה מודע לקרבתו לחוף הצפוני של אוסטרליה, קצת מעבר לאופק ממסלולו.[9]

באחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת העולם של הסל חריץ, 1612, המסמנת את ממצאי דה קיירוש

פדרו דה קיירוש חזר למדריד בשנת 1607. נחשב כחסר תועלת ובילה את שבע השנים הבאות בעוני. קיירוש כתב מספר דו"חות על הפלגתו ובתקופה זו שלח למלך פיליפה השלישי יותר מ-65 מכתבים בהם התחנן למימון מסע חדש. קיירוש נשלח לבסוף לפרו עם מכתבי תמיכה, אך למלך לא הייתה כוונה ממשית לתמוך במשלחת נוספת, שכן מועצת המלוכה חששה שספרד לא תוכל להרשות לעצמה תגליות חדשות באוקיינוס השקט.[9]

קיירוש מת בדרך, בפנמה, בשנת 1614.

בשנת 1589 נשא לאישה את דונה אנה צ'קון ממדריד, ונולדו להם בן ובת.[1]

מסמכי המסע של קיירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר מסמכים המתארים את הפלגותיו של קיירוש.. המשמעותיים ביותר הם זכרונותיו של קיירוש שהוגשו למלך פיליפה השלישי בנוגע למסע ותיאור קצר שמסר טורס למלך (1607),[10] סיפורו של פראדו על המסע, שמהווה תוסף חשוב למכתב טורס שנכתב למלך ספרד ב־12 ביולי 1607. סיפורו של פראדו הוא התיעוד היחיד, מלבד המכתב, שמכסה את המסע למנילה.[11] כמו כן קיימים ארבעה תרשימים של גינאה החדשה.[12]

זכרונותיו של חואן לואיס אריאס דה לויולה למלך פליפה הרביעי (נכתבו בערך בשנת 1630 והתבססה על דיונים בין קיירוש ללויולה).[13]

מרבית המסמכים של תגליותיו של לואיס ואס דה טורס לא פורסמו אלא הועברו לארכיון הספרדי, כולל סיפורו הארוך של פראדו ותרשימים נלווים.

זמן מה בין 1762 ל־1765, ראיונות כתובים של משלחת טורס נקראו על ידי אלכסנדר דאלרימפל, ההידרולוג הראשי של האדמירליות הבריטית. דאלרימפל יצר מפת סקיצות שכללה את הפלגות קיירוש-טורס לג'וזף בנקס שללא ספק העביר את המידע הזה לג'יימס קוק.[14][15]

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיירוש שלח לפחות 50,[2] אולי 65,[16] מכתבים למלך בין 1607 ל־1614. אף על פי שרובם היו כתובים בכתב יד, קיירוש דאג כי ארבעה עשר יודפסו ויוצגו בפני המלך. העתקים של שלושה עשר מתוך מכתבים אלה שרדו. 1617 עשוי להיות התאריך של התרגום הראשון לאנגלית לאחד מכתבי הזיכרון של קיירוש, כטרה אוסטרליס אינקוגניטה, או תגלית דרום-מזרחית חדשה.[17] תיאור המסע והתגליות של קיירוש פורסם באנגלית על ידי סמיואל פרצ'ס באוסף סיפורי המסעות שראה אור ב-1625.[18] נראה כי דיווח זה מבוסס על מכתב של קיירוש למלך בשנת 1610, השמיני במניין.

קיירוש ואוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 טענו כמה קתולים אוסטרליים כי קיירוש היה למעשה זה שגילה את אוסטרליה, לפני הפרוטסטנטים וילם יאנסזון, אבל ינזון טסמן וג'יימס קוק. הארכיבישוף של סידני בשנים 1884–1911, פטריק פרנסיס מורן (אנ'), טען שזו עובדה שנלמדה בבתי הספר הקתולים במשך שנים רבות.[19] הוא טען כי האתר האמיתי של ירושלים החדשה של קיירוש היה ליד גלדסטון בקווינסלנד, מה שנתמך על ידי אלמנטים בתיאור שלו על פני הקרקע שגילה, כגון קביעתו כי "אורכו הוא ככל כל אירופה ואסיה הקטנה כמו עד לים הכספי ופרס, עם כל איי הים התיכון והאוקיינוס המקיף, כולל שני האיים של אנגליה ואירלנד. החלק הנסתר הזה הוא רבע מהעולם".[9][20]

