פומפוניוס מלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שחזור מפת העולם של פומפוניוס מלה על ידי קונרד מילר (1898).
תיאור אירופה של פומפוניוס מלה (פ. נאנסן, 1911).

פומפוניוס מלה (Pomponius Mela; המאה ה-1 לספירה) היה הגאוגרף הרומאי המוקדם ביותר. שמו של החיבור שלו הוא De Chorographia libri III,‏ Cosmographia או De situ orbis. מלבד החלקים הגאוגרפיים של תולדות הטבע של פליניוס הזקן (שם מצוטט מלה כבעל סמכות חשוב), חיבורו הקצר של מלה הוא המחקר הרשמי היחיד בנושא בלטינית קלאסית (אנ').

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע אודות המחבר, מלבד שמו ומקום הולדתו – העיר הקטנה טינגנטרה (אנ') (בימינו אלחת'ירס (Algeciras)) בדרום ספרד. את זמן כתיבת חיבורו ניתן אולי לקבוע בקירוב על פי אזכור בחיבור (III, 6, 49) של הצעה למשלחת לבריטניה של הקיסר, כמעט בוודאות זו של קלאודיוס בשנת 43 לספירה. מספר אזכורים לאירועים בתקופת שלטונו של אוגוסטוס מעידים על כך שקטע זה לא יכול להתייחס ליוליוס קיסר; במיוחד משום שהוא כולל שמות חדשים שניתנו לערים בספרד. מלה מת סביב שנת 45 לספירה.

ידע גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופי הקודאנוס סינוס (הים הבלטי הדרום-מערבי) באדום עם האיים הרבים שבו בירוק.

ההשקפות הכלליות של החיבור תואמות לאלו של הסופרים היווניים של זמנו מארטוסתנס ועד סטראבון, שככל הנראה לא היה ידוע למלה. אולם פומפוניוס הוא ייחודי בין הגאוגרפים העתיקים, בכך שלאחר שהוא מחלק את העולם לחמישה אזורים, שמתוכם רק שניים היו ניתנים למגורים, הוא טוען לקיומם של אנטיכטונים (אנ'), החיים באזור האקלים הממוזג הדרומי הבלתי נגיש לעם של אזורי האקלים הממוזג הצפוניים בשל החום הבלתי נסבל של חגורת טוריד (torrid) שמפרידה ביניהם. לגבי החלוקה והגבולות של אירופהאסיה ואפריקה, הוא חוזר על דברי ארטוסתנס; כמו כל הגאוגרפים הקלאסיים מאלכסנדר הגדול (מלבד תלמי), הוא רואה בים הכספי כחדירה פנימה של האוקיינוס הצפוני, כמו המפרצים הפרסי והערבי (הים האדום) בדרום.

תפישותיו לגבי הודו הן נחותות לעומת אלו של כמה סופרים יווניים מוקדמים יותר; בעקבות ארטוסתנס הוא מניח שארץ זו כוללת את הזווית הדרום-מזרחית של אסיה, כאשר החוף ממשיך צפונה לסקיתיה, ואז מתעגל לכיוון מערב לים הכספי. כנהוג, הוא ממקם הרי אוראל ואת ההיפרבוראים קרוב לאוקיינוס הסקיתי. בנוגע לאירופה המערבית, הידע שלו היה די מתקדם יחסית לגאוגרפים היוונים, באופן טבעי לספרדי באימפריה הרומית. הוא מגדיר את קו החוף המערבי של ספרד וגאליה ואת הזחתו על ידי מפרץ ביסקאיה באופן יותר מדויק מארטוסתנס או סטראבון. גם ידיעותיו על האיים הבריטיים ומיקומם ברורות יותר מאלו של קודמיו. הוא הראשון לקרוא בשם את איי אורקני, אותם הוא מגדיר וממקם באופן די מדויק. לגבי צפון אירופה, הידע שלו היה פגום, אולם הוא מדבר על מפרץ גדול (קודאנוס סינוס (אנ')) לצפונה של גרמניה, שאחד מאייו הרבים, "קודנוביה", היה בגודל בולט; שם זה מופיע שוב בחיבורו של פליניוס הזקן כ"סקאטינביה". שני השמות הללו היו תרגומים לטיניים של השם הפרוטוגרמאני (אנ')‏ Skaðinawio, השם הגרמאני של סקנדינביה.

שיטה ציורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה הציורית של מלה עוקבת אחר חופי האוקיינוס, בדרך של פריפלוס, כנראה משום שמקורו בדיווחי נווטים. הוא מתחיל במצר גיברלטר, ומתאר את הארצות הסמוכות לחוף הדרומי של הים התיכון; אז הוא ממשיך לסוריה ואסיה הקטנה ולים השחור, ואז חוזר לספרד לאורך החוף הצפוני של הים השחור, ים מרמרה וכו'. לאחר שעסק באיי הים התיכון, הוא עובר לעסוק באוקיינוס הליטוראלי (אנ') – למערב, לצפון, למזרח ולדרום – מספרד וגאליה להודו, ומשם לפרסחצי האי ערב ואתיופיה; ואז שוב חוזר לספרד מסביב לדרום אפריקה. כמו רוב הגאוגרפים הקלאסיים הוא מתאר את היבשת הזו כמוקפת בים ולא כמתמשכת רחוק מאד דרומה.

בתיאורו את סוריה, עוקב מלה אחרי קו החוף ומעניק תשומת לב מצומצמת בלבד לחלקיה הפנימיים. בתיאורו זה ניכרת תלותו במקורות יווניים עתיקים, משום שאין בו אף פרט המראה שהוא מבטא את התנאים בתקופה היוליו-קלאודית, והוא יכול היה להיכתב על ידי יווני בתקופת האימפריה הפרסית:[1]

"סוריה משתרעת על פני שטח נרחב לאורך החופים, ואפילו שטח נרחב יותר על פני הארצות הפנימיות, והיא נקראת בשמות רבים ושונים. כך היא נקראת קוילה-סוריה ומסופוטמיה ודמשק וחדייב ובבל ויהודה וקומגנה וסופנה (אנ'). שם נמצאת פלשתינה, היכן שסוריה נוגעת בערבים, ואז פניקיה ואנטיוכיה, היכן שסוריה גובלת בקיליקיה... בפלשתינה ישנה עזה, עיר עצומה ומבוצרת מאד; זוהי המילה הפרסית לאוצר. השם נובע מכך שכאשר קמביסס ערך הכנות לפלישה למצרים הוא ריכז שם את האוצר והכסף. אשקלון אינה קטנה יותר. ישנה גם יפו, שנוסדה, כפי שנאמר, לפני המבול".[2][3]

מאחר שמלה מציין את "פלשתינה" בנפרד, סביר יותר שהשם "יהודה" כולל כאן רק את ארץ יהודה גופא והוא לא בשימוש כאן במובן הרחב של פרובינקיה יודיאה הרומית. נראה כי השם "פלשתינה" מתייחס לרצועת החוף מהר כרמל עד מצרים. כמו כן, לאטימולוגיה שהוא מעניק לעזה אין שום בסיס.[4]

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת המהדורה של 1518.

המהדורה הראשונה של מלה פורסמה במילאנו בשנת 1471; המהדורה הביקורתית הראשונה הייתה מאת ואדיאנוס (Vadianus, בזל, 1522).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פומפוניוס מלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LVII. Pomponius Mela, p. 370
  2. ^ Chorographla, I,11:62-64;‏ או: I, 53-55.
  3. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LVII. Pomponius Mela, p. 371
  4. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LVII. Pomponius Mela, p. 372