פורטל:ביולוגיה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	בנוסף להיותו תוסף מזון חיוני לחיינו, ויטמין C נמצא בשימוש רחב כחומר משמר. ויטמין C הוא מסיס במים, ובזמן בישול רוב הירקות הוא מחלחל למי הבישול. הוויטמין אינו נהרס בהכרח, הוא עדיין קיים במי הבישול, לכן חשוב לשמרם בתבשיל. הטמפרטורה ומשך הבישול חשובים – זמן מוגזם בטמפרטורה גבוהה יכול לגרום להרס ויטמין C.	עריכה | תבנית | שיחה
2	איור מיטורונדיון אנדוסימביוזה היא צורה של סימביוזה בה מתקיים יצור אחד בתוך האחר. ההערכה היא שהמיטוכונדריון, שהוא אברון הנשימה החמצנית של האיקריוטי, היה במקורו חיידק דמוי ריקציה (טפיל) בתוך התא, ועבר תהיליך אבולוציוני עד למצב של באנדוסימביוזה. תאוריה זו נקראת התאוריה האנדוסימביוטית.	עריכה | תבנית | שיחה
3	מספר התאים המרכיבים את גופו של אדם בוגר הינו כ-1013. מספר החיידקים השוכנים דרך קבע בגוף האדם (על-גבי העור ובתוך החללים הפנימיים) גדול פי 10, כלומר, 1014. הדבר אפשרי היות שתאי החיידקים (תאים פרוקריוטיים חסרי גרעין) קטנים בהרבה מתאי הגוף (תאים איקריוטיים בעלי גרעין): בממוצע גדול נפחו של תא איקריוטי פי 1,000 מזה של תא פרוקריוטי.	עריכה | תבנית | שיחה
4	מדוזה ממין זהובית ריסנית (Chrysaora quinquecirrha) בדומה לבעלי חיים רבים מקבוצת הנבוביים, גם בתחתית גוף המדוזה מצוי קנה המורכב מזרועות ציד צורבות ובקצהו פתח המוביל אל חלל העיכול. פתח זה משמש הן כ"פה" שדרכו נכנס מזון, בדרך כלל פלנקטון, והן כ"פי הטבעת" שדרכו נפלטת הפסולת. בנוסף לכך, האיבר מוביל גם לאיברי הרבייה של המדוזה. תאי זרע, הנוצרים על ידי הזכר ונפלטים דרך הפתח, צפים במים אל עבר הפתח של הנקבה ומשם אל חלל העיכול שלה, שם נמצאים תאי הביצה.	עריכה | תבנית | שיחה
5	בונובו, או שימפנזה ננסי, שדומה לאדם יותר משאר מיני קופי האדם במחצית השנייה של המאה ה-20 נעשו כמה ניסויים בלשניים שבהם ניסו ללמד קופי אדם להשתמש בשפה טבעית או בשפה מתוכננת במטרה להתחקות אחר התפתחות השפה במין האנושי. פריצת דרך משמעותית הייתה בראשית שנות ה-80, בעת שהתגלה באחד הניסויים שקוף בונובו צעיר ששמו קאנזי מסוגל לתקשר עם בני אדם באמצעות שפת לוגוגרמות שפותחה במיוחד עבור הניסוי, והוא אף מבין שאלות באנגלית ומסוגל להשיב עליהן באמצעות הקלדת התשובה בשפת הלוגוגרמות. קאנזי עצמו כלל לא השתתף בניסוי אולם הוא נכח ב"שיעורי השפה" שקיבלה אמו המאמצת (שבעצם חטפה אותו מנקבה אחרת) בעת שהיה גור.	עריכה | תבנית | שיחה
6	ערפד מצוי ברוק של הערפד המצוי, מין של עטלף הניזון מדם, קיים אנזים המאפשר לו לפרק קרישי דם. אנזים זה שומר על זרימת דם בגוף הקורבן, ובכך עוזר לערפד למצוץ את הדם באופן רצוף. ייתכן שבעתיד יהיה לאנזים שימוש רפואי בפירוק קרישי דם במוח ומניעת שבץ מוחי. לא במקרה, שמו של האנזים הוא "דראקולין", על שם הערפד המיתולוגי מהספר דראקולה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	זרעי הקיקיון המצוי שמקליפתם מפיקים ריצין ריצין הוא חלבון רעיל המופק מקליפתם של זרעי צמח הקיקיון המצוי. רעילותו של ריצין, שמונע את ייצורם של חלבונים בריבוזומים של תאים איקריוטיים, גבוהה פי 6,000 מזו של ציאניד, והוא נחשב לאחד הרעלים החזקים בעולם. הק.ג.ב. השתמש בריצין לצורך לוחמה ביולוגית בתקופת המלחמה הקרה. בשנת 1978 הוא צייד את סוכני המשטרה החשאית הבולגרית שהגיעו ללונדון על מנת להתנקש בחייו של מתנגד המשטר גאורגי מרקוב בנשק מתוחכם. מרקוב המתין בתחנת אוטובוס ליד גשר ווטרלו. הסוכן הבולגרי התקרב אליו למרחק נגיעה וירה קליע זעיר שהכיל ריצין לתוך רגלו של מרקוב מתוך מטרייה שהותאמה לכך. בגופו של מרקוב, שמת תוך שלושה ימים, התגלה קליע פלטינה באורך 1.52 מילימטר ועקבות של רעל הריצין.	עריכה | תבנית | שיחה
8	שוקולד תאוברומין הוא אלקלואיד מריר שנמצא בצמח הקקאו, ובצמחים אחרים דוגמת ז'רבה מאטה, צמח התה, גוארנה, אגוז קולה וקפה, ובדומה לקפאין יש לו השפעה ממריצה על גוף האדם. החומר שנמצא בכמות גדולה יחסית בשוקולד מתפרק בכבד, אולם קצב הפירוק שלו בגופם של בעלי חיים מסוימים, כגון חתולים, כלבים וסוסים, הוא איטי. הצטברות החומר בגופם מסוכנת עד כדי כך שחפיסה אחת של שוקולד מריר עלולה להרוג כלב לוויה זעיר דוגמת צ'יוואווה או גור חתולים.	עריכה | תבנית | שיחה
9	מחזור החנקן חיוני לקיומם של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ חיידקים רבים נמנים עם מחוללי המחלות הקשות והקטלניות ביותר, כגון כולרה, גחלת ודבר. יחד עם זאת, בעולם ללא חיידקים לא יהיו מלפפונים חמוצים, כרוב כבוש ויוגורט המיוצרים על ידי חיידקים לקטיים בתהליך תסיסה. כמו כן, פעולת מערכת העיכול, המאוכלסת בחיידקי מעיים כגון אי קולי, תיפגע. אולם בעיה חמורה עוד יותר היא פגיעה במחזור החנקן. חיידקי קרקע מסוימים הם היצורים היחידים שמסוגלים לקשור חנקן אטמוספירי למימן, ובכך להפוך אותו לזמין עבור שאר היצורים החיים. חנקן קשור דרוש לסינתזה של כל חומצות האמינו המהוות את אבני הבניין של החלבונים.	עריכה | תבנית | שיחה
10	מערכת העיכול המזון שוהה במערכת העיכול בגוף האדם בין 16 ל־35 שעות עד לפליטתו. בקיבה הוא יכול לשהות בין 10 ל-30 דקות, במעי הדק הוא שוהה בין 3 ל־6 שעות, ובתריסריון והמעי הגס שוהה המזון בין 8 ל־24 שעות ומתגבש לפסולת בעזרת חיידקים.	עריכה | תבנית | שיחה
11	אלכסנדר פלמינג, מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה, 1945 המעבדה של הרופא והמדען הסקוטי אלכסנדר פלמינג הייתה תמיד מבולגנת. יום אחד, לאחר שחזר מחופשה ארוכה, מצא פלמינג זיהום פטרייתי בכמה צלחות פטרי שבהן גידל חיידקי סטפילוקוקוס. הוא התבונן במיקרוסקופ והבחין שחיידקים לא גדלים סביב העובש. לאחר מחקר אינטנסיבי גילה פלמינג ב-1928 שהחומר הפעיל בפטריות אלה, הפניצילין, הורג חיידקים, והפניצילין הפך למרכיב מרכזי בחלק גדול מהתרופות האנטיביוטיות. גילוי הפניצלין נחשב לאחת התגליות החשובות ברפואה בכל הזמנים ופלמינג זכה עליו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1945 ולתואר אצולה סר.	עריכה | תבנית | שיחה
12	הכבשה דולי בניגוד למקובל לחשוב, בעל החיים הראשון אשר שובט מתא סומטי לא היה הכבשה דולי, אלא דווקא ראשני צפרדע אשר שובטו כבר בשנת 1952. הכבשה דולי, אשר שובטה בשנת 1996, הייתה היונק הראשון אשר שובט בהצלחה בשיטה זו. הכבשה נקראה דולי על שם השחקנית והזמרת שופעת החזה דולי פרטון, זאת מכיוון שהמטען הגנטי אשר שימש ליצירתה נלקח מתא עטין.	עריכה | תבנית | שיחה
13	תעלץ סואץ מאז סיום חפירת תעלת סואץ בשנת 1869 מתקיים מעבר של בעלי חיים ימיים בין ים סוף לים התיכון. במעבר זה, שמכונה הגירה לספסית על שמו של פרדיננד דה לספס, המהנדס שיזם את חפירת התעלה, התנחלו בים התיכון כבר למעלה מ-300 מינים שמקורם בים האדום. ביניהם בולטת המדוזה הצורבת חוטית נודדת שמקשה על הרחצה בחופי מישור החוף של ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
14	דובוני מים דובוני המים יכולים לשרוד בסביבות קיצוניות שיהרגו כמעט כל בעל חיים אחר. הם יכולים לשרוד בטמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט (273- מעלות צלזיוס), בטמפרטורות גבוהות עד כדי 151 מעלות צלזיוס ובתנאי קרינה חזקה פי 1,000 מזו שתהרוג כל חיה אחרת. הם מסוגלים לשרוד כמעט עשר שנים ללא מים, ועמידים אפילו בפני הואקום בחלל.	עריכה | תבנית | שיחה
15	מי שתייה במשק המים של גוף האדם נכללים לא רק מי שתייה, אלא גם מים שמיוצרים בתוך הגוף מחמצן ומימן. כ-200 מיליליטר מים, תוצר מטבולי של חמצון פחמימות במהלך הנשימה התאית, מתווספים בדרך זו לגוף מדי יום. אולם לא ניתן להסתפק במים המסונתזים על ידי הגוף, משום שיותר מ-700 מיליליטר מים אובדים באופן בלתי נשלט דרך הריאות בנשימה ודרך העור בפעפוע. מים נוספים יוצאים מהגוף כזיעה, כחלק מהצואה ובשתן, ולכן צריכת מים באמצעות שתיית נוזלים ואכילת מזון היא חיונית.	עריכה | תבנית | שיחה
