לדלג לתוכן

פואד סאבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פואד סאבא
فؤاد سابا
לידה 1902
שפרעם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1984 (בגיל 82 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פואד סאבא (בערבית: فؤاد سابا; 14 בדצמבר 1902 – 27 באוגוסט 1984) היה רואה חשבון, איש עסקים ופוליטיקאי ערבי פלסטיני נוצרי בתקופת המנדט הבריטי. נחשב לאחד ממומחי הכלכלה של התנועה הלאומית הפלסטינית בתקופה זו.[1]

ראשית חייו והשכלתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פואד סאבא נולד בשפרעם, בשלהי התקופה העות'מאנית, ב-14 בדצמבר 1902.[2] הוא היה בנם של סאלח סאבא, כומר אנגליקני,[3] ולואיזה מאייר (Louisa Meyer).[4]

סאבא למד בבית הספר האורתודוקסי, בבית הספר המרוני, בבית הספר התיכון פררה (Frères) בחיפה ובבית הספר סנט ג'ורג' בירושלים.[4] ב-1921 הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה האמריקאית בביירות, שם קיבל תואר ראשון במסחר בשנת 1924. נושא עבודת הגמר שלו היה "The Necessary Reconstruction in Palestinian Trade". לאחר מכן באותה שנה נסע לאנגליה כדי להתמחות בראיית חשבון.[4]

לאחר סיום לימודיו באנגליה, שב לירושלים ולימד זמן מה בקולג' טרה סנטה הקתולי בירושלים.[4] הוא הוסמך כרואה חשבון,[4] וקיבל רישיון מטעם "המכון לרואי חשבון מוסמכים" (אנ') בבריטניה.[5]

קריירה ופעילות ציבורית ופוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוועד הערבי העליון, 1936. פואד סאבא עומד מימין.
חמשת הגולים הפלסטינים בסיישל, 15.12.1938. פואד סאבא עומד מימין.

בשנת 1926 פואד ואחיו עזיז ייסדו את חברת ראיית החשבון, "סאבא ושות'" (Saba & Co. IP).[4] החברה התרחבה עם הזמן, ופתחה סניפים בחיפה וביפו.[2] מאוחר יותר נפתחו סניפים שלה בביירות, עמאן, דמשק ובגדאד.[3] סאבא היה מבקר החשבונות הערבי הפלסטיני הראשון בעל רישיון שעבד תחת המנדט הבריטי.[6]

סאבא היה מעורב בהקמת הבנק הערבי בשנת 1930,[4] ועבד כמבקר חשבונות (אודיטור) של הבנק. הוא גם היה מעורב בהקמת ו"קופת האומה" הפלסטינית בשנת 1932.[4] באותה שנה נבחר כאחד מארבעה נציגים מטעם "ועידת הנוער" לנהל את הקופה.[7] ב-1935 התכנסה שוב "ועידת הנוער", ונטלה לידיה את היוזמה לייסד מחדש את "קופת האומה". באותה שנה הורכבה מועצת החברה, שכללה אישים מכל הזרמים שבציבור הערבי, ובהם גם סאבא.[8] סאבא היה חבר בכיר במפלגה הערבית הפלסטינית,[2] שקמה באותה שנה. בשנת 1935 ייסד את "חברת ההוצאה לאור הערבית" בירושלים. החברה הפיקה שני מגזינים על ענייני כלכלה ערביים, "ענייני כלכלה ערביים" (1935–1936) ו"פלשתינה ועבר הירדן" (1936–1937). האחרון פורסם באנגלית, ושניהם נערכו על ידי סאבא.[4] הוא גם ייסד את "סוכנות הידיעות הערבית".[4]

ביוני 1936 מונה סאבא למזכיר הוועד הערבי העליון, במקום עיזאת דראוזה שנעצר.[1][9] הוא העיד כנציג הוועד בפני ועדת פיל.[4] בספטמבר 1937 השתתף בקונגרס הסורי הלאומי שנערך בבלודאן.[4] בעקבות רצח המושל הבריטי של מחוז הגליל לואיס אנדרוז ב-26 בספטמבר 1937, ב-1 באוקטובר נעצר סאבא על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ויחד עם חברי הוועד הערבי העליון חוסיין אל-ח'אלדי, יעקוב אל-ע'וסיין, אחמד חילמי עבד אל-באקי ורשיד אל-חאג' אבראהים, הוא גורש לאיי סיישל שבאוקיינוס ההודי.[10] הגולים גורשו על המשחתת HMS Active (אנ') ב-1 באוקטובר והגיעו לאי ב-11 באוקטובר 1937.[11]

