פורטל:המורשת העולמית/מדינה נבחרת/אוסף מדינות נבחרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אוסף מדינות נבחרות של פורטל המורשת העולמית

לעריכת הקטעים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

דגל הולנד

רוב אתרי המורשת העולמית בהולנד מתמקדים בכיבוש הים ובמלחמתם המתמדת של ההולנדים בהצפות.

טחנות הרוח בקינדרדייק-אלסהאוט הן קבוצה של 19 טחנות רוח הניצבות בכפר קינדרדייק, כ-12 ק"מ דרומית-מזרחית למרכז העיר רוטרדם בפרובינציה דרום הולנד בהולנד. טחנות רוח הוקמו בקינדרדייק כבר בסוף המאה ה-14, אך הטחנות הניצבות במקום כיום, הוקמו החל באמצע המאה ה-18 לאחר מספר הצפות קשות בשנת 1726. למרות מספר שיפורים ותוספות למערך במשך המאה ה-18, השיטה הוכיחה את עצמה כבלתי יעילה, בשל כך שגובה מי הנהרות היה גבוה מידי מכדי שניתן יהיה להזרים אליהם את המים העודפים. החל במחצית השנייה של המאה ה-19 הוחלפו טחנות הרוח בתחנות שאיבה, והטחנות יצאו מכלל שימוש וחלקן נהרס.

קיר מגן בסכוקלנד וברקע הכנסייה

סכוקלנד הוא חבל ארץ בפולדר הצפון-מזרחי שהיה בעברו אי בשטח כולל של כ-150 הקטאר, אך הימה שסביבו יובשה, והוא היה לחלק מהיבשה. הצפה קשה בשנת 1859 גרמה לנזק לאי, ותושביו פונו ממנו. מצב זה נותר בעינו עד שנת 1940, עת המרווח האחרון בסוללה המקיפה את האי נסגרה, והפולדר התייבש בשנת 1942 והקיף את האי ביבשה. עם זאת, בשטח עדיין ניכרים היטב ההבדלים בין האי ההיסטורי ליבשה שסביבו.

עמדת ירי ליד מצודת וייפהאוזן (קווי ההגנה של אמסטרדם)

תחנת השאיבה ד. פ. ואודה בצפון-מזרח הולנד היא תחנת השאיבה המונעת בקיטור הגדולה באירופה, והיא ייחודית בכך שאף שנחנכה בשנת 1920 היא עדיין פעילה, גם אם באופן חלקי ביותר. שטפון קשה ב-1894 הוביל להקמת התחנה שנקראה על שם האדריכל שהופקד על תכנונה והקמתה. הבנייה החלה בשנת 1916 והתחנה נחנכה ב-7 באוקטובר 1920. ב-1932 הסתיימה הקמת הסכר הגדול שסגר את ימת זאודרזה הסמוכה והפך אותה לאגם אייסל. כתוצאה מכך ירד מפלס מי האגם באופן ששאיבתם שוב לא הייתה אפשרית. מאז מופעלת התחנה במשך ימים ספורים בכל שנה, כמו בעת הסערות שפקדו את האזור בחודש ינואר 2007.

קווי ההגנה של אמסטרדם מייצגים פן שונה של הנוף המישורי של הולנד ורגישותו להצפות. קו ההגנה נמתח בצורת מעגל סביב העיר אמסטרדם והוא תוכנן כקו הגנתי אשר יאפשר את הצפת המישורים סביב העיר במים. ההצפה הייתה אמורה להביא את המים למפלס של 30 ס"מ, דבר שימנע את חציית השטח בסירות. הרעיון שעמד בבסיסה של התוכנית היה שהולנד מוקפת בשלוש מעצמות צבאיות - פרוסיה, צרפת והממלכה המאוחדת - ועובדה זו יחד עם מוראותיה של מלחמת צרפת פרוסיה ביססה את הדעה שיש לגונן על אמסטרדם, וכי בעת הצורך תהפוך העיר למצודה האחרונה של ממלכת הולנד. המערכת כוללת 45 מעוזים ומספר רב של מתקנים משניים הממוקמים במרחק של 10 עד 15 ק"מ ממרכז העיר. אלה נבנו במקומות בהם דרכים, מסילות רכבת וסכרים חצו את קו ההגנה, ועל כן לא ניתן היה להציפם. לכל אתרי המורשת העולמית בהולנד.

2

Flag of Tanzania.svg

העושר הטבעי של טנזניה מיוצג באתרי המורשת העולמית שבתחומה, הפארקים הלאומיים סרנגטי וקילימנג'רו, אזור השימור נגורונגורו ושמורת הצייד סלוס.

סרנגטי הוא הפארק הלאומי הגדול במדינה, והוא משתרע על פני שטח של 14,763 קמ"ר בצפון המדינה. הפארק מפורסם בשל "הנדידה הגדולה", שבמהלכה עדרים המונים למעלה ממיליון פרטים של גנו נעים במסלול מעגלי בין הפארק לבין שמורת מסאי מארה שבקניה. במהלך העונה הגשומה, בין דצמבר למאי, הם נמצאים באזור הדרומי של הפארק, בו יש כמה נחלים שיכולים להרוות את צמאונם. בעונה היבשה, הנחלים מידלדלים והצמחייה מתייבשת, ובחיפוש אחרי מקורות מזון ומים אחרים, הם נעים צפונה ומערבה. אף שהנדידה הגדולה מאופיינת בעיקר בעדרי הגנו, מי שמוביל אותה הם עדרי זברות, המונים כ-200,000 פרטים. בעלי חיים אלה ניחנו בזיכרון טוב משל הגנו, והם אלה שזוכרים את הדרך למקורות המזון והמים. בעקבות עדרי הגנו והזברות נודדים גם הטורפים הניזונים מהם.

