פורטל:השפה העברית/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


1
גאורג קנטור

גם לאלפבית העברי יש מקום במתמטיקה. גאורג קנטור, מפתח תורת הקבוצות, החדיר את השימוש באות א' לציון של גדלים אינסופיים. האינסוף בן המנייה מכונה אלף אפס ומסומן . גודל זה מבטא את העוצמה של המספרים הטבעיים, שהיא העוצמה האינסופית הקטנה ביותר. יש המשערים שעל הקישור שעשה קאנטור בין א' לבין אינסוף השפיעה היכרותו עם הקבלה. מאוחר יותר הוכנסה גם האות ב' לשימוש בקרב המתמטיקאים. הסימון מציין את עוצמת הרצף , כלומר את העוצמה של המספרים הממשיים.

עריכה | תבנית | שיחה
2
קטע מעשרת הדיברות, שמות פרק כ', פסוקים א'-ה'

בתנ"ך, מופיע בארבעה מקומות דגש חזק באות אל"ף, בניגוד לכללי הדקדוק שאינם מאפשרים את הדגשת האות א' לעולם. אחד מהם בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה". כמו כן, האות רי"ש, שגם היא אינה מקבלת דגש לפי הכללים, דגושה 15 פעמים בתנ"ך. על פי ספר יצירה ישנן שבע אותיות שמקבלות דגש קל - בג"ד כפֹּרת.

עריכה | תבנית | שיחה
3
יעקב נאבק עם מלאך (ציור של גוסטב דורה)

בתרגום השבעים (מתרגומי התנ"ך ליוונית), תורגמה המילה מלאך על שתי משמעויותיה המקראיות (שליח בשר ודם ושליח האל) כ־angelos) ἄγγελος). כאשר התגלגלה המילה היוונית אל השפה הלטינית העדיפו להפריד את שתי המשמעויות למילים שונות: angelus (שליח האל) ו־nuntius (שליח בשר ודם). מכאן התגלגלה המילה הלטינית angelus לשאר השפות האירופיות: angel באנגלית, Engel בגרמנית, ángel בספרדית ועוד.

עריכה | תבנית | שיחה
4
קורוש טורקי חדש

מקור הסלנג המתייחס למאית הלירה הישראלית כגרוש הוא בשמה של מאית הלירה הטורקית, קורוש. הקורוש מגיע משם מטבע גרמני עתיק "גרושן", שהתגלגל ממילה לטינית-וולגרית "grossus" שהוא קיצור של "denarius grossus", שמשמעותה "מטבע עבה". שם מטבע זה, על הטיותיו השונות, מהווה מקור לשמם של מטבעות רשמיים במדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון כמו מצרים, סודאן, פולין, אוסטריה (לפני המעבר לאירו) ועוד. כמו כן הוא מהווה מקור לסלנג במדינות נוספות כמו גרמניה, אוקראינה ובולגריה, נוסף על ישראל.

עריכה | תבנית | שיחה
5
שלט רחוב אבן ישראל

היהודים פורצי החומות בירושלים בחרו לשכונותיהם החדשות שמות "מתוחכמים" המתובלים בראשי תבות, גימטריות ופסוקים. כך היא למשל שכונת "זיכרון טוביה", ששמה לקוח מהפסוק "זכר רב טובך יביעו" בתהילים, ומרמז על מקימה יוסף ריבלין שהייתה זו השכונה ה-11 (טב בגימטריה) שבנה, או שכונת אבן ישראל המכונה על שם 53 (אבן בגימטריה) מייסדיה. דוגמה נוספת היא שכונת "שבת אחים", ששמה לקוח מהפסוק "שבת אחים גם יחד" וגם מרמזת על העדות שהסתופפו בה: שפניולים, בבלים, תימנים, אורפלים, חלבים, יוונים ומערביים.

