פורטל:זוחלים ודו-חיים/ערך נבחר/אוסף
1
דיינוסוכוס (שם מדעי: Deinosuchus) הוא סוג של תנינאי שחי כ-73–80 מיליון שנה לפני זמננו, בגיל הקַמפָּּן שבתקופת הקרֶקטיקון העליון באמריקה הצפונית. מבחינה טקסונומית הוא קרוב לאליגטור, והוא נחשב לאחד התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. הדיינוסוכוס היה טורף-על, שבנוסף לדגים וצבי ים טרף גם דינוזאורים גדולים שהתקרבו לחופים של נהרות ומקווי מים אחרים. פירוש שמו ביוונית הוא "תנין נורא" (δεινός (דיינוס) – נורא, σουχος (סוכוס) – תנין).
הדיינוסוכוס היה דומה למדי לאליגטורים של היום, למעט גודלו העצום. אורכו נע בין 10 ל-12 מטר והוא שקל כ-5–8.5 טונות. עוצמת הנשיכה שלו הייתה חזקה אף יותר מזו של הטירנוזאורוס רקס. התנינאים של היום, ובפרט התניניים והאליגטוריים, קטנים בהרבה: לשם השוואה, אורכו של התנין הגדול ביותר החי היום, תנין הים, הוא 7 מטר לכל היותר, ומשקלו לכל היותר כ-1–2 טונות.
מאובנים של דיינוסוכוס נמצאו בארצות הברית משני הצדדים של מה שהיה הים הפנימי המערבי שחצה את אמריקה הצפונית באותה תקופה. הדיינוסוכוס הגיע לשיא גודלו בבית הגידול המערבי, אך היה נפוץ יותר במזרח ארצות הברית. שתי האוכלוסיות מייצגות מינים שונים.
2
_crop.jpg)
חסרי זנב הם דו-חיים הנכללים בסדרה Anura (מילולית: חסרי-זנב; מיוונית: an=בלי, oura=זנב). סדרת חסרי הזנב כוללת שתי קבוצות מובחנות: צפרדעים וקרפדות; אף על פי כן, חלוקה זו בין הצפרדעים לקרפדות אינה טקסונומית והן נבדלות זו מזו במאפיינים חיצוניים ובדפוסי התנהגות. מבין המשפחות הרבות שבסדרת חסרי הזנב, ישנן שתיים הנקראות צפרדעים וקרפדיים, אך גם מיני חסרי זנב שאינם במשפחת הקרפדיים מכונים "קרפדות", וכך גם לגבי הצפרדעיים. בקרב הציבור הרחב מכונות לרוב כל חברות סדרת חסרי הזנב "צפרדעים".
3
טריצֶרָטוֹפּס הוא סוג של דינוזאור ממשפחת הצרטופסיים, שחי באמריקה הצפונית בשלהי תור הקרטיקון, החל מ-68 מיליון שנה לפני זמננו ועד הכחדת הקרטיקון-פלאוגן שלפני כ-66 מיליון שנה, שבה נכחדו גם שאר הדינוזאורים.
הטריצרטופס נמנה עם הגדולים שבצרטופסים (אורכו 7.9–9 מטרים, גובהו 3 מטרים ומשקלו 6–12 טונות) והוא היה אחד הדינוזאורים הנפוצים ביותר בזמנו. כמו יתר הדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף, הטריצרטופס היה אוכל צמחים, וניזון בעיקר מצמחייה נמוכה שאותה תלש באמצעות המקור שלו. המאפיין העיקרי של הטריצרטופס הוא הגולגולת הגדולה שלו, שלה עטרה (מעין מניפה גרמית) ושלוש קרניים (קרן אחת מעל האף ושתי קרניים מעל אזור הגבות), ששימשו למגוון צרכים: הגנה מפני טורפים כמו הטירנוזאורוס רקס, צרכים חברתיים בעדר (כולל, ככל הנראה, התגוששות עם זכרים אחרים), עיגון לשרירי הלסת העצומים שלו ואמצעי לוויסות טמפרטורת גופו.