פסגת אוהורו בקילימנג'רו

קילימנג'רו הוא רכס ההרים הגבוה ביותר באפריקה, ופסגתו מגיעה לגובה של 5,895 מטרים. ההר הוא הר געש רדום, ואף שנראה כי התפרצות געשית של ההר איננה צפויה בזמן הקרוב, מדענים חוששים מהתרחשות התפרצות פתאומית. התפרצות ההר לא תועדה מעולם, אך מקומיים טוענים שהוא התפרץ לפני 170 שנים לערך. הקרחונים בראש ההר נוצרו במהלך עידן הקרח האחרון, אך במהלך מאה השנים האחרונות נמסו למעלה מ-80% מהם.

קניון שטיגלרס בסלוס

אזור השימור נגורונגורו הוא אזור שימור המשתרע על פני שטח של יותר מ-8,000 קמ"ר בצפון טנזניה, והוא ידוע במיוחד במכתש נגורונגורו. מכתש זה, שהוא הקלדרה השלמה הגדולה בעולם, נוצר עם קריסתו של הר געש לפני כ-2 מיליון שנים. עומקו 610 מטר ושטחו 260 קמ"ר. מורדותיו התלולים יוצרים מתחם סגור, ובעלי חיים כמעט שלא נכנסים ויוצאים ממנו. בשטחו הקטן יחסית של מכתש נגורונגורו חיים כ-25,000 בעלי חיים גדולים, וניתן למצוא בו את רוב בעלי החיים המאפיינים את מזרח אפריקה.

בטנזניה שוכנים מספר אתרי מורשת עולמית תרבותיים, ובהם העיר סטון טאון בירת האי זנזיבר, בה ניכרת השפעתם של כובשיה האירופים והערבים ושל הסוחרים ההודים שעברו בה. לאחר עצמאות זנזיבר אולצו רוב תושביה ההודים והערבים לעזוב אותה, אך השפעתם התרבותית, הארכיטקטונית והקולינרית עדיין ניכרת בעיר. קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה הן שתי ערים נטושות בדרום-מזרח המדינה, ובימי הזוהר שלהן הן היו מרכזים מסחריים חשובים במזרח אפריקה. שתי הערים נמצאות במצב של הזנחה קשה והן מוכרזות כאתרים בסיכון. לכל אתרי המורשת העולמית בטנזניה.

3

Flag of Armenia.svg

כל אתרי המורשת העולמית בארמניה מוקדשים למורשת האדריכלית הנוצרית של הכנסייה האפוסטולית הארמנית.

מנזר גרארד הוא מנזר השוכן במעלה עמק הנהר אזאט, כ-30 ק"מ מזרחית לבירה ירוואן. הוא ממוקם בגובה של 1,750 מטר, בקצהו העליון של יובל משני של הנהר, ובחלקו הוא חצוב בסלע. הקהילה הנזירית בגרארד נוסדה לפי המסורת במאה ה-4 ושכנה במערה, סמוך למעיין שנחשב לקדוש עוד לפני הגעת הנצרות למדינה. לכן כונה בתחילה בשם "מנזר המערה". משמעותו של השם הנוכחי שניתן למקום במאה ה-13, היא "מנזר החנית", וזה מתייחס לחנית בה דקר החייל הרומי את הצלוב בעת צליבתו. לפי המסורת המקומית הובאה החנית למנזר אך היא שמורה כיום בקתדרלת אצ'מיאדזין. המנזר נחשב לאתר הדתי החשוב ביותר בארמניה.

עמק האזאט העליון סמוך למנזר גרארד

אצ'מיאדזין היא העיר הקדושה בארמניה ומקום מושבו של ראש הכנסייה הארמנית. בעיר מספר כנסיות אך החשובה שבהן היא הקתדרלה, ה"מייר טצ'אר" או "הכנסייה האם". הכנסייה בנויה בצורת ריבוע שאורך כל אחת מצלעות הוא 20 מטר. המבנה המקורי מתחילת המאה ה-4 הוחלף בכנסייה הנוכחית בשנת 480 ובשנת 618 הוחלפה כיפת העץ שעיטרה אותו בכיפת אבן. הכיפה נחה על ארבעה עמודי אבן פנימיים המחוברים אל קירותיו החיצוניים של המבנה בקשתות. ציורי הקיר בכנסייה נוספו במאה ה-18. סמוך לקתדרלה ניצבת אנדרטה לזכר רצח העם הארמני ואנדרטה אחרת לזכר ביקורו במקום של האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-2001.

כנסיית גיאנה הקדושה באצ'מיאדזין

בזווארטנוץ הסמוכה לאצ'מיאדזין שוכנים שרידיהם של קתדרלה ומספר מבנים עתיקים נוספים. הם הוקמו בין שנת 643 ו-662 בזמן שארמניה התאוששה מפלישת הערבים הראשונה. הקתדרלה הוקמה כקתדרלה הראשית במדינה ונועדה להאפיל בהדרה על הקתדרלה באצ'מיאדזין. הקתדרלה חרבה ברעידת אדמה בשנת 930, נותרה בהריסותיה ונשכחה, עד שנתגלתה מחדש בתחילת המאה ה-20 ונחקרה בין 1900 ו-1907. היא בנויה בצורת צלב יווני שארבע זרועותיו מעוצבות בצורת ארבעה אפסיסים. במבנה היו שלוש קומות שכל אחת מהן הייתה קטנה מזו שמתחתיה. הקומה הראשונה הוקפה בקירות חיצוניים בצורת פאון בן 32 צלעות, ולכן נראתה כעגולה מרחוק. הקומה השנייה הייתה למעשה המשכו של הצלב היווני מקומת הבסיס, אך ללא המבנה המעגלי ההיקפי, ואילו הקומה השלישית הייתה פאון בן 16 צלעות ונראתה גם היא כעגולה. כיפת המבנה בצורת חרוט נישאה לגובה של 45 מטר.

ראוי לציין כי שלושה מנזרים וכנסיות ארמניות בתחומי איראן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2008. אלה הם מנזר תדאוס הקדוש, הכנסייה בדזורדזור ומנזר סטפנוס הקדוש. לכל אתרי המורשת העולמית בארמניה.