עריכה | תבנית | שיחה
6
אליעזר בן-יהודה

אליעזר בן-יהודה הקפיד לדבר רק עברית עם בני משפחתו, ואף ניסה, בהצלחה מועטת, להשפיע על משפחות נוספות שינהגו כמותו. לפי עדות בני המשפחה, בנו איתמר לא דיבר כלל עד גיל 4. אמו לימדה אותו רוסית בסתר, וכשבן־יהודה גילה את הדבר התפרץ בכעס, ואז החל הילד לדבר. לצורך גידול הילד חייב היה בן־יהודה ליצור מילים חדשות כגון: בובה, גלידה, אופניים ועוד. ההצלחה בדיבור העברי הביאה ארבע משפחות ירושלמיות נוספות לדבר עברית (יודליביץ, מיוחס, הורביץ וגרזובסקי - האחרון הוא יהודה גור, לימים מחבר מילון גור), אולם ההצלחה לא סחפה אחריה רבים. לפי עדות משנת 1902 - למעלה מעשרים שנה אחרי שהחל בפעילותו - אפתה אז אשתו של בן־יהודה עוגה למשפחה העשירית שקיבלה על עצמה דיבור עברי בירושלים.

עריכה | תבנית | שיחה
7
דגל הקומוניזם

המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל נוסדה בשנת 1919, שנתיים לאחר המהפכה הרוסית, בתור "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" - מפ"ס, והשתתפה בוועידת היסוד של ההסתדרות בשנת 1920. בשנת 1922 שינתה את שמה לפק"פ - פאלעסטינישע קומוניסטישע פרטיי. בחירת השפה היידית לא הייתה מקרית - היא נבעה משלילת הציונות, שתחיית הלשון העברית הייתה אחד מעיקריה.

עריכה | תבנית | שיחה
8 האקדמיה ללשון העברית קבעה כי המקף התקני בשפה העברית הוא מקף עילי (־). לעומת זאת, בגופני מחשב בפרט ובכתיבה הפופולרית בכלל משתמשים לרוב בקו מפריד (-) בתור מקף. הקו המפריד משמש כמקף בשפה האנגלית. עריכה | תבנית | שיחה
9
כהן גדול בבגדי הכהונה

רוב האנשים מזרע אהרן הכהן, השתמשו בשמות דומים כמו "כהן" או "כהנא", אך גם אלו ששינו את שם משפחתם ניסו לשמר זכר לכהונתם. כך שם המשפחה מזא"ה הוא ראשי תיבות של מזרע אהרן הכהן, ושם המשפחה כ"ץ הוא ראשי תיבות כהן צדק, ונושאי שם משפחה זה הם רובם ככולם צאצאי אהרן הכהן. שם המשפחה זלכה (זליכה) הוא ראשי תיבות של זכר לכהן הגדול. יש הטוענים כי משפחת אזולא"י ממרוקו שינו את שמם מהשם "כהן" לראשי תיבות של הפסוק "אשה זונה וחללה לא יקחו" שמתייחס לדיני איסורי נישואים לכהן, אך הרב חיים יוסף דוד אזולאי יצא כנגד פירוש זה לשם, בנימוק שהוא עצמו אינו כהן. פירוש נוסף לשם אזולאי הוא "עיניים כחולות" (ספניולית).

עריכה | תבנית | שיחה
10
לוחמים יהודים מקשיבים לנאום רבשקה. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד

הקובץ המפורסם ביותר שנכתב בשפה העברית הוא התנ"ך, אם כי בו עצמו לא נזכר שמה של השפה. השם עבר מופיע בתנ"ך כשמו של סב-סב-סבו של אברהם אבינו, והמושג "עברי" נזכר בתנ"ך פעמים רבות, אולם שפתם של העברים אינה נקראת עברית. עם זאת, במלכים ב' יח, כו, ובישעיהו לו, יא, מסופר כי שליחי חזקיהו המלך מבקשים מרבשקה, שליחו של סנחריב מלך אשור, לדבר עמם ב"ארמית" ולא ב"יהודית", כדי שהעם (שכנראה לא דיבר ארמית) לא יבין את דבריהם, ונראה שזה היה שמה של השפה, או לפחות שמו של הניב שדובר באזור ירושלים.

