פורטל:מדינות העולם/מדינה נבחרת/גלריה
גלריית מדינות של פורטל מדינות העולם
לעריכת מדינה מהרשימה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה". פורטל:מדינות העולם/מדינה נבחרת/גלריה/שורה הוד המלך 1
2
מצרים 
| רפובליקת מצרים הערבית (ערבית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻּמְהוּרִיָּתּ מָצְר (א)לְעָרְבִּיָּה) היא המאוכלסת ביותר מבין המדינות הגובלות בישראל בפרט, ומבין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים.
מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל מאז חתימת הסכם השלום בשנת 1979. |
.svg)
|
הפירמידות במצרים, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר. כיום ישנה הסכמה בקרב הארכאולוגים לגבי היות הפירמידות מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות המבוססות על פולחן השמש והכוכבים. מרבית הפירמידות הנמצאות במצרים נבנו בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הממלכה התיכונה.
הרכבות במצרים היו הרכבות הראשונות ביבשת אפריקה. כבר בשנת 1851 החלה סלילת מסילות רכבת במצרים, והתפתחות הרכבת במדינה זו מלווה כמה מן האירועים הבולטים של התקופה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קהיר הייתה אחת משלוש הערים המרכזיות באימפריה הבריטית, לצד לונדון וניו דלהי. מצרים הייתה לנקודת כינוס מרכזית לכוחות הצבא הבריטי בשתי מערכות גדולות, האחת בדרדנלים והשנייה במערכה לכיבוש ארץ ישראל, והרכבת המצרית גויסה, רובה ככולה, למאמץ המלחמתי. כאשר החלו הכוחות הבריטים להתקדם מזרחה בחצי האי סיני, בשלהי 1916, נסללה מסילת רכבת לאורך החוף הצפוני של חצי האי. המסילה יצאה מן העיר קנטרה, על גדת תעלת סואץ, והגיעה עד לעיר רפיח שבינה ובין עזה עבר קו החזית בין הצבא העות'מאני לצבא הבריטי. לאחר שכבשו הכוחות הבריטים את עזה, הוארכה המסילה אל העיר, ולאחר שנכנסו לארץ ישראל הגיעה המסילה עד לעיר לוד. |
|
האימפריות הגדולות של העת העתיקה - פרס ובבל כבשו את מצרים והפכו אותה לחלק מנחלתם. למרות הכיבושים, המצרים שמרו על תרבות ייחודית. כאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפנה"ס, מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, תלמי הראשון, ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה ה-1 לפנה"ס. בשנת 30 לפנה"ס נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר נחלקה האימפריה הרומית לשניים, עברה מצרים לאימפריה הביזנטית. בין השנים 639–641 נכבשה מצרים על ידי הערבים. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. אסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם הגירתם של שבטים ערביים מחצי האי ערב והגעתם של עוד כוחות צבא; הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים זה מקרוב התחתנו עם תושבי מצרים ובכך סייעו להפיכת האסלאם לדת הנפוצה במצרים. החל מן המאה ה-12 ועד למאה ה-16 נשלטה מצרים על ידי שושלות ממלוכיות שונות. רשמית הפכה מצרים לואליאת עות'מאני בשנת 1512 עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי הסולטאן סלים הראשון, אך למעשה המשיכו ביים ממלוכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האימפריה העות'מאנית - הוואלי. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד 1798, אז נכבשה מצרים על ידי נפוליאון. על אף שב־1801 עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים, השתנה מאזן הכוחות הפנימי במצרים באופן דרמטי. את המצב ניצל מוחמד עלי, קצין עות'מאני צעיר ממוצא אלבני שתפס את השלטון במצרים בשנת 1805. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952. רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית עד 1914, אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על אוטונומיה רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למין מחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו, מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה האימפריאליסטית צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869. בשנת 1922, הכריזה מצרים עצמאות חלקית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטונו של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה מהפכת הקצינים החופשיים שבה קציני הצבא המצרי העלו לשלטון את הגנרל מוחמד נגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר שכיהן כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970. בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961, אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971. את נאצר ירש אנואר סאדאת, ששלט עד הירצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארכ. |
|
3
דרום אפריקה 
| רפובליקת דרום אפריקה היא מדינה בקצה הדרומי של אפריקה. היא גובלת בצפון עם נמיביה, עם בוטסואנה ועם זימבבואה, בצפון מזרח עם מוזמביק ועם סווזילנד. לסוטו נכללת לגמרי בתוך גבולות דרום אפריקה. למדינה קו חוף ארוך ממזרח, דרום ומערב, לחופי האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי. אזורי האקלים מגוונים, ונעים בין המדבר, המכסה את רוב פנים הארץ, לאקלים סובטרופי, ים תיכוני והררי. גם הטופוגרפיה מגוונת.
במדינה הונהג בין 1948 ל-1990 משטר האפרטהייד, שכפה הפרדה בין המיעוט הלבן לרוב השחור, וריכז את כל הכוח והעושר בידי הלבנים. ב-1990 בוטל האפרטהייד והמדינה הפכה לדמוקרטיה שבה מתקיים שוויון בין בני כל הגזעים. דרום אפריקה היא אחת הגדולות במדינות אפריקה, והעשירה בהן. על אף התהפוכות השלטוניות שידעה המדינה מעצמאותה עד היום, זוהי אחת המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא התרחשה בהן הפיכה צבאית. |
.svg)
|
אָפַּרְטְהַיְד (מאפריקאנס: Apartheid - הפרדה) היא המדיניות והמשטר הגזעניים שהונהגו על ידי ממשל המיעוט הלבן בדרום אפריקה משנת 1948 ועד שנת 1990. מדיניות זו הושתתה על עקרונות של הפרדה גזעית בין לבנים, שחורים וצבעונים (בני תערובת), ומתן זכויות יתר לבני המיעוט הלבן. מדיניות האפרטהייד זכתה לגינויים הולכים וגוברים מצד הקהילה הבינלאומית החל משנות ה-60, תהליך שהביא בהדרגה לנידויה של דרום אפריקה ממשפחת העמים ולהטלת סנקציות נגדה. אלה, בשילוב תסיסה פנימית חריפה מצד ארגוני התנגדות לאפרטהייד, הביאו בסופו של דבר לקריסת משטר האפרטהייד לאחר ארבעה עשורים, בתהליך שבוצע בדרכי שלום ותוך העברה מסודרת של השלטון לידי הרוב השחור בבחירות דמוקרטיות.