4

דגל ארצות הברית

רוב אתרי המורשת העולמית בארצות הברית מוקדשים לפארקים הלאומיים העשירים של מדינה זו.

הפארק הלאומי אוורגליידס הוא הסביבה הטבעית הגדולה ביותר בארצות הברית היבשתית, והוא העשירי בגודלו מבין הפארקים הלאומיים בארצות הברית. בניגוד לפארקים לאומיים אחרים בארצות הברית, שהוקמו כדי להגן על מאפיינים גאוגרפיים ייחודיים, פארק זה נוצר על מנת להגן על מערכת אקולוגית רגישה, והוא הוכרז כשמורה ביוספרית בינלאומית, כאתר מורשת עולמית, וכאזור גשום חשוב. בפארק חיים 36 מינים מוגנים לפי תקנות פדרליות או שמצויים בסכנת הכחדה.

מנגרובים באוורגליידס

בצפון-מערב ארצות הברית שוכן הפארק הלאומי ילוסטון, המהווה חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. הוא התפרסם בזכות המגוון הביולוגי והמאפיינים הגאותרמיים שלו, ובייחוד הגייזר אולד פייתפול. האינדיאנים עברו להתגורר באזור ילוסטון לפני כ-11,000 שנים. המחקר השיטתי של ילוסטון החל בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר קודם לכן היו אנשי ההרים המקומיים המבקרים היחידים במקום. צבא ארצות הברית מונה לפקח על הפארק לאחר הקמתו, וב-1917 עבר ניהולו לידי שירות הפארקים הלאומיים, שהוקם שנה אחת קודם לכן. שטחו של הפארק הוא כ-9,000 קילומטרים רבועים, ומחצית מהאתרים הגאותרמיים על פני כדור הארץ נמצאים בו.

סופות קיץ מעל גבעת פאג'אדה בצ'אקו

במדינת ניו מקסיקו בדרום-מערב ארצות הברית שוכן הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקו המוקדש להיסטוריה האנושית של האזור. בין שנת 900 ל-1150 היה קניון צ'אקו מרכז תרבותי חשוב עבור תרבות הפואבלו האינדיאנית. תושבי המקום, הצ'אקואנים, חצבו גושי אבן חול והביאו עצים ממרחקים גדולים, והקימו חמישה-עשר מתחמים בניינים שהחשבו לגדולים ביותר בצפון אמריקה עד למאה ה-19. בצ'אקו נמצאו עדויות לעיסוק בארכאואסטרונומיה, וההשערה היא כי מבנים צ'אקואנים רבים נבנו כך שיתאימו למחזורי השמש והירח. לפי סברה נוספת גרמו שינויי אקלים לצ'אקואנים לנטוש את הקניון, ככל הנראה בעקבות בצורת קשה שהחלה ב-1130 ונמשכה חמישים שנה.

על אתרי המורשת העולמית הנוספים בארצות הברית המוקדשים לעושר התרבותי של המדינה, נמנים פסל החירות בניו יורק, היכל העצמאות בפילדלפיה ומונטיצ'לו, אחוזתו של תומאס ג'פרסון, המחבר העיקרי של הצהרת העצמאות של ארצות הברית והנשיא השלישי של ארצות הברית. בשטח החסות האמריקאי של פוארטו ריקו הוכרזו האתר ההיסטורי הלאומי והמצודה בבירה סן חואן כאתר מורשת עולמית. לכל אתרי המורשת העולמית בארצות הברית.

5

Flag of New Zealand.svg

בניו זילנד מספר אתרי מורשת עולמית טבעיים ופארקים לאומיים הערוכים בשלוש הכרזות של ארגון אונסק"ו.

הפארק הלאומי טונגרירו באי הצפוני כולל את הרי הגעש רואפהו, נגאורוהו וטונגרירו וכן את סביבתם. הוא הוכרז כפארק לאומי כבר בשנת 1887 והיה הפארק הלאומי הראשון שהוכרז בניו זילנד והרביעי בעולם. הפארק ממוקם בחלקו הצפון מזרחי של חבל מנוואטו-ונגנאוי, קילומטרים ספורים מדרום לאגם טאופו, ומקיף חלק ניכר מהרמה הגעשית שבמרכז האי הצפוני. בשטחו של הפארק ישנם מספר מוקדים בעלי משמעות דתית למאורים, רובם בפסגותיהם של הרי הגעש. על מנת למנוע פגיעה של המתיישבים הארופאים במקומות הקדושים להם העניקו המאורים שטח של 26.4 ק"מ רבוע בליבו של הפארק לכתר הבריטי ב-23 בספטמבר 1887 בתנאי שיוכרז כפארק לאומי. בהמשך הורחב שטחו של הפארק במספר שלבים.

מילפורד סאונד בפארק הלאומי פיורדלנד (טה ואהיפוונמו)

טה ואהיפוונמומאורית - "המקום של אבן הירקן") הוא אתר מורשת עולמית מאז 1990 השוכן בחלקו הדרום מערבי של האי הדרומי של ניו זילנד. האזור משתרע לאורך חופי ים טסמן ברצועה לא רציפה שאורכה כ-450 ק"מ ורוחבה נע בין 40 ל-90 ק"מ, בין הים לבין הרי האלפים הדרומיים. בתחומו של טה ואהיפוונמו נכללים ארבעה פארקים לאומיים - פיורדלנד, אאורקי/הר קוק, הר אספירינג ווסטלנד טאי פוואטיני, שתי שמורות טבע, 16 שמורות למחקר מדעי, חמישה אזורים אקולוגיים וחמישה אזורי פיקוח נוספים. סך הכל משתרע האזור על פני 26,000 קמ"ר.

