פומלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןפומלה
Pomelo fruit.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: פיגמיים
סוג: הדרים
מין: פומלו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Citrus maxima
מריל, 1917
פומלו על עץ
דוכן פומלו בשוק

פומלה או פומלו[2]אנגלית: pomelo, שם מדעי: Citrus maxima) הוא פרי ממשפחת ההדרים, בדרך כלל בצבע ירוק חיוור, צהוב כאשר בשל. ברוב המקרים גדול בהרבה מאשכולית, בעל בשר מתוק וקליפה עבה וספוגית.

הפרי הובא לארץ ישראל מסינגפור בשנת 1907 על ידי שמואל צבי הולצמן. בתחילה נקרא בעברית בשמו הצרפתי - פומלו. הצורה העברית הנפוצה "פּוֹמֵלָה" נטמעה בלשון הדיבור מתוך תהליך של גזירה לאחור מן הריבוי "פומלות"[3][2].

גידול ושימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של הפומלה הוא בדרום-מזרח אסיה, ובייחוד מלזיה, וגדלה באופן טבעי על גדות נהרות פיג'י וטונגה. משוער כי הפומלה הובאה לסין במאה הראשונה לפני הספירה. היא גדלה בדרום סין, ובמיוחד במרכז תאילנד על גדות נהר צ'ן; היא גם גדלה בטאיוואן, דרום יפן, דרום הודו, בנגלדש, וייטנאם, מלזיה, אינדונזיה, גינאה החדשה וטהיטי.

באנגלית, הפומלה נקראת גם"שֶדוֹק", (Shaddock) וזאת לאחר שקפטן אנגלי בשם זה העביר זרעים שלה לאיים הקריביים במאה השבע עשרה מן הארכיפלג המלזי. באוקיינוס השקט ובאסיה הוא ידוע כ"הזָ'בּוֹנְג", ובסינית הוא נקרא "יוֹאוּדְזִי" (柚子). בהולנדית נקרא פוֹמְפֵלְמוּס (מילולית "לימון דלעת"), משם זה נגזר השם בצרפתית "פומלו"[3].

צבע חלקו הפנימי של הפרי נע בין צהוב חיוור לאדום, וטעמו מתוק חלש. הפומלה היא פרי ההדר הגדול ביותר, והיא מגיעה לקוטר של 30 סנטימטר ולמשקל של עד 10 קילוגרמים. קליפתה עבה, ולעיתים משתמשים בה להכנת מרמלדה.

קליפת הפומלה משמשת גם בבישול ובממתקים הסיניים. קליפות הדרים משמשות לעיתים קרובות במטבח הסיני לתיבול, במיוחד בקינוחי מרקים מתוקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פומלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פומלה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 פומלה או פומלו?, באתר האקדמיה ללשון העברית, 16 בפברואר 2021
  3. ^ 1 2 אילון גלעד, פירות הדר - לא מה שחשבתם, באתר הארץ