הפינה הגותית

רשימת נושאים נבחרים של הפינה הגותית

לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

השימוש באור לשם העברת החוויה הדתית בכנסייה הוא מהמאפיינים הראשונים והחשובים ביותר של האדריכלות הגותית. חשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית של המאה ה-12 והמאה ה-13. הוגים כמו יו מסן ויקטור ותומאס אקווינס ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוהים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוהים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות. בעקבות הגותו של ברנאר מקלרבו בנוגע למבנה הכנסייה האידיאלית, מומשה תפישה זו על ידי חסידיו ותלמידיו, הבולט שבהם הוא סוגריוס, אב המנזר של מנזר סן-דני, והבישופים מאסכולת שארטר. ואכן, הכנסיות הגותיות מלאות באור, העובר דרך חלונות ויטראז' התופסים חלק ניכר מהקיר. כדי לפצות על היעדר התמיכה מהקיר פותחה שיטת תמיכה חדשנית המסתמכת על שלד מאבן, קשתות מחודדות ותמיכות דואות. החלון המאפיין ביותר של הגותיקה הוא חלון הרוזטה - חלון עגול וגדול בצורת פרח דרכו עובר אור השמש ומאיר על המזבח הראשי. השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לדקים, אווריריים ושקופים הגיע לשיאו בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant).

2

קתדרלת שארטר היא אחת הדוגמאות הטובות והמאלפות ביותר לאדריכלות הגותית בשיאה. הקתדרלה הגותית בשארטר, צרפת, נבנתה בשני שלבים, שניהם החלו אחרי שריפות שאירעו בקתדרלה והרסו חלקים ממנה. בשלב הראשון, שהחל ב-1134, נבנתה מחדש החזית של הקתדרלה בסגנון גותי מוקדם. את הבנייה קידם הבישוף ז'פרואה דה לב, שתחת כהונתו נהנתה הקתדרלה ובפרט בית הספר שלה, מפריחה חסרת תקדים. ז'פרואה מימש בבניין החזית את האידאולוגיה האסתטית של ברנאר מקלרבו ושזכתה לתמיכה רבה בבית הספר הקתדרלי. החזית כוללת 3 שערי כניסה מפוסלים, שמהווים את אחת הדוגמאות החשובות ביותר של פיסול גותי מוקדם שהיה חדשני לתקופתו, 3 חלונות ויטראז', חלון רוזטה וצמד צריחים מחודדים. השלב השני החל ב-1194 ובו נבנתה יתר הקתדרלה בסגנון גותי בשל. את הבנייה קידמו הקרדינל מליור מפיזה והבישוף רנו דה מוקון, תוך ניצול התלהבות ההמונים משרידתה של "הטוניקה הקדושה", שריד קודש שהיה שייך לכאורה למריה, אם ישו ונשמר בקתדרלה. גוף הקתדרלה מאופיין בפיסול גותי בשל, ספינה ראשית בעלת 3 אזורי קיר וקמרונות בני 4 צלעות, חלונות ויטראז' גדולים בקומת התאורה, תמיכות דואות ובית רוחב בעל חזיתות משלו. הקתדרלה כמעט שלא ניזוקה וחלוף השנים לא פגעו ביופיה הרב. ב-1979 הוכרזה קתדרלת שארטר כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו.

3

קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג היא דוגמה מצוינת לאדריכלות גותית מאוחרת, ולהשלמת כנסייה בסגנון התחייה הגותית. בניית הקתדרלה החלה ב-1344 ועל הקתדרלה הופקד האדריכל מתיאס מאראס, שהוכשר כגאומטריקן בסגנון הגותי הצרפתי. תחת מתיאס נבנה השווה (אפסיס מוקף בקפלות) של הקתדרלה. את מתיאס החליף ב-1352 האדריכל פטר פארלר, נצר למשפחת אדריכלים, שהתייחס לאדריכלות יותר כאל פיסול. פארלר פיתח את קמרונות הרשת הגאוניים, עמודים מגולפים והשלים את בית המקהלה ומספר קפלות גותיות בסגנונו הייחודי. עד המאה ה-19 עמדה הקתדרלה לא שלמה אך ב-1844 דחפו כומר אנרגטי בשם ואצלב פסינה ואדריכל נאו-גותי בשם יוזף קראנר להשלמת הקתדרלה בהתבסס על תוכניותיו של פארלר. העבודות החלו ב-1861 ונמשכו עד 1929, תוך שהן כוללות את שיפוץ המבנה ותיקונים, הסרת אלמנטים בארוקיים, השלמת הספינה הראשית ובניית חזית מערבית בעלת חלון רוזטה ושני צריחים מחודדים. קתדרלת ויטוס הקדוש היא הכנסייה הגדולה ביותר בפראג ואחת מהאטרקציות התיירותיות המפורסמת שלה. היא ממוקמת במצודת פראג, בצדו השמאלי של נהר הולטבה ומשקיפה ממרום על העיר. הקתדרלה ידועה בעיקר בזכות קמרונות הרשת שתכנן פארלר, אך גם בזכות הקפלות המפוארות שלה ובהם שרידי קודש של ואצלב הקדוש, וקברי מלכי בוהמיה.

