פואה גרינשפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פואה גרינשפון
לוחית זיכרון על ביתו של פואה גרינשפון ברח' חיסין 18 בתל אביב

פּוּאָה גרינשפּוֹן (16 באפריל 190026 בספטמבר 1966) היה מלחין, מורה למוזיקה ויצרן כלי נגינה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באודסה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה) ב-1900, וב-1904 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, לאחר שאביו, נחום גרינשפון, שהיה יוצק ברזל במקצועו, הוזמן לנהל את בית היציקה של ליאון שטיין, חלוץ התעשייה הישראלית, בנווה צדק.

למד בגימנסיה הרצליה והיה תלמידו של המורה למוזיקה והמלחין חנינא קרצ'בסקי. גרינשפון היה מהתלמידים הראשונים של קונסרבטוריון שולמית ולמד נגינה בכינור אצל משה הופנקו.

ב-1917 גורש ביחד עם תושבי תל אביב על ידי הטורקים. משפחתו השתקעה בחיפה, שם היה אביו למנהל בית יציקה ומורה בבית המלאכה שליד הטכניון. גרינשפון הופיע שם בקונצרטים של מוזיקה קאמרית. הוא ניגן גם לפני גנרל אוטו לימן פון סנדרס שהיה באותה תקופה מפקד כוחות הצבא העות'מאני בארץ ישראל. גרינשפון לימד מוזיקה בבית הספר הריאלי ובאותו זמן החל להלחין את שיריו הראשונים.

ב-1923 יצא לאיטליה להשתלם בנגינה ובלימוד הוראת כינור בקונסרבטוריון וֶרדי במילאנו.

ב-1928 חזר ארצה ומונה למורה לזמרה ומוזיקה בגימנסיה הרצליה, לאחר שתפקיד זה התפנה עקב מותו של חנינא קרצ'בסקי. הוא הדריך גם מורים ומחנכים בהוראת זימרה וסולפג'. הקים מכונים ללימוד מוזיקה לתלמידי בבתי ספר בתל אביב, ירושלים וחיפה. ניהל את המכון להשכלה מוזיקלית בבתי הספר העירוניים בתל אביב.

הכלי האהוב עליו היה חלילית. הוא טבע מונח זה בעברית כדי להבדילו מחליל צד. הוא הדריך גם בבניית חליליות וכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ואי אפשר היה לייבא חליליות, קבל אישור מהשלטונות הבריטיים להשתמש בעץ מאדני מסילת רכבת. באותו זמן פתח את מפעל "חלילית" (חלילית גרינשפון פ. ובניו) לייצור ושיווק כלי נגינה הקיים עד היום.

נפטר ב-1966. נקבר בבית עלמין הדרום.[1]

הותיר אישה, וירה פנינה גרינשפון (1902–1989[2]), וילדים.

אחותו יונה נישאה ליצחק בן-יעקב.[3] אחיו, הרצל גרינשפון היה מחלוצי תעשיית המתכת בארץ וחלוץ הקמת ענף הספנות בישראל.

ב-18 ביוני 2012, במסגרת המפעל להנצחת אמנים של עיריית תל אביב, נערך טקס הסרה הלוט מעל ביתו של פואה גרינשפון בתל אביב. בטקס הושרו שיריו ואליהו הכהן סיפר על פעלו בחינוך המוזיקלי ובזמר העברי.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירת הדור: מנגינות לבית הספר ולעם ליחיד ולמקהלה,‫ תל אביב: פ. גרינשפון, תרפ"ט 1929. (תווים)
  • מחברת כללית לזמרה ונגינה בבתי הספר הכלליים, 2 חוברות, תל אביב: אמנות, תרצ"ו.
  • אני לומד תווים: (צעדים ראשונים) לשעורי הזמרה והנגינה בבתי הספר העממיים, תל אביב: אמנות, תרצ"ו.
  • חמשים קנונים לשירה ולנגינה; חוברו ולוקטו על ידי פ. גרינשפון ומ. למפל, תל אביב: הוצאת המכון לשעורי נגינה ותזמורת מרכזית בבתי הספר העירוניים ('ספריה מוזיקלית לנער ולעם "רננים"'), 1938. (תויים)
  • קנונים לשירה ולנגינה: בחלילים סופרנו אלט טנור ובס עם או בלי מנדולינה מנדולה גטרה כנור צ’לו ועוד; חוברו ולוקטו על ידי פ. גרינשפון, תל אביב: הוצאת חלילית, 1959. (תווים)
  • שירים,‫ תל אביב–יפו: חלילית, [תשכ"-]. ‬(לחנים שלו לשירים של משוררים אחרים) (תווים) (‫התוכן: שירי שבת וחג; שירי טבע; שירי ערש; שירים שונים; קנונים)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי ספיבק, 'הנחבא אל הכלים – פואה גרינשפון', רוקדים המגזין לריקודי עם ומחול) 43 (1997), 18–19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]