פוגת החתול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על פי האגדה, סקרלטי חיבר את הפוגה בהשראת חתולתו פולצ'ינלה, שטיילה על מקלדת הצ'מבלו שלו

הפוגה בסול מינור (30‏.K ברשימת ראלף קירקפטריק, 499‏.L ברשימת אלסנדרו לונגו) מאת דומניקו סקרלטי היא סונאטה לצ'מבלו בפרק אחד, המוכרת בכינויה הפופולרי "פוגת החתול" (באיטלקית: "Fuga del gatto").

תולדות הכינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארל רייכרט, "Katzenfuge" (תחריט, 1870)

מקור הכינוי, שלא שימש מעולם את המלחין עצמו אלא הוכנס לשימוש רק בראשית המאה ה-19, הוא בסיפור על הדרך בה חיבר סקרלטי את המוטיב המדהים במוזרותו, שעליו בנויה הפוגה. הסיפור הוא, שלסקרלטי הייתה חתולת מחמד בשם "פולצ'ינלה", שנהגה, לדברי המלחין, לפסוע הלוך ושוב על מנענעי הצ'מבלו, סקרנית למקור צליליו.

בהזדמנות אחת, לפי הסיפור, העלה סקרלטי על הכתב פסוק אחד מ"אירועי האלתור" הללו, והשתמש בו כמוטיב הראשי בפוגה:

[1]

הכינוי הופיע בתוכניות קונצרטים במאה ה-19 (ראו בפרק "ביצועים" להלן), וכן עשו בו שימוש המו"לים מוציו קלמנטי, קארל צ'רני ואלסנדרו לונגו.[2]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוגה נפתחת באקספוזיציה המציגה את הנושא הראשי שלה:

{ \time 6/8 \key g \minor g4. bes4. ees'4. fis'4. bes'4. cis''4. d''8 c''8 bes'8 a'8 g'8 fis'8 g'8 }

אחרי הצגת הנושא בפעם הראשונה נכנס הנושא קוורטה נמוך יותר בסולם הדומיננטה (רה מינור) ומוצג במקביל הנושא הנגדי:

{\new PianoStaff << \new Staff { \time 6/8 \key g \minor r4. r8 a'8 f'8 d'8 g'8 bes'8~bes'8 a'8 e''8 ~e''8 d''8 f''8 ~f''8 e''8 d''8 cis''4 d''8 g''4. f''8 } \new Staff { \time 6/8 \key g \minor \clef "bass" d4. f4. bes4. cis'4. f'4. gis'4. a'8 g'8 f'8 e'8 d'8 cis'8 d'8 } >> }

לאחר מכן חוזר הנושא הראשי שוב בטוניקה, אוקטבה נמוך יותר ביחס לפעם הראשונה ביחד עם הנושא הנגדי והאקספוזיציה מסתיימת בכניסת הנושאים הראשי והנגדי פעם נוספת בדומיננטה, קוורטה נמוך יותר. לאחר האקספוזיציה, קטע מעבר קצר המורכב מווריאציה על הנושאים, מוביל למודולציה אל הסולם המז'ורי המקביל לטוניקה, והנושאים הראשי והמשני מנוגנים בסולם סי במול מז'ור:

{\new PianoStaff << \new Staff { \time 6/8 \key g \minor r4. r8 f''8 d''8 bes'8 ees''8 g''8~g''8 f''8 c'''8 ~c'''8 bes''8 d''8 ~d''8 c''8 bes'8 a'4 bes'8 <<ees''4. \\ {a'8 bes'8 c''8}>> <<d''8 \\ f'>> } \new Staff { \time 6/8 \key g \minor \clef "bass" bes,4. <d bes>4. <g bes>4. <a c'>4. <d' f'>4. <e' g'>4. f'8 ees'8 d'8 c'8 bes8 a8 bes8 } >> }

מודולציה נוספת מעבירה את הפוגה שוב לדומיננטה והנושאים מנוגנים שוב בסולם זה. לאחר מכן, לראשונה, מנוגנים בו זמנית ארבעת הקולות כאשר הם יוצרים וריאציה על הנושא הנגדי ובסופה הסולם עובר לסולם דו מינור ובו מנוגנת וריאציה על הנושא הראשי ולאחריו סדרת סקוונצות יורדות המחזירה את הפוגה לטוניקה, ומתחיל שוב הנושא הראשי בבס, כאילו לקראת סיום היצירה. באמצע החזרה על הנושאים, נכנס קול נוסף והקולות משתנים ומשתלבים זה בזה ויוצרים סדרה נוספת של וריאציות על שני הנושאים של הפוגה שבסופה חזרה אל הנושא הראשי בסולם הדומיננטה כאשר הוא מנוגן בשני קולות בהפרש של אוקטבה, אבל במקום להסתיים כרגיל הוא ממשיך להתפתח לווריאציה נוספת, ארוכה ומורכבת מהקודמות:

{\new PianoStaff << \new Staff { \time 6/8 \key g \minor r4. r8 a'8 f'8 d'8 g'8 bes'8~bes'8 a'8 e''8 ~e''8 d''8 f''8 ~f''8 e''8 d''8 ~d''8 c''8 <ees'' c'''> ~<ees'' c'''> <d'' bes''> <c'' a''> ~<c'' a''> <a' fis''> <bes' g''> ~<bes' g''> <a' f''> <g' e''> ~<g' e''> <f' d''> <a' f''> ~<a' f''> <g' ees''> <f' d''> ~<f' d''> <d' b'> <ees' c''> ~<ees' c''> <d' bes'> <c' a'> ~<c' a'> <a fis'> <bes g'> ~<bes g'> } \new Staff { \time 6/8 \key g \minor \clef "bass" <d, d>4. <f, f>4. <bes, bes>4. <cis cis'>4. <f f'>4. <gis gis'>4. <a a'>4. <fis fis'>4. <g g'>4. <cis cis'>4. <d d'>4. <b, b>4. <c c'>4. <fis, fis>4. <g, g>4. cis4. } >> }

לבסוף חוזרת הפוגה לטוניקה ומתחיל שוב הנושא הראשי רק כדי להקטע באמצעו ולהתחלף בסדרה של סקוונצות עולות על הנושא הנגדי ואחריה סדרת סקוונצות יורדות המסתיימות בדומיננטה. הקולות הנמוכים מנגנים סדרה של סולמות עולים כאשר הקולות הגבוהים מנגנים קאנון על הנושא הנגדי:

{\new PianoStaff << \new Staff { \time 6/8 \key g \minor <<{d''4 c''8 g''4 f''8 ees'' f'' g'' ~g'' f'' ees'' d'' ees'' f'' ~f'' ees'' d'' c'' d'' ees'' ~ees'' d'' c'' bes' c'' d'' ~d'' c''4 ~c''8} \\ {fis'8 g' a' bes' c'' d'' ~d'' c'' bes' a' bes' c'' ~c'' bes' a' g' a' bes' ~bes' a' g' fis' g' a' ~a' g' f' ees' d' c' fis'}>> } \new Staff { \time 6/8 \key g \minor \clef "bass" <d, d>8 <e, e> <fis, fis> <g, g> <a, a> <bes, bes> <c, c> <d, d> <ees, ees> <f, f> <g, g> <a, a> <bes, bes> <c c'> <d d'> <ees, ees> <f, f> <g, g> <a, a> <bes, bes> <c c'> <d, d> <e, e> <fis, fis> <g, g> <a, a> <bes, bes> <c, c> <d, d> <ees, ees> <d, d>4.} >> }

לאחר מכן חוזרת הפוגה לטוניקה ובחזרה אחרונה על הנושאים מגיעה אל סופה.


השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה יצאה לאור בלונדון בשנת 1739. גאורג פרידריך הנדל, שנודע בשימוש חוזר במוזיקה שלו וב"שאילות" מיצירות של זולתו, כתב את הקונצ'רטי גרוסי אופוס 6 שלו בין סוף ספטמבר לסוף אוקטובר 1739 והמרווחים היורדים המוזרים של הפרק השני בקונצ'רטו מס' 3 מזכירים את היצירה של סקרלטי.

אנטון רייכה, תאורטיקאי מוזיקה ומלחין בראשית המאה ה-19, הכיר את היצירה וכתב פוגה על אותו נושא לקובץ 36 הפוגות שלו משנת 1803.[3]

אנטון רייכה, נושא לפוגה מס' 9

הנס פון בילוב כתב עיבוד לביצוע קונצרטי.

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פוגת החתול" הייתה יצירה פופולרית לפחות מאז המאה ה-19. פרנץ ליסט - שהתוודע אל היצירה באמצעות אספן כתבי היד הרומאי פורטונאטו סאנטיני[4] - כלל אותה בתוכניותיו בברלין בראשית שנות ה-40' של המאה ה-19; גם איגנץ מושלס ביצע אותה; שניהם כללו אותה בתוכניתם בשם "פוגת החתול".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוגת החתול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פטר עמנואל גרדנוויץ, "עולם הפסנתרן", הוצאת מסדה, תשי"ג, עמ' 82
  2. ^ החוברת הנלווית למארז התקליטורים "סקרלטי: הסונאטות למקלדת" בביצוע הצ'מבליסט סקוט רוס; ראו עמ' 143
  3. ^ פיטר אליוט סטון, "רייכה, אנטואן", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין,http://www.grovemusic.com/ grovemusic.com (למנויים בלבד).
  4. ^ רוברטו פאגאנו ומלקולם בויד:"(ג'וזפה) דומניקו סקרלטי", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פוגת_החתול&oldid=37296601"