עשבי ענק באי קמבל

האיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד הוא שם כולל לחמש קבוצות האיים הדרומיות ביותר השייכות לניו זילנד, והמוכרזות כאתר מורשת עולמית מאז שנת 1998. שטחם הכולל של כל האיים הוא 764.58 קמ"ר והם שוכנים בין קווי הרוחב 47° ו-52° דרום. קבוצות האיים הם איי סנארס, איי באונטי, איי האנטיפודה, איי אוקלנד ואיי קמבל. האיים שוכנים על המדף היבשתי של רמת קמבל לאורך גבולה הדרומי של היבשת השקועה זילנדיה המקיפה את ניו זילנד. יבשת זו שקעה לאחר שנפרדה מאנטארקטיקה לפני 130 עד 85 מיליון שנה ומאוסטרליה לפני 85 עד 60 מיליוני שנים. האקלים באזור ימי, קריר ולח ומתאפיין ברוחות מערביות חזקות ובמיעוט שעות שמש. כל האיים שייכים לממשלת ניו זילנד ומוגדרים כשמורות טבע. חופיהם כפופים לתקנות פיקוח על הדייג, למעט מי הים סביב איי אוקלנד שמשמשים כאזור מוגן ליונקים ימיים. בתחומי האיים 233 מיני צמחים וסקולאריים, מהם שישה אנדמיים ושלושים מוגדרים כנדירים. מאפיין ייחודי לאיים הם עשבי הענק (Megaherb), פרחי בר רב-שנתיים גדולים, המתאפיינים בעלים ענקיים ובפריחה צבעונית במיוחד. האיים עשירים בעופות ימיים ובפינגווינים המקננים בשטחם, וכן במספר מינים של יונקים ימיים. לכל אתרי המורשת העולמית בניו זילנד.

6

Flag of Ethiopia.svg

עושרה התרבותי והטבעי של אתיופיה בא לידי ביטוי באתרי המורשת העולמית הפרהיסטוריים וההיסטוריים שבה, ואשר היו בין הראשונים שהוכרזו ככאלה על ידי ארגון אונסק"ו.

נהר אוואש הוא אחד הנהרות הגדולים באתיופיה ואורכו כ-1,200 ק"מ. הנהר נובע דרומית-מערבית לבירה אדיס אבבה וזורם תחילה מזרחה. לאחר מכן פונה בקשת רחבה וזורם לכיוון צפון, ולבסוף הוא פונה לכיוון מזרח ומסתיים בגבול ג'יבוטי. בני אדם חיו בעמק האוואש משחר היות המין האנושי, ובעמק הנהר המרכזי נמצאו שרידיהם של מספר הומינינים. הממצא החשוב ביותר נתגלה ב-1974, כאשר 52 חלקי שלד אפשרו את הרכבתה של לוסי, שמו הנפוץ של מאובן בן 3.2 מיליוני שנים.

נהר האומו

גם בעמק נהר האומו בדרום-מערבה של המדינה התגלו שרידי הומינינים אשר גילם הוערך בשנת 2005 ב-195,000 שנים. השרידים הם שרידיו המוקדמים ביותר של האדם הנבון, ומשמעות הדבר היא כי הוא לא עזב את יבשת אפריקה משך פרק זמן ארוך ממה שסברו המדענים קודם לכן. משמעות נוספת של הגילוי היא כי האדם המודרני התפתח לצידם של הומינינים אחרים לאורך פרק זמן ארוך יותר ממה שסברו קודם לכן.

שלוש ערים באתיופיה הוכרזו כאתרי מורשת עולמית. אקסום בצפון המדינה שנתנה את שמה לקיסרות אקסום אשר שלטה באזור משך 1,500 שנה לערך, משנת 400 לפנה"ס ועד המאה ה-10. אקסום היא העיר הקדושה ביותר לנוצרים באתיופיה, ובה הוכתרו קיסרי אתיופיה בני השושלת הסולומונית. העיר ידועה בשדה האסטלות הצפוני שבו יותר מ-120 אסטלות. בשנת 1937 אסטלה בגובה של 24 מטר ובמשקל של 160 טון נחתכה לשלושה חלקים בפקודת בניטו מוסוליני ונשלחה לרומא. האסטלה שגילה מוערך ביותר מ-1700 שנה, זכתה לכינוי "אסטלת רומא" או "האובליסק של רומא", והיא הושבה לאתיופיה ב-2005 והוקמה מחדש בשנת 2008.

תופים מסורתיים בכנסייה בלילבלה

העיר לליבלה ברמת אתיופיה מכונה "פטרה של אפריקה", וזאת בזכות הכנסיות החצובות בסלע הגעשי שנבנו בה, ואשר 11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1978. הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה ייחודיות בשל שלושה מאפיינים - בריכוזן בתא שטח כה קטן, בעידונן ובעובדה שארבע מהן אינו חצוב בסלע במובן המקובל, אלא הן חופשיות ממנו מכל צדדיהן. עוד מוכרת העיר בכינוי "ירושלים החדשה" בזכות אתריה הדתיים הנושאים במקרים רבים שמות של אתרים בירושלים.

את התרבות המוסלמית באתיופיה מייצגת העיר הראר. במשך מאות שנים, הייתה הראר מרכז מסחרי עיקרי, שחיבר את דרכי המסחר של אתיופיה עם יתר ערי קרן אפריקה וחצי האי ערב. ב"הראר ג'וגול" (העיר העתיקה) 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה מוסלמיים אחרים הכוללים גם קברים. לכל אתרי המורשת העולמית באתיופיה.

7

Flag of Turkey.svg

אתרי המורשת העולמית בטורקיה עוסקים בנושאים מגוונים. חתושש בירת החתים הייתה קיימת כבר בתקופת החאטים, לפני המאה ה־20 לפנה"ס. במאה ה-18 לפנה"ס, בחר מלך חתי באתר והקים בו את בירתו. חתוש החאתית הפכה לחתושה החִתית, והמלך לקח את השם חתושיליש הראשון, "האחד אשר הוא מחתושה". בשיאה כיסתה העיר שטח של 1.8 קמ"ר והורכבה מחלקים פנימיים וחיצוניים, שניהם מוקפים בחומות חזקות אשר הוקמו בימי המלך שופילוליומש הראשון.