עריכה | תבנית | שיחה
11
Autumn Royal grapes.jpg

תרגומי התנ"ך יצרו אתגרים לא מעטים, בין השאר בשל משחקי הלשון נופל על לשון בתנ"ך. לדוגמה: "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה' וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר, כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא-אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ." (עמוס, ח, א-ב) - הביטוי "כלוב קיץ", שמשמעותו "סל פירות" נועד ליצור משחק-מילים עם הפסוק "בא הקץ על עמי ישראל". ברוב התרגומים משחק-המילים אובד, וכך בעצם ניטל הטעם למשל, אולם בתרגום חדש לאנגלית נמצא לכך פתרון:

This is what the Sovereign LORD showed me: a basket of ripe fruit. "What do you see, Amos?" he asked."A basket of ripe fruit," I answered. Then the LORD said to me, "The time is ripe for my people Israel; I will spare them no longer.

כלומר: (...) "מה אתה רואה, עמוס?" (...) "סל פירות בשלים" (...) "בשלה השעה לעמי ישראל, לא אחוס עליהם עוד."

עריכה | תבנית | שיחה
12
אליעזר בן-יהודה רוכן על מילוניו
עם חנוכת מסילת הרכבת יפו-ירושלים בשנת 1892 התעוררה ביישוב היהודי השאלה איזה שם עברי יינתן לכלי הרכב הנע על מסילת ברזל. יחיאל מיכל פינס הציע לאליעזר בן-יהודה שם עברי ל"סוס הפלדה" – כמשקל המילה המקראית "גמלת" (שפירושה הוא שיירת גמלים) הציע פינס את המילה "עגלת" (כלומר, שיירת עגלות). בן יהודה קיבל את המשקל שהוצע, אך העדיף שורש אחר. כך טבע את המילה החדשה "רכבת" (שיירת רכב).
עריכה | תבנית | שיחה
13
כרטיס ברכה "שנה טובה"

ישנם מילים וביטויים שהגיעו לגרמנית מהעברית, רובם דרך היידיש. הביטוי "שנה טובה" (הנאמר בגרמניה בתחילת השנה האזרחית) הינו Guten Rutsch; מילולית פירוש הביטוי הוא "החלקה טובה", כביכול "מעבר חלק" אל השנה החדשה, ולמעשה מקור המילה Rutsch בעברית: ראש השנה. המילה הגרמנית לפשיטת רגל הינה Pleite, מקור מילה זו גם הוא בעברית: פלטה, פליט; הכוונה היא לאדם בעל חובות הבורח מנושיו, כמו פליט. vermasselt היא מילה גרמנית ל"חוסר מזל", שמקורה מן המילה העברית "מזל" בתוספת התחילית -ver שמוסיפה את המשמעות "טעיה" או "שיבוש" למשמעותם של פעלים אליהם היא מצורפת.

עריכה | תבנית | שיחה
14
אותיות סיניות כתובות בשלושה סגנונות

בימי הביניים נהגו לשים הערות שוליים בספרים לטיניים בנוסח: "זה ביוונית; זה לא ניתן לקריאה", ליד קטעים כתובים יוונית. ויליאם שייקספיר כבר השתמש בביטוי "זה יוונית בשבילי" כמטאפורה לדבר לא מובן, ובעברית הביטוי קיבל את הצורה: זה סינית בשבילי. הצרפתים והפינים מעדיפים לומר: "זה בעברית", כשהם לא מבינים כלום, ורק הסינים יאמרו על טקסט לא מובן: "זה כתב שמיימי".

