פורטל:אירלנד/ערך נבחר/אוסף
1
מרידת חג הפסחא היא התקוממותם הכושלת של לאומנים אירים כנגד השלטון הבריטי בחג הפסחא באפריל 1916. המרד החל בבניין הדואר המרכזי, שם קרא פטריק פירס את הכרזת העצמאות של הרפובליקה האירית בפני קהל אדיש למדי. לאחר מכן הסתגרו המורדים בבניין. הבריטים הגיבו בהפגזת דבלין, ותוך שישה ימים השיגו את כניעת המורדים, שמנהיגיהם הוצאו להורג. האירוע נחשב לאירוע מכונן בהיסטוריה האירית.
2
ויליאם בטלר ייטס (13 ביוני 1865 – 28 בינואר 1939), היה משורר, מחזאי ומיסטיקן אירי. ייטס היה אחד מהכוחות שמאחורי תחיית הספרות האירית בסוף המאה ה-19 וממקימי "תיאטרון אבּי". יצירתו המוקדמת נטתה למלאות רומנטית ודמוית פנטזיה, כפי שאפשר להתרשם מהכותרת של אוסף יצירותיו מ-1893 – "בין הערביים הקלטי". בשנות הארבעים לחייו הושפע ממשוררים מודרניסטים כעזרא פאונד וממעורבותו בפוליטיקה לאומנית אירית, ואימץ סגנון קשה ומודרני יותר.
לבד מתפקידו כחבר ב"תיאטרון אבּי", שימש ייטס גם כסנאטור בשיניאד (הפרלמנט האירי). הוא התייחס ברצינות לתפקידו הציבורי, והשקיע רבות בפעילותו בשיניאד. בשנת 1923 הוענק לו פרס נובל לספרות, על "ההשראה של יצירתו, שצורתה האמנותית הגבוהה נותנת ביטוי לרוחה של האומה כולה" (דברי ועדת הפרס). ב-1934 חלק את פרס גוטנברג לשירה עם רודיארד קיפלינג.
3
ברו נא בוין הוא מכלול אתרים פרהיסטוריים השוכנים במחוז מית' בברך הנהר בוין, כ-50 ק"מ מצפון לדבלין שבאירלנד. האזור ההיסטורי משתרע על שטח של 780 הקטר ובו 40 מעברי קבורה, אתרים פרהיסטוריים אחרים ואתרים נוצריים. ארגון אונסק"ו הגדיר את האתרים כ"ריכוז הגדול והחשוב ביותר של אומנות מגליתית פרהיסטורית באירופה", והמקום נחשב למונומנט הלאומי של אירלנד. האתרים החשובים במקום הם ניוגריינג', נות' ו-דות', וכל אחד מהם ניצב על תל סמוך לנהר ונושא משמעות ארכאו-אסטרונומית. ניוגריינג' ודות' מוארים ביום ההיפוך החורפי ונטען כי נות' הואר בעבר בשני ימי השוויון בשנה. בניוגריינג' הנחשב למבנה העתיק בעולם אשר שרד, חודרת קרן השמש דרך פתח מיוחד מעל לכניסה עם שחר ביום ההיפוך החורפי. הקרן מאירה את רצפת אולם הקבורה למשך 17 דקות.
4
מדינת אירלנד החופשית הינו שמה של צורת הממשל במדינה הקרויה כיום "הרפובליקה של אירלנד" (Éire) אותה מרכיבים 26 המחוזות הדרומיים של האי אירלנד, אשר התקיימה בין 1922 לבין 1937. המדינה הוקמה בעקבות החוזה האנגלו־אירי מ-6 בדצמבר 1921, אשר נחתם בלונדון על ידי הבריטים ועל ידי נציגי האירים, ביניהם מייקל קולינס, בעקבות מלחמת העצמאות של אירלנד בשנתיים שקדמו לחתימת ההסכם.
המדינה החליפה שתי צורות ממשל חופפות - "אירלנד הדרומית" מדינה דה יורה, אשר הוקמה בעקבות "חוק הממשלה האירית" משנת 1920, ו"נשלטה" על ידי ממשלה זמנית בראשותו של קולינס, ו"הרפובליקה האירית" מדינה דה פקטו אשר לא זכתה להכרה בינלאומית, אשר נוצרה על ידי הפרלמנט האירי העצמאי ה"דאיל" בשנת 1919. מנהיגי שתי הממשלות, ארתור גריפית ומייקל קולינס, מתו בשנת 1922, ושתי המשרות, ראש ממשלת "דרום אירלנד" ונשיא "הרפובליקה האירית" ניתנו לויליאם תומאס קוסגרייב.