המרפסת המזרחית בהר נמרוט

עיר עתיקה ידועה אחרת היא טרויה ההלנית. טרויה הייתה עיר קדומה בצפון מערב טורקיה, שנזכרה בכתביו של הומרוס, ובמיוחד באיליאדה העוסקת במלחמת טרויה. טרויה זוהתה כתל היסרליק למרגלות הר אידה, סמוך למוצאו הדרומי של מצר הדרדנלים. ב-1870 ערך הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן חפירות באתר, וכתוצאה מהן מזוהה בדרך כלל השכבה של טרויה VII כעיר ההומרית, אך דבר זה עדיין נתון במחלוקת. שכבת טרויה VII מקבילה לתקופת האימפריה החתית והממלכות החתיות החדשות (1300 עד 950 לפנה"ס). בתקופה זו הייתה העיר מוקפת חומה ובה מגדלים המגיעים לגובה של תשעה מטרים. ארכאולוגים העריכו כי שטחה של העיר עמד על כ-20 הקטאר ואוכלוסייתה נעה בין 5,000 ל-10,000 תושבים, עובדה שבמושגי תקופתה העניקה לה מעמד של עיר גדולה וחשובה.

אתרים נוספים ברחבי טורקיה מהעת העתיקה כוללים את הייראפוליס, עיר מרחצאות שהוקמה בראשו של תל המעיינות החמים פמוקלה, גם הוא אתר מורשת עולמית, את מקדש לטואון ואת העיר קסנתוס. עוד ראוי לצין את הר נמרוט שהתפרסם בעקבות מקדש וקבר מלכותי הנמצאים על פסגתו ואשר הוקמו על ידי מלך קומגנה במאה ה-1 לפנה"ס.

חומת היבשה של איסטנבול

העות'מאנים הותירו ברחבי טורקיה מספר אתרי תרבות, והחשוב שבהם הוא האזור ההיסטורי של איסטנבול, המשלב את עברה הביזנטי העשיר של העיר. העיר שהייתה בירתן של שתי אימפריות משך יותר מ-1500 שנים מצטיינת בערכה ההיסטורי, התרבותי והאדריכלי, ונמצאים בה מספר מבנים ידועים, ובראשם איה סופיה, מסגד סולטאן אהמט, ארמון טופקאפי והבזאר הגדול.

בספרנבולו שוכן ריכוז מרשים של 1,008 מבנים היסטוריים הבנויים בסגנון עות'מאני מסורתי, והעשויים עץ ואבן. שמה של העיירה בא מהמילה "ספרן" שפירושה זעפרן בטורקית, עדות להיותה מרכז לגידול ולמסחר בתבלין בעבר. אתר חשוב נוסף הוא המסגד הגדול ובית החולים בדיבריאי שהוקם במאה ה-13 על ידי שליט הנסיכות הביילקית מנגיצ'לי.

אתר מורשת עולמית חשוב נוסף הוא הפארק הלאומי גרמה ואתרי הסלע בקפדוקיה, המשלבים בין תצורות הסלע הייחודיות של קפדוקיה במרכז אסיה הקטנה וההתיישבות הנוצרית בגרמה באמצע ימי הביניים. לכל אתרי המורשת העולמית בטורקיה.

8

Flag of Japan.svg

יפן התברכה בשפע של אתרי תרבות העוסקים במגוון פניה של התרבות היפנית. טירת הימג'י היא טירה בעיר הימג'י במערב יפן, הנחשבת לאחת הטירות הידועות והיפות ששרדו במדינה. בטירה המכונה גם "הטירה הלבנה" על שום צבע קירותיה החיצוניים, 82 מבני עץ המקיפים את ה"דונג'ון", המגדל המבוצר המרכזי. הטירה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 והיא שמורה היטב ונחשבת לדגם מייצג של טירות יפניות. סביב ה"דונג'ון" הנישא לגובה של חמש קומות משתרעים מבנים וגנים על שטח רבוע מוקף תעלת מים, שאורכו ורוחבו מגיעים לכ-500 מטר. המבנה המרכזי מוקף במבוך של פרוזדורים שחלקם אינם מובילים לשום מקום, דבר שאיפשר לאכן פולשים אפשריים ולטווח אותם. עם זאת, הטירה מעולם לא הותקפה באופן שאיפשר לבחון את יעילות הגנתה.

שירקאווה-גו

מקדש השינטו באיצוקושימה הוא מקדש על אי קטן בים יפן הפנימי, מערבית להירושימה שבמערב המדינה. המקדש שוכן במפרץ קטן ורדוד ומוחבר אל מימי הים במצר ים קטן. המקדש נודע בזכות הטוריאי ה"צף" שממוקם בחזיתו ואשר שימש שער לבאים אל האתר מכיוון הים. בעת שפל מתגלה קרקעיתם של המפרצון ושל מצר הים, וניתן לגשת אל הטוריאי ברגל. בשעת גאות מסתירים המים את יסודותיו של הטוריאי, ועל כן הוא מתואר כצף על המים.

איוואמי גינזאן הוא מכרה כסף בעיר אודה באי הונשו. המכרה ו-13 אתרים נוספים הקשורים בכריית כסף, ייצורו ובהובלתו נוספו לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2007, והם משתרעים על שטח כולל של 442 הקטאר. המכרה נפתח בשנת 1526 על ידי סוחר יפני בשם קאמיָה ג'וטֵיי, ושיא תפוקתו הייתה בתחילת המאה ה-17, כאשר נכרו בו כ-38 טון כסף בשנה, שהיוו כשליש מהתפוקה העולמית. בכסף מהמכרה השמתמשו בעיקר להטבעת מטבעות, ועל כן היה נושא למלחמות מרובות, עד אשר שוגונות טוקוגאווה נטלה את השליטה עליו בשנת 1600. כריית כסף במכרה הופסקה במאה ה-19 בשל אי עמידה בתחרות עם מכרות אחרים.