ערש המין האנושי הוא שם קיבוצי לקבוצת אתרים פרהיסטוריים ומוקדמים יותר שהוכרזו כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו בשנת 1999, בשל הממצאים הנדירים של מאובני קופי אדם שנמצאו בהם. האתר הכולל 12 מערות ובהן מערות בסטרקפונטיין, סווארטקראנס, וקרומדראי, נמצא כ-50 ק"מ מצפון-מערב ליוהנסבורג ומשתרע על שטח של 474 קמ"ר. מערך מערות אבן גיר באזור מתוארכות כבנות מיליוני שנים, ומספקות מידע על תמונת הנוף ועולם החי בדרום אפריקה לפני כ-3.5 מיליוני שנים. עוד נמצאו במקום כלי האבן העתיקים ביותר הידועים, ואלה מתוארכים ללפני 2 עד 1.5 מיליון שנים. |
|
ממצאים ראשונים על תולדותיה של דרום אפריקה מגיעים עוד מן הפרהיסטוריה, ומעידים על קיום אנושי במקום לפני מיליוני שנים. על פי ממצאים אלה, התושבים הראשונים של האזור הידוע כיום כדרום אפריקה היו הומינואידים דמויי-קופים, שנדדו לדרום יבשת אפריקה לפני כשלושה מיליון שנה. ההיסטוריה הכתובה של האזור מתחילה עם הגעתם של מגלי העולם האירופיים הראשונים. למרות שהפורטוגזים היו האירופאים הראשונים לגלות את דרום אפריקה, הם לא התיישבו בה, ותחת זאת הקימו ההולנדים תחנת אספקה בכף התקווה הטובה. תחנה זו התפתחה במהירות למושבת הכף. בריטניה כבשה את מושבת הכף מההולנדים בסוף המאה ה-18, והיא הפכה למושבה בריטית. הולנדים רבים נדדו לאזור ה"הייפלד" (Highveld) על מנת לייסד שם את מושבותיהם, והקימו רפובליקות עצמאיות. ההולנדים (שאז כבר נודעו כבורים) והבריטים נלחמו אלה באלה פעמיים במלחמות הבורים, שהסתיימו בהפסד של הבורים והרפובליקות העצמאיות שלהם. מושבת הכף ושתי רפובליקות הבורים התאחדו ב-1910 כ"איחוד דרום אפריקה". שחורים לא הורשו להשתתף בבחירות ברפובליקות הבורים, והזכויות של אנשים שחורים או אסייתים המשיכו להדרדר באיחוד. המפלגה הלאומית עלתה לשלטון ב-1948, על מצע של אפליה גזעית שנודעה כאפרטהייד. האפרטהייד השתרש עמוקות בחברה הדרום אפריקנית, למרות התנגדות נמשכת. דרום אפריקה נעשתה לרפובליקה ב-1961. הקונגרס הלאומי האפריקני היה הארגון השחור הפעיל ביותר נגד האפרטהייד, ולאחר שני עשורים של דיכוי ובעיות כלכליות, בוטל האפרטהייד בידי הנשיא פ. וו. קלרק ב-1992. הבחירות הרב-גזעיות הראשונות בדרום אפריקה נערכו ב-1994, ובעקבותיהם נבחר נלסון מנדלה לנשיא. דרום אפריקה היא כיום דמוקרטיה רב-גזעית. |
|
פורטל:מדינות העולם/מדינה נבחרת/גלריה/הוד המלך שורה
הוד המלך 5
6
אוסטרליה 
| אוסטרליה היא שמה של ישות גאוגרפית, וכן של המדינה השולטת בישות זו.
כישות גאוגרפית, אוסטרליה היא היבשת הקטנה ביותר בעולם, או לחלופין האי הגדול ביותר בעולם. שטחה הוא 7.7 מיליון קמ"ר בקירוב, והיא גובלת באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי, מדרום-מזרח ליבשת אסיה. אוסטרליה היא היבשת היחידה הנשלטת כולה על ידי ישות מדינית אחת, זאת אף שלעיתים מחשיבים אותה כחלק מאזור גאוגרפי ותרבותי בשם אוקיאניה, הכולל מדינות וטריטוריות נוספות באוקיינוס השקט. המדינה אוסטרליה היא פדרציה המאגדת בתוכה שש מדינות ושתי טריטוריות: המדינות – ניו סאות' ויילס, ויקטוריה, קווינסלנד, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה המערבית, טסמניה והטריטוריות – הטריטוריה הצפונית וטריטוריית הבירה. אוסטרליה היא מונרכיה חוקתית; ראש המדינה נכון לשנת 2007 היא מלכת הממלכה המאוחדת, אליזבת השנייה, ולכן היא נחשבת אחת מממלכות חבר העמים הבריטי. רוב אוכלוסיית אוסטרליה כיום היא לבנה ממוצא בריטי, אך תושביה המקוריים הם כהי עור, ומכונים אבוריג'ינים. |
.svg)
|
הפאונה האוסטרלית מורכבת ממגוון רחב של בעלי חיים יחידים במינם; כ-83% מהיונקים, 89% מהזוחלים, 90% מהדגים ומהחרקים ו-93% מהדו-חיים שחיים ביבשת הם אנדמיים לאוסטרליה. הרמה הגבוהה של אנדמיות באוסטרליה מיוחסת לבידודה הגאוגרפי הממושך של היבשת, ליציבות טקטונית ולהשפעות צורת השתנות האקלים המיוחדת על האדמה והפלורה לאורך הזמן הגאולוגי. מאפיין ייחודי של חברת בעלי החיים של אוסטרליה הוא החוסר היחסי ביונקי שליה טבעיים. כתוצאה מכך חיות כיס, קבוצה של בעלי חיים שמגדלים את גוריהם בכיס, שכוללת בין היתר קנגורים, פוסומים וטורפי כיס, מחזיקות בנישות אקולוגיות רבות שבמקומות אחרים בעולם מוחזקות על ידי יונקי שליה. באוסטרליה חיים שניים מתוך חמישה מינים קיימים של יונקי הביב ומיני בעלי חיים ארסיים רבים, ביניהם: ברווזנים, עכבישים, עקרבים, תמנונים, מדוזות, רכיכות, אבנונים וטריגונים. באופן ייחודי, באוסטרליה חיים יותר מיני נחשים ארסיים מאשר לא ארסיים.