16	שיער מעוצב בסגנון "אפרו" שיער, ציפורניים והשכבה החיצונית של העור מורכבים בעיקר מהחלבון קרטין. בחלבון זה יש כמות גדולה של ציסטאין, חומצת אמינו המכילה קבוצה פונקציונלית בעלת אטום גופרית. בין אטומי גופרית ממולקולות ציסטאין שונות נוצרים קשרים קוולנטיים, כך שבעצם כמות הקרטין וצורת פיזורו בשערה הם המבדילים בין שיער חלק לשיער מתולתל. עיצוב שיער, המתבצע על ידי פירוק הקשרים בעזרת חומרים כימיים, וחיבורם מחדש בצורה שונה תוך כדי התסרוקת, מחזיק מעמד לזמן מוגבל בלבד, משום שהשיער ממשיך לצמוח על פי תכונותיו המקוריות.	עריכה | תבנית | שיחה
17	שריד עבר באוזן החיצונית גוף האדם כולל מספר איברים מיותרים, כאלו שחלק מתפקודם או כולו אבד במהלך האבולוציה. ביניהם נמנים התוספתן, עצם העוקץ (עצם הזנב), שרירים היכולים להניע את האוזן ושריד לעפעף שלישי בעין. גם התנהגויות שונות התייתרו עם הזמן, למשל עור ברווז בעת דחק שאמור לזקור את השיער ולהפחיד את הגורם המאיים.	עריכה | תבנית | שיחה
18	"כאב ראש", קריקטורה מ-1819 מספר איברים ואזורים בגוף אינם מעוצבבים על ידי סיבי עצב תחושתיים, ולכן לא ניתן לחוש כל כאב המגיע מהם. כאלו הם הסחוס במפרקים, נאדיות הריאה ומרבית הכבד. אך מפתיע מכל לגלות שגם המוח עצמו אינו מעוצבב ולכן אפילו חיתוך במוח החי לא יעורר כאב. מאידך, ניתן למצוא אזורים עשירים בעצבוב תחושתי ורגישים לכאב בסמוך לאחרונים, כגון הסמפונות וקרום הריאה, קרום הכבד וצינורות המרה, וכלי הדם במוח וקרומי המוח האחראים לחלק גדול מכאבי הראש.	עריכה | תבנית | שיחה
19	מבנה קנה הנשימה קנה הנשימה מתפצל לשני סמפונות המתפצלים בשנית ובשלישית, שוב ושוב, כעשרים ואף עשרים וחמש פעמים עד שהם מסתיימים בנאדיות הריאה. הגדילה המעריכית במספרם מסתכמת בכשלוש מאות מיליון נאדיות ששטח הפנים המשותף שלהן, בו נעשה חילוף גזים עם האוויר, משתווה בגודלו למגרש טניס.	עריכה | תבנית | שיחה
20	חיננית הבתה, הידועה גם כ"מרגנית" עם תחיית הלשון העברית שימש השם "מרגנית", שמקורו (בדומה למילים מרגלית ומרגרינה) במילה היוונית לפנינה, לתיאור הפרח הקרוי מרגריט או מרגריטה בשפות אירופיות ועלי הכותרת הלבנים שלו מתאימים במיוחד למשחק "הוא אוהב אותי... הוא לא אוהב אותי". המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר "מרגנית חיננית", וסדרת מרגנית (ספרי מופת לילדים ולנוער) השתמשה בו כסמליל. בעקבות החלטת האקדמיה ללשון העברית הועתק השם לתאר את הפרח הכחלחל הזעיר, שבשמו האנגלי - סקרלט פימפרנל, זכה גם הוא לתהילה ספרותית. הפרח הלבן ששמו נגזל נאלץ להסתפק במילה השנייה בשירו של קיפניס – חיננית.	עריכה | תבנית | שיחה
21	יליד הרי האנדים מעת שאדם מתחיל לשהות באוויר דליל בחמצן, גופו מסתגל בהדרגה לתנאים החדשים. במהלך ההתאקלמות מופרש ההורמון אריתרופויאטין המגביר את ייצור תאי הדם האדומים, גדל אוורור הריאות, גדל נפח הדם וריכוז ההמוגלובין בדם ומשתפרת יכולת העברת החמצן מהאוויר לנימים בריאות. אולם התועלת מהתאקלמות, ארוכה ככל שתהיה, אינה משתווה ליכולתם של ילידים תושבי הרים גבוהים. שינויי התאקלמות בגופם מתחילים מלידתם ובמהלך התפתחותם, ונראה שחלקם אף טבועים בגנוטיפ שלהם. כך למשל נפח ריאותיהם גדול יותר, קומתם נמוכה יותר, חלקו הימני של ליבם גדול יותר והעברת החמצן לתאי גופם יעילה יותר. במדידת יכולת העבודה של שריריהם בגובה של כ-5,200 מטרים, נמצא כי היא קרובה לנורמלית בעוד שזו של ילידי מקומות נמוכים שהתאקלמו במשך חודשיים עומדת על כ-70 אחוזים בלבד מיכולת נורמלית.	עריכה | תבנית | שיחה
22	אבעבועות שחורות אבעבועות שחורות היא מחלה נגיפית שקטלה מאות מיליוני בני אדם במהלך ההיסטוריה. היא גם המחלה היחידה עד כה שהאנושות הצליחה להדביר, וזאת עקב מסע חיסון כלל-עולמי שנערך על ידי ארגון הבריאות של האו"ם במחצית השנייה של המאה ה-20. כיום נותרו נגיפי אבעבועות שחורות רק בשתי מעבדות מחקר, ויש הדורשים להשמידם מחשש שהם ישמשו כנשק ביולוגי קטלני. החיסון למחלה, שהתגלה ב-1796 על ידי רופא כפרי בריטי, אדוארד ג'נר, פותח מסרום של בקר. בשל העובדה שהחיסון הראשון בעולם נעשה על ידי נגיפים הגורמים לאבעבועות הפרות, חיסון נקרא Vaccination באנגלית, על שם המילה הלטינית Vacca (פרה).	עריכה | תבנית | שיחה
23	אברוני מיטוכונדריון הטענה שחצי מהחומר התורשתי שלנו הורש לנו מאמנו וחציו מאבינו, אינה מדויקת. זאת משום שלא כל החומר התורשתי שבתאי גופנו נמצא בגרעיני התאים. חלק מהחומר התורשתי מצוי במיטוכונדריון, אברון הנשימה התאי, והוא מורש לנו מאמנו בלבד. המיטוכונדריון הוא התפתחות אבולוציונית של חיידק סימביונטי שסייע בנשימתם של התאים בעלי הגרעין ובמהלך האבולוציה נדד מרבית החומר התורשתי שלו אל גרעין התא. אולם, נדידה זו נפסקה כאשר חלה מוטציה בחומר התורשתי שבמיטוכונדריה שהפכה אותו לבעל קוד גנטי שונה מזה של שאר עולם החי.	עריכה | תבנית | שיחה
24	מקס פון פטנקופר החוקר הגרמני מקס פון פטנקופר האמין שחיידקים עלולים להפוך למיאזמה בתנאים מסוימים, אך הוא התנגד לגישה שלפיה החיידקים מהווים גורם ישיר למחלות. בהתאם לעצתו, מי השתייה של המבורג לא סוננו. ב-1892 תקפה מגפת כולרה את העיר, ופון פטנקופר זכה לביקורת פומבית. על מנת לשקם את מעמדו החליט פון פטנקופר לבלוע מים מזוהמים בחיידקי ויבריו כולרה, שסיפק לו רוברט קוך, יריבו המושבע. הוא פיתח תסמינים קלים של כולרה, אך למרבה הפלא הבריא תוך כמה ימים. כיום משערים שגופו פיתח חיסון לכולרה עקב חשיפה קודמת לחיידק, או שאולי עוזרו של קוך החליט לחוס על חייו ושלח לו מנה מדוללת של תרבית חיידקים.	עריכה | תבנית | שיחה
25	קן תנין בשונה מיונקים ומעופות, לעוברים של חלק ממיני התנינאים, הצבים והקשקשאים אין כרומוזומי מין, ובמקום זאת המין של כל פרט נקבע בהתאם לטמפרטורה בקן במהלך השבועות הראשונים לדגירה. הטמפרטורה הקריטית משתנה ממין טקסונומי אחד למשנהו. אצל התנינאים, למשל, היא נמצאת באזור ה-30 מעלות צלזיוס. עוברי אליגטורים שהטמפרטורה בקן שלהם תהא יותר מ-32 מעלות צלזיוס ייוולדו זכרים, בעוד שעוברים שהטמפרטורה בקן שלהם תהא פחות מ-30 מעלות צלזיוס יהיו ככל הנראה נקבות.	עריכה | תבנית | שיחה
26	ריטה לוי-מונטלצ'יני בגיל 98 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה התחננה הנוירוביולגית ההתפתחותית ריטה לוי-מונטלצ'יני בפני תושבי הכפרים סביב טורינו, שימכרו לה ביצים עבור פעוטיה הרעבים. לאמיתו של דבר הייתה לוי-מונטלצ'יני רווקה מבחירה, שהקדישה את זמנה למחקר מחוץ לכותלי האקדמיה, אחרי שהשלטון הפאשיסטי באיטליה מנע ממנה לעבוד כרופאה נוירולוגית בשל יהדותה. את הביצים המופרות לקחה למעבדה מאולתרת שהקימה בחדר השינה שלה ובעזרתן חקרה את התפתחות מערכת העצבים המרכזית בעוברי תרנגולות. לאחר המלחמה המשיכה בעבודתה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שם בודדה בשנת 1952 את גורם הגדילה העצבי, הישג שזיכה אותה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1986. על כך אמרה לוי-מונטלצ'יני: "אלמלא הפלו אותי ורדפו אותי, לעולם לא הייתי מקבלת את פרס נובל". לוי-מונטלצ'יני האריכה ימים יותר מכל זוכה פרס נובל אחר ונפטרה בשנת 2012 בגיל 103.	עריכה | תבנית | שיחה
27	DNA מבנה ה-DNA, הנושא את החומר התורשתי בגופם של כל היצורים החיים, פוצח בשנת 1953 הודות לעבודתה של הביופיזיקאית היהודיה, רוזלינד פרנקלין. פרנקלין צילמה את פיזורן של קרני רנטגן ממולקולת DNA באיכות חסרת תקדים לזמנה. את הצילום הטוב ביותר שלה מסוף 1952, "תצלום 51", הראה עמיתהּ מוריס וילקינס, ללא ידיעתה, למתחרה שלהם ג'יימס ווטסון מאוניברסיטת קיימברידג'. לאחר שלמד את הצילום, הצליח ווטסון עם שותפו פרנסיס קריק להקדים את פרנקלין בגילוי מבנה ה-DNA, וכשפרסמו את עבודתם הצניעו את חלקה של פרנקלין בתגלית. פרנקלין, שהייתה אחייניתו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בארץ ישראל, נפטרה מסרטן בשנת 1958, בהיותה בת 37 בלבד. ווטסון, קריק ווילקינס זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה ב־1962.	עריכה | תבנית | שיחה
28	רצף DNA. DNA היא חומצת גרעין המהווה את החומר התורשתי בתאיהם של כל היצורים החיים. אורכו הכולל של כל ה-DNA המצוי בתא גוף אחד של האדם מגיע ל-1.8 מטרים. ה-DNA בתא מלופף סביב חלבונים הקרויים היסטונים, אשר מאפשרים דחיסה צפופה ויעילה ביותר.	עריכה | תבנית | שיחה