שורה של טוריאי בקיוטו

שירקאווה-גו וגוקאיאמה הוא שם קיבוצי למספר כפרים הנודעים בבתי הגאשו-זוקורי, שמשמעות שמם היא "ידיים שלובות בתפילה", וזאת על שום גגותיהם המחודדים הנדמים לידיים בתנוחת תפילה. בתי הגאשו-זוקורי מתאפיינים בגג קש מחודד ומשופע, שנחשב לעמיד ובה בעת מונע מהשלג הכבד שיורד באזור במהלך חודשי החורף מלהיערם עליו. הגגות נתמכו לעיתים בעמודים עשויים מעץ אשוח, ובתי המשפחות האמידות גדולים למדי ויש בהם שלוש או ארבע קומות כך שיכלו לשכן משפחות מורחבות ולעיתים עד שלושים איש. עליית הגג שימשה לעיתים מזומנות לגידול טוואי המשי בעוד שקומת הכניסה שימשה להפקת אשלגן חנקתי לייצור אבק שריפה.

אנדרטת השלום בהירושימה היא מונומנט מסוג שונה לחלוטין. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית ולסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני. עוד ראויים לציון האתרים ההיסטוריים בקיוטו העתיקה, חצי האי קיאי והעיר ניקו ומקדשיה. לכל אתרי המורשת העולמית ביפן.

9

Flag of Croatia.svg

המורשת ההיסטורית העשירה של קרואטיה באה לידי ביטוי ברשימת אתרי המורשת העולמית שבתחומה. העיר העתיקה של דוברובניק הייתה בעבר עיר-מדינה עצמאית ויריבתה של ונציה. חומות העיר שנבנו בין המאה ה-13 למאה ה-16, הן ממערכות הביצורים השמורות ביותר באירופה. במאה ה-14 נקבעו 15 מגדלי שמירה בחומות, ועל אלה נוספו מספר מגדלים במאה ה-15 מחשש לפלישה עות'מאנית. אורכן של החומות הוא 1,940 מטר, ורוחבן עד שישה מטרים בצד הפונה אל היבשה ומטר וחצי עד שלושה מטרים בצד הפונה אל הים. גובה החומות עד 25 מטר וצורתן כשל משושה. במלחמת העצמאות של קרואטיה, התקדם הצבא היוגוסלבי מכיוון מונטנגרו ובוסניה-הרצגובינה וכבש את הגבעות סביב לדוברובניק והטיל עליה מצור. משם הפציץ את העיר כעניין שבגרה והסב לה נזק כבד שהוערך בכמעט 10 מיליון דולר. 563 מ-824 בנייני העיר העתיקה נפגעו, ותשעה בניינים עלו באש ונהרסו לחלוטין. חומות העיר לבדן ספגו 111 פגיעות ישירות. עד 1999 הושקעו בשיקום העיר למעלה מ-שבעה מיליוני דולר, ושוב לא ניכרים בה נזקי המלחמה. שיקום דוברובניק נחשב להצלחה בקנה מידה בינלאומי.

מזרקת אונופריו בדוברובניק

המתחם ההיסטורי של העיר ספליט וארמון דיוקלטיאנוס שבמרכזה נמנים עם הידועים שבאתרי קרואטיה. הארמון הוא קבוצת מבנים אשר נבנה בידי הקיסר דיוקלטיאנוס במאה ה-3 ובמאה ה-4 כארמון אליו יפרוש לאחר שיוותר על השלטון ב-1 במאי 305. הוא בנוי בצורת מלבן עם מגדלים הבולטים מחומותיו מכל צדדיו, למעט בצידו הדרומי בו גבל בים או ניצב בסמוך לו. הארמון שילב תכונות של בית מגורים יוקרתי עם אלה של מחנה צבאי, והדקומנוס חילק את שטחו לשני חלקים שנשאו אופי שונה. החלק הדרומי, בסמוך לים, כלל את מבני הציבור ואת מגורי הקיסר, וחלקו הצפוני שימש כמכלול מגורים לחיילים ולמשרתים, וייתכן שלשימושים נוספים. בשיאו התגוררו בארמון כ-9,000 איש.

הפסיפס באפסיס הבזיליקה האופרזיאנית בפורץ'

העיר ההיסטורית בטרוגיר זכתה גם היא למעמד של אתר מורשת עולמית. לעיר מורשת תרבותית בת למעלה מאלפיים שנה, אשר עוצבה על ידי היוונים, הרומאים והוונציאנים. במרכז העיר מבוך של רחובות שהותווה בתקופה ההלניסטית. הרחובות הראשיים של העיר עוקבים אחר תוואי הקארדו והדקומנוס הרומיים, אשרו נסללו בתורם לאורך הרחובות הראשיים בקולוניה היוונית. בנקודת המפגש של שני הרחובות נמצאו שרידיו של הפורום הרומי.

צפונה משם בעיר שיבניק שוכנת קתדרלת יעקב הקדוש. הקתדרלה נחשבת לכנסייה הגדולה בעולם הבנויה כולה מאבן ללא תמיכה של לבנים או עץ. היא בנויה מספינה ושני סטווים, כשבקצה כל אחד מהם אפסיס. מעליה כיפה וגובהו המרבי של חלל המבנה בנקודה זו הוא 32 מטר. 72 פסלי ראשי האדם המעטרים את האפסיס מצידו החיצוני פוסלו לפי פורטרטים של תושבי העיר הבולטים בתקופה, והם ממחישים מצבי רוח שונים.

הבזיליקה האופרזיאנית בפורץ' שהבזיליקה שבה נחשבת לדוגמה לאדריכלות ביזנטית מוקדמת באזור וידועה בעיקר בשל הפסיפסים העשירים שבה. בנוסף שוכן במרכז המדינה אתר הטבע של אגמי פליטביצה. לכל אתרי המורשת העולמית בקרואטיה.

10

Flag of Russia.svg

בתחומה של רוסיה מספר גדול של אתרי מורשת עולמית, העוסקים בעושרה ההיסטורי והאדריכלי, כמו גם בעושרה הטבעי.