הטריצרטופס הוא אחד הדינוזאורים הידועים והמוכרים ביותר, והקרבות שאולי התרחשו בינו לבין הטירנוזאור רקס שבו את דמיונם של מדענים, אמנים וחובבי דינוזאורים ברחבי העולם – ושוחזרו במידה זו או אחרת של מהימנות מדעית בסרטי קולנוע ותוכניות מדע פופולרי.
את הטריצרטופס גילה ב-1889 הפלאונטולוג האמריקאי עותניאל צ'ארלס מארש.
4
צפע מצוי (שם לא תקני: צפע ארצישראלי; שם מדעי: Vipera palaestinae) הוא מין של נחש ארסי ממשפחת הצפעיים, החי במרכז ובצפון ישראל, בסוריה, בירדן ובלבנון. הצפע המצוי הוא נחש לילי בעיקרו, אולם לעיתים הוא פעיל בשעות היום. מבין 9 הנחשים הארסיים בישראל הוא הבולט והנפוץ ביותר, ולכן האחראי לרוב מקרי ההכשה, אף על פי שאינו הארסי ביותר.
הצפע המצוי הוא בעל חיים מוגן והחזקתו בשבי אסורה, למעט מקרים בודדים שבהם נעשה שימוש בנחשים בהיתר ממשלתי מיוחד לצורכי חינוך והסברה, מחקר מדעי או לצורך הפקת נסיוב נגד ארס לבתי חולים במחלבת הנחשים של ישראל.
5
קַרְפֶּדֶת קָנִים היא מין של קרפדה יבשתית גדולת ממדים המצויה באופן טבעי באמריקה הדרומית ובמרכזה. היא הובאה על ידי האדם לדרום-מזרח אסיה ולאוסטרליה, ושם הפכה למין פולש. קרפדת הקנים משתייכת לסוג קרפדה שבמשפחת הקרפדיים, סוג שכולל מיני קרפדות רבים החיים בסביבות מחיה שונות ברחבי העולם. המין מאופיין, בין היתר, בכישורי הרבייה המיוחדים שלו: נקבת המין יכולה להטיל עשרות אלפי ביצים בתטולה אחת, אך רק אחוז זעיר מהן שורד את שלבי החיים הראשונים. אחד הגורמים ליכולת רבייה זו הוא תזונתה הייחודית של קרפדת הקנים, המתבססת על יצורים חיים ופגרים כאחד - הרגל תזונה ייחודי בקרב חסרי הזנב.
אורכם הממוצע של פרטים בוגרים של המין הוא 10–15 סנטימטרים, אך תועדו גם פרטים גדולים הרבה יותר. לקרפדת הקנים בלוטות ארס גדולות על עורה, והראשנים והפרטים הבוגרים רעילים מאוד עבור מרבית בעלי החיים שינסו לאכול אותם. בגלל רעבתנותה ונטייתה לחסל מזיקים, הובאה קרפדת הקנים על ידי האדם לאזורים רבים באיים הקאריביים, בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה, כאמצעי בקרת מזיקים חקלאי. הקרפדה הסתגלה היטב לאזור אוסטרליה, והיא קיבלה את שמה המקובל, קרפדת קנים, בשל מלחמתה במזיקים במטעים של קני סוכר. עם הזמן הפכה הקרפדה למין פולש באתרים רבים, ובחלק גדול מהאזורים אליהם הובאה על ידי האדם היא נחשבת למזיקה בפני עצמה, בייחוד בשל עורה הארסי הפוגע בטורפים המצויים באופן טבעי באזורים אלו. לאופייה יש השפעה שלילית גדולה על החקלאות המקומית, מפני שחיות מחמד ובעלי חיים אחרים מנסים לאכול את הקרפדה ונפגעים ממנה.
6
התנינאים הם סדרה של בעלי חיים בקבוצת הזאורופסידה הכוללת כ-23 מינים הנפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה. הסדרה כוללת שלוש משפחות: תניניים, אליגטוריים וגאביאליים. מבין אלו החיים, היצורים הקרובים ביותר לתנינאים הם העופות. היסטוריית המאובנים של התנינאים עשירה מאוד, ותחילתה לפני 200 מיליוני שנים לערך. מבנה גופם מותאם היטב לסביבה, ולכן השתנה רק במידה מועטה בחלוף מיליוני השנים. כך, עורם מכוסה מגנים קרניים קשיחים; זנבם חזק; רגליהם מותאמות לזחילה, להליכה ולריצה גם יחד; גופם שטוח יחסית; מערכות הגוף מותאמות לאורח חייהם המימי למחצה; וחושיהם חדים. שיטות הציד שלהם מגוונות, כשהידועה שבהן היא מארב סבלני לטרפם.
