לדלג לתוכן

פומיהיקו מאקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פומיהיקו מאקי
槇文彦
לידה 6 בספטמבר 1928
טוקיו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביוני 2024 (בגיל 95) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • אוניברסיטת טוקיו (1952)
  • בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד (1954)
  • Keio Futsubu School
  • האקדמיה לאמנות של קרנברוק
  • Keio Yochisha Elementary School עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות
זרם באמנות מודרניזם, אדריכלות יפנית
יצירות ידועות הגימנסה של מטרופולין טוקיו, מרכז הסחר העולמי 4, Spiral עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פומיהיקו מאקייפנית: 槇 文彦) היה אדריכל יפני זוכה פרס פריצקר לשנת 1993[1] ופרס וולף לשנת 1988[2]. בעבודותיו שילב מאקי בין מסורות יפניות לחדשנות מודרניסטית, כמו כן ניסח מאקי תאוריה אדריכלית שבאה לידי ביטוי בהגדרת חללים ייחודיים בפרויקטים שלו[3] (אנ').

מאקי נולד בטוקיו בשנת בספטמבר 1928. סיים תואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת טוקיו ב-1952, תואר שני באדריכלות באקדמיה לאמנות קרנברוק במישיגן ב-1953 ותואר שני נוסף אוניברסיטת הרווארד ב-1954.

בשנת 1956 החל לשמש בתפקיד עוזר הוראה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס שם גם נבחר לתכנן את עבודתו הראשונה בארצות הברית, מרכז אמנות בקמפוס האוניברסיטה. שנים לאחר מכן, ב-2006 חזר לשם לתכנן בקמפוס את אחת מיצירותיו הידועות - מוזיאון לאמנות מילדרד ליין קמפר (אנ').

בשנת 1960 חזר ליפן והיה ממייסדי סגנון המטבוליזם (אנ') במקביל עבד עבור מספר משרדים אמריקאיים. בשנת 1965 הקים את משרדו מאקי ושות'. מאקי תכנן פרויקטים רבים ביפן, ארצות הברית, אירופה, הודו וקנדה.

מלבד פרס פריצקר ופרס וולף זכה מאקי בפרסים ועיטורים רבים ביניהם הפרמיום אימפריאלה ב-1999 ומדליית הזהב של AIA ב-2011.

מאקי מת ב-6 ביוני 2024 בגיל 95.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פומיהיקו מאקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פומיהיקו מאקי, באתר פרס פריצקר
  2. ^ פומיהיקו מאקי, באתר קרן וולף, ‏2019-12-28
  3. ^ Hayub Song, You-Chang Jeon, Sunghoon Yoon, Inner Space in the City: Jose Luis Sert, Fumihiko Maki and Kyu Seung Woo′s Search for Inner Space, Journal of Asian Architecture and Building Engineering 14, 2015-05-01, עמ' 233–240 doi: 10.3130/jaabe.14.233