29	תאי דם אדומים תאי דם אדומים נושאים חמצן אל תאי הגוף השונים באמצעות חלבון הקרוי המוגלובין. אצל יונקים, החמצן, שמשמש להפקת אנרגיה בתהליך הזרחון החמצוני במיטוכונדריה של התא, אינו נצרך על ידי תאי הדם האדומים עצמם, משום שבהתבגרותם הם מאבדים את גרעין התא ואת המיטוכונדריה, ומפיקים אנרגיה על ידי תסיסה של גלוקוז ויצירת חומצה לקטית.	עריכה | תבנית | שיחה
30	מודל DNA אנושי אף על פי שהמונחים "מחלה תורשתית" ו"מחלה גנטית" משמשים לרוב כמונחים נרדפים, לא כל הפגמים המקודדים בקוד הגנטי וגורמים למחלה או ללקות מולדת הם תורשתיים. תסמונת רט, למשל, היא תסמונת מולדת וגנטית, אך אינה מוגדרת כתורשתית. תסמונת רט נגרמת לרוב ממוטציה בתא הזרע בטרם הגיעו אל הביצית. דהיינו, הוריו של מי שסובל מתסמונת רט הינם בריאים, והמוטציה אינה קיימת בחומר התורשתי שלהם. ברוב מוחלט מן המקרים, לקות זו גם אינה מורשת לצאצאי הסובלים ממנה משום שאלה על פי רוב, חסרי יכולת תקשורתית מינימלית המאפשרת יחסי מין. לעומת זאת, ניסויים מראים שמחלות פריוניות בשמרים הן, בחלק מהמקרים, מחלות תורשתיות (עוברות מדור לדור) שאינן גנטיות. באדם טרם נמצאה מחלה תורשתית שאינה גנטית.	עריכה | תבנית | שיחה
31	ראשני הסלמנדרה המצויה המושרצים בבריכות עונתיות, חייבים לסיים את התפתחותם ולבצע מטמורפוזה בטרם הבריכה תתייבש, אחרת ימותו. כדי להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי מועד התייבשות הבריכה, הם ניחנו בגמישות התפתחותית רבה המאפשרת להם לקלוט מידע אודות מצבה של הבריכה ולעדכן את קצב התפתחותם בהתאם. לדוגמה, כאשר ראשנים מתייבשים למוות בבריכה שאיבדה את מימיה, ולאחר מכן אותה בריכה מוצפת בשנית במי גשמים, הראשנים הבאים שיושרצו לתוכה מסוגלים לחוש בנוכחותם של קודמיהם לאחר ששרידיהם התפרקו לחלוטין במים. חישה זאת מתאפשרת כנראה באמצעות שינוי בהרכב הכימי של רקמות הראשנים המיובשים, והשתחררות חומרים אלה למים. "ריח מוות" זה גורם לראשנים החשים בו להאיץ את קצב התפתחותם כדי להימנע מגורל דומה בבית גידול שכפי הנראה אינו מסוגל לקיימם לאורך זמן.	עריכה | תבנית | שיחה
32	Cast of a Homo Floresiensis skull found in Liang Bua, Flores, Indonesia. The individual lived between 13000 and 95000 years before present. שמו המדעי של האדם בן זמננו הוא הומו סאפיאנס (Homo sapiens). לשם זה אין קשר להומוסקסואליות. "הומו" בלטינית, פירושו "אדם" ו"ספיינס", פירושו "חושב" או "תבוני". אחד המינים הנכחדים, הדומה לנו מבחינה אנטומית, הוא ההוֹמוֹ פְלוֹרֵסִיֶּנְסִיס (Homo floresiensis). "פלורסיינסיס", פירושו מהאי פלורס – שם נמצאו שרידיו. החוקרים שגילו אותו רצו לקרוא לו "סנדאנתרופוס פלורסיאנוס" (Sundanthropus floresianus), דהיינו, אנוש מאזור איי סונדה, מהאי פלורס. אך שם זה נפסל בביקורת העמיתים, על טיוטת המאמר המדעי, המדווח על התגלית. נימוקי הפסילה היו, שהממצא שייך בבירור לסוג האדם, ולכן המילה הראשונה בשמו חייבת להיות "הומו". אולם המילה השנייה, "פלורסיאנוס", לא מוצלחת, כי ניתן לתרגם אותה כ"פי טבעת פרחוני".	עריכה | תבנית | שיחה
33	פני דבורה בספרי ילדים מופיעים איורים של חרקים עם פנים אנושיות. הקורא המבוגר מבין שזו האנשה. אולם רק מעט מהקוראים הבוגרים יודעים עד כמה האנשה זו מרחיקת לכת. עיניי החרקים תופסות אחוז נכבד משטח פניהם ואין בהם אישונים שיכולים לזוז – אילו עיניים מורכבות, והן מורכבות ממעין פסיפס של מאות או אלפי עיניים קטנות וחסרות תנועה. בפיהם של החרקים אין שיניים. חלק מהחרקים נוגסים ולועסים בעזרת גפי פה – מעין זרועות קטנות המעוגנות מחוץ לשפתיהם. לחרקים אין לשונות בפיהם והם חשים בטעם בעזרת קולטנים המצויים במקומות אחרים בגופם, כגון בקצות רגליהם. גם איבר השמיעה של החרקים אינו מצוי בראשם. אצל החגב, ישנן אוזניים בפרק העליון של רגליו הקדמיות. כמו כן, חרקים אין בכלל אף. איברי ההרחה שלהם הם המחושים, הניצבים כמו אנטנות על מצחם, ויש להם שישה נחיריי נשימה בצדי בטנם.	עריכה | תבנית | שיחה
34	צילום כלב באור תת-אדום למיני בעלי חיים שונים יש ראיית צבעים שונה. אחד הגורמים לשוני תלוי במדוכים – תאי קליטת אור היום בעין. למרבית הפרימטים, כולל האדם, יש שלושה סוגי מדוכים: סוג אחד רגיש בעיקר לאור אדום, שני לירוק ושלישי לכחול. לכן, עבור מרביתנו, אפשר לצבוע על נייר לבן ייצוג לכול הצבעים שאנו רואים בערבוב של דיו שחור ודיו משלושה "צבעי יסוד". לעומת זאת, למרבית היונקים יש רק שני סוגי מדוכים והם רואים עולם פחות צבעוני, ולמרבית העופות יש ארבעה סוגי מדוכים והן רואות עולם צבעוני יותר. לבד ממספר סוגי המדוכים, חשובים גם אורכי גלי האור, שכול אחד מהם רגיש אליו. החרקים רואים על הפרחים סימני על סגול, שאנו לא מבחינים בהם, משום שסוג המדוך שאצלנו רגיש בעיקר לאור כחול, רגיש אצלם לאור באורך גל קצר יותר. אופן דומה, יש נחשים שחשים באור תת אדום, שאנו לא רואים. אך חישה זו לא נעשית בעזרת העייניים, אלא בעזרת חיישנים המצויים בגומות משני צידי הפה. נחשים אלו חשים באור תת-אדום, שאותו משדר כל גוף, בעל חום של יותר מ-30 מעלות צלזיוס. כך, עכבר בולט להם כמו נורה. אילו המדוכים שלנו היו רגישים לאור כזה, העיניים שלנו היו מסנוורת את עצמן. אולם, למרבה הפתעה, קיימים בטבע בעלי חיים, שכן רואים תת-אדום והם אפילו בעלי דם חם. ערפד יכול לצנן את חום גופו, להביט בסביבתו בתת-אדום, לאתר כלי דם מרכזי ביונק גדול, להתחמם מחדש, להתנפל על קורבנו, ולהקיז מדמו.	עריכה | תבנית | שיחה
35	חל בלבול רב בין הנשר לעיט. ה"נשר" שעל סמל ארצות הברית הוא למעשה עיט (מסוג עיטם לבן ראש, Bald Eagle). בסרט הנשרים פשטו עם שחר, לא מדובר בנשרים אלא עיטים. על בקבוקי הבירה נשר מצוירים עיט וגם בהחלפת הסמל האחרונה, לא תוקנה השגיאה ומוצג עיט. ובכן: עיט (Eagle) הוא עוף דורס. העט על טרפו מן המרומים וקוטל אותו בלחיצה אדירה בטופריו. נשר (Vulture) הוא עוף גדול הזולל נבלות. מאחר שהוא תוחב את ראשו אל כרסיהן הנפוחים של הנבלות, ראשו וצווארו חשופים מנוצות.	עריכה | תבנית | שיחה
36	פירמידת בול הוא אי קטן בגובה האי 562 מטרים ורוחבו כ-200 מטרים בלבד, באוקיינוס השקט. ב-2001 נחת בו צוות של אנטומולוגים ולהפתעתו גילה אוכלוסייה של Dryococelus australis, חרק מסדרת המקלונאים. החרק זה כביכול נכחד בשנות ה-20. דהיינו, הוא הוגדר על ידי ה-IUCN כמין שהוכחד. האוכלוסייה שנתגלתה הייתה קטנה ביותר, רק 24 פרטים בשטח של שישה מטרים על 30 מטרים, מתחת לשיח Melaleuca בודד בגובה של 100 מטרים מקו החוף. השיח גדל בחרך בסלע שלתוך פעפעו מים מבעד לסדקים בסלע שמסביב. לחות זו קיימה צמחייה שופעת באופן יחסי ובמשך הזמן נוצרה שכבת רקבובית בעובי של כמה מטרים. בשנת 2003 חזר צוות מחקר משירות הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע של ניו סאות' ויילס לפירמידת בול ואסף שני זוגות של זכר ונקבה בגיל הפריון, זוג אחד נשלח למגדל פרטי בסידני והשני לגן החיות של מלבורן. לאחר כמה קשיים ראשונים הם החלו להתרבות בשביה. המטרה הסופית היא ליצור אוכלוסייה מספיק גדולה על מנת לשחררם בחזרה באי הלורד האו הסמוך לפירמידת בול.	עריכה | תבנית | שיחה
37	אבוקדו חצוי היתרון ההישרדותי של צמח עם פרי מאכל על פני צמח עם פרי בלתי אכיל הוא, שזרעי פרי המאכל מופצים למרחקים גדולים. זאת משום שהחיה שאוכלת אותם, מפיצה אותם בצואתה, כשהיא כבר רחוקה מאוד מצמח האם. בעזרת מנגנון הפצה זה, צאצאי צמח האם לא מתחרים אתו על משאבים וגם לא מתחרים עם אחיהם. אולם, בעניין מנגנון זה, האבוקדו מציב חידה. רק חיות בגודל של פיל, היפופוטם או קרנף יכולות לבלוע את הגרעין שלו (שהיה עוד יותר גדול לפני תרבות האבוקדו). אולם, עד תחילת המאה ה-20, האבוקדו גדל רק במרכז אמריקה, ושם אין חיות בגודל כזה. המדענים משערים כי לאבוקדו הייתה הסתגלות אבולוציונית ליחסי גומלין עם ממותות, מגתריומים וחיות בגודל דומה, שנכחדו בסוף תקופת הקרח האחרונה. כעת עולה השאלה, הכיצד האבוקדו לא נכחד מיד אחריהן.	עריכה | תבנית | שיחה
