פה בארץ חמדת אבות

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת הוא שירם של ישראל דושמן וחנינא קרצ'בסקי על פי החוקר אליהו הכהן הולחן השיר במנגינת הרמן צבי ארליך, של "השיר היידי "גלות מאַרש" (גּוֹלוּס מַרְשׁ)" מאת מוריס רוזנפלד; ו"נכתב בעקבות הציור "גלות" של שמואל הירשנברג". הולחן על ידי צבי הרמן ארליך.^[1]^[2] מילות השיר מבטאות את הרעיון הציוני, ובכלל זה את שאיפות היישוב היהודי והעולים לארץ ישראל. השיר מתאר שאיפות היהודים באשר לארץ ישראל, ובהן חיי יצרנות ועשייה ותחיית השפה העברית. יש הטוענים כי מילות השיר נכתבו כאנטיתזה למילותיו היידיות המקוריות, המתייחסות אל קושי ומרירות הגלות.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת
תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת,
פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר,
חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר,
פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה,
פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,
שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,
גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,
כְּבָר הֵנֵצּוּ נִצָּנִים.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,
שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,
גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,
עוֹד יָבוֹאוּ זֵרְעוֹנִים.

מילות השיר המקורי ביידיש	תרגום לעברית
מיט דעם וואנדערשטאָק אין האַנט, אָן אַ היים אוּן אָן אַ לאַנד, אָן א גואל, אָן אַ פרייַנד, אָן אַ מאָרגען, אָן א הייַנט, ניט געדולדעט נאָר געייאָגט, וווּ גענעכטיקט ניט געטאָגט. אימער וויי, וויי, וויי, אימער גיי, גיי, גיי, אימער שפאַן, שפאַן, שפאַן כל זמן כוח איז פאַראַן…	עִם מַקַּל הַנְּדוּדִים בַּיָּד, לְלֹא בַּיִת וּלְלֹא אֶרֶץ, לְלֹא גּוֹאֵל, לְלֹא חָבֵר לְלֹא מָחָר, לְלֹא הַיּוֹם, אֵין סוֹבְלָנוּת, רַק רְדִיפָה, הֵיכָן שֶׁלָּנִים לֹא נִשְׁאָרִים (לַמָּחֳרָת) תָּמִיד עֶצֶב, עֶצֶב, עֶצֶב, תָּמִיד לֵךְ, לֵךְ, לֵךְ, תָּמִיד נְדֹד, נְדֹד, נְדֹד כָּל עוֹד יֵשׁ כּחַ.
אונדזער גבֿורה ליגט אין שטױב, אונדזער תּורה איז רױב, אונדזער נאָמען – אַ געפֿאַר, אונדזער ײחוס נאָר אַ צער, אונדזער גאונות נאָר אַ חטא, אונדזער פֿײַנקײט אַ געשפּעט... אימער שלעכט, שלעכט, שלעכט, אימער קנעכט, קנעכט, קנעכט, אימער זוך, זוך, זוך, זעגן אין דעם שונאס פֿלוך...	גְּבוּרָתֵנוּ מֻטֶּלֶת בָּאָבָק, תּוֹרָתֵנוּ הִיא גֵּזֶל, שְׁמֵנוּ – סַכָּנָה, הַיִּחוּס שֶׁלָּנוּ – רַק צַעַר, גְּאוֹנוּתֵנוּ הִיא רַק חֵטְא, הוֹגְנוּתֵנוּ לַעַג. תָּמִיד רַע, רַע, רַע, תָּמִיד עֶבֶד, עֶבֶד, עֶבֶד תָּמִיד חַפֵּשׂ, חַפֵּשׂ, חַפֵּשׂ בְּרָכָה בְּקִלְלַת הַשּׂוֹנֵא.
און אַזױ-אָ יאָר נאָך יאָר, און אַזױ-אָ דור נאָך דור, אָן אַ האָפֿענונג, אָן אַ צװעק, אײַנגעהילט אין גרױל און שרעק, װאַנדלען מיר װילד-אױס װילד-אײַן פֿון ייסורים נאָר צו פּײַן... אימער טרעט, טרעט, טרעט, אימער בעט, בעט, בעט, אימער נױט, נױט, נױט און קײן גליק זאָגאַר צום טױט.	וְכָךְ – שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְכָךְ דּוֹר אַחַר דּוֹר, לְלֹא תִּקְוָה, לְלֹא מַטָּרָה, עֲטוּפִים בְּאֵימָה וּבְפַחַד, מִתְהַלְּכִים אָנוּ בִּפְרָאוּת (בְּבַרְבַּרִיּוּת), בְּיִסּוּרִים רַק לִסְבֹּל. תָּמִיד דְּרֹך, דְּרֹךְ, דְּרֹךְ, תָּמִיד בַּקֵּשׁ, בַּקֵּשׁ, בַּקֵּשׁ, תָּמִיד עֹנִי עֹנִי עֹנִי, אֵין (מְעַט) אֹשֶׁר אֲפִלּוּ לִפְנֵי הַמָּוֶת.

יצירת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נוצר בעקבות פנייתו של חיים בוגרשוב כאשר היה מנהל הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. הוא פנה אל דושמן וקרצ'בסקי בבקשה שייצרו שיר לכת עברי שאותו ישירו התלמידים בעת טיוליהם בארץ ישראל. השניים נענו לבקשתו וכתבו את מילות השיר.

השיר נעשה אהוד מאוד ביישוב העברי בארץ ישראל, ובהמשך נודע גם בארצות הגולה, שם הוחלפה המילה "פה" למילה "שם" (כך לדוגמה שונה המשפט הראשון בשיר מ-"פה בארץ חמדת אבות" ל-"שם בארץ חמדת אבות").

ברבות הזמן הפך השיר לסמל ציוני מובהק והוא מושר בכינוסים ציוניים שונים, ובכללם מדי שנה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב יום העצמאות.