אבוריג'ינים הם התושבים המקוריים של אוסטרליה. לפי המחקר ההיסטורי, האבוריג'ינים חצו את הים מדרום-מזרח אסיה לאוסטרליה לפני כ־40,000 שנה, שם הם חיו במנותק משאר האנושות, ופיתחו תרבות ייחודית, המבוססת על העברה בעל פה ובציור של מיתולוגיה המכונה "זמן החלום". האבוריג'ינים היו חסרי זכויות עד למשאל עם בשנת 1967, שהכיר בהם כאזרחים שווי זכויות והם קיבלו זכות הצבעה. |
|
מניחים שאוסטרליה הייתה מיושבת לפחות 50,000 שנה, כאשר אבות האבוריג'ינים היגרו מדרום-מזרח אסיה. האירופים גילו את היבשת בראשית מאה ה-17, אז ביקרו במקום מספר משלחות מחקר הולנדיות. בשנת 1770 הגיע לאוסטרליה מגלה הארצות הבריטי ג'יימס קוק. קוק תבע חזקה על שני שלישים מהיבשת, למרות הוראות מפורשות של המלך ג'ורג' השלישי, לנהל משא ומתן עם התושבים המקומיים לפני כל פעולה חד צדדית. דיווחו של קוק, שאוסטרליה לא מיושבת גרם ליסוד מושבת עונשין במקום, לאחר איבוד המושבות באמריקה. משט האסירים הראשון יצא מנמל פורטסמות' באנגליה והגיע ליבשת אוסטרליה ב-26 בינואר 1788. באותו יום ייסד הקפטן והמושל ארתור פיליפ את המושבה של ניו סאות' וולס. המושבה "ארץ ואן דימן" (כיום טסמניה) נוסדה בשנת 1803. יתרת השטח, מה שמוכר היום כמדינת אוסטרליה המערבית סופח בשנת 1829. בעקבות התפשטות היישוב הבריטי הוקמו מושבות חדשות בשטח היבשת: אוסטרליה הדרומית בשנת 1836, ויקטוריה ב-1851 וקווינסלנד ב-1859. מדינת הטריטוריה הצפונית נוסדה בשנת 1863 כחלק מהמושבה של אוסטרליה הדרומית. בין השנים 1855–1890 הפכו שש המושבות בהדרגה לאוטונומיות, והשלטון המקומי דאג לרוב ענייניהן הפנימיים. הממשל הבריטי שמר לעצמו כמה זכויות, בעיקר במדיניות החוץ, הביטחון והספנות הבינלאומית. למרות הכלכלה האגררית נשארה אוסטרליה מדינה אורבנית. הקהילות העיקריות נוצרו סביב סידני ומלבורן. ב-1 בינואר 1901, בתום תהליך שנמשך עשור שנים, התאחדו המושבות למדינה פדרלית אחת כדומיניון של האימפריה הבריטית. על אף שאוסטרליה זכתה בעצמאות שמר הממשל הבריטי לעצמו כמה תפקידים עד אשר חוק וסטמינסטר ביטל מצב זה. אוסטרליה השתתפה בשתי מלחמות העולם תחת הכתר הבריטי. הכוח הצבאי ההתנדבותי של אוסטרליה אוחד יחד עם הכוח הצבאי של ניו זילנד ונקרא אנזא"ק. מאורעות מלחמת העולם השנייה, הביאו את ממשלות אוסטרליה לקדם מדיניות של יישוב היבשת, אך תחת מדיניות 'אוסטרליה הלבנה', הועדפו מהגרים אירופאים, בעיקר מבריטניה ואירלנד, ארצות האם של מרבית האוסטרלים, אך גם מיוון ואיטליה. |
|
7
קנדה 
| קנדה (באנגלית ובצרפתית: Canada) היא המדינה השנייה בעולם בגודל שטחה, ויחסית לשטחה העצום, אוכלוסייתה קטנה ומונה כ-34 מיליון תושבים. קנדה היא פדרציה המורכבת מעשר פרובינציות ושלוש טריטוריות, והיא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. קנדה היא המדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה.
עיר הבירה של קנדה היא אוטווה, בה נמצא הפרלמנט ומקום מושבה של הממשלה הפדרלית וכן של המושל הכללי, המייצג את מלכת קנדה, אליזבת השנייה. קנדה היא מושבה בריטית לשעבר והיא המדינה הגדולה ביותר בחבר העמים הבריטי. קנדה היא מדינה מודרנית ומפותחת טכנולוגית. כלכלתה בנויה על שפע של חומרי גלם טבעיים. למרות זאת, כלכלתה אינה מוגבלת ליצוא חומרי גלם בלבד והיא מייצרת מוצרים רבים. במדדי השוואה בינלאומיים של איכות חיים מדורגת קנדה בין הראשונות בעולם. |
.svg)
|
המלוכה הקנדית היא שיטת הממשל הקיימת כיום בקנדה. על פי שיטה זו, עומד בראש המדינה הקנדית מונרך. בעת שהייתה קנדה חלק מהאימפריה הבריטית ראו תושבי קנדה את המלוכה כמוסד בריטי ולא כמוסד קנדי, אולם לאחר שקנדה הפכה לדומיניון ומדינה עצמאית, השתנתה דמותו של בית המלוכה בעיני אזרחי המדינה, וכיום רבים מכירים בו כמוסד קנדי עצמאי (כפי שהוא בהתאם למשפט החוקתי הקנדי). מאז ה-6 בפברואר 1952 מולכת בקנדה המלכה אליזבת השנייה המכונה בהתאם "מלכת קנדה". למלכה סמכויות חוקתיות רבות. כך, למשל, כל חוק הנחקק על ידי הפרלמנט הקנדי תקף רק לאחר אישור המלכה. מאחר שהיא אינה מתגוררת בקנדה, סמכויות המלכה מבוצעות על ידי המושל הכללי של קנדה. כיום מכהנת בתפקיד המושלת הכללית מיקאל ז'אן. יצוין כי אליזבת השנייה מכהנת כמלכת כל ממלכות חבר העמים הבריטי, ובפרט היא מלכת הממלכה המאוחדת.