הכיכר האדומה היא הכיכר המפורסמת במוסקבה, והיא נחשבת פעמים רבות למרכזה של העיר ולמרכזה של רוסיה כולה. אורכה של הכיכר הוא 695 מטר ורוחבה 130 מטר, וסביב לה ובשטחה שוכנים מבנים היסטוריים חשובים, ובהם הקרמלין, המאוזוליאום של לנין, כנסיית וסילי הקדוש, וסמוכות לה אנדרטת מינין ופוז'ארסקי והבימה העגולה הידועה בשם לובנויה מייסטו. עוד ניצבים במקום חנות הכל-בו גום, קתדרלת קאזאן, שער התחייה והמוזיאון ההיסטורי הממשלתי. הקרמלין הוכרז כאתר מורשת עולמית יחד עם הכיכר האדומה, והוא הקרמלין הידוע ביותר ברוסיה. השימוש השגור במושג "הקרמלין" מתייחס לרוב למעוז הממשל הרוסי במוסקבה, וזאת בשל כך ששימש כמשכנם העיקרי של הצארים במשך מאות בשנים, כמעוז השלטון הסובייטי בעידן הקומוניסטי, וכמשכנו של הנשיא כיום.

מסגד קולשריף בקאזאן

קרמלין ידוע נוסף הוא הקרמלין בקאזאן. זהו המבצר המרכזי בעיר קאזאן והוא משמש כיום כמרכז השלטוני של רפובליקת טטרסטן. הקרמלין הוא מכלול מורכב ויחיד במינו של ארכאולוגיה, היסטוריה, תכנון עירוני ואדריכלות. התפתחותו החלה בתקופה הטרום מונגולית במאה ה-10, ונמשכת עד היום, אגב השפעה של האדריכלות הבולגרית והטטרית, אדריכלות אורדת הזהב, השפעה איטלקית, רוסית ומודרנית. ייחוד נוסף של המכלול הוא בכך שהוא ניצב בקצה צפון-מערבי של אזור ההשפעת האסלאם, במקום בו זה פוגש בסגנון פסקוב באדריכלות הרוסית.

ברבע השני של המאה ה-15 הגיעו הנזירים הראשונים אל איי סולובצקי בים הלבן שבצפון-מערב רוסיה. לקראת סוף המאה כבר נחשב מנזר סולובצקי למוקד דתי ורוחני בצפון הרוסי ופעל להפצת הנצרות בקרב האוכלוסייה הפגנית באזור, ובאמצע המאה ה-16 כבר יצא שימעו בכל רחבי רוסיה. החל בסופה של המאה ה-16 נודעה למנזר חשיבות אסטרטגית, הוקמו בו ביצורים אשר נועדו להגן עליו מפני התקפות שוודים והוצב בו חיל מצב. ב-1920 החליטה הממשלה הסובייטית לסגור את המנזר ובין 1922 ועד 1939 היה המקום לגולאג. תחילה עסק בחינוך מחדש, אך מאוחר יותר שונה יעודו מספר פעמים, ובשנותיו האחרונות שימש כמתקן כליאה של הנ.ק.ו.ד.. רק ב-1990 התירו השלטונות את חידושה של הקהילה הנזירית.

מראה ברכס בלאלאקאיה בקווקז המערבי

על אתרי המורשת העולמית החשובים המתמקדים בטבע ברוסיה נמנית ימת באיקל שבדרום סיביר. אורכה של הימה הוא 636 ק"מ, רוחבה כ-80 ק"מ ושיטחה כ-31,500 קמ"ר. הימה היא ימת המים המתוקים העתיקה והגדולה בעולם מבחינת נפחה. עומקה המרבי מגיע ל-1,637 מטר, והיא העמוקה בעולם. מעט מאוד היה ידוע על האגם וסביבותיו עד אשר החלה העבודה על מסילת הברזל הטרנס-סיבירית. בידודה, גילה ועומקה של הימה תרמו להיווצרות פאונה עשירה ומיוחדת של מים מתוקים, המהווה מוקד עניין חשוב לחקר האבולוציה. בימה חיים 1085 מיני צמחים ו-1,550 מיני בעלי חיים, מהם מעל ל 60% אנדמיים.

הקווקז המערבי הוא השם הקיבוצי שניתן לתא שטח בגודל של 3,516.2 קמ"ר במערבו של הקווקז ברוסיה. השטח משתרע בדרום מזרח מחוז קרסנודר, בדרום הרפובליקה של אדיגיה ובמערב הרפובליקה של קאראצ'אי-צ'רקסיה, וכולל מספר יחידות גאוגרפיות שהגדולה שבהן היא השמורה הביוספרית הלאומית של הקווקז. האזור הררי וגובהו נע מ-250 מטר עד מעל ל-3,000 מטר. מבחינה גאולוגית, השטח מגוון וכולל את כל קשת המסלע החל מהפרקמבריון ועד לפליאוזואיקון, וצפונו עשוי אבן גיר ומתאפיין בנוף קארסטי עשיר במערות. האזור עוצב על ידי קרחונים ש-60 מהם, בשטח כולל של 18 קמ"ר, עדיין קיימים. 384 מיני בעלי חיים חיים בקווקז המערבי, ולאלה מצטרפים 246 מיני עופות, מיני דו-חיים ודגי נהרות וכ-2,500 מינים מתועדים של חרקים. לכל אתרי המורשת העולמית ברוסיה.

11

Flag of Tunisia.svg

תוניסיה ידעה לאורך השנים תרבויות רבות. התרבות הפיניקית, התרבות הפונית ששיאה בעיר המדינה קרתגו שהתחרתה עם הרומים על השליטה באגן הים התיכון, התרבות הרומית, והתרבות המוסלמית. כל אחת הותירה אחריה אתרי מורשת מרהיבים.