38	צרצר חוק דוֹלְבֶּר הוא נוסחה, הקובעת את הקשר שבין תדירות צרצור הצרצר לבין טמפרטורת האוויר. הנוסחה נתגלתה על ידי הפיזיקאי האמריקאי עמוס דולבר (Dolbear) בשנת 1897. היא מאפשרת לחשב את הטמפרטורה לפי מספר הצרצורים של צרצר בדקה: אם $N$ הוא מספר הצרצורים בדקה ו-$T_{C}$ היא הטמפרטורה במעלות צלזיוס, אז מתקיים הקשר: $\ T_{C}=(N+30)/7$. לפי דולובר, הצרצרים שחקר צרצרו בקצב התואם את הנוסחה אך דולבר לא ציין במחקרו את שם המין. ההשערה היא שמדובר בצרשיח מהמין Oecanthus fultoni. יש מעט שוני בין מיני הצרצריים בקצב צרצורם, המאפשר תקשורת ייחודית לכל מין, אולם החוק מתאר קירוב סביר של כמעלת צלזיוס את רוב מיני הצרצרים.	עריכה | תבנית | שיחה
39	זיווג בין שתי חיפושיות פרת משה רבנו כשחושבים על תהליך הרבייה בעולם החי, מתכוונים לרוב לזיווג בין זכר ונקבה, אך למעשה עולם הטבע מגוון הרבה יותר. דגים מסוימים השייכים לסדרת הדקראים, הם דיכוגמיים. כלומר הם מסוגלים לשנות את המגדר שלהם מזכר לנקבה בהתאם לצורך. חלזונות הם הרמאפרודיטים – הם בעלי אברי מין זכריים ונקביים יחדיו, ומסוגלים להפרות אחד את השני בו זמנית. ישנם בעלי חיים המתקיימים רביית בתולים. דהיינו, במינים אלו יש רק נקבות, והנקבה זקוקה לזכר כדי להתרבות. היא מייצרת צאצאים משובטים של עצמה. אצל הדבוראים, אם ביציות הנקבה מופרות בידי זכר, כל הצאצאים הן נקבות ואם אין הפריה, מתפתחים רק זכרים. ישנם גם חד-תאיים מסוימים, כגון הפרוטוזואון טטרהימנה, שהם בעלי שבעה מגדרים (לא רק שניים – זכר ונקבה). הם יכולים להתרבות ב-21 קומבינציות שונות.	עריכה | תבנית | שיחה
40	דעת הקהל רואה כיום בעין יפה את השימוש בהדברה ביולוגית על פני חומרי הדברה כימיים. זאת משום שהאחרונים קנו להם שם של חומרים, שמגיעים עם הפרות והירקות אל בית הצרכן ומזיקים לבריאותו. אולם הדברה ביולוגית אינה חידוש מהמאה העשרים ואחת. הרופא והבקטריולוג פרידריך לפלר השתמש בחיידקים כאמצעי להדברה ביולוגית עוד ב-1892. הוא השתמש בחיידק הגורם למחלת הסלמונלוזיס בעכברים, כדי להדביר מכרסמים וכך שיקם את התוצרת החקלאית בתסליה, שביוון. בתוך חודש הוא צמצם מאוד את אוכלוסיית המכרסמים שם. אולם למרות שיעורי ההצלחה הגבוהים הוחלט להפסיק את מבצע ההדברה, שכן התברר, שהחיידק עלול לגרום לסלמונלוזיס בבני האדם.	עריכה | תבנית | שיחה
41	סכמת שחבור חליפי באורגניזמים בעלי תאים ממודרים, בין אם הם רב תאיים, כמו האדם או חד תאיים, כמו השמרים, יש הרבה מקום לחומר תורשתי בתוך גרעין התא. לכן, לצד הגנים, המקודדים את המידע התורשתי, בחומר התורשתי, נמצאים גם גנים שיצאו מכלל פעולה, וכבר אינם מקודדים דבר בעל משמעות. מצויים שם גם רצפים חסרי משמעות, שמתרבים בשל תקלה, כמו רצף ה Alu, ורצפים חסרי משמעות נוספים, שהמדענים מכנים DNA זבל. לעומת זאת, בחיידקים יש מעט מקום לחומר תורשתי, וכמעט כל החומר התורשתי שלהם, אם לא ממש כולו, מוקדש לקידוד גנים נחוצים ושמישים. בחומר התורשתי שלהם יש גם שיטות מתוחכמות לחיסכון במקום, כגון שחבור חליפי. בשיטה מקודד מידע ליצירת חלבונים שונים, על אותו מקטע DNA. אצל נגיפים יש אפילו פחות מקום לחומר תורשתי. אחת משיטות החיסכון במקום אצלם היא ייצור חלבונים, המורכבים מתת יחידות רבות וזהות. כך הגן צריך לקודד רק לתת יחידה של החלבון ולא לחלבון שלם.	עריכה | תבנית | שיחה
42	חורשת מתושלח ביער הלאומי איניו בקליפורניה העץ הזקן ביותר בעולם גדל בשמורת ההרים הלבנים (בתמונה), שבקליפורניה, ושמו העץ מתושלח. הוא נקרא כך על שם מתושלח מהתנ"ך, גם משום שמתושלח התנ"כי היה זקן מופלג, וגם משום שלפי המקורות מתושלח תנכ"י התחיל את חייו בערך בזמן בו הבוטנאים גורסים כי העץ מתושלח נבט מזרעו – שנת 2832 לפני הספירה. למעשה, ייתכן שהזרע ממנו נבט נוצר שנים רבות קודם לכן, כך שקיים בעולמנו אורגניזם חי, שהתחיל את חייו לפני האיש מתושלח. יתרה מזאת, באותה שמורה נכרת בשנת 1964 עץ שהיה זקן ממתושלח בכשלוש מאות שנים. אגב, בשוודיה גדל עץ צעיר יחסית, שנוצר ברבייה וגטטיבית משורשי עץ זקנים פי שניים בערך ממתושלח (דהיינו עץ צעיר שחלק מהשורשים שלו זקנים פי שניים ממתושלח, והם שמשו בעבר עץ אחר, שנגדע).	עריכה | תבנית | שיחה
43	סלט פירות כאשר בני אדם אינם אוכלים כלל פירות וירקות למשך תקופה ארוכה, הם לא מקבלים ויטמין סי במזונם, וכתוצאה מזה חולים במחלת הצפדינה. אולם כל מי שגידל כלב או חתול יודע, שתפריטן של חיות אלו מצומצם מתפריטו של האדם, הן אינן אוכלות כלל פירות וירקות, ולמרות זאת, בריאותן תקינה. זאת משום, שכמרבית החולייתנים, לכלבים ולחתולים יש בכבד חלבון בשם GULO, שמייצר ויטמין סי. יתרה מזאת, בחומר התורשתי של האדם יש אזור, שרצף הקודונים בו דומה מאוד לרצף הקודונים, שבגן, המקודד לGULO. אולם בגנום האדם, אזור זה אינו מקודד לשום דבר. אחד מאבותיו הקדמונים של האדם עבר מוטציה, שהוציאה את הגן הזה מכלל פעולה. דהיינו, הפכה אותו לפסאודוגן. מאז אנו חייבים לאכול פירות וירקות.	עריכה | תבנית | שיחה
44	סרטני פרסת סוס מגיעים לחוף לצורך רבייה דמם של כל מיני החולייתנים ושל רוב מיני חסרי החוליות הוא אדום. מקובל בטעות לחשוב כי צבע זה מקורו בצבעם של אטומי הברזל הנושאים את החמצן, משום שתחמוצת הברזל המוכרת לנו, החלודה, היא אדומה. למען האמת, מקורו של הצבע האדום הוא בצבעו של ההמוגלובין שבו משובצים אטומי הברזל, ולא בצבע הברזל. מה עוד, שדווקא דם עני בחמצן הוא בעל צבע אדום כהה ואילו דם עשיר בחמצן הוא בעל צבע אדום בהיר. נשאי החמצן בחלק ממיני חסרי החוליות הם אטומי נחושת המשובצים בהמוסיאנין , במקום אטומי ברזל המשובצים בהמוגלובין. צבעה של הנחושת המחומצנת מקנה לדמם של חסרי החוליות הללו צבע כחול או ירוק: סרטן פרסת הסוס, למשל, מפורסם בצבע הכחול של דמו. צבעה של תחמוצת הנחושת מוכר לנו, למשל, מן הפטינה שכיסתה את ציפוי הנחושת של פסל החירות, והקנתה לו את צבעו הירקרק.	עריכה | תבנית | שיחה
45	זיקונית ננסית מצפון מדגסקר, בהשוואה לגודלה של אצבע אנושית. זהו הזוחל הקטן בעולם. בספרו של ג'ונתן סוויפט, גוליבר בארץ הגמדים, מתואר אי, שבו כל בני האדם, בעלי החיים והצמחים הם קטני קומה עד מאוד. מבחינה ביולוגית, תיאור זה פחות דמיוני מכפי שמקובל לחשוב. אכן ישנה נטייה אבולוציונית לגמדות איים. דהיינו, באיים, שוכנים הרבה פעמים בעלי חיים, קטנים בהרבה מבני מינם או מבני מינים דומים להם, המאכלסים את היבשת הקרובה. טיגריס באלינזי, שועל איים אפור, תאו הפיליפינים, היפופוטם קפריסאי גמדי, עצלן גמדי, ממותת כרתים גמדית, אמו אי המלך, זלמוקסס (דינוזאור גמדי), נחש טיגריסי וזיקונית ננסית (בתמונה) הם חלק מהדוגמאות לתופעה. יש גם השערה, שקומתו הנמוכה של האדם הקדמון, ממין הומו פלורסיינסיס, היא דוגמה לתופעה. בית גידול אחר, שבו יש נטייה לבעלי חיים להפוך לננסיים, הוא מעבה יער הגשם. ביערות הגשם שבדרום-מזרח אסיה ובאפריקה, גרים כיום היפופוטם ננסי, פיל ננסי, ועמים ננסיים של בני אדם – פיגמים הם עמים, בהם גובהו של גבר בגיר ממוצע אינו עולה על 150 סנטימטרים.	עריכה | תבנית | שיחה
46	שבר עצם זרת ממערת דניסובה, ממנו מוצה גנום מיטוכונדרי של אשה דניסובית. רוב עצמות החיות המתות אינן מתאבנות, אלא מתפוררות ונעלמות עם הזמן. אוסף המאובנים אינו מדגם מייצג של המינים הנכחדים, אלא של המינים קלי-ההתאבנות. דהיינו, מינים נכחדים, שהיו להם עצמות גדולות ואוכלוסייה גדולה מאוד, וחיו במשך דורות רבים מאוד וכיוצא בזה, עד שחלקי שלדים ואפילו שלדים שלמים של פרטים רבים מהם הצליחו להשתמר. אלא שחקר האבולוציה, ובפרט האבולוציה של האדם, מביא את הפלאונטולוגים לחפש גם עדויות למינים נכחדים, שעצמותיהם היו עדינות, אוכלוסייתם הייתה קטנה והתקיימה רק למשך דורות מעטים, יחסית. גילוי השלד המאובן "לוסי" (סווג כפרט מהמין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס) בשנת 1974 נחשב להצלחה גדולה, משום שמשלד בודד זה הצליח להשתמר, כמאובן, כ-40% מחומר העצמות. מה גם שרבות מהעצמות שלא השתמרו ניתנות לשחזור על פי העצמות הסימטריות להן שהשתמרו. כיום, כשניתן למצות DNA ממאובנים ולהשוות את רצפי הקודונים שלו עם רצפים של יצורים מוכרים, גם מציאת חלק קטנטן של עצם עשויה להוות תגלית חשובה. כך התגלה האדם הדניסובי, על פי שן בודדת של זכר זקן, וחלקיק עצם זרת יחיד של נקבה צעירה.	עריכה | תבנית | שיחה