קנדה היא מדינת הגירה שאוכלוסייתה מורכבת ממהגרים וצאצאיהם מכל רחבי העולם. מדיניות ההגירה הקנדית השתנתה ברבות השנים ומבוססת כיום על קריטריונים אובייקטיביים של השכלה, גיל וניסיון מקצועי. מהגרים רבים מגיעים לקנדה בגלל איכות החיים במדינה ואופייה הרב-תרבותי. מרבית המהגרים מתרכזים בערים הגדולות: טורונטו, מונטריאול וונקובר. |
|
קנדה הייתה מיושבת על ידי אינדיאנים במשך כ-10,000 שנה. בשנת 1000 בערך, הגיעו האירופאים הראשונים - הויקינגים, בהנהגת לייף איריקסון, אשר התיישבו ביבשת וקראו לאזור וינלנד. הם הקימו מספר יישובים על חופה המזרחי, אך היישובים לא החזיקו מעמד בשל עוינות האינדיאנים והם נאלצו לעזוב. יישובים אירופאיים חדשים הוקמו במאה ה-17 על ידי הצרפתים. ב-1763, בתום מלחמת שבע השנים, שבזירת צפון אמריקה נקראה מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, החליטו הצרפתים לשמור על האיים הקריביים ולוותר על בעלותם במושבתם בצפון אמריקה לטובת בריטניה. אחרי מלחמת העצמאות האמריקאית עברו לקנדה מתיישבים רבים שהיו נאמנים לבריטניה. ב-1 ביולי 1867 הוקמה קנדה לאחר שבריטניה העניקה זכות ממשל עצמי למושבותיה בצפון-אמריקה. הוקמה פדרציה של שלוש מושבות: פרובינציה של קנדה, ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. המושבה הישנה של קנדה התחלקה לשתיים: קוויבק ואונטריו. המונח "הפדרציה הקנדית" מתייחס לאיחוד הזה. במהרה הצטרפו לאיחוד מושבות בריטיות נוספות. עד שנת 1880 כללה קנדה את כל שטחה כיום, פרט לניופאונדלנד ולברדור, שהצטרפו ב-1949. קנדה המשיכה להיות חלק מחבר-העמים הבריטי. בשנת 1982 בתקופת כהונתו של ראש-הממשלה פייר אליוט טרודו אושרה החוקה הקנדית ונכנסה לתוקף. ההסכמה בין ראשי הפרובינציות על החוקה התקבלה בהליך שנמשך לילה אחד בלבד. המחטף ידוע בשם "Nuit des longs couteaux" (ליל הסכינים הארוכות), 1982, היות שמנהיגי הפרובינציה של קוויבק שהיו אז חברי מפלגת קוייבק הלאומית סירבו להסתיגויות שהועלו ברגע האחרון, שלטענתם המעיטו בתביעותיה. החוקה כללה את כתב הזכויות והחירויות הקנדי שמעגן מבחינה משפטית את ההגנה על זכויות האדם במדינה. |
|
8
סן מרינו 
| הרפובליקה המרוממת של סן מרינו שוכנת בהרי האפנינים והיא אחת מהמדינות הקטנות בעולם (מיד אחרי קריית הוותיקן, מונקו והאיים נאורו וטובלו). היא אחת מבין 44 מדינות בעולם להן אין גישה לים. היא נמצאת בדרום אירופה ומוקפת מכל צדדיה באיטליה. היא אחת מבין שש "מיקרו מדינות" באירופה ובעלת האוכלוסייה הקטנה ביותר מבין חברות מועצת אירופה.
סן מרינו נוסדה לפי המסורת בידי מרינוס הקדוש, סתת אבן נוצרי אשר התיישב במקום בשנת 301, והעניק למדינה ולבירתה את שמן. תאריך זה הוא תאריך הייסוד המסורתי של המדינה, ועל כן היא טוענת לתואר הרפובליקה (הקיימת) העתיקה בעולם. חוקת המדינה היא החוקה העתיקה ביותר בעולם שעדיין יש לה תוקף, עוד משנת 1600. סן מרינו היא הישות המדינית היחידה שנותר בה המשפט הרומי (האזרחי), לאחר שכל מדינות אירופה נטשו את המשפט הרומאי הקלאסי וחוקקו מערכות חוקים (קודקסים) מתקדמות יותר. הקסטלי סן מרינו היא מרכזה השלטוני והאדמיניסטרטיבי של הרפובליקה, אך עיקר הפעילות הכלכלית מרוכזת בבורגו מג'ורה הסמוכה לה מצפון. |
|
סן מרינו היא בירת הרפובליקה של סן מרינו, ואחת מתשע הקסטלי (Castelli), או הערים, המרכיבים אותה. העיר שוכנת בגובה של כ-550 עד 755 מטר מעל פני הים, על מורדותיו המערביים של הר טיטאנו, שעליו ממוקמות שלוש המצודות החולשות על העיר. בחודש פברואר 2009 התגוררו בעיר 4,367 תושבים, והיא הייתה העיר השלישית בגודלה במדינה. כמחצית מהתושבים מתגוררים בעיר עצמה, והמחצית האחרת ביישובים האחרים שבשטח השיפוט שלה. בשנת 2008 הוכרז המרכז ההיסטורי של העיר, כמו גם הר טיטאנו, כאתר מורשת עולמית
