פול קגאמה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון, ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון, ויקיזציה. | |
 | |||||
| לידה |
23 באוקטובר 1957 (בן 66) Ruhango, Gitarama Province, רואנדה-אורונדי  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 רואנדה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
החזית הפטריוטית הרואנדית | ||||
| בן או בת זוג |
Jeannette Kagame (10 ביוני 1989–?) | ||||
|
paulkagame | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
פול קגאמה (Paul Kagame; נולד ב-23 באוקטובר 1957) הוא איש צבא ופוליטיקאי רואנדי, המכהן כנשיא רואנדה מאז 2000.
קגאמה, בן שבט הטוטסי שגדל באוגנדה, היה ממייסדי החזית הפטריוטית הרואנדית, ארגון גרילה שנלחם להפלת הדיקטטורה ברואנדה ולמען זכויות המיעוט הטוטסי. בעקבות רצח העם ברואנדה ב-1994 הוביל קגאמה מתקפה מוצלחת של המורדים על השלטון הרואנדי. לאחר הניצחון קיבל את תפקידי סגן הנשיא ושר ההגנה, אך בפועל היה למנהיג החזק במדינה. בשנת 2000 מונה לנשיא לאחר התפטרות קודמו, פסטר ביזימונגו. ב-2003, ב-2010 ושוב ב-2017 ניצח בבחירות לנשיאות, ללא יריבים של ממש.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קגאמה נולד במחוז הדרומי של רואנדה לדיאוגרטיוס ואסטריה רוטגמבאו. הוא בן למשפחה משבט הטוטסי בעיר רוהנגו שברואנדה. בעקבות מרד ההוטו נגד השלטון הבלגי ברואנדה והפגיעה באנשי הטוטסי שנלוו למרד, ברחה משפחתו לאוגנדה בשנת 1962. הם התמקמו במחנה הפליטים Gahunge שב-Toro, שם קגאמה בילה את שנות ילדותו. הוא למד בבית הספר התיכון Ntare באוגנדה, בה קיבל חינוך אנגלי. בתקופה זו קגאמה היה סטודנט חרוץ ומרותק ממהפכנים כגון צ'ה גווארה.
בשנת 1979 הצטרף לצבא ההתנגדות העממי (NRA) ובמשך שנים השתתף במלחמת גרילה כנגד הממשלה של נשיא אוגנדה, מילטון אובוטה, במלחמת האזרחים האוגנדית. ב-27 ביולי 1985 הודח אובוטה בהפיכה צבאית בראשותו של טיטו אוקלו ולאחר כשישה חודשים הצליח ה-NRA להשתלט על אוגנדה ומנהיגה יוורי מוסווני היה לנשיא אוגנדה. באותה שנה קגאמה כבן טוטסי סייע להקים ביחד עם חברו הקרוב Fred Rwigema את החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) אשר הייתה מורכבת בעיקר מרואנדים בני הטוטסי שהוגלו מארצם, ואשר נלחמו בשורות ה-NRA. גם ה-RPF התפתח ובוסס ברואנדה. ב-1986 היה קגאמה לראש המודיעין הצבאי של ה NRA, ונחשב לאחד מבעלי בריתו הקרובים ביותר של יוורי מוסווני. בנוסף הוא הצטרף לצבא הרשמי של אוגנדה. במהלך 1990 קיבל קגאמה הכשרה צבאית מצבא ארצות הברית ב-Fort Leavenworth, במסגרת חיזוק הקשרים של ה-RPF עם צבא ארצות הברית וצבא בריטניה אשר סיפקו אימונים ותמיכה לוגיסטית ל-RPF.
עלייה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1990, פלשו כוחות של ה-RPF לרואנדה במאבק למען בני הטוטסי. יומים לאחר הפלישה נהרג Rwigema מנהיג ה-RPF, וקגאמה מונה למפקד ה-RPF. על אף ההצלחות הראשוניות של הפלישה, כוחות של צרפת, בלגיה, רואנדה וזאיר חייבו את ה-RPF לסגת. ניסיון פלישה חדש התקיים בשנת 1991, אלא שגם הוא לא נחל הצלחה וגרם להגדלת המתח האתני ברואנדה ובורונדי. שיחות השלום בין ה-RPF לבין ממשלת רואנדה הביאו להסכמי ארושה. למרות ההסכם, המתחים האתניים המשיכו להתלקח בצורה מסוכנת.