5
ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית.
ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט.
יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי.
משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני.
6
מולי מלון הוא שיר עם אירי פופולרי, שהפך להמנונה הלא רשמי של דבלין, בירת אירלנד. השיר מספר את סיפורה של מוכרת דגים יפהפייה בשם מולי מלון, שמתה בצעירותה מקדחת. קיימת סברה כי מולי מלון הייתה קיימת במציאות, וכי בלילות עבדה כזונה ברחובות דבלין, אם כי אין לכך ראיות. דמותה של מולי מלון הונצחה בפסל שהוצב ברחוב גרפטון לרגל חגיגות האלף לעיר ב-1987. באופן סאטירי קוראים תושבי דבלין לפסל: "The Tart With The Cart" לאמור "הזנזונת עם העגלה", וזאת ברמיזה למחשוף הנדיב של שמלתה שחושף חלק נכבד מחזה.
7
U2 היא להקת רוק אירית, הנחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם מאז שנות ה-80 של המאה העשרים, והפעילה פוליטית במיוחד בהקשר של זכויות אדם.
8
נבחרת אירלנד המאוחדת בכדורגל הייתה נבחרת הכדורגל הלאומית של האי אירלנד בין השנים 1882 ו-1950. הנבחרת הוקמה על ידי התאחדות הכדורגל האירית, שהוקמה בבלפסט בשנת 1880 במטרה להסדיר את ענייני הכדורגל באי האירי כולו. נבחרת זו, בנוסף לנבחרות אנגליה, סקוטלנד וויילס, השתתפה באליפות הבית הבריטית ואף זכתה בה בשנת 1914 ובשנת 1950 השתתפה במוקדמות מונדיאל 1950, הטורניר הבינלאומי הראשון בו השתתפה מחוץ לאי הבריטי.
9
אמון דה ואלירה (14 באוקטובר 1882 - 29 באוגוסט 1975) היה מדינאי אירי, מראשי מאבקה של אירלנד לעצמאות נגד השלטון הבריטי בשנות העשרים של המאה ה-20. דה ואלירה שימש זמן רב בתפקיד ראש ממשלת אירלנד, וסיים בתפקיד נשיא אירלנד. יש המכנים אותו, לצד יריבו הגדול מייקל קולינס, "אבי האומה" האירית.
10
צ'ארלס סטיוארט פרנל (27 ביוני 1846 - 6 באוקטובר 1891) מדינאי אירי, אשר קידם את מטרת "שלטון הבית" לאירלנד, ונחשב לאחד ממבשרי העצמאות האירית. פרנל נולד במחוז ויקלו למשפחה פרוטסטנטית. הוא למד בקולג' בקיימברידג', ומונה למושל במחוז הולדתו.
בשנת 1874 נכנס לפרלמנט הבריטי כנציג מפלגת "שלטון הבית", שזכתה ב-59 מ-100 המושבים שהוקצו לאירלנד . עד מהרה החל להתבלט כמנהיג המפלגה וכמארגן פעולות. פרנל החל להנהיג שיטות אשר נשענו על העובדה כי עבודת הפרלמנט האנגלי נשענה על המנהג ולא על תקנון כתוב. הוא החל לנקוט בפיליבסטרים, נאומים ארוכים שנועדו לשבש את עבודת הפרלמנט, וניצל את העובדה שלא ניתן היה להפסיקו, בהיעדר תקנות לסיום נאום בטרם זמנו.
הצלחתו הראשונה של פרנל הייתה קבלת "חוק הקרקעות" אשר צמצם מאוד את דמי החכירה ששילם האיכר האירי עבור ההחזקה באדמתו, בשנת 1881. מאוחר יותר נאסר בשל הפרות חוק, אך באפריל 1882 שוחרר מכלאו. מאוחר יותר הואשם בהירצחם של השר ותת השר לענייני אירלנד, אשמה שהופרכה. בשנים האחרונות לחייו היה פרנל מעורב בפרשיית אהבים עם קיטי או'שיי, שבעקבותיה הודח ממנהיגות מפלגתו, וכעבור זמן קצר מת.