האמפיתיאטרון באל ג'ם מבפנים

התרבות הפונית, תרבות הסוחרים והלוחמים הקרובים לכנענים ולעברים, העתיקה בתרבויות תוניסיה, מיוצגת בעיר קרקואן בקצה המערבי של חצי האי שריק בתוניסיה של ימינו. העיר הפונית השתמרה במצבה בעת חורבנה מבלי שתרבויות מאוחרות יותר הקימו בה יישוב חדש. העיר נהרסה על ידי הרומאים וננטשה לעד בשנת 250 לפנה"ס לערך, במהלך המלחמה הפונית הראשונה. בשנת 1985 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

שיאה של התרבות הפונית מיוצג על ידי העיר קרתגו ששרידיה שוכנים לחופו של הים התיכון בשטח העירוני הבנוי של העיר תוניס, בירת תוניסיה. שלא כקרקואן נמצאות כאן בעיקר עתיקות מן התקופה הרומית, ומעט מאוד מן העיר הפונית שנהרסה עד היסוד על ידי הרומים. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1979. עתיקות רומיות מרשימות נמצאות גם באמפיתיאטרון באל ג'ם המוכרז כאתר מורשת עולמית משנת 1979. היסטוריה של יישוב רצוף מהתקופה הפונית, ההלניסטית, הנומידית, הרומית ועד התקופה הביזנטית ניתן לראות בדוגה המוכרזת כאתר מורשת עולמי משנת 1997.

הריבאט בסוסה

בנייה מרשימה מהתקופה האיסלמית, והמחשה ויזואלית מרשימה לעוצמה ולכוח של האסלאם במפגש עם אוכלוסיית צפון אפריקה, עם סגנון הבנייה הייחודי, הארמונות, השערים המעוטרים, המסגדים, החומות ובתי המדרש (מדרסות), ניתן לראות בשלושת האתרים קירואן ורובע המדינה בסוסה המוכרזות שתיהן כאתרי מורשת עולמית מאז 1988, ועיר הבירה תוניס המוכרזת כאתר מורשת עולמי משנת 1997.

אך תוניסיה זכתה גם לאתר מורשת עולמי המציג את יופיו של עולם הטבע במדינה. הפארק הלאומי אישקל שהוכרז כאתר מורשת עולמי בשנת 1980, הוא השריד הטבעי האחרון לשרשרת אגמים שהשתרעה בעבר לרוחב צפון אפריקה. ייחודו של הפרק, והאגם שבמרכזו, הוא במגוון סוגי הציפורים הנודדות המוצאות בו מקום למנוחה ולקינון. הפרק הוכרז כאתר מורשת עולמי המצוי בסכנה, בשל ניצול מימיו של האגם לצרכים חקלאיים, ובניית סכרים בסמוך לו. לכל אתרי המורשת העולמית בתוניסיה.

12

Flag of Greece.svg

ביוון, המצטיינת בעושר תרבותי רב שנים, ישנם לא מעט אתרים אשר זכו להכרה כאתרי מורשת עולמית. אתרים אלה שייכים לשלוש תקופות עיקריות - תקופת יוון הקלאסית, התקופה המיקנית שקדמה לה ותקופת ימי הביניים המאוחרת לה.

האקרופוליס באתונה היה ראשון האתרים היווניים שזכו להכרת ארגון אונסק"ו ב-1987. זהו האקרופוליס (עיר עליונה) הידוע ביותר מתקופת יוון העתיקה, והוא מרכז מבנים ושרידים ארכאולוגים רבים מתקופת הזוהר של אתונה העתיקה, ובראשם הפרתנון. אתר נוסף מתקופת יוון העתיקה הוא מתחם אולימפיה, שהתפרסמה בזכות המשחקים האוליפיים בעת העתיקה. המשחקים נערכו באולימפיה אחת לארבע שנים, משנת 776 לפנה"ס לערך ועד שבוטלו בשנת 394 בידי הקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון. דלפי במרכז יוון שימשה כמקום מושבו של האורקל מדלפי שנחשב לאורקל החשוב ביותר ביוון הקלאסית. המקום המקודש בדלפי היה מקובל עם כל ההלנים, ואבן האומפאלוס ששכן בו נחשב למרכזם של כדור הארץ ושל היקום.

התיאטרון בדלפי

האתרים הארכאולגיים במיקנה ובטירינס מוקדמים יותר, והם שוכנים בצפון-מזרחו של חצי האי פלופונסוס. התרבות המיקנית התפתחה ביוון בתקופת הברונזה המאוחרת, לקראת המאה ה-16 לפנה"ס. היא עלתה מתוך התרבות ששלטה באזור הים האגאי, תוך ספיגת השפעתה של מינואית מכריתים. מתקופת הזוהר שלה, מ-1400 עד 1120 לפנה"ס, שרדו מצודות וארמונות, ולקראת סופה של התקופה התפתח השימוש בכתב ליניארי ב'. בתקופה זו הייתה מיקנה אחת הערים היווניות החשובות ביותר, והיא שלטה על חלק נרחב ביוון הדרומית ובאגן הים התיכון.

מיקנה

הר אתוס בצפון יוון ידוע גם בשמו הרשמי "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש". במקום עשרים מנזרים יווניים אורתודוקסיים והוא מהווה מדינת מנזרים אוטונומית שנהנית משלטון עצמי בתוך יוון. למרות שמה הרשמי, המדינה הנזירית בהר אתוס איננה מדינה במובן המקובל של המושג, אלא יחידה שלטונית אוטונומית בחצי האי, וככזו היא הישות הנזירית העתיקה ביותר הקיימת כיום. אתר נוסף מימי הביניים הוא מיסטרס בלאקוניה. במקום שכנה עיר שנוסדה על ידי הפרנקים ב-1249, אך עשר שנים בלבד לאחר הקמתה, נאלצו הפרנקים לוותר על שלטונם במיסטרס ולמסרה לידי האימפריה הביזנטית. בתקופת הזוהר שלה, הייתה מיסטרס בירתה של דספוטט מוראה, ובחלק מהזמן הייתה העיר השנייה בגודלה באימפריה, אחרי קונסטנטינופול. היא הייתה למרכז לימודי ותרבותי, ונודעה לה השפעה על הרנסאנס האיטלקי. לכל אתרי המורשת העולמית ביוון.