פהלאווים
הפהאלווים הם עם המוזכר בטקסטים הודיים עתיקים. לפי פטריק קרנגי,[2] אתנוגרף מתקופת הראג' הבריטי, החיבור "וארטיקה" של המתמטיקאי והכוהן הודי ההודי קטיאיאנה (אנג')בן המאה ה-4 לפנה"ס מזכיר את ה"סאקה-פרתאווה", ומפגין מודעות לסאקה-פרתים הללו, כנראה בדרך של מסחר. הידע על הפהאלווים נגזר מההתייחסויות הספרותיות בטקסטים כמו חוקי מנו, פוראנות (אנג') שונות, הראמאיאנה, המהאבהארטה והברהאט סמהיטה (אנג').
בפוראנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפהאלווים מוזכרים בטקסטים פוראניים שונים כמו ואיו פוראנה (אנג'), בראהמאנדה פוראנה (אנג'), מרקאנדיה פוראנה, מטסייה פוראנה (אנג') וומאנה פוראנה (אנג').
הרשימה של האינדולוג הגרמני ויליבאלד קירפל (אנג') של מדינות אוטארפאתה (אנג')[א] ממקמת את הפהאלווים יחד עם הטוכארים, הצ'ינאים (אנג'), אנגאלוקיקים, ברבארים, קמבוג'ים (אנג'), דראדים (אנג'), בהליקים ומדינות אחרות של חטיבת ה"אודיצ'ייה" (סנסקריט: "הצפונית") של הודו העתיקה.
הבראהמאנדה פוראנה, הוואיו פוראנה ועוד כמה פוראנות מזכירות את הפהאלווים עם שבטי אוטארפאתה או צפון מערב. הטקסט מהמאה ה-6 לספירה מרקאנדיה פוראנה מפרט את שמות העמים פהאלווים, קמבוג'ים, דראדים, בהליקים, ברבארים, טוכארים, פראדים, צ'ינאים, למפאקים, כתושבי מדינות בחטיבת אודיצ'יה (אוטארפאתה). עם זאת, הפרק ה-58 של המרקאנדיה פוראנה מתייחס גם ליישובים נוספים של הפהאלווים והקמבוג'ים וממקם את שניהם ספציפית בדרום-מערב הודו כשכנים למדינות סינדהו, סאובירה (אנג') ואנרטה (החלק הצפוני של סאוראשטרה). גם הברהאט סמהיטה (אנג') של האסטרונום ההודי הקדום וראהאמיהירה (אנג') מהמאה ה-6 ממקמת את ממלכות הפהאלווים והקמבוג'ים בדרום-מערב הודו, סביב גוג'ראט-סאוראשטרה.[3]
פוראנות כדוגמת ואיו קובעים גם שהאוטארפאתה (אודיצ'יה), כוללת את הפהאלווים, הפראדים, הגנדהארים, הסאקה, היוואנים, הטוכארים, הקמבוגאים ורבים אחרים שפעלו נגד קאלקי (אנג')[ב] והושמדו על ידו בקאלי יוגה (אנג').[ג] ונאמר שהם הושמדו על ידי המלך פראמיטי בסוף עידן קאלי לפי עדויות פוראניות.
על פי ואיו פוראנה ומאטסייה פוראנה, הנהר צ'אקשו (אוקסוס או אמו דריה) זרם דרך המדינה של הפהאלווים.
פנקה גנאהאס, או חמישה שבטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפוראנות מקשרים את הפהאלווים עם היוואנים (יוונים), הסאקה, הקמבוג'ים והפראדים וממתגים אותם יחד בתור פנקה גנאהאס (חמישה שבטים). חמשת השבטים הללו היו בעלי ברית צבאיים של ה"האיהאייה" או הטלג'ונגה קשטרייה של הידאווה (אנג') והיו אחראים בעיקר להדיח את המלך באהו של קוסאלה.
מאוחר יותר, המלך סגארה, בנו של המלך באהו, הצליח להביס את האיהאייה או הטלג'ונגה יחד עם חמשת השבטים הללו. על פי דיווחים פוראניים, המלך סגארה הדיח את הפראדים וחברים אחרים (הסאקה, היוואנים, הקמבוג'ים והפהאלווים) מהפנקה-גנאהאס הידועה ממעמד הקשטרייה שלהם והפך אותם למלקצ'ה (אנג').[ד] לפני תבוסתם בידי המלך סגארה, חמשת השבטים האלה נקראו קשטרייה-פונגאבה ("הראשונה מבין הקשטריות").
ברמאיאנה ובמהבהראטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבלאקנדה של הרמאיאנה מקבצת את הפהאלווים עם הסאקה, הקמבוג'ים, היוואנים, המלקצ'ה והקיראטה (אנג') ומתייחסת אליהם כבעלי ברית צבאיים של החכם וסישתה (אנג') נגד מלך החכמים הוודי וישוואמיטרה (אנג').
הקישקינדה קנדה של הרמאיאנה ממקם את הפהאלווים בטריטוריות הטרנס-הימלאיה, כלומר בסקאדוויפה.
האוטארפאתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפוס מהבהראטה מעיד שנאקולה (אנג')[ה] הביס את הפהאלווים במהלך המשלחת המערבית שלו. מלכי הפהאלווים נכחו גם בטקס הראג'אסויה (אנג') של המלך יודהישתירה (אנג').