47	מפת קומת בית המלון בה החולה הראשון בהונג קונג הדביק רבים משכניו, מבלי לפגוש אותם פנים אל פנים. ב-2002, בסין, אדם נדבק במחלה לא מוכרת מחיות בר. הוא הדביק אנשים נוספים, ואלו התאשפזו והדביקו את רופאייהם, למרות כל אמצעי הזהירות של בתי החולים. אחד הרופאים שנדבקו טס להונג קונג, למרות שחש ברע. שם הוא הדביק, בין השאר, עשרות מדיירי בית מלון, שכלל לא פגש בהם. הם עברו במסדרון, אחרי שהוא התעטש או הקיא בו. חקירות אפידמיולוגיות גילו גם, שאחד המודבקים בעיר שלשל לאסלת דירתו, ונגיפי המחלה הגיעו מאסלת הדירה, שמתחתיו אל מערכת מיזוג האוויר, ומשם נישאו ברוח, והדביקו את דיירי הבתים המשותפים הסמוכים. העיר הפכה למדגרת מגפת הסארס הקטלנית, שהתפשטה לכ-30 מדינות וחלו בה כ-8,000 איש. אולם לפתע, ארבעה חודשים מיום הדבקות החולה הראשון, ההידבקויות פסקו.	עריכה | תבנית | שיחה
48	תצלום מוח אנושי המוח הוא האיבר שאחראי על עיבוד קלט מהחושים, על ההכרה ועל ההתנהגות, אך בעת העתיקה הוא נחשב לא פעם למיותר. בתהליך החניטה במצרים העתיקה, מתוך כוונה שאיברי המת יהיו למשמרת עד לעולם הבא, הלב הושאר במקומו אך יתר האיברים הפנימיים הושמו בכדים שנשאו דמויות של אלים מצריים. המוח, לעומת זאת, גורד החוצה דרך הנחיריים באמצעות ווים ואז הושלך. בתנ"ך המילה "מוח" אינה מוזכרת כלל, למעט בהקשר של מח עצם. הפילוסוף היווני אריסטו סבר כי תפקידו של המוח הוא לצנן את הדם. ואולם עם התפתחות הידע המדעי הוכר תפקידו החשוב של המוח. וכך, למשל, במאה ה-20 נעשו ניסיונות לשמר את המוחות של מדענים דגולים, כמו אלברט איינשטיין, לצורך מחקר.	עריכה | תבנית | שיחה
49	דיאגרמת רגישות למדוכים השונים במערכת הראייה האופסין הוא חלבון שמגיב לאור. מדענים מכירים מעל אלף סוגי אופסינים. אחדים מהם מצויים ברשתית עין האדם. שלושה מתוכם מעורבים בראיית צבעים: פוטופסין לגלי אור ארוכים, ששיא רגישותו לאור אדום, פוטופסין לגלי אור בינוניים, ששיא רגישותו לאור ירוק ופוטופסין לגלי אור קצרים, ששיא רגישותו לאור כחול. לעכברים נורמליים יש רק שני פוטופסינים, והם מבדילים בין פחות צבעים מכפי שמבדיל האדם. אולם ניסויים הוכיחו, כי עכברים שהושתל להם גן לפוטופסין מסוג שלישי, כפי שיש לאדם, זיהו הרבה יותר צבעים מעכברים נורמליים. זאת למרות שדבר לא השתנה במערכת עיבוד מידע הצבע, באותם עכברים. האם אדם, שיש לו ארבעה סוגי פוטופסינים, במקום שלושה, יבדיל בין יותר צבעים מכפי שמבדיל אדם נורמלי? לאמהות ולבנות של בעלי עיוורון צבעים מסוג דוטרנומליה יש ארבעה פוטופסינים שונים ופעילים. ממדגם של 24 נשים כאלה, אחת הוכיחה יכולת זיהוי צבעים טובה בהרבה מהנורמה, באופן מובהק.	עריכה | תבנית | שיחה
50	לוח זיכרון לזכר הנעדרים שנמצאו והובאו לקבורה בגן הנעדרים, בית הקברות הצבאי, הר הרצל נכון לשנת 2021, טרם אותר מקום קבורתם של 173 מחללי מערכות ישראל, והרשויות עמלות על תיקון המצב (ראו התמונה). ב-2013 שונה שם המנוח על מצבה בהר הרצל, מ"ישראל מיר" ל"יעקב מאמאן". זאת אחרי שהובהר, כי לא היה בקרבות הרלוונטיים שום חייל בשם "מיר", וזהותו של מאמאן הוכחה במיצוי DNA מעצמותיו והשוואה עם היחיד מעשרת אחיו, שנותר בחיים. מאמאן, שעלה ממרוקו ונפל במלחמת העצמאות, נקבר תחת שם שגוי, כי מילותיו האחרונות היו "ישראל שלי" (ביידיש "ישראל מיר").	עריכה | תבנית | שיחה
51	בין השנים 1318–1320 לפני הספירה, במהלך המלחמה האנטולית היוו חיידקי ‏Francisella tularensis, הגורמים למחלת הטולרמיה, גורם משמעותי לניצחון האימפריה החתית על ממלכת ארזוה. במהלך המלחמה הצבא החתי (ומאוחר יותר גם הצבא הארזוי) שלח למחנה האויב בהמות ואנשים חולים כדי שאלו יפיצו את המחלה. בכך הייתה המלחמה לאירוע המתועד הראשון בהיסטוריה בו השתמש האדם בנשק ביולוגי בשדה הקרב. אזכור המגפה מופיע במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה־14 לפני הספירה.	עריכה | תבנית | שיחה
52	שלד ממערת רקפת עצם ה"פטרוס" (petrous) שחבויה בתוך הגולגולת, מאחורי האוזן הפנימית, היא מהעצמות הקטנות והפחות בולטות בגוף האדם, אך כיום נודעת לה חשיבות רבה באבולוציה של האדם בגלל תכונת שימור מיוחדת. מחקר הדנ"א העתיק התפתח מאוד בעשור הראשון של המאה ה-21, ומנפק תובנות חדשות ומפתיעות. עקב אכילס של המחקר הזה בארץ ישראל הוא השימור הגרוע של החומר הגנטי בשלדים בני יותר מכמה אלפי שנים. מחקר שפורסם ב-2016 בכתב העת Nature הצליח להתגבר על מכשלת השימור על ידי הוצאת דנ"א עתיק במצב טוב יחסית מעצם הפטרוס. מסתבר שעצם קשיחה זו, המוגנת בתוך הגולגולת, משמרת דנ"א באופן טוב בהרבה מאשר חלקי שלד אחרים. המחקר השווה דנ"א עתיק של שישה פרטים שנקברו במערת רקפת, בית קברות בן כ-14,000 שנים מהתרבות הנאטופית והעלה כי אנשים אלה היו אבות החקלאים הראשונים בתקופה הנאוליתית באזור ארץ ישראל. נכון לשנת 2016, אלה שלדי האדם הקדומים ביותר במזרח התיכון מהם הופק בהצלחה דנ"א עתיק.	עריכה | תבנית | שיחה
53	מזוודת זיהוי פלילי של משטרת ישראל בדיקת רקמות להוכחת אבהות, כלל אינה משווה בין מבני הרקמות של שני האנשים הנבדקים. היא אפילו לא משווה את המבנים של תאים בודדים מגופם. היא משווה סמנים בחומר התורשתי. סמנים אלו יהיו זהים בשתי דגימות חומר ביולוגי שנלקח מאותו אדם או מתאומים זהים, ויהיו שונים לחלוטין בין אנשים חסרי קירבה משפחתית. בין קרובים מדרגה ראשונה, מחצית מהסמנים יהיו זהים. כך שלמעשה, כאשר הבדיקה כן מוכיחה קרבה משפחתית, היא לא מבדילה בין נבדקים שהם אב ובנו לבין נבדקים שהם אחים. גם יחידות משטרה לזיהוי פלילי ולחיפוש נעדרים מבצעות בדיקות סמני DNA. מאה אחוז זהות בין הסמנים מגוף החשוד והמחומר הביולוגי, שהושאר בזירת הפשע (למשל על בדל סיגריה שהפושע עישן או במסטיק שהוא ירק) קושרים את החשוד לזירה והשוואת סמנים בין גווייה לא מזוהה לבין בני משפחת נעדר יכולה לאשש או לשלול את זהות הגווייה.	עריכה | תבנית | שיחה
54	קריל אנטארקטי ביומסה היא המסה של כלל החומר האורגני על פני כדור הארץ, כדוגמת צמחים, בעלי חיים ובני אדם. ישנן הערכות שונות וסותרות לגבי כמות הביומסה בכדור הארץ, ולפי אחד המקורות הביומסה הכוללת על כדור הארץ היא 75 מיליארד טון. המין שהמסה שלו תופסת את השיעור הגבוה ביותר בין כל המינים בטבע, הוא דווקא יצור קטן: הקריל האנטארקטי שאורכו הוא 6 ס"מ ומשקלו עד 2 גרם. הביומסה של מין זה עומדת על כ-500 מיליון טון, שהם 0.67% מהביומסה בכל כדור הארץ, פי שניים מהביומסה של המין האנושי.	עריכה | תבנית | שיחה
55	פרס מקור הצבע האדום השכיח בנוצות הרגליים והחזה של הפֶּרֶס הוא בסלעים עשירים בתחמוצת ברזל שבהם הוא מתחכך. מקור נוסף הוא מנהג העופות לשטוף עצמם במים המכילים מינרל זה. במינרל יש תרכובות אורגניות אשר גורמות לשינוי הפיגמנטים.	עריכה | תבנית | שיחה
56	כרזת מודעות למלריה לפי עקרון הברירה הטבעית, שהוא עקרון מרכזי בתורת האבולוציה, היצור החי המותאם ביותר לסביבתו יהיה בעל סיכוי השרידה הגבוה בה. תפישה שגויה מקובלת, גורסת שהחזק שורד. אולם בהחלט יש מקרים, שבהם קשה לזהות את ההתאמה לסביבה עם המושג "חזק". בסביבות מוכות במחלת המלריה, למשל, יש ברירה טבעית משמעותית לטובת נשאי "תלסמיה" ו"אנמיה חרמשית" ולטובת חולי "חוסר G6PD". זאת משום שטפיל המלריה מתקשה להתפתח בכדוריות הדם האדומות שלהם.	עריכה | תבנית | שיחה
57	דוגמה לאיקרית ממין Trombidium holosericeum. האיקרית מהסוג הדמודקס הטפיל המיקרוסקופי דמודקס פוליקולרום (Demodex folliculorum) מתת-מחלקת האקריות מתקבץ בבסיס שערות הפנים וניזון מתאי אפיתל. הוא מדבק כמעט ורק ב"ירושה" מההורים לילדיהם, ימים ספורים לאחר הלידה. ומאחר ובני האדם נדבקים כמעט באופן בלעדי מההורים שלהם, קיימת חפיפה אבולוציונית בין שושלת בני האדם לזו של הדמודקס פוליקולרום. מחקרים שדגמו את ה-DNA של הדמודקס פוליקולרום גילו, שניתן לדעת את מוצאו של אדם ספציפי, לפי דגימת הדמודקס פוליקולרום שעל עורו. למשל, אנשים ממוצא אסיאתי, החיים כבר דורות רבים בארצות הברית, עדיין יוטפלו בדמודקס פוליקולרום בעלת חומר תורשתי, המאפיין את תושבי אסיה. מאחר שדמודקס פוליקולרום מלווה אותנו משחר ימי האדם, עוד מהתקופה שבני האדם החלו לנדוד מאפריקה ניתן להשתמש בחקר הדמודקס פוליקולרום כדי למפות את נדידות העמים	עריכה | תבנית | שיחה