הר טיטאנו הוא ההר הגבוה ברפובליקה של סן מרינו ושוכן במרכזה של המדינה. ההר הוא חלק מהרי האפנינים, והוא נישא לגובה 755.24 מטר בין העיר סן מרינו המטפסת על מדרונותיו המערביים לבין העיירה בורגו מג'ורה השוכנת צפונית לו. רכבל באורך של 338 מטר המגשר על תהום של 166 מטר ומהירותו שישה מטרים בשנייה, מקשר את הקצה הצפוני של הר טיטאנו, שבתחומה של העיר סן מרינו, אל בורגו מג'ורה. בשל ממדיו של ההר, הנראה לעין מכל מקום ברפובליקה של סן מרינו, נעשה לעיתים שימוש בשמו ככינוי לרפובליקה כולה (Repubblica del Titano). על שלוש פסגותיו של ההר שוכנות שלוש המצודות של סן מרינו (le tre rocche di San Marino). שלוש המצודות – גואָיטה (Guaita), צ'סטה (Cesta) ומונטאלה (Montale) – היו לסימלה של המדינה הקטנה, והן מופיעות על דגלה, סמלה ועל חלק ממטבעותיה. המצודות מופיעות גם על סמלה ודגלה של העיר סן מרינו. |
|
סן מרינו טוענת להיותה הרפובליקה העתיקה בעולם. על פי המסורת נוסדה סן מרינו בשנת 301, לאחר שהסתת הנוצרי מרינוס הדלמטי, נמלט מן האי ראב בים האדריאטי, כיום בשטח קרואטיה, כדי להציל עצמו מרדיפות הקיסר דיוקלטיאנוס. הוא התיישב בהר טיטאנו, שם המשיך בעיסוקו בסיתות אבן והפיץ את הנצרות. בעלת האדמה, פליקיסימה, גבירה מרימיני, התנצרה לאחר שמרינוס ריפא את בנה הנכה, והורישה את האדמה לקהילה הנוצרית הקטנה. מרינוס הועלה מאוחר יותר לדרגת קדוש והמדינה כמו גם עיר בירתה נקראות על שמו. החקיקה הקדומה ביותר במדינה היא משנת 1263, ובשנת 1291 הכיר הכס הקדוש בעצמאותה של סן מרינו. מאז שמרה המדינה עם קשרים הדוקים עם הוותיקן אולם סירבה לכל ניסיון להכפיפה למדינת האפיפיור. בשנת 1600 אומצה חוקה בסן מרינו. המדינה הוכרה בידי צרפת הנפוליאונית ב-1797 ובידי שאר ארצות אירופה בקונגרס וינה בשנת 1815. לאורך היסטוריה של מאות שנים נכבשה סן מרינו פעמים ספורות בלבד ואף זאת לתקופות קצרות בלבד, בשנים 1403, 1739 ובשנת 1944 בעת מלחמת העולם השנייה. המדינה הצטרפה כחברה מלאה במועצת אירופה בשנת 1988, ובשנת 1992 התקבלה כחברה באומות המאוחדות. אף על פי שהיא מדינה עצמאית לחלוטין, סן מרינו נסמכת כמעט לחלוטין על איטליה המקיפה אותה. |
|
9
|
לקצץ היסטוריה |
גרמניה 
| הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות. היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר.
בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה. כלכלת גרמניה היא הרביעית בגודלה בעולם והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא עמוד התווך המרכזי של האיחוד האירופי, בהיותה אחת ממייסדות הארגון כמו גם החברה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר. המדינה חברה גם באומות המאוחדות, בברית נאט"ו ובארגון המדינות המתועשות. |
.svg)
|
"המטבח הגרמני" הוא שם קיבוצי למספר מטבחים אזוריים הנפוצים באזורים שונים בגרמניה, שלהם כמה מאפיינים משותפים. לכל אזור בגרמניה המאכלים האופייניים לו, הנובעים מתנאים גאוגרפיים (כגון קרבה לים או להרים, או תנאי אקלים) והיסטוריים-חברתיים. האזורים השונים בגרמניה מושפעים מן המדינות הגובלות בהם. כך, מושפע המטבח בצפון גרמניה לא רק מן האקלים והקרבה לים, אלא גם מהמטבח ההולנדי ומהמטבח הסקנדינבי. בגרמניה המערבית (ובעיקר באזור חבל הריין), ניכרת השפעת המטבח הצרפתי. בדרומה של גרמניה, בעיקר בבוואריה ובשוואביה, קיימת השפעה הדדית עם המטבחים האוסטרי והשווייצרי. במזרח המדינה קיימת השפעה סלאבית, מן המטבחים הפולני והצ'כי, כמו גם השפעה של התנאים הכלכליים-היסטוריים בגרמניה המזרחית, שפיתחו מאכלי "צנע" אשר עדיין פופולריים בחלקים אלה של גרמניה.
כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בגרמניה, עם למעלה מ-6 מיליון שחקנים בלמעלה מ-26,000 מועדוני כדורגל רשומים. הבונדסליגה היא הליגה העליונה במבנה ליגות הכדורגל בגרמניה, והמנצחת שלה מוכתרת כאלופת גרמניה בכדורגל. מתחתיה נמצאות מספר ליגות נוספות. כמו כן, ישנם מספר גביעים לאומיים בגרמניה, המפורסם שבהם הוא הגביע הגרמני. ברמה הבינלאומית, גרמניה היא אחת מהאומות המצליחות ביותר בעולם הכדורגל. נבחרת הנשים זכתה פעמיים בגביע העולם לנשים (בשנים 2003 ו-2007). נבחרת הגברים זכתה שלוש פעמים בגביע העולם (ב-1954, 1974 ו-1990) ומחזיקה בשיא של שלוש זכיות באליפות אירופה (ב-1972, 1980 ו-1996). |
|
אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים, המדינה הידועה כיום כגרמניה אוחד כמדינת-לאום מודרנית רק בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ביוזמתה של המדינה הדומיננטית דאז, ממלכת פרוסיה. הרייך הראשון - אשר התפרסם לאורך רוב שנות קיומו בתור האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית - הוקם עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנים (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת. הרייך השני, או האימפריה הגרמנית, הוקם בוורסאי ב-18 בינואר 1871 על ידי אוטו פון ביסמרק, קנצלר "הברזל" הפרוסי, כתוצאה מאיחוד של מדינות גרמניה השונות, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מרוץ חימוש מול הממלכה המאוחדת. במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיקר נגד צרפת, הממלכה המאוחדת והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית המלחמה קיבלה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית. לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל-דמוקרטים על הקמתה של רפובליקת ויימאר. בחודשים שלאחר מכן לחמה המפלגה הקומוניסטית של גרמניה נגד תומכי הרפובליקה. ואולם ב-11 באוגוסט 1919, חוקת ויימאר נכנסה לתוקף. בתקופה זו נוסדה גם המפלגה הנאצית. קשיים כלכליים חמורים לאחר המלחמה, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה, הביאו לחוסר שקט ציבורי במהלך שנות העשרים, אם כי הרפובליקה נהנתה באותה תקופה מפריחה תרבותית ומדעית. הבוחרים הגרמנים החלו תומכים באופן הולך וגובר במפלגות בלתי דמוקרטיות, שמאליות וימניות. התנגדות למודרניזציה וריאקציה פוליטית קנו את לבבות הבוחרים. המצב הידרדר עוד יותר לאחר השפל הגדול אשר פקד את העולם בראשית שנות השלושים, ובשתי מערכות הבחירות של 1932 זכו המפלגות האגרסיביות והאנטי-דמוקרטיות ביותר ביותר ממחצית מהמושבים: 37% (ואחר כך 33%) מהקולות הוענקו למפלגה הנאצית, וכ-16% לקומוניסטים. סופה של רפובליקת ויימאר הגיע ב-30 בינואר 1933, כאשר נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה בתמיכת הימין המתון. בניין הרייכסטאג הוצת, במה שהוצג כהצדקה לביטול זכויות אזרחיות ופוליטיות, ועם פרסום "צו החירום להגנה על העם והמדינה" ב-23 במרץ קיבלה ממשלת היטלר סמכות חקיקה מלאה. הוקמה מדינה ריכוזית וטוטליטרית אשר לא התבססה עוד על שלטון החוק. המשטר החדש פירק את כל איגודי המסחר, הפך את גרמניה למדינה חד מפלגתית ודיכא כל התנגדות. מ-1933 ואילך, הוקמו 412 מחנות ריכוז עבור קבוצות ופרטים שנתפסו כאיומים. במקביל, החלה רדיפה פומבית של יהודים. בשנת 1934 נפטרה המפלגה הנאצית מהתנגדות שמאלית פנימית שגילם האס אה בליל הסכינים הארוכות. ב-1935, חוקי נירנברג הגזענים נכנסו לתוקף: אזרחותם הגרמנית של יהודים נשללה, נאסר עליהם להינשא לגרמנים, והם סולקו ככלל מהחברה הגרמנית. המדע והתרבות הגרמנית נפגעו קשות מכך. רבים ניצלו את ההזדמנות לברוח; אחרים נרצחו עוד בטרם קרס המשטר הנאצי. בשנת 1936 פלשו כוחות גרמנים לריינלנד המפורז, במה שהיה להפרה בוטה של חוזה ורסאי, אך גם זריקת עידוד לאומית. מ-1938 ואילך, גרמניה הנאצית החלה נוקטת במדיניות של התפשטות טריטוריאלית, שראשיתה בסיפוח אוסטריה, והמשכה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ב-1939 סופחה רוב צ'כוסלובקיה, וממשלת בובות פאשיסטית הוקמה בשטח הסלובקי הנותר. כדי להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, נחתם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב עם ברית המועצות. בספטמבר 1939 נפתח הבליצקריג הגרמני נגד פולין, במה שהיווה אות הפתיחה של מלחמת העולם השנייה. עד 1940 כבשה גרמניה למעשה את רובה של מערב אירופה, אם כי הלופטוופה כשל במשימתו הקרב על בריטניה להביס את הממלכה המאוחדת עקב טעויות אסטרטגיות במערכה האווירית. בשנות המלחמה גרמניה כבשה למעשה את כל יבשת אירופה ואת צפון אפריקה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר נכנס למלחמה בחזיתות מרובות שהקשו עליו להשיג את הניצחון, עובדה שהלכה והתבהרה עם התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד (1943) שסימלה את כישלון הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הערים הגרמניות הופצצו דרך קבע על ידי מטוסי בעלות הברית, וב-1945 נכבשה גרמניה כולה על ידן. היטלר שם קץ לחייו, המלחמה הסתיימה, וערי אירופה נחרבו ברובן. גרמניה הנאצית אחראית למותם של כ-75 מיליון בני אדם בזמן מלחמת העולם השנייה, ביניהם אזרחים רבים מאוד. לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמה וכיבושה על ידי בעלות הברית נחשפו ממדי הרג האזרחים - סלאבים מהמזרח, צוענים וכל היהודים שישבו בשטחי אירופה שנשלטו על ידה. כשישה מיליון יהודים נרצחו במסגרת רצח העם שביצעו הנאצים, הידוע בתור שואת יהדות אירופה. בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה ותחילה של המלחמה הקרה, פוצלה גרמניה לשתי מדינות, מערב גרמניה ומזרח גרמניה, למשך כ-40 שנים, פיצול שסימל את חלוקתה של אירופה לגוש המזרחי ולגוש המערבי. רק בשנת 1990, עם נפילת חומת ברלין בשנת 1989, גרמניה התאחדה מחדש. |
|
10
|
לקצץ היסטוריה |
הודו 
| הרפובליקה של הודו, מדינה בדרום אסיה החולשת על רוב תת-היבשת ההודית. הודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם בשטחה והשנייה בעולם בגודל אוכלוסייתה (לאחר סין), המונה יותר ממיליארד נפש הדוברים למעלה ממאה שפות שונות. במאה ה-19 הייתה הודו קולוניה של האימפריה הבריטית. היא זכתה בעצמאות בשנת 1947, לאחר מאבק מתמשך, אלים בחלקו.
