פורטו-וקיו

פורטו-וקיו
Porto-Vecchio
Blason Porto-Vecchio.svg
סמל/מגן
מעבורת בנמל פורטו-וקיו
מעבורת בנמל פורטו-וקיו
מדינה צרפתצרפת צרפת
חבל קורסיקהקורסיקה קורסיקה
מחוז קורסיקה הדרומית
ראש העיר Jean-Christophe Angelini
שפה רשמית צרפתית
תאריך ייסוד 1539
שטח 168.65 קמ"ר
גובה 70 מטרים
 ‑ הנקודה הנמוכה 0
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 11,132 (2019)
 ‑ צפיפות 66 נפש לקמ"ר (2019)
קואורדינטות 41°35′12″N 9°17′28″E / 41.58661093336508°N 9.291081030921122°E / 41.58661093336508; 9.291081030921122
אזור זמן UTC +1
https://www.portivechju.corsica/

פורטו-וקיוצרפתית: Porto-Vecchio, בקורסיקאית: Portivechju) היא עיר נמל (וקומונה) באי קורסיקה שבצרפת. פורטו-וקיו ממוקמת בקצה מפרץ בדרום-מזרח האי, הפונה לים הטירני. נכון ל-2019, אוכלוסיית פורטו-וקיו מנתה 11,132 איש.

משמעות השם בקורסיקאית ובאיטלקית (ממנה הגיע השם הצרפתי) הוא "נמל ישן".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפון לעיירה נמצא האתר הפרהיסטורי טורה, שקבל את שמו מתרבות הטורה שחיה באזור. האתר מתוארך לתקופת הברונזה הקורסיקאית, הוא כולל מצודות אבן עגולות או חצי עגולות (צמודות).

לכיוון פיגארי ולכפר צ'צ'יה יש גם שרידים פרה-היסטוריים, ולא רחוק משם נמצא אתר נוסף של טורנים, בשם Castellu di Tappa. ממערב לעיירה נמצא האתר הפרהיסטורי Tivulaghju.

ימי הביניים והתקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטו-וקיו ממוקמת באזור שבזמנים קדומים יותר היה אזור ביצות שסבל מאוד ממלריה; עם זאת, חלק מהמעגן בנמל של העיירה הנקרא "הנמל הישן", ראשיתו היה כנראה הנמל הרומי שהשפיע על הסביבה. לאחר התקופה הרומית, האזור ננטש בגלל ביצות המלריה. במאה ה-16 באזור התקיימה קהילה נוצרית גדולה. [1] העיירה נוסדה מחדש בשנת 1539 על ידי בנק ג'ורג' הקדוש (אנ') מג'נובה על גבעה בגובה 70 מטרים מעל פני הים המשקיפה על המפרץ.[2]

אנשי ג'נובה הקפידו לשמר את הנמל הרומי בתוך החומות של העיירה. החומות שנבנו היו טרפזיות ותחמו גם את הכיכר המרכזית, place de la République, ליד הכנסייה, Église St.-Jean Baptiste. הם התכוונו להקים מושבה במקום, אך המלריה הרגה במהרה את רוב המתיישבים. מושבה אחרת קמה בשנת 1546 וחוותה את אותו גורל. לאחר מכן בהתאגדות מוניציפלית הפכה לנפה אזורית (מועצה אזורית) במקום. סמפיירו קורסו כבש את העיירה למשך כמה חודשים בשנת 1564.

חלק מהתושבים החלו לחזור למקום כשהחלו פרויקטי הניקוז של הנהר Stabacciu שהוקמו תחת הקיסרות השנייה, אך הם זכו להצלחה מינימלית. מלחמת העולם השנייה הובילה לנוכחותם את חיילי בעלות הברית באזור שהיו נחושים למגר את המלריה למען בריאותם של כל הנוגעים בדבר, אך במיוחד החיילים ואנשי האוויר שהתבססו באזור. באמצעות ניקוז, מילוי אדמה וריסוס הם הצליחו, להפוך את האזור המנוקז לאטרקטיבי. גודל האוכלוסייה הנוכחית נובע מהתרחבות העיירה שהחלה בערך בשנת 1950.[3]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות האוכלוסייה בפורטו-וקיו בין השנים
1800–2019 [4]
השנה 1800 1876 1901 1906 1946 1990 2008 2015 2019
אוכלוסייה 1,241 2,636 3,353 3,512 3,339 9,307 11,388 12,056 11,132

בכל נפת פורטו-וקיו גרה אוכלוסייה של כ-12,900 תושבים המתגוררים בארבע כפרים, על שטח של 347.87 דונמים.[3]

מתקנים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של נפת פורטו-וקיו (כחול)

בעיירה יש בית ספר תיכון ציבורי ושתי מכללות קהילתיות, בית חולים פרטי עם 107 מיטות, בית ספר לרפואה, תעשיית שעם ומתקני תיירות נרחבים. הנמל הימי מאפשר עגינות ל-450 כלי שיט קטנים, הוא כולל מתקנים מסחריים ותחנת מעבורות. בעונת הקיץ אוכלוסיית הקנטון מתרחבת ומגיעה עד לכדי פי 4 מכמות התושבים הקבועים בנפה כ-50,000 תושבים, בעיקר איטלקים המגיעים לנפוש במקום. החופים מאוכלסים מאוד, במיוחד חוף פלומבאג'ה הנמצא במרחק 3 קילומטרים מדרום מזרח מהעיירה פורטו-וקיו. בשנת 1983 העיירה רכשה מכון קולנוע, שמארגן פסטיבל סרטים שנתי.[3]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיירה נמצא קצה של קווי מסילות הרכבת הקורסיקנית ברוחב אחד-מטר (אנ'). רשת מסילות זו נסגרה לשימוש ולא חודשה. רשת מסילות אלה חיברה את העיירה עם מערכת המסילות הראשית של קורסיקה המגיעה עד ליישוב קזמוצה בקומונה לוצ'יאנה (אנ') הנמצאת במרחק 128 קילומטרים מצפון לפורטו-וקיו.

פורטו-וקיו נגישה בקלות דרך נמל התעופה פיגארי-סוד קורס, שנמצא במרחק של 24 קילומטרים מהעיירה. בנוסף נתן להגיע לעיירה בקווי המעבורות המגיעות לנמל ממרסיי, צ'יוויטווקיה (רומא), נאפולי ומהאי השכן מדרום, סרדיניה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנטון (בנפת) פורטו-וקיו, שוכנות העיירות והכפרים פורטו-וקיו, סארי-סולנזרה, קונקה ולצ'י.

העיירה פורטו-וקיו נמצאת 64 קילומטרים מזרחית לסארטן (אנ'). בחוף הצפוני של המפרץ נמצאים אתרי נופש רבים, כמו בנדטו, מרינה די פיורי ואחרים השייכים לכפר לצ'י (אנ'). החוף המזרחי, הוא חוף עם צוקים ומצוקים, על כן הוא פחות ראוי למגורים; מעבר לראש-Chiappa Point (אתר טבע) הנמצא מדרום מזרח לפורטו-וקיו החוף פונה לכיוון דרום מערב עד לכפר Bonifacio הנמצא בדרום האי קורסיקה.

מול החוף הדרום מזרחי נמצאים ארבעת האיים Cerbicale ( נראים בתצלומי לוויין ונדיר לראות אותם במפות), המהווים שמורת טבע מוגנת על שטח של 360 דונם, שהם חלק מהשמורה הגדולה יותר Bouches de Bonifacio (הכוללת את "מיצרי Bonifacio" שבדרום קורסיקה).

בהרים שמצפון-מערב לפורטו-וקיו המגיעים לגובה של 1,314 מטרים, נמצא הפארק הלאומי שבמרכזו נמצא הכפר העתיק Ospedale שמאז התקופה הרומית נמצא בו בית חולים עתיק וגדול. הכפר Ospedale מעולם לא איבד את תפקידו כבית חולים והוא ממשיך להיות מרכז בריאות המעסיק כ-150 עובדים. בסמוך לו נמצא מאגר מים Lac de l'Ospedale ויער אורני קורסיקה.

אַקלִים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בפורטו-וקיו הוא אקלים ים תיכוני בקיץ חם (סיווג Csa לפי שיטת קפן). הטמפרטורה השנתית הממוצעת בפורטו-וקיו היא 14.5°C. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 580 מילימטרים כשדצמבר הוא החודש הרטוב ביותר. הטמפרטורות הגבוהות ביותר הן בחודש אוגוסט, הן מגיעות ל-25.6°C בממוצע, והטמפרטורות הנמוכות ביותר הן בחודש פברואר, הן מגיעות לטמפרטורה של 10.5°C בממוצע. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בפורטו וקיו הייתה 41.0°C בתאריך 11 ביולי 1968; הטמפרטורה הקרה ביותר שתועדה אי פעם הייתה 2.9°C - בתאריך 10 בפברואר 1986.

אקלים בפורטו-וקיו
Porto-Vecchio
נתוני מזג האוויר הממוצעים בפורטו-וקיו בין השנים 1981–2010
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 13.6 13.8 15.7 17.9 22 26.3 29.7 30 26.3 22.1 17.5 14.5 20.8
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 7.6 7.3 8.8 10.7 14.2 17.8 20.7 21.2 18.6 15.5 11.6 8.8 13.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 56.3 51.2 51.9 64.8 39.4 16 5.9 16.1 43.1 78 74.6 82.7 580
מקור: [5]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרים שמצפון לפורטו-וקיו בשמורת הטבע של אוספדייל קיים יער של אורן קורסיקני (אנ'). בינו לבין החוף משתרע מישור המנוקז על ידי הנהר Stabacciu, שזורם אל המפרץ דרך אזור של ביצות מלח. ביערות שעל שתי גדות הנהר גדלים עצי אלון שעם ואקליפטוס. הביצות היוו בעבר מחסום בין היישובים הרומאים שהיו לאורך הדרך "ויה קורסיקנה" במישור המזרחי לבין הנמלים הרומיים בדרום. חלק משטחי ביצות הסמוכים למפרץ מולאו באדמה על מנת להרחיב את העיירה המודרנית פורטו-וקיוו. בחלקים אחרים של אזור ביצות המלח נבנו בריכת אידוי למלח מסחריות (מהם קבלה העיירה את כינוי המסחרי "עיר המלח"); בשאר אזורי הביצות לא נגעו. לאורך הנהר Stabacciu עובר הכביש N198 דרומה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורטו-וקיו בוויקישיתוף
  • Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של פורטו-וקיו (באנגלית)
  • YouTube play button icon (2013–2017).svg CORSE - Porto-Vecchio in 4K - 2018, סרטון בערוץ "Anthony CARPAYE", באתר יוטיוב (אורך: 02:52)
  • YouTube play button icon (2013–2017).svg Porto Vecchio CORSICA |Amber's Vlog ♡, סרטון בערוץ "Amber's Vlog", באתר יוטיוב (אורך: 04:40)
  • "guide de porto-Vecchio - site officiel" (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-2001-07-06. נבדק ב-2008-05-22.
  • Porto-Vecchio Corsica Independent travel guide to the stylish town of Porto-Vecchio Corsica. (in English)
  • צילומים מפורטו-וקיו באתר istockphoto
  • מדריך למבקר בפורטו-וקיו באתר Moby

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]