פורטל:ביתא ישראל/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


1 בין חגי ומועדי ביתא ישראל נמצא גם החג הייחודי ארפה עשרת (מאגאו, 'החודש העשירי') המכונה גם צהאי בעל (מגעז, 'חג השמש'). חוקרי תרבות ביתא ישראל לא הצליחו עדיין לגלות את משמעותו של חג זה, ויש שכינהו "סוד נעלם". עם זאת, דווקא בשל סודיותו, שימש החג לאיתור בני קהילת ביתא ישראל, בהיותו סימן היכר, המבדילם בבירור מן הנוצרים. עריכה | תבנית | שיחה
2 במסורת ביתא ישראל, בנוסף לשלוש הרגלים, קיים חג רביעי של עלייה לרגל, הוא חג המהללה (מגעז, תחנון), או בשמו העממי, הסיגד. החלק המרכזי של החג החל בעבר בטיפוס אל פיסגת הר גבוה, כאשר רבים מן הצועדים עושים דרכם כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש עטופים. הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות מרכזיות, האחת, חיזוק הקשר למעמד הר סיני, והשנייה, האמונה כי מקום גבוה הוא טהור יותר וכי שורים בו שכינה וחסד. כיום נחוג החג בירושלים ומהווה חג רשמי בישראל ויום בחירה. עריכה | תבנית | שיחה
3

Couronne royale.svg

במסורת האתיופית הקדומה, כאשר הקיסר פגש בדרכו בחתן, אפילו הוא חייב היה לרדת מסוסו ולתת כבוד לחתן. מנהג זה שאלה המסורת האתיופית מן היהדות המשווה את החתן למלך.

עריכה | תבנית | שיחה
4 לוח ביתא ישראל הוא לוח ירחי בן 12 חודשים שכל אחד מהם מונה 29 או 30 יום לסירוגין, כל ארבע שנים חלה שנה מעוברת בה מוספים חודש מלא. מקורו של הלוח הוא בשילוב לוח השנה של יהודי אלכסנדריה, ספר היובלים, ספר חנוך, אבו שקר והשפעה חבשית. ספירת השנים בלוח היא מניין קשוטא "1571 לישוע הנוצרי, 7071 לגפטים ו-6642 לעברים" - כך ששנת ה'תשע"א, מן הלוח העברי, היא שנת 7082 לבריאת העולם בספירה זו. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 ביתא ישראל החלו לזנוח בהדרגה את הלוח המיוחד להם ועברו להשתמש בלוח העברי. כיום הלוח אינו בשימוש. עריכה | תבנית | שיחה
5

Wenchi ethiopia.jpg

שושלת הגדעונים הוא שמה של שושלת המלוכה של ביתא ישראל. על פי תפיסת העדה שושלת זו היא השושלת הסולומונית האמיתית מכיוון שלא בגדה ביהדות, בניגוד לשושלת החבשית שקיבלה על עצמה את עול הנצרות. מייסד השושלת היה גדעון, שלפי מסורות מסוימות, היה בנו של המלך מנליק ועל כן נכדם של שלמה ומלכת שבא. מרכז שלטונו של גדעון ישב באקסום והיה כפוף לשלטון הקיסרי. בעקבות קבלת הדת הנוצרית, נוצר קרע בין השלטון הקיסרי לבין צאצאי גדעון ואלו היגרו להרי סימן וכוננו שם מחדש את שלטונם. השושלת חדלה מלהתקיים במאה ה-17, עם כיבוש הממלכה בידי האימפריה האתיופית והגלייתו של גדעון האחרון לאגם וונאצ'י.

עריכה | תבנית | שיחה
6 בתרבות האמהרית שליטה ברזי השפה ובאמצעים ספרותיים כגון דו-משמעות, שעווה וזהב, פתגמים וביטויים זוכה להערכה רבה אך גם לחשד. אדם מבוגר המציג כישורים לשוניים גבוהים שכאלה יזכה לתואר 'יאגר שמגלה' שפירושו 'זקן חכם', אך גם ייתכן שבן שיחו לא ירווה נחת מן הדבר וישיב לו באמירה, 'אתה מדבר אליי אמהרית!', ביטוי שמשמעו בעצם: 'אתה תוקף אותי מילולית ומנסה להערים עלי'. עריכה | תבנית | שיחה
7

Royal Arch Room Ark replica 2.jpg

לפי הכבר נגשת, האפוס הלאומי האתיופי, התגלגל ארון הברית לאתיופיה כששלמה המלך נתן למנליק, בנו ממלכת שבא, העתק של הארון וזה הוחלף בארון הברית האמיתי על ידי בנו של צדוק הכהן, שכעס על שליחתו לאתיופיה. הכבר נגשת מספר כי שלמה המלך ובנו מנליק גילו את דבר ההחלפה כשמנליק היה באמצע הדרך חזרה לממלכתו. מנליק שהכיר את הסיפורים על עוצמת הארון בחן אותה לאחר הגעתו לאתיופיה במספר מערכות צבאיות שיזם, ומשהכיר בסכנה הטמונה בו הפקיד אותו בידי קבוצת אנשים מביתא ישראל שישבו באגם טאנה. לפי סיפור האגדה, ביתא ישראל החזיקו בארון הברית עד להתנצרותו של המלך האקסומי עזנה, אז לקח מהם עזנה את הארון ושיכן אותו בכנסיית גבירתנו מרים מציון שבאקסום, שם הוא נמצא עד היום.

עריכה | תבנית | שיחה
8 מסורת ביתא ישראל ומסורת החבשים הנוצרים גורסות שתיהן כי עמי צפון-מערב אתיופיה - לרבות החבשים וחלק מבני אגאו - הם צאצאי יהודים שהמירו את דתם לנצרות במאה הרביעית ולאחריה. שתי המסורות גם גורסות כי בני קהילת ביתא ישראל הם צאצאי הקבוצות היהודיות שהתנגדו להתנצרות. ועם זאת, למרות השורשים המשותפים לשתי הקבוצות, לאורך תקופה ארוכה שררה ביניהן מחלוקת גדולה מאד: המתנצרים, שראו בנצרות את המשכה של היהדות, התייחסו לבני ביתא ישראל כאל כופרים; ובני ביתא ישראל, שדבקו בהיימנות, ראו במתנצרים בוגדים שהפנו גבם לדת ישראל. עריכה | תבנית | שיחה
9

Havdal.jpg

בעוד בקרב היהדות הרבנית מקובל כי פיקוח נפש דוחה שבת, לפי ההיימנות, מערכת האמונה וההלכה של ביתא ישראל, דווקא השבת דוחה פיקוח נפש. קדושתה של השבת לפי ביתא ישראל דוחה למעשה הכל - לרבות חייהם של מאות אנשים או חגים ומועדים מקודשים אחרים. מצוות שבת מחמירות אלו מובאות בספר התאזזה סנבת (ספר 'מצוות השבת') אשר נכתב במאה החמש עשרה על ידי הנזיר אבא צברה. בגלות אתיופיה שמירת השבת נעשתה לפי כלליה המחמירים של ה'תאזזה סנבת' ולא מעט סיפורים נותרו עם העולים על הסכנות שלקחו עליהם בדרכם ארצה לשם קיום מצוות שמירת השבת ברוח זו.

עריכה | תבנית | שיחה