פוסאקו שיגנובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פוסאקו שיגנובו וקוזו אוקמוטו
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

פוסאקו שיגנובויפנית: 重信 房子; נולדה ב-28 בספטמבר 1945) היא המייסדת והמנהיגה לשעבר של הצבא האדום היפני.

חייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסאקו שיגנובו נולדה ב-28 בספטמבר 1945 במחוז סטאגאיה שבטוקיו. אביה היה מורה באחד מבתי הספר של הטרקויה בו למדו ילדים עניים מהאי קיושו, ומאוחר יותר היה למייג'ור בצבא הקיסרי היפני, ושירת במנצ'וריה. לאחר שסיימה את לימודי התיכון שלה, פוסאקו שיגנובו עבדה בתאגיד קיקומן והחלה ללמוד באוניברסיטת מייג'י, שם סיימה את לימודי התואר הראשון שלה בכלכלה פוליטית והיסטוריה.

במהלך לימודיה באוניברסיטה היא הצטרפה לתנועת הסטודנטים שמחאה באותה עת כנגד העלאת שכר הלימוד, ובהמשך הייתה לאקטיביסטית במסגרת תנועות סטודנטים שמאלניות, ולבסוף הפכה לאחת המנהיגות הבולטות בתנועות אלה.[1]

הצבא האדום היפני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1971 נסעה יחד עם פעיל שמאל נוסף, צויושי אוקדירה, למזרח התיכון על מנת ליצור קשרים בינלאומיים עבור סיעת הצבא האדום היפנית, אך עם הגעתם למזרח התיכון היא עזבה את סיעת הצבא האדום בשל מחלוקות אידאולוגיות, וסכסוך אישי בינה לבין מנהיג הארגון צונאו מורי. לאחר מכן, סיעת הצבא האדום חברה לפלג מאואיסטי של המפלגה הקומוניסטית של יפן ויחד הקימו את הצבא האדום המאוחד. מששמעה פוסאקו שיגנובו על טיהורים פנימיים שבוצעו בצבא האדום המאוחד בחורף 19711972, היא הביעה זעזוע וצער על כך.

פוסאקו שיגנובו נשארה במזרח התיכון במשך 30 שנה. ההגירה שלה התבססה על רעיונות של סולידריות מהפכנית בינלאומית, לפיהם תנועות מהפכניות מכל העולם צריכות לשתף פעולה על מנת להוביל בסופו של דבר מהפכה קומוניסטית עולמית. מטרתה העיקרית בזמן שהותה במזרח התיכון הייתה לתמוך במאבק הפלסטיני. בתחילה היא הצטרפה לחזית העממית לשחרור פלסטין, אך בהמשך הצבא האדום היפני הפך לארגון עצמאי. במספר מכתביה היא מציינת שמטרתה הייתה "לגבש ברית מהפכנית בין לאומית נגד האימפרליסטים של העולם".

במהלך חייה במזרח התיכון נולדה מיי שיגנובו, ביתה של פוסאקו שיגנובו ושל פעיל בכיר בחזית העממית לשחרור פלסטין. כיום מיי שיגנובו היא עיתונאית יפנית.[2]

מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסאקו שיגנובו שבה ליפן ביולי 2000. היא נעצרה באוסקה ב-8 בנובמבר באותה שנה.[1] עם הגעתה לטוקיו חיכו לה מספר כתבים והיא צעקה לעברם "אני אמשיך להילחם" כשהיא מרימה את אגודליה.[3][4]

היא נשפטה על 3 עבירות: זיוף דרכון, סיוע לחבר נוסף בצבא האדום היפני בזיוף דרכון וניסיון לרצח על תכנון ההשתלטות החמושה על שגרירות צרפת בהאג וחטיפת יושביה בשנת 1974. היא נמצאה אשמה בשתי העברות הראשונות, אך מעורבותה בהשתלטות על השגרירות לא הוכחה. בין העדים שהגיעו להגן עליה במשפטה אפשר למנות את ליילה ח'אלד. ב-8 במרץ 2006 גזר עליה בית המשפט 20 שנות מאסר בפועל, ובשנת 2010 בית המשפט העליון אישר סופית את פסק הדין. בפסק הדין ציין השופט שעל אף שלא הושגו ראיות מכריעות בנוגע למעורבותה בהשתלטות החמושה על השגרירות הצרפתית בהאג, או לכוונות רצח, פסק הדין מתייחס גם לאפשרות של קשירת קשר להשתלטות על השגרירות.

בדצמבר 2008 אובחן אצלה סרטן המעי הגס, ובמסגרת הטיפולים בסרטן עברה שלושה ניתוחים.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]