ב-6 באפריל 1994, עם שובו משיחות השלום בארושה, הופל מטוסו של נשיא רואנדה, ז'ובנל הביארימנה, על ידי טילי קרקע אוויר כאשר התקרב לנחיתה בקיגאלי בירת רואנדה. תקרית זו היוותה את יריית הפתיחה של רצח העם ברואנדה.
כאשר נודע על רצח העם ברואנדה פלשו כוחות החזית הפטריוטית של רואנדה בראשות קגאמה לרואנדה, השתלטו על המדינה והפסיקו את הטבח.
נשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ניצחון ה-RPF מונה פסטר ביזימונגו לנשיא רואנדה וקגאמה היה לסגן נשיא ושר ההגנה. קגאמה נחשב אז לאיש החזק במדינה. במרץ 2000, התפטר ביזימונגו, וקגאמה מונה לנשיא. ב-25 באוגוסט 2003, נבחר לנשיא בבחירות הכלליות הדמוקרטיות הראשונות לנשיאות מאז הפלתו של פסטר ביזימונגו[1], זכה לתמיכה של 95.5% מהקולות. קגאמה נתפס בעיני הרואנדים כדמות פטריוטית מן המעלה הראשונה, וכאדם המחויב מעל לכל לטובתה של רואנדה[2]. עם זאת, יש המפקפקים באופייה הדמוקרטי של מערכת בחירות זו. בחודשים שלפני הבחירות, נאסרה פעילותה של התנועה הרפובליקאית הדמוקרטית, שהיוותה אופוזיציה מובילה. כמו כן, מבקרי הממשלה ועיתונאים ביקורתיים הושלכו לכלא[3].
בעזרת סיוע כספי שקיבל מהמערב, הצליח קאגמה לשקם את רואנדה. כמו כן, הוא ביטל את עונש המוות, הפך את האנגלית לשפה הלאומית הרשמית והקים מערכת בריאות ציבורית. בנוסף, הוא הפסיק את ההפרדה האתנית במדינה. תושבי המדינה כבר אינם נאלצים לשאת תעודות המזהות אותם כבני טוטסי או הוטו, ההמנון הלאומי אינו מתייחס לסוגיה האתנית והחוקה החדשה קובעת כי הטפה לשנאה על רקע אתני היא עבירה פלילית[4]. החוקה משקפת את ניסיון העבר הקשה של המדינה: אפליה ממוסדת על רקע גזעי, שלטון מושחת, לא יעיל ודיקטטורי, והפרות של זכויות האדם שהגיעו לשיאן הנורא ברצח העם. המבוא לחוקה וסעיפי היסוד שלה מדגישים את הצורך באחדות לאומית, בשוויון בין הקבוצות האתניות, בכיבוד זכויות האדם ובשלטון החוק. המבנה הפוליטי שנקבע על ידי החוקה אמור לממש ערכים ומטרות אלה[5].
תחילה קאגמה זכה להכרה מהמערב על הצלחתו בבניית ממשלה יציבה, חתירה לשלום, פיתוחה של מדינתו, הקמת מערכת חינוך ציבורית וקידום זכויות אדם ושיפור חיי הנשים. אך בהמשך קיבל ביקורת על פגיעה בזכויות האדם, מניעת חופש עיתונות, ניטרול האופזיציה והשכבה הפוליטית של ההוטו, כולל מאסר ורצח יריבים פוליטיים[6]. בין השאר ב-2012 בית משפט גזר 8 שנות מאסר על מנהיגת אופוזיציה, ויקטואר אינגאבירה, שהואשמה בקשירת קשר לפגוע במדינה באמצעות מלחמה טרור[7].