4

חלון רוזטה היא חלון עגול גדול המקבל את שמו מדמיונו לשושנה (באנגלית: Rose Window). רוזטות אופייניות מאוד לסגנון הגותי, בעיקר בצרפת, אך גם בארצות אחרות ובכנסיות התחייה הגותית. הרוזטה היא חלון בעל מסגרת אבן המכיל בתוכו ויטראז'ים היוצרים ביחד את צורת השושנה. הרוזטה מחולקת לצורות משניות – עיגולים קטנים יותר, פלחי המעגל וצורות שונות המזכירות תלתנים ועלים. מיקום הרוזטה הוא בדרך כלל בחזית הראשית (המערבית) מעל לשער הכניסה המרכזי. לעיתים נבנות רוזטות גם בחזית המזרחית ובעיקר גם בקצוות הטרנספט (בית הרוחב). בפנים הכנסייה, הרוזטה יוצרת (תלוי בשעה ביום) אפקט של אלומת אור רך וצבעוני החודר דרכה ומשרה אווירה של קדושה. חלונות רוזטות החלו להתפשט בקתדרלות רבות ברחבי צרפת החל מהמאה ה-12 במסגרת עלייתה של האדריכלות הגותית. הראשון להצבת חלון רוזטה בחזית הכנסייה היה סוגריוס בבזיליקת סן-דני. אחריו באו חלונות רוזטה בקתדרלות הגותיות הראשונות, בהן קתדרלת לאן, קתדרלת נוטרדאם דה פארי (המפורסמת בחלונות הרוזטה שלה, חלקם בסגנון Rayonnant) וקתדרלת שארטר (הכוללת 3 חלונות רוזטה). לחלון הרוזטה העגול המוצב בתוך ריבוע הייתה משמעות סמלית, שכן העיגול סימל את הקוסמוס האינסופי ואת נצחיותו של אלוהים, והריבוע סימל את מעשה הבריאה המושלם של אלוהים. כאשר הגותיקה הבשילה לשיאה ובסגנון הגותי הקורן (Rayonnant) התפתחו חלונות הרוזטה לרמה גבוהה של מורכבות ואיכות. צורתם הייתה כשל פרח או שמש, הקורנת מהמרכז החוצה. בשלהי ימי הביניים התפתחו חלונות הרוזטה לצורה ממורכזת שממנה קורנים עלים בצורת להבות אש כחלק מסגנון הלהבות הגותי (Flamboyant).

5

בעיר רואן שבצרפת נמצאות שלוש כנסיות גותיות מרשימות וחשובות.

ראשונה מכולן היא קתדרלת רואן שנבנתה בסגנון גותי מוקדם במאה ה-12 ובנייתה נמשכה גם אל המאות שאחרי, עם מגדלים הבנויים בסגנון גותי לוהב. הקתדרלה זכתה לפרסום רב עקב סדרת הציורים של הצייר האימפרסיוניסטי קלוד מונה המתארים את חזית הקתדרלה בזמנים שונים, צריח המצלב הנאו-גותי שלה בגובה 151 מטר (שבתקופה מסוימת היה המבנה הגבוה ביותר בעולם) וקברו של ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה.

כנסיית סנט אואן ברואן היא כנסייה שהחלה ככנסיית מנזר ונחשבת לאחד המומנטיים הידועים של העיר רואן. בניית הכנסייה הגותית החלה ב-1318 בסגנון גותי קורן ונמשכה עד המאה ה-15. החזית המערבית על זוג צריחי התחרה שלה הושלמה רק במאה ה-19. כנסיית סנט אואן היא מומנט גותי מרשים. היא גדולה מאוד: אורכה 137 מטר, גובה קמרונותיה 33 מטר וגובה מגדל המנורה שבמרכזה הוא 115 מטר. עקב ממדיה הגדולים לעיתים מבלבלים בינה לבין קתדרלת רואן, אף היא כנסייה גותית גדולה ומרשימה. כנסיית סנט אואן מפורסמת בעוגב תוצרת קאבייה-קול הנחשב לאחד העוגבים החשובים והמשובחים בצרפת.

הכנסייה השלישית בחשיבותה היא כנסיית סן מקלו המהווה דוגמה מצוינת לסגנון גותי לוהב. היא נבנתה בשנים 1437-1521. מגדל המצלב, ועליו צריח מחודד בגובה 88 מטר, נבנה בשנת 1868 במסגרת גל התחייה הגותית.

בנוסף לכנסיות הגדולות והחשובות הללו, ישנן עוד כנסיות גותיות ונאו-גותיות ברואן.

6

קתדרלת קלן היא הקתדרלה הגדולה, החשובה והמפוארת ביותר בגרמניה. הקתדרלה, הממוקמת בעיר הגדולה קלן, נבנתה אחרי מספר כנסיות שנבנו באתר. ב-1248 נבנתה הכנסייה מחדש בסגנון גותי קורן. הבנייה נמשכה עד סוף המאה ה-15, אז נעצרה, כאשר הקתדרלה לא שלמה: כל מה שנבנה היה האפסיס, בית המקהלה והחלק התחתון של המגדל הדרום-מערבי. במאה ה-19, בעקבות התחייה הגותית, התנועה הרומנטית ופרץ של לאומיות, חודשו העבודות על הקתדרלה והיא הושלמה ב-15 באוקטובר 1880. ב-1996 הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הקתדרלה של קלן נחשבת ליצירת מופת של סגנון גותי קורן ולאחד השיאים של האדריכלות הגותית. ממדיה עצומים: אורכה כ-145 מטר, גובה קמרונותיה הוא 46 מטר וגובה צריחי התחרה הנאו-גותיים של החזית המערבית הוא 157 מטר. בית המקהלה של קתדרלת קלן מכיל חלונות ויטראז' עתיקים עם טריפוריום מואר, וקמרונותיו הגבוהים נתמכים בידי תמיכות דואות בנות שתי קומות.

החזית המערבית של קתדרלת קלן תוכננה עוד בסביבות שנת 1300, ותוכניתה שרדה עד ימינו ושימשה להשלמת החזית בתחייה הגותית במאה ה-19. החזית היא הגדולה ביותר בעולם ומתנשאת לגובה של 157 מטרים. בחזית המערבית של הקתדרלה ניצבים שני המגדלים. הם נושאים צריחים מחודדים עמוסים בקרוקטים במרקם תחרה (מאפיינים שמאוחר יותר אפיינו צריחים גרמניים), שנחשבו לחדשנים לתקופתם. בחזית נעשה שימוש רק בחלונות ישרים בעלי קשת מחודדת, שבדומה לחלונות בית המקהלה תוגברו בגמלון משולש. בחזית לא נקבע חלון רוזטה, וזאת על מנת להתאימה למבנה הפנימי של הקתדרלה, לשמור על אחידות החזית, וכדי לא לשבור את זרימת קווי החזית. ואכן, החזית של קתדרלת קלן נחשבת ליצירת מופת של אדריכלות גותית‏‏.

הקתדרלה מכילה אוצרות וחפצי קודש רבים וחשובים, והראשון שבמעלה הוא מקדש שלושת האמגושים: סרקופג גדול המצופה זהב בו קבורים לכאורה שלושת האמגושים שהיו הראשונים לסגוד לישו. אוצרות נוספים כוללים את צלב גרו, תוכניות עתיקות של הקתדרלה ויצירות אמנות רבות. בקתדרלה מותקנים 12 פעמונים, חלקם גדולים ושוקלים מספר טונות, כאשר הגדול ביותר שוקל 24 טון.

< בחזרה לפורטל