המהבהראטה גם מקשרת את הפהאלווים עם הסאקה, יוואנים, גנדהארים, קמבוג'ים, טוכארים, סבארים, ברבארים, ומתייחס אל כולם כשבטים הברבריים של אוטארפאתה (אנג').[א]
האודיוגה-פרווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבל האודיוגה-פרווה של המהאבהארטה מקבץ את הפהאלווים עם הסאקה, הפראדים והקמבוג'ים-רישיקים וממקם את כולם באזור אנופה או בסביבתו במערב הודו.
התייחסות אפית זו מרמזת על כך שחלקים מהפהאלווים, הסאקה, הפראדים והקמבוג'ים שכנו גם במערב הודו ליד סאוראשטרה-מהאראשטרה.
מלחמת קורוקשטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפהאלווים יחד עם הסאקה, קיראטה, יוואנים, בין היתר, הצטרפו לבנו של סרדוואט קריפאצ'ריה, הקשת רם הנפש והאדיר, ותפסו את עמדותיהם בנקודה הצפונית של הצבא.
בטקסטים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנוסמרוטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנוסמרוטי קובע שהפהאלווים ועוד כמה שבטים כמו הסאקה, היוואנים, הקמבוג'ים, הפראדים, הדראדים, הקהאסים היו במקור במעמד של אצילים (קשטריה), אך מאוחר יותר, בשל אי ציותם לקודי קשטריה הנועזים והזנחת האבירות, הם שקעו בהדרגה למעמד של מלקצ'ה (אנג').
המחזה מודרארקשאסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה הבודהיסטי מודרארקשאסה (אנג') מאת המחזאי ההודי וישאקהאדטה (אנג') בן המאה השישית והטקסט הג'ייני פרישישטאפראוון (אנג') מתייחסים לברית של צ'נדרגופטה מאוריה עם מלך ההימלאיה פרוואטקה. ברית ההימלאיה הזו העניקה לצ'נדרגופטה צבא רב עוצמה שהורכב מהשבטים הלוחמים ששכנו בגבולה של הודו: הסאקה, הקמבוג'ים, היוואנים, הפהאלווים ובהליקים, שבהם הוא השתמש כדי להרחיב את האימפריה המאורית שלו בצפון הודו.
בריהאט-קתה-מנג'ארי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבריהאט-קתה-מנג'ארי של איש האשכולות ההודי קשמנדרה (אנג') בן המאה ה-11 מספר שבסביבות שנת 400, מלך הגופטה ויקראמדיטיה (צ'אנדראגופטה השני (אנג')) "פרק את עול האדמה הקדושה מהברברים" כמו השאקים, המלקצ'ה, הקמבוג'ים, היוואנים, הטוכארים, הפראסיקים, ההונה, על ידי השמדת "האנשים המרושעים" הללו לחלוטין.
קוויאמימשמסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוויאמימשמסה מהמאה ה-10 עדיין מפרטת את הסאקה, הטוכארים, הווקאנים, ההונה, הקמבוג'ים, הבהליקים, הפהאלווים, טנגאנה, טורוקשים יחד ומציינת אותן כשבטים הממוקמים בחטיבת האוטארפאתה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gupta, Swarajya Prakash (1980). The Roots of Indian Art: A Detailed Study of the Formative Period of Indian Art and Architecture, Third and Second Centuries B.C., Mauryan and Late Mauryan (באנגלית). B.R. Publishing Corporation. pp. 88, 122. ISBN 978-0-391-02172-3.
- Sen, Sailendra Nath (1999). Ancient Indian History and Civilization. New Age International. ISBN 9788122411980.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 השם של החלק הצפוני של ג'מבודוויפה (אנג') (תת-היבשת ההודית) בטקסטים הינדיים ובודהיסטים עתיקים. שווה ערך לצפון הודו של ימינו, אחת מ"היבשות" במיתולוגיה הינדואית.
- ↑ ההתגלמות העשירית של האל וישנו
- ↑ בהינדואיזם, הוא הרביעי, הקצר והגרוע מבין ארבעת היוגות (עידני העולם) במחזור היוגה,
- ↑ מונח בסנסקריט המתייחס לאלה ששפתם בלתי מובנת, זרים או פולשים הנחשבים לנבדלים ונפרדים מהשבטים הוודים.
- ↑ הרביעי מבין חמשת האחים פנדאווה באפוס ההודי העתיק, המהאבהארטה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ O'Brien, Patrick Karl (2002). Atlas of World History (באנגלית). Oxford University Press. p. 43. ISBN 9780195219210.
- ↑ Carnegy, Patrick (1868). Notes on the races tribes and castes inhabiting the province of Avadh [Oudh]. Lucknow: Government of Oudh. p. 4.
Native ethnologists... say that of the six remaining original races of which they take cognizance [...] that the Pahluv are probably those people who spoke Pahluvi or Pehlvi, a language of Persia...
- ↑ Singh, M. R. (1972). Geographical data in the early Purāṇas: A critical study. Calcutta: Punthi Pustak. LCCN 72903450. OCLC 736935. A revision of the author's thesis, University of Rajasthan, 1967.
- 1 2 Vishnu, Asha (1993). Material Life of Northern India: Based on an Archaeological Study, 3rd Century B.C. to 1st Century B.C. (באנגלית). Mittal Publications. p. 141. ISBN 9788170994107.