יוהן פטר קולדינג (דנ') שיגר בהצלחה כדור פורח ועליו דברי דואר. הייתה זו הפעם השנייה בה הטיס קולדינג את הכדור הפורח שלו, אשר המריא מן העיר קרטמינדה (אנ') ונחת באי הדני שלן. לאחר נחיתת הכדור הפורח נלקחו דברי הדואר שהיו עליו ונמסרו למנהל בית הדואר של העיר סקאלסקור (אנ') על מנת שיועברו לנמענים בעיר הבירה קופנהגן.
המלך פרדריק השלישי מדנמרק (בתמונה) העניק לסוחר פאול קלינגנברג (Paul Klingenberg) מהמבורג שליטה על שירותי הדואר של דנמרק[1]. קלינגנברג החזיק במשרה למשך שלושים שנה במהלכן תרם רבות לשיפור שירות הדואר ובמיוחד למיסוד נתיב הדואר בין קופנהגן והמבורג.
רשויות הדואר בברצלונה שבספרד פרסמו תקנות מפורטות לטיפול בדואר. בין היתר נקבע כי אסור לפרק חבילות של מכתבים, יש למסור מכתבים לנמען רק בכתובת מגוריו, ושירות מסירה מיוחדת יוצע תמורת תשלום נוסף.
על תומאס וית'רינגס (אנ'), המנהל הכללי של הדואר האנגלי לשטחים הזרים, הוטל לייסד "משרד מכתבים" חדש לטיפול בדואר בתוך גבולות אנגליה. הוא גיבש שיטה הדומה לזו של דואר תורן וטקסיס (גר') במרכז אירופה. על פי לוח התעריפים שקבע נגבו ארבעה פני עבור מרחק של 80 עד 140 המייל הראשונים, שישה פני עבור יעד רחוק יותר, ושמונה פני לדואר המיועד לסקוטלנד. מלחמת האזרחים שפרצה באנגליה ועלייתו של אוליבר קרומוול לשלטון לא אפשרו את הפעלת הרפורמה.