עריכה | תבנית | שיחה
15 בסלנג, שק לי בתחת היא תשובה מזלזלת ובוטה לבקשה כלשהי שקיימת בעברית ובשפות אחרות. הביטוי נחשב לניבול פה, ובגרסתו העברית יש לו גם צורה מעודנת, "יישקני!", שמקורה, במשמעות שונה לחלוטין, בשיר השירים: "יישקני מנשיקות פיהו, כי-טובים דודיך מיין". בספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב נפוץ הצירוף "פסק לו פסוק שני של שיר השירים". עריכה | תבנית | שיחה
16
הרמב"ם

הרמב"ם מציג נימוק פשוט להיותה של העברית לשון הקודש. הוא מסביר זאת בכך שאין בשפה מילים מפורשות המתארות דברים הקשורים למין. המהר"ל חולק עליו (נתיב הצניעות פרק ג') ואומר שהרמב"ם הפך את היוצרות, מכיוון שהשפה היא קדושה, ובה נברא העולם, לכן אין בה מילים המתארות מיניות ולא להפך.

עריכה | תבנית | שיחה
17
Academy of the Hebrew Language.JPG

האקדמיה ללשון העברית ספגה ביקורות רבות על כך שלמרות העברות שהיא מציעה למילים רבות, היא דבקה בשם הלועזי אקדמיה. כך יצחק אבינרי כתב כי "מעטים האנשים היודעים לכתוב על ענייני לשון... צעד חשוב - הפיכת ועד הלשון לאקדמיה. השם אקדמיה מכובד יותר... השם אקדמיה - אמצעי חשוב גם לצד הכספים, שכן לא יוכלו לסרב לאקדמיה מה שמסרבים לוועד הלשון". בכל אופן, האקדמיה לא היססה לחרוג מהמקובל בלשון הדיבור גם לגבי המילה הלועזית אקדמיה – היא קבעה כי את המילה "אקדמיה" יש להגות במלרע, על משקל "אוכלוסייה".

עריכה | תבנית | שיחה
18
אותיות מנצפ"ך

בעברית, אותיות מנצפ"ך הן אותיות בעלות שתי צורות כתיבה, כאשר באחת מהן משתמשים רק בסוף מילה. למעשה, הצורות הסופיות היו בעבר האותיות הרגילות ושימשו גם באמצע מילה, אך עם התפתחות הכתב הרהוט הן השתנו, שכן ה"זנבון" הפריע לכתיבה מהירה והאותיות "התעגלו". בסוף מילה אין צורת האותיות הללו מפריעה כיוון שבלאו הכי היד נעצרת, ולכן הן נותרו בצורתן הקדומה. לכלל זה קיים יוצא דופן המשמש בעגה המקצועית: יש הנוהגים לקצר את הקשר הלוגי "אם ורק אם" לכדי "אםם". עם זאת, מקור הקיצור האחרון אינו קשור להתפתחות העברית דווקא, כי אם להעתקת הקיצור המקובל באנגלית - iff.

עריכה | תבנית | שיחה
19
שמעון פרס

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נהוג היה כי הנושאים בתפקידים בכירים או ייצוגיים יעברתו את שמם. כך דוד גרין עברת את שמו לדוד בן-גוריון, שמעון פרסקי נודע בשם שמעון פרס ואוברי איבן הוא אבא אבן. כשנדרש ראש השב"כ השני, איזידור רוט, לשנות את שם משפחתו לשם עברי, הפגין את שנינותו ושינה את שמו לאיזי דורות, וכך ציית להוראה מבלי ששמו יישמע אחרת.

עריכה | תבנית | שיחה
20
טעמי המקרא לפי מנהג הקריאה של עדות המזרח

יש טעם המופיע אך ורק פעם אחת בכל פסוק, והוא סוף פסוק (נקרא גם: "סילוק"). הפסוק מקביל פחות או יותר ל"משפט" בלשוננו (אם כי אין זה מדויק לגמרי: לא כל פסוק הוא משפט אחד שלם, ולא כל משפט הוא פסוק אחד שלם). אם כן, הוא דומה בערך לסימן הפיסוק נקודה בימינו. רבים חושבים בטעות שהנקודתיים הבאות בסוף הפסוק הן הסימן של טעם המקרא "סוף פסוק". אולם אין זה כך: הסימון של הטעם הוא כשל מתג קטן, ומקורן של הנקודתיים הוא בהשפעה של הדפוסים הנוצריים של התנ"ך, שנהגו לסמן כך את סופי הפסוקים.