58	העגולשון שחור-הגחון שנתגלה ב-2011 עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן הוא מין חסר זנב קטן ממשפחת העגולשוניים, אנדמי לאגם החולה. הוא נחשב לנכחד מאז שנות ה-50 וב-1996 הוכרז רשמית ככזה. ניסיונות למצוא אותו מאז שנות ה-50 העלו חרס. ב-2010 נכלל ברשימת עשרת מיני הדו-חיים הנדירים ביותר בעולם. עם זאת, ב-15 בנובמבר 2011 הוא שב ונתגלה כאשר פקח רשות הטבע והגנים, יורם מלכה, מצא נקבת עגולשון בשמורת החולה. לאחר בדיקה מדעית אושר שמדובר בפרט של המין שנחשב לנכחד, אולם תגלית מפתיעה לא פחות התפרסמה בשנת 2013. תגלית זו, אשר התבססה על בדיקות גנטיות ובדיקות שלד הצפרדע ובפרט הגולגולת, חשפה כי מין זה אינו שייך כלל לסוג עגולשון (Discoglossus), כפי שנטען בעבר, אלא מהווה למעשה מאובן חי - היחיד ששרד מהסוג לטוניה (Latonia) ששאר המינים בו נכחדו לפני כ-15,000 שנים עקב שינויי אקלים באירופה.	עריכה | תבנית | שיחה
59	צילום דרך מיקרוסקופ אלקטרונים סורק של זכר עלקת הבילהרציה יחד עם נקבה ש"מציצה" מתוך ה"כיס" מונוגמיה הינה תופעה מוכרת בעולם החי, אולם על פי רוב משייכים תכונה זו לבעלי חיים עילאיים בסולם התפתחות אבולוציוני (עופות, יונקים וכיוצא בזה). אולם תולעים טפיליות מהסוג Schistosoma מפגינות יחסים מונוגמיים מפותחים מאוד על אף העובדה כי מדובר באורגניזמים הנמצאים נמוך בסולם התפתחות אבולוציוני. לכשמגיעות התולעים לבגרות בגוף המאכסן, מפרישים הזכרים פרומון ספציפי במטרה למשוך את הנקבות. הנקבות נמשכות אל הזכרים, בעקבות קליטת הפרומון, ונכנסות לתוך "כיס" ייעודי בגופם. וכך זוג התולעים הבוגרות נשאר צמוד אחד לשני כל חייהם לשם ייעול תהליך ההזדווגות.	עריכה | תבנית | שיחה
60	הצב ידוע בתרבות האנושית בהיותו סמל לאיטיות, אך הזוחל המהיר ביותר הוא דווקא צב, מין של צב ים ליתר דיוק. בעוד על היבשה הצבים איטיים, בתוך המים צב ים גלדי מסוגל להגיע למהירות שחייה של 35.28 קמ"ש, מה שהופך אותו לזוחל המהיר ביותר שחי כיום. צב הים הגלדי הוא גם הצב הגדול ביותר שחי כיום: אורכו כ-3 מטר ומשקלו כ-900 ק"ג. בעבר חיו צבים גדולים יותר, כגון ארכלון שאורכו היה כ-5 מטר ומשקלו למעלה מ-2 טון, גם הוא צב ים.	עריכה | תבנית | שיחה
61	הביטוי "אדם לאדם זאב" מתאר את אופיו השלילי והלא חברותי של בן האנוש, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם. למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות של זאבים בטבע נצפו דווקא סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין אליו משתייך גם הכלב.	עריכה | תבנית | שיחה
62	ב-1930 מצא הזואולוג פרופ' ישראל אהרוני, במהלך מסע למדבר הסורי, נקבה של אוגר זהוב עם גוריה, והביאם למעבדה באוניברסיטה העברית בירושלים. האוגרים וצאצאיהם שימשו כחיות מעבדה במחקריו של פרופ' שאול אדלר, ומגרעין רבייה זה נפוצו אוגרים ממין זה לאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימשו למחקרים רבים. כיום, כמעט כל האוגרים הזהובים המבויתים הם צאצאי אותם אוגרים שמצא ישראל אהרוני.	עריכה | תבנית | שיחה
63	החיידק מחולל העגבת אחת הסיבות להשתלטותם המהירה של הקונקיסטדורים על יבשת אמריקה היו המחלות שהביאו עמם, למשל אבעבועות שחורות, שהביאה לתמותת מיליוני בני אדם מהאימפריות של האינקה והאצטקים, עקב החסינות הלקויה של גופם וחוסר העמידות בפני הנגיף, אשר מעולם לא נחשפו אליו. פגיעה ויראלית זו הביאה לתבוסתם המוחלטת, תוך כדי אובדן של תשעים אחוזים מבני אמריקה בתוך מאה שנים. פחות ידוע שבמסעם חזרה לאירופה הם נשאו מחלות שלא היו קיימות אז בעולם הישן. המגפה המתועדת הראשונה של עגבת התרחשה ב-1495, שנתיים לאחר חזרתו של כריסטופר קולומבוס ממסעו הראשון לעולם החדש. מחקרים חדשים טוענים שספניו שימשו כנשאים של חיידק העגבת, או אב קדום שלו, שהועבר במגע רגיל ובאירופה התפתח לזן המועבר רק במגע מיני.	עריכה | תבנית | שיחה
64	שחזור מודרני של ספינתו של קולומבוס, סנטה מריה תסמינים דומים לעגבת, תוארו כבר בידי היפוקרטס, ביוון העתיקה. הם נמצאו גם בעצמות אדם בפומפיי, שבמפרץ נאפולי, שחרבה בשנת 79 לספירה. אולם מגפת העגבת הראשונה תועדה רק ב-1495, שנתיים לאחר חזרת כריסטופר קולומבוס ממסעו הראשון לעולם החדש. לכן יש מדענים שטוענים, שספני קולומבוס לא בדיוק שימשו כנשאים של חיידק העגבת המודרני, מהעולם החדש. לטענתם, קולומבוס ייבא חיידק, שהתפתח לזן העגבת המודרני, בשחלוף גנטי עם חיידק אירופאי.	עריכה | תבנית | שיחה
65	בקבוק סאקה הסאקה, משקה האלכוהול היפני, הראשון שיוצר נקרא "קוּצ'יקאמי נוֹ סאקה", שמשמעותו: משקה אלכוהולי שלועסים בפה. כפר שלם היה מעורב בהכנה, שכללה לעיסת אורז, גרעיני דגנים וערמונים, ויריקתם לתוך גיגיות. בסיוע אנזימי הרוק הפך העמילן שבחומרי הגלם לסוכר. בשלב הייצור הבא ערבבו את התערובת מהגגיות עם דגנים מבושלים ונתנו לה לתסוס. מאות שנים לאחר מכן, הפכה הלעיסה למיותרת עם גילוי פטרייה בשם "קוג'י קין", המספקת את האנזים שברוק.	עריכה | תבנית | שיחה
66	הדמיית קומפלקס צמד החלבונים GroES ו-GroEL מרבית הגנים, שבחומר התורשתי שלנו, מכילים מידע, שמקודד לייצור חלבונים. גם לחיידקים יש חומר תורשתי, כמו לתאים שבגוף האדם. אולם נפחו של חיידק טיפוסי קטן בהרבה מנפח גרעין התא של תאים אנושיים. לכן, כדי שהחומר התורשתי של החיידק יוכל להידחס אל תוך הנפח הזעיר שלו, המידע בחומר תורשתי זה מתומצת בשיטות מתוחכמות. אחת השיטות היא ייצור חלבונים קטנים יותר, שדורשים פחות מידע לשם ייצורם. שיטה אחרת היא קידוד לחלבונים, המורכבים מתת-יחידות זהות רבות. החלבון GroEL (הדמיה בתמונה), למשל, שהוא חלבון סוכך חיידקי, מורכב מ-14 תת-יחידות זהות. לכן הגן שלו קצר פי 14 מגנים של חלבונים רבים, בעלי גודל דומה לו.	עריכה | תבנית | שיחה
67	איור להמחשת "מוטציית הזזת מסגרת". ב"שפת התכנות" בה מקודד ההחומר התורשתי, אין רווחים בין המילים, דהיינו, אין רווחים בין הקודונים. בשפה זו, המנגנון שקורא את הגנים, יודע איפה תחילתו ואיפה סופו של כל קודון, רק בזכות העובדה, שאורך כל קודון בדיוק שלוש אותיות. דהיינו, הקודון הראשון מכיל את האות הראשונה, השנייה והשלישית, הקודון השני מכיל את האות הרביעית, החמישית והשישית, וכולי. בכזאת "שפת תכנות", אם בטעות נשמטת או מתווספת אות בודדת, באחד הקודונים הראשונים של הגן, התוצאה חמורה ביותר. התוצאה היא, ש"מסגרת הקריאה", המגדירה את התחלת וסוף כל קודון משתנה. כך כמעט כל קודון משנה גם את הכתיב שלו וגם את המשמעותו. זוהי "מוטציית הזזת מסגרת". גן, שלפני כזו מוטציה, קודד לחלבון מסוים, יקודד אחרי כזו מוטציה, לחלבון שונה לחלוטין. הסיכוי שתוצאת כזו מוטציה תהייה חלבון פעיל ומועיל, היא אפסית. ובכל זאת, ישנם נגיפים שבהם גן אחד מקודד, בו זמנית, לשני חלבונים פעילים, שמועילים לנגיף, על ידי מנגנון, שמחקה מוטציות הזזת מסגרת.	עריכה | תבנית | שיחה
68	המחבל אנדרס ברינג ברייוויק מולקולות, המכילות רק שני אטומי חנקן (N2), ומולקולות, המכילות רק שני אטומי חמצן (O2), נפוצות מאוד באוויר. הרבה מאטומי החמצן, הנחוצים לנו לתהליכי החיים, אנו משיגים מפירוק מולקולות O2 אלו. אבל את אטומי החנקן הנחוצים לנו, אנו משיגים רק ממזוננו. הקשר הכימי במולקולת N2 חזק עד כדי כך, שגוף האדם אינו יכול לפרקו. למעשה, גם בעלי החיים והצמחים, שאנו אוכלים, אינם יכולים לפרק קשר זה, ואינם משיגים אטומי חנקן מהאוויר. שורשי הצמחים סופגים תרכובות חנקן, עם קשרים כימיים חלשים יותר, למשל מחומרי דשן מלאכותיים. פירוק הקשר בין אטומי החנקן, שבמולקולה N2, דורש השקעת אנרגיה רבה מאוד בזמן קצר מאוד. בדומה לכך, יצירת קשר כזה משחררת אנרגיה רבה מאוד בזמן קצר מאוד. לכן, חומרי דשן מלאכותי רבים יכולים לשמש גם כחומרי נפץ. עובדה זו יוצרת אתגר בטיחותי בתעשיית הדשן, ואתגר למודיעין הצבאי והמשטרתי. לדוגמה, בשביל לקנות באופן חוקי שישה טון חומר נפץ, עבור מכונית תופת, המחבל אנדרס ברינג ברייוויק (בתמונה) הקים חווה חקלאית.	עריכה | תבנית | שיחה
