פוגרום אודסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פוגרום אודסה סדרה של פוגרומים כנגד יהודים בעיר אודסה שהייתה שייכת לאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אירועים אלה התרחשו בשנים 1821, 1859, 1871, 1881, 1886. הפוגרום האחרון והגדול ביותר בהיקפו התרחש בשנת 1905.

אודסה היא עיר נמל על חוף הים השחור ואוכלוסייתה האתנית כללה יוונים, יהודים, רוסים, אוקראינים ובני לאומים נוספים.

הפוגרומים של 1821 -1871[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוגרומים בשנים אלו בוצעו בעיקר על ידי יוונים אתניים ולא על ידי רוסים. היוונים והיהודים היו שתי קהילות אתניות וכלכליות יריבות באודסה, שחיו זו לצד. הפוגרום של 1821, שנחשב לראשון בתקופה המודרנית ברוסיה, היה קשור לפריצתה של מלחמת העצמאות היוונית, במהלכו היהודים הואשמו בהזדהות עם השלטונות העות'מאנים ובסיוע לטורקים בהריגת הפטריארך היווני של קונסטנטינופול.

גם הפוגרום של שנת 1859 היה קשור למתח בין היהודים ליוונים באודסה. מנהיגיו וכמעט כל משתתפיו היו ספנים יווניים כמו גם יוונים מקומיים שהצטרפו אליהם. הפוגרום התרחש בחג הפסחא הנוצרי . העיתונות המקומית, שלא הייתה ידידותית ליהודים, ניסתה להפוך אותו למאבק מקרי. המושבה היוונית הייתה באותו זמן דומיננטית בממשל כמו גם במסחר של העיר, והיסטוריונים מציינים מאבק כלכלי –מסחרי בין שני המיעוטים העירוניים, היוונים והיהודים, בנוסף לחיכוכים דתיים שהובילו בסופו של דבר לפוגרומים. עם זאת, לאחר 1871, הפוגרומים באודסה תפסו צורה אופיינית של יתר הפוגרומים בשטחי האימפריה הרוסית בו האוכלוסייה הרוסית פרעה ביהודים.

למרות שהפוגרום של 1871 נגרם בחלקו על ידי שמועה שהיהודים השחיתו את הכנסייה של הקהילה היוונית, לא השתתפו בו יוונים רבים. העוינות הרוסית כלפי היהודים באו לידי ביטוי בפוגרום זה, כשרוסים הצטרפו ליוונים בהתקפות על היהודים. דבר זה נתפס כנקודת מפנה בתולדות יהדות רוסיה. הפוגרום הוביל כמה פובליציסטים יהודים, דוגמת הסופר פרץ סמולנסקין, להטיל ספק באפשרות של השתלבות יהודים בחברה הנוצרית, ולקרוא למודעות גדולות יותר כלפי הזהות היהודית -לאומית שלהם.

לאחר הפרעות, ובמיוחד לאחר 1882, רבים מתושבי אודסה היהודים ברחו לארצות אחרות - בעיקר לארצות הברית וארץ ישראל. למרות זאת, גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר, בעיקר בזכות היהודים שהגיעו מהאזורים הכפריים.

פוגרום 1905[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מהפכת 1905, שבה נאלץ הצאר להעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות לעם (מניפסט הצאר), התנקמו אנשי הריאקציה ביהודים וערכו פוגרומים בערים ועיירות רבים, לרוב בעידוד הממשל, במה שכונה בשם פרעות המאות השחורות.

הפוגרום באודסה ב-1905 היה החמור ביותר בהיסטוריה של אודסה וברחבי האימפריה הרוסית. המשטרה דיווחה כי לפחות 400 יהודים ו-100 לא יהודים נהרגו בפוגרום וכ-300 איש, רובם יהודים, נפצעו. יותר מ- 1600 בתי יהודים, דירות וחנויות ניזוקו. נתונים רשמיים אלו המעיטו ללא ספק בהיקף האמיתי של הנזק, ומקורות אחרים העידו על מספרים גבוהים משמעותית של הרוגים ופצועים. למשל, העיתון היהודי Voskhod דיווח כי מעל ל-800 יהודים נהרגו וכאלף נפצעו. אין עיר אחרת באימפריה הרוסית באותו זמן שחוותה מראות דומים בהרס וברמת האלימות כמו שחוו יהודי אודסה.

בתקופה שלאחר 1871, הפוגרומים בוצעו לעתים קרובות בהסכמה שבשתיקה מצד רשויות הצאר. במהלך הפוגרום של 1905 הצבא תמך באספסוף, כפי שמספרת עדת ראייה‏[1]:

Cquote2.svg

חבורה של גברים צעירים, בני20-25 שביניהם היו גם שוטרים ואנשי המשטרה החשאית סימנו כלפי מעלה כל מי שנראה כמו יהודי, הפשיטו גברים, נשים וילדים מבגדיהם והיכו אותם ללא רחמים ... ארגנו מיד קבוצה של מהפכנים חמושים באקדחים... רצנו אליהם וירינו בהם, והם ברחו. אבל פתאום בינינו לבין הפורעים הופיעו שורה מוצקה של חיילים חמושים. אנחנו נסוגנו. החיילים הלכו משם, ואז הפורעים יצאו שוב. זה קרה כמה פעמים. התברר לנו כי הפורעים פעלו יחד עם הצבא.

Cquote3.svg

.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alan Woods. Bolshevism: The Road to Revolution. Part Two: The First Russian Revolution