קיירוש בספרות בת ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סמך מסורת זו כתב המשורר האוסטרלי ג'יימס מקולי (אנ') (1917–1976) אפוס בשם " קפטן קירוס" ( פורסם ב-1964), שבו תיאר את קיירוש כקדוש מעונה בציוויליזציה הנוצרית הקתולית (אם כי לא חזר על הטענה כי קיירוש גילה את אוסטרליה). הגוונים הפוליטיים של השיר התקבלו בקרירות בתקופה שבה עדיין שררה באוסטרליה המחלוקת הקתולית-פרוטסטנטית. הסופר האוסטרלי ג'ון טוהיי פרסם ב-2002 רומן בשם Quiros. [21] הסופר הבריטי רוברט גרייבס מתאר את המשלחת משנת 1595 ברומן היסטורי, "איי האיוולת (אנ')", שנכתב בשנת 1949. בהקדמתו ציין את מקורותיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kelly, Celsus (1966), La Austrialia del Espíritu Santo: the journal of Fray Martin de Munilla, O.F.M., and other documents relating to the voyage of Pedro Fernández de Quirós to the South Sea (1605-1606) and the Franciscan Missionary Plan (1617-1627), Cambridge, published by the Hakluyt Society at Cambridge University Press, (Works issued by the Hakluyt Society, 2nd ser., no. 126-127).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 "Quiros, Pedro Fernandez de (1563–1615)", Australian Dictionary of Biography, National Centre of Biography, Australian National University, retrieved 2019-01-17
  2. ^ 1 2 "The Spanish quest for Terra Australis". Discover Collections. State Library of New South Wales. Retrieved 20 August 2013.
  3. ^ Estensen, M. (2006) Terra Australia Incognita; The Spanish Quest for the Great South Land p.111-113. Allen & Unwin, Australia
  4. ^ Maude, H.E. (1959). "Spanish Discoveries in the Central Pacific: A Study in Identification". The Journal of the Polynesian Society. 68 (4): 284–326.
  5. ^ Sir Clements Markham (ed.), The Voyages of Pedro Fernandez de Quiros, 1595 1606, Hakluyt Society, 1904, Vol.1, pp.251, 478; Brendan Whyte, “Australia or Austrialia? A Correction”, The Globe, no.69, 2011, p.51; Rupert Gerritsen, "A Note on Australia or Austrialia", The Globe, no.72, 2013, pp.23-30; Margaret Cameron-Ash, "Juggling ‘Australia’, ‘Austrialia’ and ‘New Holland’", The Globe, no.73, 2013, pp.29-38.
  6. ^ A. Lodewyckx, "The Name of Australia: Its Origins and Early Use", The Victorian Historical Magazine, vol.13, no.3, June 1929, pp.99-115.
  7. ^ Queirós, Pedro Fernandes de (1609), Señor : el capitan Pedro Fernandez de Quiros, con este son ocho los memoriales que a V.M. he presentado en razon de las poblacion q se deue hazer en las tierras que V.M. mandò que descubriesse en la parte Austral incognita, s.n, retrieved 21 August 2013
  8. ^ "Prado y Tobar - Relacion sumaria del del descubrimto. que enpeco pero fernandez de quiros...y le acabo El capan don diego de prado...con asistencia del capan luis baes de torres". Library Catalogue. State Library of New South Wales. 1614–1615.
  9. ^ 1 2 3 "Maritime Exploration of Australia: Pedro Fernandez De Quiros". www.australiaforeveryone.com.au. Retrieved 2019-01-17.
  10. ^ See Chapter XII of Collingridge, G.(1895) The First Discovery of Australia, for part of Torres account at [2] A longer translation is included in his 1895 book The Discovery of Australia, Golden Press reprint, 1983
  11. ^ Ida Leeson (1936). The Mitchell Library, Sydney : historical and descriptive notes. State Library of New South Wales, Sydney.
  12. ^ Hilder, B.(1980) The Voyage of Torres University of Queensland Press, St. Lucia,
  13. ^ Hilder, B (1980) p.175-176
  14. ^ Hilder, B (1980) p.31
  15. ^ Estensen, M.(2006)p.222
  16. ^ "Pedro Fernandez De Quiros". History of Australia Online. Retrieved 22 August 2013
  17. ^ The La Trobe Library of Victoria lists a copy of this as one of its rare books "Archived copy". Archived from the original on 2007-09-03. Retrieved 2007-12-09.
  18. ^ Hakluyt posthumus, or, Purchas his Pilgrimes, Vol iv, pp.1422–1432
  19. ^ Moran, cited in Richardson, W.A.R. (2006) Was Australia charted before 1606? p. 20. National Library of Australia
  20. ^ Cardinal Moran's Discovery of Australia by de Queirós in the Year 1606
  21. ^ Quiros, Toohey, J. (2002) Duffy & Snellgrove; Potts Point, N.S.W