69	מודל המיוגלובין ההמוגלובין הוא החלבון המוביל חמצן בדם, מהריאות אל שאר חלקי גוף האדם ומוביל בדרך חזרה פחמן דו-חמצני. מבנה ההמוגלובין די דומה לצירוף של ארבעה חלבוני מיוגלובין. המיוגלובין הוא החלבון הקולט חמצן בתאי השריר. המיוגלובין מצליח לקחת את החמצן מההמוגלובין כי מבחינה כימית, המיוגלובין קושר חמצן חזק יותר מההמוגלובין. מאותה סיבה ההמוגלובין של העובר שונה מעט מההמוגלובין של האדם הבגיר – ההמוגלובין של העובר לוקח את החמצן מההמוגלובין של האם כי הוא יוצר עם החמצן קשר כימי חזק יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
70	מתיונין ליסוד הכימי סלניום יש חשיבות בביולוגיה, ויצורים רבים זקוקים לו. החומצות האמיניות הנדירות סלניום מתיונין וסלניום ציסטאין שונות מהחומצות האמיניות הנפוצות מתיונין (בתרשים) וציסטאין בכך שבמקום אטום הגופרית שבאחרונות, יש בהן אטום סלניום. ישנם חיידקים המרכיבים באופן שיטתי חלבונים עם החומצות אמיניות נדירות אלה. כאשר חומצות אמיניות אלה מצויות בחלל התא שלהם, אחד מקודוני הגנום, המקודד במצב נורמלי להפסקת יצירת החלבון הופך לקודון שלהן.	עריכה | תבנית | שיחה
71	המלכה ויקטוריה כאשר ג'ונתן סוויפט מתאר בספרו מסעות גוליבר את מלכהּ של ארץ הגמדים, ליליפוט, הוא כותב שחלק ממאפייני הופעתו תואמים את הופעתם של מלכי דרום-מזרח אסיה וחלק תואמים את מראם של מלכי אירופה. בין מאפייני מלכי אירופה הוא מונה "שפה אוסטרית" – שפה תחתונה שמוטה, כמו זו שהופיעה בעקבות מוטציה ונישואי קרובים, תחילה במשפחת המלוכה של בית הבסבורג האוסטרי ואחר כך בבתי מלוכה נוספים באירופה שהיו איתו בקשרי נישואים. נישואי הקרובים בקרב משפחות המלוכה האירופאיות גרמו להפצת מחלות ולקויות תורשתיות במשפחות אלה. דוגמה מפורסמת אחרת לכך היא הפצת מחלת ההמופיליה במשפחות אלה. ממבט באילן היוחסין אנו יודעים כי המוטציה שגרמה למחלה זו התרחשה בתא שייצר את שחלותיה של המלכה ויקטוריה.	עריכה | תבנית | שיחה
72	בילירובין בּילירוּבּין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון יחד עם מיצי המרה. לאחר שחיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, משתנה צבעו לחום, והוא מקנה לצואה את צבעה האופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן. צבעו הצהוב של השתן נובע מנוכחות בילירובין. מחלות כבד שונות פוגעות ביכולת הגוף להפריש בילירובין, והצטברתו ברקמות הגוף נותנת לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.	עריכה | תבנית | שיחה
73	תא עצב במיקרוסקופ קמילו גולג'י, שעל שמו קרויים כיום מספר מושגים בסיסיים בביולוגיה, נולד בשנת 1843, בכפר, שכיום קרוי על שמו, והקדיש את חייו למחקר מערכת העצבים המרכזית. גולג'י פיתח שיטת צביעה (שגם היא קרויה כיום על שמו), המאפשרת לצבוע חלקים מרקמת עצבים, ולראות אותם היטב, על רקע שאר רקמת העצב, שלא נצבעה. בזמן בו הוא השתמש בשיטה, ניטש ויכוח בין המדענים בשאלה, אם העצבים מורכבים תאי עצב נפרדים. גולג'י סבר שרשת העצבים אינה מורכבת מתאים נפרדים, והמאמר המדעי בו דיווח על התצפית בעצבים, בעזרת הצביעה, כביכול חיזק השערה זו. אלא שקולגה שלו, סנטיאגו רמון אי קחאל, שסבר ההפך ממנו, השתמש דווקא בשיטת הצביעה שפיתח גולג'י, כדי להוכיח שגולג'י טועה. רמון אי קחאל, שהיה מדען וצייר, דילל את הצבע של גולג'י, וחזר על הצביעה. כאשר הצבע היה דליל יותר, קל היה לראות במיקרוסקופ, שרשת העצבים בנויה מתאים נפרדים, ושביניהם יש רווחים קטנים. בשנת 1906, חלקו גולג'י ורמון אי קחאל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בזכות תגלית זו.	עריכה | תבנית | שיחה
74	וירואידים הם מקטעי RNA, שלא מסווגים כנגיפים, מכיוון שהם חסרי חלבון מעטפת. אולם הם בעלי מספר מאפיינים משותפים לכמה נגיפים. הם אינם מקודדים לחלבונים, אולם מתקשרים עם התא המארח ומשתמשים במנגנונים שלו להתרבות. נגיף הפטיטיס D (צהבת D) בבני אדם הוא בעל גנום RNA, הדומה לווירואידים, אך כולל גם מעטפת חלבונית, שהוא אינו מקודד לה בעצמו. היא המופקת מנגיף הפטיטיס B. לפיכך נגיף הפטיטיס D יכול להתרבות רק בתא הנגוע בנגיף הפטיטיס B. דהיינו, ההפטיטיס D הוא טפיל של טפיל.	עריכה | תבנית | שיחה
75	כרומוזומים בזמן מטאפאזה צבועים באמצעות היבירידזציה פלואורסצנטית באתר עם גלאי לרצפי Alu (בירוק) ובצביעת נגד ל-DNA (באדום). הגן "7SL RNA" הוא חלק מה-DNA, המהווה את החומר התורשתי. גן זה נפוץ בחלק נכבד מאוד מהיצורים החיים בעולם. גן זה מקודד לרכיב מתוך מערכת מעבר האותות הכימיים בתאים. הרכיב הוא מולקולת RNA קטליטי (RNA שמזרז פעולות כימיות) בעלת שלושה אזורים. אחד האזורים נקרא Alu. אם, כתוצאה ממוטציה בגן "7SL RNA", בו נותר רק הקידוד לאזור ה-Alu, פעולתו היחידה של הרכיב תהייה בזבוז האנרגיה הדרושה ליצירתו, אם בכלל הוא ייוצר. ואכן, לפני 65 מיליון שנים התרחשה כזו מוטציה אצל אחד מאבותיו הקדמונים של האדם. אנזים בשם רוורס טרנסקריפטאז גרם להופעה של הקידוד ל-Alu במקום מקרי ברצף ה-DNA, לצד גן ה-"7SL RNA" התקין. ההעתקה הזו חזרה על עצמה שוב ושוב במהלך הדורות, וכיום רצפים חסרי תפקיד אלו מהווים כ-10% מהחומר התורשתי האנושי.	עריכה | תבנית | שיחה
76	בעבר, מצר פנמה – מצר היבשה המחבר בין האמריקות – לא היה קיים. בין האמריקות הפריד גוף מים גדול, שבו התערבו מי האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי. אלא, שמתחת לפני השטח, תהליך של טקטוניקת לוחות גרם להתקרבות היבשות זו לזו, ואף יצר איים ביניהן. סחף של משקעים הרחיב את האיים, עד שלפני כשלושה מיליון שנה נוצר רצף יבשתי בין האמריקות, ומינים יבשתיים החלו לנדוד בכל רחבי אמריקה. מינים רבים שהיו אנדמיים לאחת האמריקות נכחדו, משום שלא הצליחו להתחרות במינים פולשים מהיבשת השנייה. מינים רבים אחרים דווקא שיפרו את תנאיהם בעקבות הנדידה, ושגשגו. הפרדת האוקיינוסים השקט והאטלנטי גרמה גם היא לשינויים היסטוריים מרחיקי לכת: זרם הגולף שנוצר בשל ההפרדה, אפשר טמפרטורות חמימות יחסית במקומות שבהם עבר. גם הפרשי מליחות וטמפרטורה שנוצרו משני עברי מצר פנמה, גרמו לשגשוגם או להכחדתם של מינים ימיים רבים.	עריכה | תבנית | שיחה
77	רווחת הסברה כי שודדי הים עטו רטייה על מנת לשמור, בעין המכוסה, על יכולת ראיית הלילה. המעבר התכוף בין הסיפון המואר באור השמש, לפנים האונייה החשוך, הקשה על עיני השודדים להסתגל מחדש לחשכה, והביא לעמדת נחיתות, למשל בעת לחימה. זאת מפני שחשיפה לאור מביאה לפירוק הרודופסין, חלבון קולט אור המצוי בקנים שברשתית, וכדי שישוב לעורר דחף עצבי בסביבה דלת אור, נדרשים מספר דקות לכך שריכוזו יעלה. כיום, על מנת להתגבר על תופעה זאת, באוניות מלחמה ובעיקר בצוללות נעשה שימוש בתאורה אדומה. המדוכים - תאי ראיית היום שברשתית, בשונה מהקנים, רגישים לצבעים, וזאת בשעה שהקנים כמעט וכלל אינם מגיבים לאורכי גל ארוכים. בכך למעשה, תחת תאורה אדומה, מתאפשרת עבודה בסביבה מוארת במקביל לעבודה בסביבה חשוכה – כגון התבוננות מבעד לעדשת הפריסקופ. מאותה סיבה, האור האחורי בכלי רכב קרקעיים הוא אדום.	עריכה | תבנית | שיחה
78	הציור "רפסודת לה מדוז" של הצייר תאודור ג'ריקו, המתאר את ניצולי הפריגטה לה מדוז אם אתרע מזלכם ונקלעתם לרפסודה כניצולי ספינה טובעת, זכרו ששתיית מי ים לשם התגברות על הצמא, לא רק שלא תועיל, אלא אף תזרז את התייבשות גופכם. השתן המרוכז ביותר שיכולות כליות האדם להפיק הוא בן 1,200 מיליאוסמולים לליטר ולמי ים ריכוז מומסים פי שניים מזה. לכן, כדי להיפטר מהמלחים העודפים מליטר מי ים שנשתה, צריך הגוף להפיק שני ליטרים של שתן ולהפריש אותם, ובכך הוא בעצם מאיץ את קצב איבוד הנוזלים ואת ההתייבשות.	עריכה | תבנית | שיחה
79	פיוס השנים עשר בשנת 1951 פיוס השנים עשר היה האפיפיור משנת 1939 עד 1958. הוא זכור בעיקר בשל יחסו האמביוולנטי לשואה ולנאציזם, בשל התרת משככי כאבים בלידה, בשל מלחמתו בעד הכרת הכנסייה הקתולית בתורת המפץ הגדול, אך נגד הכרתה בתורת האבולוציה, ובשל דרישתו שלאחר מותו הוא ייחנט, בלא הרחקת איבריו הפנימיים. לצורך החניטה הזו, רופאו השרלטן המציא שיטת חניטה, בציפוי הגווייה בעשבי תיבול וצלופן. טיפול זה מנע זרימת אוויר, וביחד עם החום ששרר ברומא, האיץ מאוד את הריקבון האנאירובי. בשל כך הגופה התפרקה לעיני האבלים שעברו על פניה: חזהו של פיוס ה-12 התפוצץ עקב הצטברות גזים, ואפו והאצבעות נשרו. כמו כן, הגופה הפכה לירוקה כהה או שחורה, וסירחונה היה כה עז עד שהחיילים שניצבו ליד הארון הפתוח הוחלפו כל רבע שעה, מפחד שיתעלפו.	עריכה | תבנית | שיחה