ב-10 באוגוסט 2010 נערכו בחירות לנשיאות, בהן קיבל קגאמה יותר מ-90% מהקולות ונבחר לכהונה שנייה[8].
בדצמבר 2015, אזרחי רואנדה אישרו ברוב גדול תיקון לחוקה המאפשר לקגאמה להאריך את כהונתו, אם ירצה, עד 2034. הממשלה דיווחה כי 98.4% מהאזרחים הצביעו "כן" במשאל העם שהוביל קגאמה[9].
באוגוסט 2017 נערכו בחירות לנשיאות, בהן קיבל קגאמה יותר מ-98% מהקולות ונבחר לכהונה שלישית[10].
בספטמבר 2018 לראשונה מאז רצח העם ב-1994, האופוזיציה ברואנדה נבחרה לפרלמנט כאשר המפלגה הדמוקרטית הירוקה והמפלגה הסוציאליסטית אימברקורי זכו ב-4 מושבים[11]. בנוסף שחררו באותה חודש במפתיע 2,100 אסירים פוליטיים, בהם מנהיגת האופוזיציה[12].
מעורבות בקונגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1998, רואנדה הסתבכה קשות עם מלחמת קונגו השנייה כאשר תמכה בקבוצת מורדים חמושים בקונגו ( the Congolese Rally for Democracy). יחד עם אוגנדה, רואנדה השתתפה בפלישה אשר במהלכה נשדדו מינרלים מהצפון והמערב העשירים במשאבים של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הממשלה של קונגו מצאה עצמה נתמכת על ידי מדינות אפריקאיות נוספות וספגה מתקפה נגדית עם הצלחה מועטה. דו"ח של האו"ם שראה אור בשנת 2001, העוסק בביזה בקנה מידה המוני, טען כי בכירי ממשל ברואנדה עשו מאות מיליוני דולרים במסחר מינרלים בלתי חוקי. דו"ח זה קבע שנשיא רואנדה, קגאמה, וכן נשיא אוגנדה Museveni הם האחראיים הראשיים לניצול הבלתי חוקי של משאבי הטבע ושל המשך הסכסוך ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ביוני 2001 דו"ח של אמנסטי האשים את רואנדה (בין היתר) בהרג מכוון של אלפי אזרחים בקונגו. למרות שרואנדה ואוגנדה דיווחו כי הוציאו את כוחותיהם מקונגו, ישנם דיווחים עקביים של מעורבות מתמשכת של רואנדה במורדים של מיעוטים המנסים להגן על בני הטוטסי מפני האחראיים לרצח העם ב-1994. בספטמבר 2007, ממשלת רואנדה מכחישה בכל תוקף מעורבות בלחימה בקונגו באותה התקופה. מבקרים טוענים כי לרואנדה עדיין הייתה מוטיבציה למעורבות בקונגו עקב המינרלים שנמצאים שם. קגאמה טען כגד זה כי אמירות כמו אלה קשורות לבני ההוטו שמנסים להפיץ סיפורים שקריים על ידי תעמולה. עוד הוא טען, כי הסיבה היחידה למעורבות רואנדה בקונגו הייתה כדי להביס את שרידי המליציה של בני ההוטו הקיצוניים שברחו מרואנדה לאחר 1994. דו"ח של האו"ם שראה אור בשנת 2002 הרחיב על טענות של סחר בלתי חוקי על ידי רואנדה ואוגנדה בקונגו.
דו"ח של האו"ם ב-2012 חשף כי שר ההגנה של רואנדה, הגנרל ג'יימס קברבה, פיקד בפועל על המרד שפרץ בתחילת אותה שנה במזרח קונגו. הדו"ח האשים את רואנדה ואוגנדה בחימוש המיליציה שעומדת בראש המרד, בגיוס לוחמים עבורה ובסדרת מתקפות קטלניות על כוחות משקיפים של האו"ם[13]. בעקבות הדו"ח ארצות הברית הפסיקה את הסיוע לרואנדה[14].
יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במרץ 2004 האשים שופט חוקר צרפתי את קגאמה שהוא זה שנתן את ההוראה להפיל את מטוסו של נשיא רואנדה הביארימנה בשנת 1994, אירוע שהיה המצת של רצח העם ברואנדה[15]. קגאמה מצידו טען שצרפת סייעה לרצח העם[16]. בנובמבר 2006, ניתקה רואנדה את הקשרים הדיפלומטיים עם צרפת והורתה לכל הנציגים הדיפלומטיים של צרפת לעזוב את רואנדה תוך יממה, לאחר ששופט הוציא כתבי אישום כנגד תשעה רואנדים שהואשמו בהפלת המטוס של הנשיא ז'ובנל הביארימנה, והאשים את קגאמה במתן ההוראה להפיל את המטוס. ממשלת רואנדה מצידה מינתה ועידת חקירה שחקרה את מעורבות צרפת ברצח העם[17]. בקיץ 2008 מצאה הוועדה הרואנדית כי צרפת העניקה "סיוע פוליטי, צבאי, דיפלומטי ולוגיסטי" למבצעי הטבח[18]. היחסים עם צרפת חודשו בנובמבר 2009[19] ובפברואר 2010 ביקר ניקולא סרקוזי ברואנדה[20]. בינואר 2012 התפרסם דוח חקירה חדש של שופט צרפתי, שלפיו הופל מטוסו של הבריאמנה על ידי קיצונים מבני הוטו, שהתנגדו לפשרות שעשה עם הטוטסי[21].
כנשיא, לקאגמה הייתה גם ביקורת על חוסר הסיוע של המערב לפיתוח אפריקה. קאגמה מאמין כי המערב משאיר מוצרים אפריקאים מחוץ לשוק העולמי. לעומת זאת, הוא שיבח את סין ובראיון בשנת 2009 אמר שהסינים מביאים את מה שאפריקה צריכה: כסף והשקעות עבור החברות והממשלה. פול קאגמה הוא בעל עמדה נשיאותית חיובית בנוגע ליוזמה ולשוק החופשי.
היחסים בין קגאמה לבין צרפת ובלגיה מתוחים עקב ההאשמות בדבר אחריותו לרצח העם. למרות זאת הוא מציג עצמו כפרו מערבי והצליח לחזק את יחסי החוץ עם בריטניה וארצות הברית, וגם עם ישראל. קגאמה ביקר בישראל בשנת 2013 והשתתף בועידת הנשיא[22]. הוא ביקר פעם נוספת ביולי 2017 וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ערך ביקור גומלין ברואנדה בשנת 2016[23].
זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2006, הפדרציה הבינלאומית של זכויות האדם וה-Human Rights Watch תיארו מה שהם כינו כ"הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי שבוצעו על ידי צבא רואנדה הפטריוטית". על פי עיתון ה- The Economist, משטרו של קגאמה מטפל ללא רחם בכל מי שמהווה איום פוליטי ולו הקטן ביותר למשטרו. בשנת 2006 ממשלת ארצות הברית תיארה את מצב זכויות האדם של ממשלת קגאמה כ"בינוני" בהזכירה את ה"העלמות הפתאומית" של מתנגדי המשטר במדינה. בין השאר הוזכרו גם המעצרים השרירותיים וגם הרציחות שבוצעו על ידי משטרת רואנדה. עוד ציינה ארצות הברית כי ישנה בעייתיות בהגבלת זכויות אדם כמו חופש העיתונות, חופש הדת וחופש ההתארגנות. בשנת 2007, דו"ח של Reporters Without Borders מיקם את רואנדה במקום 147 מתוך דירוג של 169 מדינות בנושא חופש התקשורת. כמו כן דווח כי "עיתונאים ברואנדה סובלים באופן קבוע מעוינות של הממשלה וממעקב של שירותי הביטחון במדינה". עוד סופרו וצוטטו בדו"ח סיפורים של עיתונאים שהיו מאוימים, הוטרדו או נעצרו על ידי הממשלה. לדברי Reporters Without Borders קגאמה מעולם לא קיבל את העיקרון של חופש העיתונות במדינתו[24].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאגמה נשוי ל-Jeannette Nyramongi, ולהם ארבעה ילדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פול קגאמה (באנגלית)- פול קגאמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פול קגאמה, ברשת החברתית פייסבוק
פול קגאמה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פול קגאמה, באתר פליקר- Africa’s New Path, Newsweek, 17 July, 2009
אמיר תיבון, נשיא רואנדה ל"הארץ": לא צריכים סיוע מהמערב בזכויות אדם, באתר הארץ, 1 באפריל 2017- שרה ליבוביץ-דר, נשיא רואנדה, ששמו נקשר ברצח עם, זוכה לחיבוק חם בישראל, באתר מעריב אונליין, 2 באוגוסט 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ היום בחירות ראשונות ברואנדה מאז רצח העם, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2003
- ^ אסף לובין, רואנדה בתלת-ממד, אתר האייל הקורא
- ^ רואנדה: בחירות ראשונות מאז רצח העם, באתר וואלה!, 25 באוגוסט 2003
- ^ 9 שנים לאחר הטבח: משאל ברואנדה על חוקה, באתר הארץ, 27 במאי 2003
- ^ אביבה אבירם, אם רק מישהו היה מבקש סליחה, באתר הארץ, 8 באפריל 2004
- ^ שרה ליבוביץ-דר, איזה שלדים מסתתרים בארונו של נשיא רואנדה?, באתר nrg, 9 בינואר 2014
- ^ רויטרס, 8 שנות מאסר למנהיגת אופוזיציה ברואנדה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2012
- ^ ג'פרי גטלמן, ג'וש קרון, נשיא רואנדה נבחר מחדש בקלות, אבל סימני התסכול משלטונו מתחזקים, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2010
- ^ נשיא רואנדה אישר במשאל בזק את הארכת כהונתו עד 2034, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2015
- ^ ג'ייסון ברק, הגרדיאן, עם 98% אחוזי תמיכה ואפס הרוגים: נשיא רואנדה נבחר לכהונה שלישית, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2017
- ^ בלומברג, לראשונה מאז רצח העם ב-1994, האופוזיציה ברואנדה נבחרה לפרלמנט: "ניצחון לדמוקרטיה", באתר הארץ, 6 בספטמבר 2018
- ^ איי.פי, רואנדה שחררה במפתיע 2,100 אסירים, בהם מנהיגת אופוזיציה בולטת, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2018
- ^ רויטרס, האו"ם: רואנדה ואוגנדה מחמשות ומספקות חיילים למיליציה שטובחת בקונגו, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2012
- ^ כריס מקגריל, גרדיאן, רואנדה תאבד הסיוע מארה"ב בשל מעורבותה בקונגו, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012
- ^ שירות "הארץ", דו"ח בצרפת: נשיא רואנדה קגאמה אחראי להצתת רצח העם ב-1994, באתר הארץ, 10 במרץ 2004
- ^ הגרדיאן, נשיא רואנדה במתקפה: צרפת סייעה לרצח העם, באתר הארץ, 9 באפריל 2004
- ^ רויטרס, ועדה בוחנת אם צרפתים תמכו ברצח העם ב-94', באתר הארץ, 24 באוקטובר 2006
- ^ רויטרס, רואנדה מאשימה את צרפת במעורבות ברצח העם ב-94', באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008
- ^ הארץ, צרפת ורואנדה הסכימו לחדש את היחסים, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2009
- ^ לה מונד, רויטרס, צרפת מודה: טעויותינו תרמו לרצח העם ברואנדה, באתר הארץ, 26 בפברואר 2010
- ^ דו"ח: בני ההוטו הפילו את מטוס נשיא רואנדה ב-1994, באתר הארץ, 12 בינואר 2012
- ^ אמיר תיבון, ריאיון עם נשיא רואנדה פול קגאמה, באתר וואלה!, 21 ביוני 2013
- ^ אמיר אורן, המסע הבזבזני של נתניהו באפריקה הביא לישראל תועלת - על תנאי, באתר הארץ, 8 ביולי 2016
- ^ דיוויד סמית, הגרדיאן, שני הפרצופים של פול קגאמה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2012