פורטל:דואר ובולאות/ציטוט נבחר/6

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בלא הסכמתי, לא תרשה לאיש לנסוע אל ארצ(י). [אם] הרשית (למישהו) לנסוע, את השבועה הפרת. (אך אם) אני הוריתי זאת, הוא יסע. כַּכְּמִיוּם, חַזֻוַן ונִרַר כרתו ברית (עמי מזה) יומיים שלושה. לכל אחד (מהם) תרשה לנסוע [לארצי]. אך אם לא תרשה (להם) לנסוע, את השבועה הפרת.

ארכיון העיר אבלה, חוזה הברית בין מלך אֶבְּלַה ומלך אַבַּרְסַל, סעיפים 19-18.

במועד לא ידוע, בתקופה שבין השנים 2250-2400 לפני הספירה, נחתם חוזה ברית בין מלך אבלה ובין מלך אַבַּרְסַל (אנ'). שניים מן הסעיפים בחוזה התייחסו לפיקוח שהתחייב מלך אברסל להטיל על תנועת נוסעים שלא קיבלו את אישורו של מלך אבלה. מחד גיסא נשבע מלך אברסל לאסור את מעבר השליחים הלא רצויים בארצו, ומאידך גיסא הוא נשבע שלא לעכב את תנועתם של שליחי הממלכות (כַּכְּמִיוּם, חַזֻוַן ונִרַר) שכרתו ברית עם מלך אבלה[1].

לוח מארכיון העיר אבלה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 151-144.