11
רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד או "הרעב הגדול" הוא השם שניתן לרעב ההמוני ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849.
התנאים לקיומו של רעב במדינה מערב אירופית באמצע המאה ה-19 נוצרו בחמישים השנה שקדמו לרעב, ומחולליהם היו המדיניות הכלכלית של ממלכת בריטניה הגדולה (אשר אירלנד הייתה חלק ממנה באותה תקופה), שיטות חקלאיות כושלות, הסתמכות על משק מונוקולטרי, והופעת הכימשון, פרוטיסט שהרס את יבול תפוחי האדמה שהיה מקור מחייתם של רוב תושבי האי. תוצאותיו המיידיות של הרעב נמשכו עד 1851, ובשנים שבין 1846–1851 מיוחסות בין 750 אלף למיליון מיתות (קיימים אומדנים שונים) לרעב[דרוש מקור]. מספר דומה של אנשים היגרו מן האי לאנגליה, לארצות הברית, לקנדה ולאוסטרליה ויצרו שם פזורה אירית[דרוש מקור].
ההשפעה המיידית של הרעב על אירלנד הייתה הרסנית, והתוצאות לטווח רחוק היו בעלות משמעות נכבדה. הן גרמו לשינוי של קבע בתרבות האירית ובמסורת האירית עד היום. רעב תפוחי האדמה הגדול נבע מהצטברות של גורמים סוציאליים, ביולוגיים, פוליטיים וכלכליים, מהם שמקורם אירי ומהם שמקורם אנגלי.
12
יוליסס, פרי עטו של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס, הוא רומן הנחשב לאחד הרומנים החשובים במאה ה-20 ומהווה פריצת דרך חשובה בספרות ואחת מאבני הפינה לרומן המודרני.
הרומן משתרע על 841 עמודים (במהדורה העברית) ונחשב קשה לקריאה, בשל היעדר עלילה במובנה המקובל ועקב היותו כתוב במגוון סגנונות ספרותיים ובמיוחד בסגנון זרם התודעה, בו מחשבותיו של הגיבור משתרעות על פני חלק ניכר מהעלילה, ומשובץ באינספור הרמזים וצירופי לשון נופל על לשון, המצריכים מהקורא ידע רחב והתעמקות שאינם מצויים אצל הקורא הרגיל.
עלילתו של הרומן, המתרחש במשך יום בודד, 16 ביוני 1904, מציבה את המיתוס העתיק של האודיסיאה להומרוס, עם אודיסאוס, פנלופה וטלמאכוס, בדבלין המודרנית, ומציגה אותם בהקבלה פארודית באמצעות דמויותיהם של לאופולד בלום, מולי בלום וסטיבן דדאלוס. הספר אף זכה ליום חג ב-16 ביוני – בלומסדיי – יומו של בלום, הנחגג בדבלין ובמקומות אחרים מדי שנה בתאריך זה.
הספר ראה אור לראשונה בפריז, ב-2 בפברואר 1922, יום הולדתו ה-40 של ג'ויס. ברם, הוצאתו לאור בארצות הברית ובבריטניה הייתה כרוכה בקשיים שנבעו מהתנגדות החוגים השמרניים, שכן הספר ערער על מוסכמות חברתיות באותה עת, עד כדי כך שנחשב לטקסט פורנוגרפי. במדינות אלו יצא הספר לאור רק לאחר שנים של מאבק משפטי קשה.
13
לאופולד בלום הוא גיבור ספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס". בלום, המקביל באופן פרודי לדמותו של הגיבור המיתולוגי אודיסאוס, נמנה עם הדמויות הבדיוניות המוכרות והחשובות בספרות המודרנית.
בלום הוא תושב דבלין, אירלנד, בן 38, נשוי ואב לבת. מוצאו היהודי של בלום מציב אותו בקונפליקט מתמשך בין לאומיותו האירית לבין זהותו היהודית. "יוליסס" מתמקד בעלילותיו של בלום על פני יום אחד, 16 ביוני 1904, במהלכו משוטט בלום ברחבי דבלין. דמותו של בלום נחשפת לעיני הקורא באמצעות טכניקת זרם התודעה, שבה מבטא בלום באמצעות מחשבותיו את תחושותיו, לבטיו ומאוויו.
מאז 1954 מצוין 16 ביוני כיום חג על ידי מעריצי ג'ויס, וקרוי על שמו של בלום "בלומסדיי" ("יומו של בלום").