עריכה | תבנית | שיחה
21
האל שמש

ישנן לא מעט מילים בעברית, בעיקר כאלה שמתארות תופעות טבע בולטות, המקבילות לשמות של אלים מהמיתולוגיה הכנענית והמסופוטמית. כך לדוגמה, "שפש", או "שמש", הוא שמה של אלת השמש הכנענית ו"ירח" הוא שמו של אל הירח במיתולוגיה הכנענית והפיניקית. "ים" הוא שמו של אל הים, הנהרות ומקוואות המים, "מות" הוא אל המוות והשאול, ו"דגון" הוא שמו של אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית והאל הראשי של הפלשתים. "אֵל" היה שמו של ראש האלים בפנתאון הכנעני ומהאלים החשובים של העיר אוגרית.

עריכה | תבנית | שיחה
22
הסימול המקובל לנקבה

מילת הסלנג כוסית הפכה לאחת המילים מעוררות המחלוקת ביותר בתולדות השפה העברית. המילה נגזרת מכינוי ערבי לאיבר המין הנשי- כוס (كس). סינקדוכה דומה יצרה את המילה נקבה, שמשמעותה הזוויג שהשייכות אליו באנושות נקראות "נשים". מקורה של מילה זו במילה "נקב" (חור), כינוי נוסף לאיבר המין של האישה, ואף על פי כן מילה זו נחשבת לתקינה (אם כי שימוש בה כלפי בנות אנוש עשוי להיתפס כפוגעני אף הוא).

עריכה | תבנית | שיחה
23
500 Pruta purchase tax.jpg

בשנת 1950,הוכנסה לשימוש סדרת מטבעות חדשה "פרוטה" (בהשראת הפרוטה מימי חז"ל), בערכים נקובים של מטבע "5 פרוטה" ומטבע "10 פרוטה" במקום "5 פרוטות" ו-"10 פרוטות" בהתאמה. לנוכח הטעות הנפיק בשנת 1956 בנק ישראל, סדרה מיוחדת בערך נקוב "10 פרוטות". בעקבות מדיניות הקיצוב, האינפלציה והפיחות איבד מטבע הפרוטה כל ערך והחל משנת 1960 חלה חלוקה חדשה בשם שבחרה ההאקדמיה ללשון העברית "אגורה". מטבע הפרוטה המשיך לשמש הילך חוקי במדינת ישראל עד להנפקת ה"אגורה חדשה" שהונפקה עם ה"שקל" (הישן) בשנת 1980.

עריכה | תבנית | שיחה
24
חיננית הבתה, הידועה גם כ"מרגנית"

עם תחיית הלשון העברית שימש השם "מרגנית", שמקורו, (בדומה למילים מרגלית ומרגרינה) במילה היוונית לפנינה, לתיאור הפרח הקרוי מרגריט או מרגריטה בשפות אירופיות ועלי הכותרת הלבנים שלו מתאימים במיוחד למשחק "אוהבת לא אוהבת". המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר "מרגנית חיננית", וסדרת מרגנית (ספרי מופת לילדים ולנוער) השתמשה בו כסמליל. בעקבות החלטת האקדמיה ללשון העברית הועתק השם לתאר את הפרח הכחלחל הזעיר, שבשמו האנגלי - סקרלט פימפרנל, זכה גם הוא לתהילה ספרותית. הפרח הלבן ששמו נגזל נאלץ להסתפק במילה השנייה בשירו של קיפניס – חיננית.