7
תנין הים הוא מין של תנין מסדרת התנינאים. תנין הים הוא אחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים כיום: אורכו המרבי מגיע ל-6–7 מטרים ומשקלו לכ-2 טונות, אורכו הממוצע 4.3–5.5 מטר ומשקלו הממוצע למעלה מ-600 ק"ג. הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר כיום לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא בעיקר נפוץ בשפכי נהרות, בדלתאות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. תפוצתו היא הרחבה ביותר מבין מיני התנינאים: הוא מצוי בדרום-מזרח אסיה, בצפון אוסטרליה, בחופיה המזרחיים של הודו ובאזורי המים שמסביב, ובעבר אף הגיע לחופיה המזרחיים של אפריקה. בעבר היה נתון בסכנת הכחדה עקב ציד רב אך כיום, עקב חוקי שימור טבע, מצבו טוב והוא אינו נתון בסיכון.
8
תנין היאור הוא מין בסוג תנין שבסדרת התנינאים החי באפריקה. זהו מין התנינאי השני בגודלו; רק תנין הים (שחי במזרח אסיה ואוסטרליה) גדול ממנו. אורכו הממוצע נע בין 4.1 ל-5 מטר ומשקלו הממוצע הוא כ-450 ק"ג, אך פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של יותר מ-6 מטר ולמשקל של יותר מטונה. תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו. אף שהוא אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות. תנין היאור הוא טורף מימי-למחצה שאורב לטרפו כשהוא שקוע במים. הוא עולה ליבשה כדי להתחמם בשמש וכדי להטיל ביצים. הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים, ובהם בני אדם.
תנין היאור הוא טורף-על בתחום מחייתו, ונחשב לתנינאי אגרסיבי במיוחד, שתוקף כמעט כל יצור חי, לרבות האדם. תנין היאור מעדיף לתקוף את טרפו מהמארב. הוא שוחה במים, רוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף, שוחה בשקט אל עבר טרפו – ואז מזנק בפתאומיות וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. נשיכתו של תנין היאור היא מן החזקות בעולם הטבע כיום (שנייה אולי רק לתנין הים). שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות" ובולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור; מערכת העיכול החזקה והיעילה שלו מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה.
בגלל שכיחותם היחסית במקווי המים של אפריקה, תניני היאור הם בעלי חיים מאוד חברתיים. הם חולקים אתרי שיזוף וכן מזון שהם צדים. מקומם של הפרטים בהיררכיה נקבע על פי גודלם, לפיכך הזכרים הגדולים ביותר זוכים לתנאים הטובים ביותר. נקבות תנין היאור חופרות גומות ליד מקווי מים ושם הן מטילות את הביצים. בכל הטלה מטילה הנקבה כמה עשרות ביצים, ואלו בוקעות כעבור 80–90 ימים. הנקבות שומרות על הקן, וכאשר התנינים הקטנים בוקעים הן דואגות להם ומשגיחות עליהם מפני טורפים אחרים. למרות זאת, רק מעטים מהאבקועים שורדים עד לבגרות.
לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. זהו כנראה מין התנין הידוע ביותר בתרבויות האנושיות שמוצאן באגן הים התיכון, לרבות ביהדות. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא שנוא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה, שבה נחנטו תנינים ששימשו כאלים. באפריקה תוקפים תניני היאור מדי שנה מאות בני אדם, וחלק גדול מהתקיפות מסתיים במוות. בעקבות הביקוש לעור התנין ניצודו תניני יאור רבים, דבר שהביא לאיום על המין. חוקים להגנת הסביבה, תוכניות שימור, תיירות אקולוגית והקמת חוות תנינאים שבהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור ומיני תנינאים אחרים בעולם. בארץ ישראל היו תנינים בטבע עד תחילת המאה ה-20, וכיום הם קיימים בישראל רק בשבי.