פול סריזייה
 | |
| לידה |
9 בנובמבר 1864 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1927 (בגיל 62) מורלה, צרפת |
| מקום קבורה |
מורלה |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
אסכולת פונט אוון, קלואזוניזם, סינתטיזם, תנועת הנאבי, סימבוליזם |
| יצירות ידועות |
Women bathing with white veils, Le Talisman, l'Aven au Bois d'Amour, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| בן או בת זוג |
Marguerite Sérusier |
  | |
פול סריזייה (בצרפתית: Paul Sérusier; 9 בנובמבר 1864 – 7 באוקטובר 1927) היה צייר פוסט-אימפרסיוניסטי צרפתי, הקשור לתנועת הנאבי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פול סריזייה נולד למשפחה עשירה ממעמד הביניים. אביו, איש עסקים שעבד בתעשיית הבשמים, סיפק לו השכלה קלאסית. בשנת 1875 התקבל ללימודים בפריז, שם למד פילוסופיה, יוונית, לטינית ומדעים. הוא קיבל את שני התארים שלו בפילוסופיה ומתמטיקה ב-1883.
בשנת 1885, לאחר שעבד בחברה של אביו במשך זמן קצר, הוא נכנס לאקדמיה ז'וליאן. החברות שלו עם מוריס דני היא מתקופה זו.
הוא בילה חלק מקיץ 1888 בפונט-אוון, בברטני, כפר שמשך אליו אמנים צרפתים וזרים רבים. שם, תשומת לבו התמקדה בקבוצה קטנה של אמנים הסובבים סביב אמיל ברנאר ופול גוגן. הוא התקרב לפול גוגן, לאחר שהראה לו את אחד מציוריו. גוגן עודד את סריזייה להיפטר מאילוץ החיקוי של הציור, להשתמש בצבעים טהורים וחיים, לא להסס להגזים בחזיונותיו ולתת לציוריו הגיון דקורטיבי וסמלי משלו.
סריזייה חזר לפריז עם תמונה קטנה שצוירה בהנחייתו של גוגן, והראה אותה בהתלהבות לחבריו, ובכך שיתף את רעיונותיו החדשים שלמד מגוגן. לאחר מכן שונה שם הציור ל״קמע״. התפתחו ויכוחים בינו לבין שאר חבריו. בקיץ 1889 הוא חזר לאזור פונט-אוון והתיישב בכפר פולדו עם פול גוגן, צ'ארלס פיליגר ומאיר דה האן בפונדק הקטן של מארי הנרי, שהפך במהרה לבית הספר של פונט-אוון.
תנועת הנאבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם קרוביו, פייר בונאר, מוריס דני, אנרי-גבריאל איבלס, פול רנסון, שחלקו את רעיונותיו, הקים את ״תנועת הנאבי״ ("הנביאים" בעברית). הם נפגשו בקביעות כדי לדבר על תיאוריות של אמנות, סמליות, תורת הנסתר. מאוחר יותר הצטרפו אליהם לתנועה ארמנד סגה, אדואר וויאר ואחרים.[2]
לתקופה קצרה התנועה תרמה לעולם אמנות האוונגרד על ידי השתתפות בתערוכות, הפקת תפאורות תיאטרליות. עם זאת, בסביבות 1896 התרופפו הקשרים של הקבוצה וכל אחד מהם הלך בכיוון האישי. בקיץ 1891 עזב סריזייה את פונט-אוון והתיישב ב-Huelgoat, לשם חזר בקיץ 1892, אז פגש את השחקנית הפולניה גבריאלה זפולסקה. הוא צייר דמויות מונומנטליות ומוצקות של איכרים ברטונים. לוח הצבעים שלו השתנה, הוא כבר לא השתמש בצבעים טהורים אלא שבר אותם באפור. משנת 1893 עבר עם גבריאלה זפולסקה לשאטונוף-דו-פאו (Châteauneuf-du-Faou) מקום שהפך למגוריו הראשי משנת 1906 ועד סוף ימיו.[3]
הוא בילה את החורפים בפריז, ועבד עם חברו, מייסד התיאטרון דה ל'אובר. אמני הנאבי, כולל סריזייה, עבדו על תפאורות ותלבושות של התיאטרון הסימבוליסטי. בעבודות אלו הביעו האמנים את האידיאלים והסינתזה שלהם באמצעות מספר אמצעי ביטוי.
גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1895 נענה סריזייה להזמנה לבקר במנזר הבנדיקטיני של ביורון, בגרמניה. לנזירים-האמנים של המנזר היו עקרונות לפיהם חוקי היופי הם אלוהיים, וחבויים בצורה מסתורית בטבע, ויכולים להתגלות רק לאמנים בעלי חוש פרופורציה והרמוניה של צורה.
הוא התלהב מהדוקטרינה הזו, ובשובו לפריז ניסה לשכנע את חבריו בחידושה ובחשיבותה, אך היא לא זכתה להצלחה הצפויה וסריזייה התרחק מחבריו הוותיקים. לאחר מספר נסיעות לביורון, הוא שם לעצמו מטרה ליישם את תורת הנזירים על ידי פיתוח אמנות המבוססת על חישוב ומדידה.
התמקדותו המאוחרת באמנות מצרית, איטלקית ושטיחי קיר מימי הביניים הובילים אותו ליצור עבודות דקורטיביות.
הוא לימד בקביעות באקדמיה רנסון בפריז משנת 1908.[4]
ב-22 בפברואר 1912, הוא התחתן עם אחת מתלמידותיו שנפגש באקדמיה זו, מרגריט גבריאל-קלוד, הידועה יותר כציירת בשם מרגריט סריזייה, לה מוריס דני הציע כמתנת חתונה את ציורו.[5]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פול סריזייה מת ב-7 באוקטובר 1927 מהתקף לב בזמן שנסע לבקר את אשתו המאושפזת.
הוא נקבר בבית הקברות סן-צ'ארלס. ביוזמת חבריו הוקמה על קברו אסטלת קבורה שעוצבה על ידי מוריס דני.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פול סריזייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Nabis, Their History and Their Art, 1888–1896 by George Mauner. Garland Publishing, 1978.
- ^ The Nabis and the Parisian Avant-Garde by Patricia Eckert Boyer (Editor), Jane Voorhees Zimmerli Art Museum, Elizabeth Prelinger. Rutgers University Press, 1988
- ^ Châteauneuf-du-Faou. Ici vécu le fondateur des Nabis !, journal "Le Télégramme", n° du 12 août 2021.
- ^ Bruno Belleil, « Albert Clouard (1866-1952, l'ami oublié de Sérusier et de Maurice Denis », Ar Man, no 91, 1990, p. 71.
- ^ Maryse Le Roux, « Darbodage et mariages, les entremetteurs du pays de Guidel », Ar Men, n°31, 1990, p. 37.