להודו קו חוף באוקיינוס ההודי שאורכו למעלה מ-7,000 קילומטרים, והיא גובלת בפקיסטן במערב; בנפאל, ברפובליקה העממית של סין ובבהוטן בצפון-מזרח; ובבנגלדש ובמיאנמר במזרח. מלבד מדינות אלה, קרובה הודו למספר מדינות-אי באוקיינוס ההודי: סרי לנקה, המלדיביים ואינדונזיה. כלכלת הודו, מבחינת כוח הקנייה, היא הרביעית בגודלה בעולם, וצומחת בקצב מהיר. מתוקף היותה כר הצמיחה לתרבות עמק האינדוס ומוקד של דרכי מסחר חשובות ואימפריות גדולות, להודו תפקיד מפתח בהיסטוריה האנושית; ההינדואיזם, הסיקיזם, הבודהיזם והג'ייניזם מקורם כולם בהודו, בעוד גם האסלאם והנצרות זכו להשפעה נרחבת בתקופות מאוחרות יותר. |
.svg)
|
הרכבות בהודו הן אמצעי התחבורה המקובל ביותר לנסיעות למרחקים ארוכים בתת-היבשת ההודית. הרכבות בכל מדינות הודו מופעלות על ידי החברה הממשלתית "רכבות הודו". רשת מסילות רכבת חוצה את הודו לאורכה ולרוחבה, אורכה הכולל של הרשת הוא 63,122 ק"מ. זוהי אחת מרשתות מסילות הברזל הגדולות והעמוסות ביותר בעולם, המסיעה בשנה למעלה מחמישה מיליארד נוסעים ויותר מ-350 מיליון טונות מטען. רכבות מגיעות לעשרים וארבע מדינות ושלוש טריטוריות מתוך מדינות וטריטוריות הודו וכן קיים קישור רכבתי למדינות שכנות: נפאל, בנגלדש ופקיסטן. תנועת רכבות הנוסעים החלה בהודו בשנת 1853. בשנת 1947, השנה שבה הוכרזה עצמאותה של הודו, היו בה ארבעים ושתיים מערכות נפרדות של מסילות ברזל. בשנת 1951 הולאמו כל רשתות הרכבות בהודו ליחידה מנהלית אחת והפכו לאחת מרשתות הרכבת הגדולות בעולם. "רכבות הודו" היא המעסיק האזרחי הגדול בעולם, עם למעלה ממיליון וחצי מועסקים.
המטבח ההודי הוא שם קיבוצי למספר מטבחים אזוריים הנפוצים באזורים שונים בתת-היבשת ההודית, שלהם כמה מאפיינים משותפים. אוכל הודי מבוסס בעיקר על ירקות, תבלינים, קטניות, יוגורט ולעיתים בשר. לכל אזור המאכלים האופייניים לו, וכמו כן מזונם של בעלי האמצעים שונה מזה של דלי האמצעים, והמטבח ההינדי שונה מהמטבח המוסלמי. |
|
השרידים העתיקים ביותר של תרבות כתובה שנמצאו בהודו שייכים לתרבות עמק האינדוס (שנחקרה באתרים האראפה ומוהינג'ו דארו). כתב תרבות האינדוס לא פוענח עד היום אך ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על תרבות מפותחת ביותר שניהלה קשרי מסחר עם מסופוטמיה. עם השנים נעלמה תרבות זו ובתקופת השנים שבין תחילת האלף ה-2 לפנה"ס ועד למחציתה - עלתה והתרחבה התרבות הוודית. בני תרבות זו היו ככל הנראה נוודים שהגיעו לאזור נהר האינדוס (שרובו נמצא בפקיסטן של ימינו) ומשם התפשטו מזרחה אל המישור שבין האינדוס לגנגס (דרכי התפשטותם עדיין במחלוקת וישנם חוקרים - שנמצאים בדעת מיעוט - הטוענים לרציפות תרבותית לתרבות עמק האינדוס). שבטים אלו מכונים Arya וחוקרים רבים העלו סברות (המבוססות בעיקר על מחקר בלשני) שהם בני "הגזע הארי". דתם של בני תרבות זו הותוותה בריג ודה בשפת הסנסקריט והתפתחה לכדי קאנון דתי שהפך והתגלגל - ברצף היסטורי שהתפרש על פני אלפי השנים הבאות - לגרעין הרעיוני הסמלי של אוסף האמונות שמכונה כיום דת ההינדואיזם. דת האסלאם הגיעה להודו בתחילת המאה ה-11 עם תקיפות המוסלמים וכיבוש עמקי האינדוס והגנגס. רוב ההודים לא הסכימו לקבל על עצמם את דת האסלאם משום שרעיונותיה ומנהגיה היו שונים לגמרי ממנהגי דת ההינדו, ש"שלטה" בהודו באותה תקופה. עד למאה ה-16, פלישות המוסלמים להודו הפכו לשכיחות כפי שקרו במשך 100 שנה. כמה מן הפולשים נשארו וחלקם חזרו מערבה עם כל השלל שיכלו לשאת. אך ברבר (שפירושו נמר), שליט המונגולים, נשאר ב-1526. הוא ייסד את האימפריה המוגולית, אחת האימפריות המפוארות ביותר בעולם. חצר מלכותו הייתה מרוצפת בעושר. אנשים ונשים ענדו תכשיטים יקרים ובגדי משי עדינים. בשנת 1674 נוסדה בדרום הודו האימפריה המראטהית, והיא התקיימה עד 1818, עת נכנעה לכובש האנגלי. מאבקה הארוך של הודו לעצמאות החל רשמית ב-1885, כשנוסד הקונגרס הלאומי ההודי. הקבוצה מצאה מנהיג גדול בדמותו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי. גאנדי היה עורך דין שחונך בשיטה הבריטית, הוא השתמש בהפגנות לא אלימות שלהן קרא "סטיאגרה" כדי למחות נגד השלטון הבריטי בהודו. מאמיניו נהגו לשבת ברחובות ללא תנועה, אפילו אם המשטרה הכתה אותם. גאנדי אמר למאמיניו לא לקנות מוצרים בריטיים ולא לעבוד עבורם. הוא בילה שנים אחדות בכלא ושבת רעב לעיתים קרובות. הצבא הבריטי פתח באש נגד קבוצת הודים שהפגינו ב"סטיאגרה" בעיר אמריטסר ב-1919. כתוצאה מכך נהרגו 400 איש לא חמושים. אירוע זה נחשב לנקודת המפנה במאבק לעצמאות הודו. בניגוד לגאנדי, באגט סינג ראה צורך באלימות כדרך להיפטר מן הבריטים. סינג, שפירושו אריה, הטמין פצצה במרכז ישיבת המחוקקים. הוא נתפס על ידי הבריטים ונתלה על מעשיו. כיום רחובות רבים ברחבי הודו