עריכה | תבנית | שיחה
25
אחד ממכתבי אל עמרנה כתוב בכתב יתדות, אחת השפות השמיות העתיקות

בחלק מן השפות השמיות, כדוגמת הערבית, משתנה יחסת המילה לפי תפקידה במשפט. למשל שם העצם al-malik (המלך) ינוקד al-maliku בבואו כנושא או כנשוא, al-maliki לאחר מילת יחס או בסמיכות, למשל bayt al-maliki (בית המלך) ו-ila al-maliki (אל המלך) ו-al-malika בבואו כמושא ישיר או כתואר הפועל. בעברית נעלמו כמעט כל היחסות עוד בתקופת התנ"ך, אך נותר זכר לשימוש זה בתואר הפועל, והיא ה' הכיוון או המגמה, שהופכת שם עצם למקום. למשל במילים הביתה, ארצה, דרומה או ירושלימה.

עריכה | תבנית | שיחה
26
"עונג גוף" (2005), מיצג בביצוע מרינה אברמוביץ'

המונח העברי "מיצג", כמו גם המונח "מיצב", הוצע על יד גדעון עפרת כתרגום למונח הלועזי 'Performance Art' לקראת אירועים שהתקיימו בבית האמנים בתל אביב ב-20-25 ביוני 1976. המילה "מיצג" החליפה את המונח העמום "פעולות", אשר היה עד אז בשימוש.

עריכה | תבנית | שיחה
27
השוואת תרגום אונקלוס למונח עברי בספר בראשית מול ספר שמות

המקור הראשון המזכיר את המונח "עברית" ככינוי לשפה העברית, הוא בכלל מקור יווני, מן המאה השנייה לפני הספירה. עד אז שימש המונח "עברי" כתיאור למוצאם של בני ישראל, (מ"עבר הנהר", מצאצאי עבר או מה"ח'בירו"). במקרא אנו מוצאים את המונח "יהודית" ככינוי לשפה העברית (או לניב הירושלמי של הממלכה הדרומית), ורק מלשון חז"ל ואילך הוכנס המונח "עברית" לשימוש כשם השפה.

עריכה | תבנית | שיחה
28
מותו של אבשלום בקרב

אחיתופל הגילוני היה יועצו של דוד המלך. בעת מרד אבשלום חבר אחיתופל לאבשלום. בעורמתו יעץ אחיתופל לאבשלום שתי עצות מרכזיות: לבוא על פילגשיו של המלך לעיני העם, עצה אותה קיים אבשלום, ולתקוף את מחנה דוד כשזה מוכה ועייף. לו מילא אבשלום אחר העצה האחרונה ניתן לשער שהמרד היה מצליח. אולם, יועץ אחר של אבשלום, חושי הארכי, סיכל את העצה, והעלה עצה אחרת אשר מנעה את המתקפה. חושי היה למעשה סוכן כפול הנאמן לדוד, ובזכות עורמתו איחר אבשלום לתקוף, ואיפשר למחנה דוד להתארגן ולדכא את המרד. בעברית המודרנית הביטוי "עצת אחיתופל" מסמל עצה גרועה, אך למעשה עצתו של אחיתופל לאבשלום הייתה טובה, עובדה המודגשת בתנ"ך במפורש.

עריכה | תבנית | שיחה
29
איור ילדים רוקדים Illustration by Jessie Willcox Smith in The Little Mother Goose (1912) of children playing "Ring-a-round-a roses"

תפישה שגויה רווחת, מפרשת את המילה "עוּגָה", בשיר הילדים עוגה עוגה, במשמעות של עוגה למאכל (קינוח). בן ציון פישלר בספרו "לשוננו לעם" מציג שער של ספר ילדים, שבו הכותרת היא "עוגה עוגה" והילדים רוקדים סביב עוגת מאכל. אולם בשיר זה, משמעות מילה זו היא הציווי "רקוד במעגל". אם כי באופן עקרוני, התפישה השגויה הזו, לא כל כך שגויה. יש קשר בין המילה "עיגול" לבין עוגת מאכל או דבר מאפה. על כך מעיד הפסוק "וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ..." (שמות יב לט).

