פונסלמאגין אוצ'ירבט
 | |||||
| לידה |
23 בינואר 1942 זבחאן, מונגוליה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 2025 (בגיל 82) אולן בטור, מונגוליה | ||||
| מדינה |
מונגוליה | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת הכרייה של סנקט פטרבורג | ||||
| מפלגה |
המפלגה המהפכנית העממית של מונגוליה | ||||
| פרסים והוקרה |
| ||||
| |||||
  | |||||
פונסלמאגין אוצ'ירבט (באנגלית: Punsalmaagiin Ochirbat, במונגולית: Пунсалмаагийн Очирбат; 23 בינואר 1942 – 17 בינואר 2025) היה פוליטיקאי מונגולי אשר כיהן כנשיא מונגוליה הראשון בין השנים 1990–1997. הוא היה הנשיא המונגולי הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות ישירות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוצ'ירבט נולד ב-23 בינואר 1942 במחוז זבחאן. אביו הגיע ממחוז גובי-אלטאי.[1] לאחר מות אביו בשנת 1947, הוא אימץ את שמה של אמו, "פונסלמא". בין השנים 1951–1960 הוא למד בבית הספר באולן בטור ולאחר מכן המשיך ללימודים בבית הספר הגבוה לכריה בלנינגרד. הוא סיים את לימודיו בשנת 1965 עם תואר בהנדסת מכרות. באותה שנה חזר לאולן בטור והצטרף אל המפלגה המהפכנית העממית של מונגוליה.[2]
בשנת 1967 מונה אוצ'ירבט למהנדס ראשי במכרה הפחם שרין גול בדרחאן-אול, ובשנת 1972 הפך לסגן שר המכרות והגאולוגיה. בשנת 1976 הוא נבחר לציר בחוראל הגדול של העם, הפך לחבר בוועד המרכזי של המפלגה וקודם לתפקיד שר המכרות והגאולוגיה. בשנת 1985 מונה ליושב ראש הוועדה המדינתית לקשרי חוץ כלכליים, ובשנת 1987 מונה לשר לקשרי חוץ ואספקה כאשר הוועדה שודרגה למעמד של משרד ממשלתי.
המהפכה הדמוקרטית של 1990
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוצ'ירבט מונה ליושב ראש נשיאות החוראל הגדול של העם, המשרה שסימלה את ראש המדינה, ב-21 במרץ 1990. המינוי הגיע בעקבות התפטרותו של ז'אמבין באטמונח ומנהיגים ממשלתיים נוספים בעקבות המהפכה הדמוקרטית בשנת 1990.[3] הוא נבחר מחדש לחוראל בבחירות הפרלמנטריות של יולי 1990, ובהמשך נבחר על ידי חברי החוראל לתפקיד החדש של נשיא הרפובליקה העממית של מונגוליה. חוקת מונגוליה החדשה משנת 1992 שינתה את שמה הרשמי של המדינה למונגוליה, ואת תוארו של אוצ'ירבט ל"נשיא מונגוליה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים". החוקה החדשה קבעה גם כי הבחירות הבאות לנשיאות, שייערכו בשנת 1993, יוכרעו בהצבעה עממית ישירה.
תקופת הנשיאות (1990–1997)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שאוצ'ירבט דגל במדיניות של התחדשות לאומית מהירה ורפורמות כלכליות במטרה לנתק את המדינה מעברה הסוציאליסטי ולאמץ את הקפיטליזם עד שנת 2000, הוא נודע בגמישותו ובנכונותו לפשרות. כושר השכנוע שלו סייע להרגיע עימותים ומשברים פוליטיים בתקופה שקדמה לבחירות החופשיות הראשונות ביוני 1993.
הבחירות לנשיאות 1993
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות זאת, מחלוקות אידאולוגיות בתוך מפלגת ה-MPRP הובילו את הנהגת המפלגה לדחות את מועמדותו של אוצ'ירבט לנשיאות. במקומו הם הציגו את לודונגיין טודב, עורך העיתון הקומוניסטי "אונן". קואליציה של מפלגות אופוזיציה, שכללה את הדמוקרטים הלאומיים והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, זיהתה את ההזדמנות והציבה את אוצ'ירבט כמועמד מטעמה. ב-6 ביוני 1993 הביס אוצ'ירבט את טודב ברוב מוחץ, כאשר זכה ב-57.8 אחוזים מהקולות והפך לנשיא הראשון שנבחר בבחירות עממיות במונגוליה.
כהונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת כהונתו של אוצ'ירבט לוותה בסדרה של משברים פוליטיים וכלכליים. עד סוף שנת 1993 הפך אוצ'ירבט למבקר חריף של כישלון הממשלה בטיפול במצב הכלכלי המחמיר. המדינה סבלה ממחסור במזון ובאנרגיה, וכן מאינפלציה גבוהה. אוצ'ירבט האשים את הממשלה בכך שאינה עומדת בהתחייבויותיה בתחום הרווחה. הוא גם מתח ביקורת על שירותי המודיעין המונגוליים על כך שלא מנעו את עליית הפשע המאורגן במדינה. הוא הטיל את האשמה על הבירוקרטיה המקומית והמרכזית המכבידה, שלטענתו חוסמת שיפור כלכלי מהיר, וקרא לצמצום גודל המנגנון הממשלתי ולהאצת תהליכי הפרטה של נכסי מדינה. עד שנת 1995 רק 19.2 אחוזים מהכלכלה הופרטו. הוא נותר סקפטי לגבי תהליך ההפרטה וחשש כי הוא עלול לפגוע בשכבות החלשות.[4]
כאשר מפלגות האופוזיציה פרשו מהפרלמנט במרץ 1994, קרא אוצ'ירבט בפומבי להגנה על זכויותיהן של מפלגות המיעוט והאשים את מפלגת השלטון בניצול התקשורת לטובתה באמצעות הגבלת הסיקור הפרלמנטרי. הוא תמך ברפורמות בחוק הבחירות כדי לפתוח אותן לכל המפלגות לקראת הבחירות הפרלמנטריות של 1996. בשנת 1994 הוא הטיל וטו על צו פרלמנטרי שנועד לקדם את הכתב הקירילי במונגוליה ולעכב את החזרת הכתב המסורתי.
בתחום יחסי החוץ, קרא אוצ'ירבט לשינוי כיוון במדיניות החוץ המונגולית כדי להרחיב את שיתוף הפעולה הבינלאומי עם כל המדינות, ובמיוחד עם שתי השכנות החזקות, סין ורוסיה. הוא דחה הצבת נשק להשמדה המונית במונגוליה והכריז על המדינה כאזור נקי מנשק גרעיני. בשנת 1994 הוא ערך ביקורים רשמיים בדרום ודרום מזרח אסיה, חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם הודו ולאוס, והשיג סיוע פיננסי מתאילנד לטיפול במשבר המזון. אוצ'ירבט היה המנהיג המונגולי הראשון שביקר באופן רשמי בארצות הברית,[5] וכן ראש המדינה המונגולי הראשון מזה 30 שנה שביקר בבייג'ינג. עם זאת, היחסים עם סין נפגעו בסתיו 1995 כאשר עובדים בשגרירות המונגולית בבייג'ינג גילו מכשירי האזנה שהותקנו שם ככל הנראה יותר מעשר שנים קודם לכן.[6]
הבחירות לנשיאות 1997
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוצ'ירבט התמודד שוב לנשיאות בבחירות שנערכו במאי 1997, אך נתקל בציבור מונגולי המאוכזב מהשיבושים הכלכליים שנגרמו בשל קצב הרפורמות המהיר. המדינה סבלה מאבטלה גבוהה, אינפלציה של 30 אחוזים, מחסור נרחב במזון ובאנרגיה וירידה בתוצר המקומי הגולמי. על פי נתוני הבנק העולמי, שליש מהאוכלוסייה חי בעוני. אוצ'ירבט זכה ב־29 אחוזים מהקולות בלבד והפסיד בבחירות ליושב ראש מפלגת ה-MPRP, נצגין באגאבנדי, שהבטיח להאט את הרפורמות הרדיקליות של הממשלה.[7]
לאחר הפרישה מהפוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הבחירות פרש אוצ'ירבט מהפוליטיקה המונגולית והקים את "קרן אוצ'ירבט", ארגון ללא מטרת רווח שהתמקד בתוכניות לצמצום העוני, עצמאות כלכלית, איכות הסביבה וחינוך.[8] בשנת 2000 הוא מונה למנהל המרכז לאקולוגיה ופיתוח בר קיימא באוניברסיטה המונגולית למדע וטכנולוגיה. בשנת 2005 הוא מונה כחבר בבית המשפט לחוקה של מונגוליה, ומינויו חודש בשנת 2010.[9]
חיים אישיים ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוצ'ירבט היה נשוי לשרב צבלמא ולזוג נולדו שני ילדים.
אוצ'ירבט הלך לעולמו ב-17 בינואר 2025, בגיל 82.[10][11] בעקבות מותו, נשיא מונגוליה הנוכחי, אוכנאגין חורלסוח, הוציא צו המכריז על תקופת אבל לאומי בין התאריכים 24 בינואר ל-25 בינואר 2025.[12]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוצ'ירבט קיבל מספר פרסים ומדליות במהלך חייו, ביניהם: עיטור צ'ינגיס חאן, עיטור כוכב הקוטב, מדליית עמל מועדפת, ומדליות לציון יובלות שונים של המהפכה העממית. בנוסף קיבל את מדליית הכוח הצבאי, מדליה לציון 800 שנה להקמת המדינה המונגולית הגדולה, ומדליה לציון 20 שנה למהפכה הדמוקרטית.[9]
| מדינה או מוסד | פרס | תאריך |
|---|---|---|
| מונגוליה | עיטור צ'ינגיס חאן[13] | 2005 |
| עיטור כוכב הקוטב | – | |
| הרפובליקה העממית של מונגוליה | מדליית "50 שנה למהפכה העממית של מונגוליה" | 1971 |
| מדליית "60 שנה למהפכה העממית של מונגוליה" | 1981 | |
| מדליית "80 שנה למהפכה העממית של מונגוליה" | 2001 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ сонин, Б. Энхзаяа, Өдрийн (2019-07-29). "П.Очиרбат: "Алт" хөтөлבөртөө биש Монголын баялгийג хувааж идэх гэсэн төрийнхний дундах өрсөल्डөөний хямрал юм". ikon.mn.
- ↑ Oliver Corff und Cäwälmaagiïn Batmönx. "Who is Who in der Mongolei".
- ↑ New York Times. "Mongolia Ousts Leaders and Ends Communists' Monopoly on Power". הניו יורק טיימס.
- ↑ Bilskie, Julia S.; Arnold, Hugh M. (ינו' 1990). "An Examination of the Political and Economic Transition of Mongolia Since the Collapse of the Soviet Union". Journal of Third World Studies. 19 (2): 205–218. JSTOR 45194063. ארכיון מ-22 באפריל 2023.
- ↑ AP. "Mongolia Gets U.S. Trade Aid". New York Times.
- ↑ сонин, Б. Энхзаяา, Өдрийн (2019-07-29). "П.Очиרбат: "Алт" хөтөлבөртөө биש Монголын баялгийг хуваאж идэх гэсэн төрийнхний дундах өрсөлдөөний хямрал юм". ikon.mn.
- ↑ New York Times. "Mongolian Ex-Communist Wins Upset Vote". הניו יורק טיימס.
- ↑ "Ochirbat Foundation". אורכב מ-המקור ב-1 ביוני 2013.
- 1 2 Constitutional Court of Mongolia. "Ochirbat".
- ↑ "Mongolian ex-president passes away". XinhauNet. 18 בינואר 2025.
- ↑ "Statement from Ambassador Richard L. Buangan on the passing of Former President of Mongolia P. Ochirbat". US Embassy in Mongolia. 18 בינואר 2025.
- ↑ gogo.mn. "A decree has been issued to declare national mourning in connection with the passing of the first President P. Ochirbat". gogo.mn (באנגלית).
- ↑ ""Чингиס хаан" тэргүүн зэргийн одон хүртсэн эрхмүүд". eagle.mn.