לקראת ועידת השולחן העגול שעמדה להיערך בלונדון ב-1939, הסכימו הבריטים כצעד בונה אמון לשחרר את גולי סיישל.[12] ב-28 בדצמבר 1938 הסתיימה גלותם, והם נשלחו למצרים,[13] וב-1 בינואר 1939 הגיעו לעיר סואץ.[12] סאבא הצטרף כיועץ למשלחת הפלסטינית לוועידת השולחן העגול, שנערכה בארמון סנט ג'יימס בלונדון בפברואר 1939.[12][14]

בפברואר 1940 בוטל צו הרחקה, שעמד נגד סאבא ואלפרד רוק, חבר נוצרי נוסף בוועד הערבי העליון, והשניים היו חופשיים לחזור לארץ ישראל.[15] סאבא התיישב בביירות והתגורר שם עד 1942.[2] לאחר חזרתו לירושלים, הוא המשיך לעבוד במשרד רואי החשבון שלו והיה אחד ממייסדי חברת הביטוח "Arabia Insurance Company" וחברת ההשקעות "Al Mashriq Investment Company".[4] הוא גם הפך לעמית במכון הבוררים בפלשתינה (Institute of Arbitrators) בתקופה זו. בשנת 1947 הוא פרסם ספר בערבית בשם "מס הכנסה ובעיותיו בפלסטין".[4]

בשנת 1948 כבר היו לחברת "סאבא ושות'" סניפים בעבר הירדן, סוריה, לבנון, עיראק ומצרים.[6] בעקבות הנכבה בשנת 1948, העביר סאבא את המטה הראשי של החברה, בתחילה לעמאן לפרק זמן קצר ומשם לביירות.[4] החברה פתחה סניפים נוספים בכווית בשנת 1949, ובערב הסעודית ובלוב בשנת 1957.[3] היא הפכה לחברת ראיית החשבון המקיפה ביותר במזרח התיכון והתמזגה עם החברה הבינלאומית "דלויט וטוש" בשנת 1990.[5]

חייו האישיים ומותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאבא היה נשוי למוהיבה ח'טאר מעלוף, ונולדו להם שלושה ילדים: שני בנים, סוהיל ופאוזי, ובת אחת, נדיה.[4] אשתו, מוהיבה, הייתה ממוצא לבנוני.[5] פאוזי מת בברבדוס ב-18 בספטמבר 2000.[16] סוהיל מת ב-8 בפברואר 2023.[17]

פואד סאבא נפטר בביירות ב-27 באוגוסט 1984, ונקבר שם.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פואד סאבא בוויקישיתוף
  • פואד סאבא, ערך ביוגרפי ב"אנציקלופדיה אינטראקטיבית של השאלה הפלסטינית" (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עם עובד, תל אביב תש"ז, עמ' 297–298.
  2. ^ 1 2 3 4 Saba, Fuad (1902-1984), באתר Passia
  3. ^ 1 2 3 From One Room to an Entire Region: The Saba & Co. Story, באתר של Deloitte
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 פואד סאבא, ערך ביוגרפי.
  5. ^ 1 2 3 The Fuad Suhail Saba Collection of Books on Palestine. Brown University Library
  6. ^ 1 2 Khalidi, Walid. Before Their Diaspora: A Photographic History of the Palestinians, 1876-1948. Washington, D.C.: Institute for Palestine Studies, 1991, p. 280
  7. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, תל אביב 1978, עמ' 34.
  8. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עמ' 352.
  9. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 231.
  10. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עמ' 309; יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 278.
  11. ^ "Deported Arab leaders in the Seychelles". The Times. No. 47813. Mahe. 12 October 1937
  12. ^ 1 2 3 יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עמ' 313.
  13. ^ "Arab Leaders' Return From Exile". The Times. No. 48189. Aden. 29 December 1938
  14. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 335.
  15. ^ "Telegrams in brief". The Times. No. 48535. 9 February 1940
  16. ^ "Deaths". The Times. 26 September 2000
  17. ^ "Announcement of the Passing of Suhail F. Saba, Partner, Friend, and Colleague". sabaip.com. 8 February 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פואד_סאבא&oldid=41943367"