עריכה | תבנית | שיחה
30
מנחם בגין

בשנת 1980, הכריז מנחם בגין על החלפת הלירה הישראלית בשקל. מהלך זה הוצג כמהפכני, אך למעשה הוא היה טכני לחלוטין. ראשית, המהלך היה ציות לחוק, שהכנסת השישית קיבלה כבר 11 שנים קודם לכן. שנית, המילה שקל, היא עברות של המילה לירה: בעת העתיקה, ה״שקל״ היה יחידת מידה למשקל, שערכה היה כ-11 גרם. מתכות (ומאוחר יותר, מטבעות) שמשקלן היה שקל, שבריו או כפולותיו, שימשו כאמצעי תשלום. באותו אופן, ה״לירה״ היא קיצור של המילה הלטינית ״ליברה״ (באנגלית: פאונד), שהיא יחידת מידה למשקל, שערכה כחצי קילוגרם. יתרה מזאת, הביטוי הלועזי ״לירה שטרלינג״, הוא כמעט תרגומו של הביטוי העברי – ״שקל כסף״, משום שסטרלינג הוא סגסוגת של כסף המהווה 92.5% מתכולתה.

עריכה | תבנית | שיחה
31
פרה אדומה תמימה

מושית השבע מכונה בלשון הדיבור "פרת משה רבנו". כינוי זה הוא תרגום שאילה מן היידיש שבהּ מין זה של החיפושיות נקרא "משה רבנוס קיעלע", "משה רבנוס בהמהלע" או "משה רבנוס פֿערדעלע" (בתרגום לעברית, "עגלת משה רבנו", "בהמת משה רבנו" או "סוסון משה רבנו", בהתאמה). היידיש עצמה, שאלה את שם החיפושית מלשונות עמי אירופה, שהיו שכנותיה הקרובות. בשפות אלו נקראה החיפושית על שמה של חיה כלשהי, לעיתים פרה, תוך שיוכה לקדוש או אפילו לאל. בגרמנית היא נקראה "חיפושית מרים (Marienkäfer), בצרפתית – "חיית אלוהים הטוב" (bête a bon dieu), בספרדית – "פרת אנטוניוס הקדוש" (vaca de san anton) וברומנית – "שורו של אלוהים" (boul lui dumnezeu). במעבר ליידיש "גוייר" הקדוש הנוצרי ונהיה למשה רבנו. הפרה נשארה, כנראה משיקולי כשרות.

עריכה | תבנית | שיחה
32 בניין הפעיל בעברית, מורה פעמים רבות על גרימה של פועל כלשהו בבניין קל. הבדרן הצחיק את הקהל, כלומר גרם לקהל לצחוק; הנהג החנה את רכבו, כלומר גרם לרכבו לחנות; הברז הזרים מים, כלומר גרם למים לזרום. כך גם התפרשה המילה "להגיע" בעברית המקראית: להגיע, פירושו לגרום לדבר מה לנגוע. כך הפסוק בשמות, "...וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף" (י"ב, כ"ב), מורה לגרום לדם שבכלי לנגוע במשקוף ובשתי המזוזות, כלומר למרוח אותו על המשקוף ועל שתי המזוזות. לא לחינם אומר משורר תהילים, "הוֹשִׁיעֵנִי... כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (ס"ט, ב') ולא "כי הגיעו מים עד נפש", מפני שהמים לא גרמו לדבר לנגוע בנפש. גם ה"נפש" שבפסוק אינה בהכרח מילה נרדפת לנשמה. בעברית המקראית, "נפש" משמשת פעמים רבות דווקא כמילה נרדפת ל"צוואר", ל"גרון", ל"פה" או לשאר איברי העיכול או הנשימה. לדוגמה, בקשתו של משורר תהילים, "אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי" (כ"ז, י"ב), מתפרשת כבקשתו שלא להינתן בפיהם של צריו המבקשים "לֶאֱכֹל את בשרו" (כ"ז, ב'). הפסוק "כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", אומר אפוא כי המים הגיעו כבר עד לגרונו של המשורר. עריכה | תבנית | שיחה
33
-
הוספה
34
-
הוספה
35
-
הוספה
36
-
הוספה
37
-
הוספה
38
-
הוספה
39
-
הוספה
40
-
הוספה
41
-
הוספה
42
-
הוספה