80	צילומים מיקרוסקופיים של מיני ארכיאה שונים בשיטות צביעה שונות ארכאונים הם יצורים חד-תאיים, המהווים את אחת משלוש העל-ממלכות הטקסונומיות בביולוגיה, לצד החיידקים (שגם הם חד-תאיים) והאיקריוטים (שחלקם חד תאיים וחלקם רב-תאיים). ארכאונים רבים מפיקים אנרגיה במסלולי מטבוליזם ייחודיים. זו נשימה תאית בה, בחלק מהמקרים, קולט האלקטרונים הסופי אינו חמצן, אלא מימן מולקולרי, H2, לחיזור מקור פחמן, כמו פחמן דו-חמצני (CO2) או חומצה אצטית (CH3COOH). תוצר החיזור הוא הגז מתאן (CH4) – תהליך מתאנוגנזה: CO2 + 4H2 ⇒ CH4 + 2H2O 2CH3COOH + 2H2 ⇒ 2CH4 + 2CO2 המרבצים התת-קרקעיים של המתאן, אותם מנצל האדם להפקת גז טבעי, נוצרו כתוצאה מפירוק בידי ארכאונים מתאנוגנים אלו.	עריכה | תבנית | שיחה
81	תרשים הריאות ושקי האוויר בעוף בזכרי רוב היונקים, האשכים מצויים בכיס האשכים, מחוץ לחלל האגן. מיקומו של שק האשכים מאפשר את הטמפרטורה הדרושה לייצור תקין של תאי הזרע, שהיא כ-34.4°C. זו טמפרטורה נמוכה בכ-2.5 עד 3 מעלות מהטמפרטורה הממוצעת של האיברים הפנימיים – 36.7°C, שאינה מתאימה לייצור תאי זרע. לעומת זאת, לעופות יש אשכים, שאינם בולטים מחלל הגוף החוצה, וחום גוף העופות הוא 42°C. הכיצד מצליחים זכרי העופות לייצר תאי זרע תקינים? מערכת הנשימה של העופות ייחודית, וכוללת תשעה שקי אוויר (בתרשים) המפוזרים ברוב חלקי הגוף ומתחברים לריאות. במהלך מחזור הנשימה, האוויר נשאף בתחילה בעיקר אל שקי האוויר האחוריים, ולאחר מכן עובר דרך הריאות אל שקי האוויר הקדמיים, ומשם ננשף החוצה. סידור זה מאפשר מעבר אוויר "חד סטרי" בריאות. זאת בניגוד ליונקים, שאצלם אוויר נכנס ויוצא באותו מסלול, ולכן חלקו איננו מתחלף. תפקיד נוסף של שקי האוויר האחוריים הוא צינון האשכים הפנימיים של זכרי העופות.	עריכה | תבנית | שיחה
82	אנימציית סיבוך בעיית שלושת הגופים לבד מהשמש, יש עוד גרמי שמיים, שלולי הם התקיימו, ספק אם אנו יכולנו להתקיים על כדור הארץ. בלא כוכב הלכת צדק, למשל, שמושך הרבה שביטים ואסטרואידים (כגון שומייקר-לוי 9), על כדור הארץ היו הרבה יותר אירועים כמו הכחדת קרטיקון-פלאוגן (הכחדת הדינוזאורים), שנגרמה מפגיעת שביט. גם לירח שלנו אנו חבים את קיומנו. הירח של כדור הארץ הוא הגדול בירחי מערכת השמש, וכדור הארץ הוא כוכב הלכת היחיד במערכת זו, שיש לו בדיוק ירח אחד. גודלו ויחידותו של הירח מקבעים את נטיית ציר סיבוב כדור הארץ ביחס למישור המלקה, ובכך מייצבים את אזורי האקלים ואת תזמון עונות השנה. יציבות זו קריטיות להישרדות צורות חיים רבות. בלא שום ירח, או עם ירח בגודל זניח, אין קיבוע כזה. ומאידך, שני ירחים ומעלה גורמים לכאוס "בעיית שלושת הגופים", המוכר ממדע המכניקה (ראו אנימציה), שיביא לשינויי אקלים תכופים, קיצוניים, וקשים מאוד לחיזוי.	עריכה | תבנית | שיחה
83	אריה ים הים הפתוח הוא סביבת מחיה בה לא ניתן למצוא מי שתייה, כמו המדבר. כדי לשרוד בסביבה זו, בעלי החיים צריכים להיות מותאמים למחסור זה. כלבי ים, לדוגמה, מסוגלים לאכול כמויות גדולות של שלג, ולמצות ממנו מי שתייה, בגופם. התאמה כזו קיימת גם אצל הגמל הדו דבשתי, החי במדבריות מרכז אסיה. הוא אוכל את השלג, שמביאה הרוח מסיביר, לפני שזה ממריא ישירות לאדים, מבלי להפוך לשלוליות מים נוזלים. אצל דולפינים יש התאמה של הכליות ליצירת שתן דל מים. דולפינים מאבדים כה מעט מים, עד שהם כמעט ואינם צריכים כלל לשתות. את רוב המים הם משיגים מאכילת דגים טריים, שמליחות גופם דומה לזו של הדולפינים	עריכה | תבנית | שיחה
84	מצפייה בחתול שבפרוותו שלושה צבעים, ניתן לדעת כמעט בוודאות שלמעשה מדובר בחתולה. חתולות בעלות דפוס פרווה כזה מכונות "קליקו", וצבע הפרווה הבסיסי שלהן הוא לבן. הן שכיחות הרבה יותר מאשר חתולים זכרים, היות שצבעי הפרווה בקרב חתולים נקשרים עם כרומוזום X. בעוד שלזכרים יש רק כרומוזם X אחד (והשני הוא כרומוזום Y) לנקבות יש שני כרומוזומי X. צבע אחד מקושר לכרומוזום X האימהי, והצבע השני מקושר לכרומוזום X האבהי. עם זאת, קיימים מקרים נדירים בהם גם חתולים זכרים הם חתולי קליקו, למשל בעקבות תסמונת קליינפלטר, או כימרה עם שני סוגי תאים שונים, או שבהיות החתול עובר חלק מתאי העור שלו עברו מוטציה.	עריכה | תבנית | שיחה
85	קרציית הכוכב הבודד ככל הקרציות, גם קרציית הכוכב הבודד יכולה להעביר מחלות זיהומיות מפונדקאי לפונדקאי, שהיא נטפלת אליהם, ומוצצת את דמם. היא עושה זו בהעברת טפילים מיקרוסקופיים ברוק שלה. אולם, המיוחד בקרצייה זו, הוא שהיא יכולה גם לגרום לבני אדם לאלרגיה (דהיינו, תגובה חיסונית מיותרת) לבשר ולתרופות ביולוגיות נגד מחלת הסרטן. קרצייה זו יכולה להעביר ברוק שלה גם מולקולה מסוימת, המצויה בבשר מרבית היונקים, אך לא בבני אדם. כתוצאה מזה, המערכת החיסונית של האדם הפונדקאי מפתחת נוגדנים מסוג IgE למולקולה זו. נוגדנים אלו מזהים בשר יונקים, הנאכל, כמו גם תרופות, המיוצרות בגופם של יונקים, כחלק מטפיל, שיש לייצר נגדו תגובה חיסונית.	עריכה | תבנית | שיחה
86	חוף בניואה במשך מאות רבות של שנים הייתה האוכלוסייה הקטנה של האי ניואה מבודדת משאר האנושות. הבידוד המשיך גם אחרי שקפטן קוק גילה את האי, בשנת 1774, והילידים סיכלו שלושה ניסיונות נחיתה שלו בחופיו. מאז ועד שנת 1900, שבה כבשה הממלכה המאוחדת את האי, מספר האנשים שנחתו בו נספר על אצבעות יד אחת. המפגש עם אנשים אלו גרם באי למגפות, כי הבידוד הממושך מנע מהילידים לפתח נוגדנים נגד המחלות, שפקדו את שאר אנשי העולם. אולם גם בעקבות הכיבוש הבריטי, המקום לא הפך לחלק אינטגרלי מהכפר הגלובלי. כמחצית מהאנשים, שגיוסו מהאי למלחמת העולם הראשונה, נפטרו בה בגלל קשיי להסתגלות לאקלים אירופה ומחלותיה.	עריכה | תבנית | שיחה
87	פסלו של דום פריניון דום פריניון, אחד ממותגי השמפנייה המוכרים ביותר בעולם, קרוי על שמו של נזיר בנדיקטיני ממחוז שמפן שבצרפת בן המאה ה-17. פריניון ניסה למנוע את תופעת התסיסה השנייה של היין בבקבוק, תופעה שגרמה לא אחת להתפוצצויות בקבוקים עזות במרתפי היין של אותה התקופה. את המסקנות ממחקריו ריכז פריניון בקובץ של חוקים, שפורסמו שלוש שנים לאחר מותו בשנת 1715 וכללו הנחיות לעשיית יין "נכונה", תוך הימנעות מההתפוצצויות. באופן אירוני למדי, מחקריו של פריניון הביאו להבנה מעמיקה של התהליכים המתרחשים בזמן הפיכת תירוש ענבים ליין, דבר שאיפשר לבסוף לשלוט על התהליך ולאפשר את ייצור היין המבעבע, שמקבל את התסיסה האופיינית לו כתוצאה מהתהליך שניסה פריניון למנוע.	עריכה | תבנית | שיחה
88	הצבעים הזוהרים המבריקים של נוצות הזנב של הטווס הזכר נוצרים על ידי צבעוניות מבנית, כפי שצוינו לראשונה על ידי אייזק ניוטון ורוברט הוק. פיגמנטים הם מולקולות צבע, כמו ההמוגלובין, שצובע את הדם באדום, הכלורופיל, שצובע את העלים בירוק, והמלנין, שצובע את השיער והעור. מולקולות אלו מחזירות אור רק באורכי גל (צבעים) מסוימים, ואת שאר האור הן בולעות לתוכן, והופכות אותו לאנרגיה אחרת, כגון לְחֹם. ביצורים חיים יש הרבה פיגמנטים, אך יש מעט צבע כחול ביחס לצבעים אחרים. זאת משום שבגופם של יצורים חיים (כמו גם במעבדה כימית) קשה לייצר מולקולות, שבולעות כל אורך גל מלבד כחול. מעט הצבע הכחול שכן קיים ביצורים חיים, לרוב לא מושג בבליעת אור אלא בצבעוניות מבנית. דהיינו, סדרה של נפיצות אור (הפרדה לצבעים כמו במנסרה), שבירות אור, והתאבכויות אור (ביטול גל על ידי גל נגדי לו). צבעוניות מבנית אפשרית, למשל, בעזרת גביש מחורץ. גבישים כאלו קיימים בנוצות כחולות וכנפי פרפר כחולות. לכן הן משנות את הגוון שלהן בהתאם לזווית האור, וחדלות להיות כחולות כשהן נרטבות בנוזל, שנכנס אל חריצי גבישי הצבע שבהן.	עריכה | תבנית | שיחה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל