פובורסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פובורסק (כפר)
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
שטח 6.335 קילומטר רבוע
גובה 169 מטרים
קואורדינטות 51°15′50″N 25°07′37″E / 51.263888888889°N 25.126944444444°E / 51.263888888889; 25.126944444444 
אזור זמן UTC+2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פובורסקאוקראינית: Поворськ) הוא כפר אוקראיני באזור ווהלין, כ-25 ק"מ מן העיר קובל. דרך הכפר עוברת מסילת הרכבת קובל-קייב. עיקר פרנסתם של התושבים - בתי מלאכה וחרושת קטנים ומסחר זעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1577 השתייכו שטחי הכפר העתידי פובורסק לנחלותיו של הנסיך רומן סנגושקו (Roman Sanguszko), ומשנת 1583 לנסיך יאנוש זסלבסקי (Zasławski). בתקופה זו יהודים לא היו שם.

בסוף המאה ה-19, לאחר שנסללה מסילת הברזל סארני-קובל-בריסק ונקבעה במקום תחנת רכבת, קיבלה פובורסק מעמד של יישוב עירוני והותר ליהודים להתיישב שם. מספר התושבים היה אז 1,315 נפש. בין שתי מלחמות העולם היו בפובורסק יותר מ-200 יהודים, שהיו כשישית מאוכלוסיית היישוב. יהודי פובורסק התפרנסו מסחר בעצים, מחנוונות וממלאכה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פובורסק נכבשה על ידי הצבא הגרמני ב 26 ביוני 1941, מספר ימים לאחר תחילת מבצע ברברוסה. היהודים נשלחו לעבודות כפייה בכריתת עצים ובשירותים. בכמה בתים נקבע גטו שלא גודר. ב 29 באוגוסט 1942 הובאו לגטו בפובורסק יהודים מכפרי הסביבה, ועל הריכוז היהודי הוטלה שמירה הדוקה של שוטרים אוקראינים. עוד קודם לכן התארגנה קבוצת מרי של 12 צעירים והכינה מפות ונשק, שכלל 3 רובים מתוצרת עצמית ונשק דמה (מעץ). משנודע להם על ההסגר, עזבו חברי הקבוצה את פובורסק בהתגנבות יחידים והתרכזו ביערות הסמוכים. שם, תוך שבועיים, השיגו כולם נשק והיו מזוינים. בכ"ב באלול תש"ב (4 בספטמבר 1942) הובלו יהודי פובורסק למלניצה ושם נרצחו כולם. קבוצת הצעירים שיצאה ליער הצטרפה במהרה לגדודו הסובייטי של קארטוכין שהשתייך לחטיבת הקולונל ברינסקי. בשל סכסוכים עם המפקד הועברה קבוצת פובורסק בראשות משה אדלשטיין לגדודו של קונישצ'וק (קרוק), במסגרת האוגדה הרובנאית שבפיקוד הגנרל בגמה. פובורסק שוחררה בידי הצבא האדום ב-3 בפברואר 1944.

לרוב תושבי פובורסק החיים לאחר הכיבוש לא היו כלל קלים. לתושבים לא היה הרבה כסף ושרר עוני, בעקבות הסנקציות שהפעילו עליהם הגרמנים, ובכלל זה הבידוד, ובפרט הבידוד מקהילות יהודיות אחרות. במשך הזמן המצב של התושבים רק הדרדר. הצעירים בפובורסק התחילו לאבד סבלנות, בפרט כשהחלו לפתע להגיע שמועות על קהילה מסוימת שחוסלה על ידי יריות ושריפת אנשים חיים בבית הכנסת. בפגישות סודיות החליטו הצעירים לברוח ליערות שליד העיירה. הם ברחו מהעיירה אחד-אחד, הקימו מחנה ביער קרוב, הכינו כלי נשק, אגרו אוכל והחליטו להילחם על חייהם. הם ידעו שאין להם הרבה סיכוי אך לא רצו למות בלי להילחם. שבועיים לפני ראש השנה ב-1942 הגיעו והקיפו את פובורסק אנשי משטרת אוקראינה. הם ריכזו את כל היהודים מהכפרים והיערות שבסביבה ולאחר שבוע ירו בהם בשדה נפט. קבוצה קטנה של צעירים הצליחה לברוח. הם הקימו מעין ארגון שהלך וגדל ומטרתו הייתה לשבש לנאצים תוכניות. הם פוצצו רכבות צבאיות שהיו בדרכן לקווים הקדמיים. לאחר זמן מה החליטו הגרמנים לחסל אותם. הארגון קיבל מידע על כך, ואנשיו ברחו למקום אחר. לא כולם הספיקו לברוח וחלק נהרגו. הקמת הארגון הייתה ניסיון לגרום למהפך, ואי-הוויתור של צעירי פובורסק מעיד על עוצמה, על חכמה ועל כוח רצון.[1][2][3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פובורסק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פובורסק, האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין בישראל
  2. ^ פובורסק (Powórsk), יד ושם - המכון הבין-לאומי לחקר השואה - האנציקלופדיה של הגטאות
  3. ^ POVORSK (POWORSK) | Volyn, yahadmap.org