נקראים על שמו, ויש מוזיאון המוקדש לו במדינת פונג'ב. על אף שהדרישה לעצמאות לא תמיד נעשתה בדרכי שלום, היא ניצחה לבסוף, והמשנה למלך הלורד לואי מאונטבאטן הכריז כי השלטון הבריטי יסתיים ב-14 באוגוסט 1947, אולם הודו תחולק בין מדינה הינדית - הודו, למדינה מוסלמית - פקיסטן, בניגוד לחזונו של גאנדי לחיים משותפים של מוסלמים והינדים בהודו אחת. בשל אזהרות של אסטרולוגים מפני ביש מזל ביום העצמאות המיועד, הוכרזה עצמאות הודו רק למחרת, 15 באוגוסט 1947, וכך הכריז ראש הממשלה הראשון של הודו, ג'ווהרלל נהרו: "בשעת חצות, כשהעולם ינום את שנתו, תתעורר הודו לחיים ולחירות." בחודש שאחרי החלוקה, התבצעו חילופי אוכלוסין רוויי דמים בין שתי המדינות החדשות. היה זה טרנספר של 4 מיליון הינדים ומוסלמים שהעבירו את ביתם לצד "הנכון" של הגבול. במהומות שאירעו בעקבות אירוע זה נהרגו כחצי מיליון אנשים במהומות שפרצו בין הינדים למוסלמים. על ידי שביתות רעב הצליח גאנדי לגרום להפסקת המהומות בכלכותה ובדלהי, אך ב-1948 הוא נרצח על ידי קנאי הינדי, שחשב שהקו שהוא נוקט כלפי המוסלמים הינו רך מדי. מאז הכרזת העצמאות של שתי המדינות, נותר אזור חבל קשמיר במחלוקת קשה בין הודו לפקיסטן . ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות, החלה מלחמה בין המדינות שנסבה סביב עתיד החבל. גם ב-1965 וב-1971 אירעו מלחמות בין המדינות שמרכזן חבל קשמיר. אף על פי שפקיסטן הפסידה ברוב הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע, ועדיין נפוצים באזור פיגועי טרור וסכסוכי גבול מקומיים בין הצבאות. מצב זה גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן, שאף הוביל החל מסוף שנות ה-90 למירוץ חימוש גרעיני בין שתי המדינות, במקביל לניסיונות שנעשו על ידי האו"ם ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. |
|
11
|
לקצץ היסטוריה |
שווייץ 
| שווייץ, מדינה אלפינית מוקפת יבשה הממוקמת במרכז אירופה אשר מאופיינת ברמת חיים גבוהה וכלכלה חזקה. שווייץ גובלת בגרמניה בצפון, צרפת במערב, איטליה בדרום ובאוסטריה וליכטנשטיין במזרח. גבולותיה נקבעו בקונגרס וינה בשנת 1815. שווייץ מוכרת בנופיה המרהיבים ובהריה ואגמיה הרבים.
שווייץ היא קונפדרציה של קנטונים (מחוזות אוטונומיים) דוברי שפות שונות. לפיכך, יש לה ארבע שפות רשמיות: גרמנית, צרפתית, איטלקית ורומאנש (המשמשת שפה רשמית רק בשווייץ). כאשר לא ניתן או לא נוח להשתמש בכל שמות המדינה בשפות השונות, משמש כברירת מחדל שם המדינה בלטינית: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica). שם זה בראשי תיבות (CH) משמש לשימושים שונים, כמו סימול שם המדינה וקידומת האינטרנט. בולים ומטבעות נושאים את השם Helvetia. לשווייץ יש מסורת ארוכת שנים של נייטרליות פוליטית וצבאית יחד עם שיתוף פעולה בינלאומי חזק ולכן היא משמשת כביתם הטבעי של ארגונים בינלאומיים רבים. |
|
שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה, שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח - אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. שווייץ משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה. לשווייץ אין מוצא לים. הארץ דלה באוצרות טבע טבעיים וחייבת לייבא את אוצרות הטבע ממדינות אחרות. על מנת לאפשר מעבר חופשי של סחורות אל שווייץ ומשווייץ לארצות אחרות, היא חייבת לשמור על יחסים תקינים עם שכנותיה.
כלכלת שווייץ היא אחת הכלכלות היציבות בעולם. המדיניות המוניטרית ארוכת הטווח שלה והסודיות הבנקאית בה היא מתגאה הפכו אותה למדינה מועדפת למשקיעים, ויצרו כלכלה שנשענת במידה רבה על זרם קבוע של השקעות זרות. מערכת הבנקאות בשווייץ מאופיינת ביציבות, שמירה קפדנית על פרטיות והגנה על נכסי הלקוחות. משום גודלה הפיזי הקטן וכח העבודה בעל ההתמחות הגבוהה העומד לרשותה, תעשייה וסחר הם המפתח לכלכלת שווייץ. שווייץ השיגה את אחת מההכנסות הגבוהות ביותר לנפש בעולם, במקביל לשעורי אבטלה נמוכים ועם גירעון תקציבי נמוך. בשנת 2008 כלכלת שווייץ היא הרביעית בגודלה בין ארצות מערב אירופה בעלות אוכלוסייה של מעל מיליון נפש במונחי תוצר לאומי גולמי לנפש (אחרי אירלנד, דנמרק ונורווגיה) ועשירית במונחי כח קניה לנפש. |
|
באזור שבו נמצאת המדינה המודרנית "שווייץ" ישבו שבטים קלטים עוד בשנת 1500 לפנה"ס. ההלווטים והרטים יישבו את האזור, ובימי האימפריה הרומית קיבלו עליהם את התרבות הרומית ואת השפה הלטינית. לאחר נפילת האימפריה הרומית נכבש האזור על ידי שבטים גרמנים – האלמנים והלומברדים ולאחר מכן היה לחלק מממלכת הפרנקים, לאחר מותו של קרל הגדול חולק האזור בין לותאר ובין לודוויג הגרמני, במסגרת חוזה ורדן. חלוקה זו, והתפתחויות נוספות בסמוך לאחריה, קבעו את הרכבה האתני של שווייץ לדוברי גרמנית, דוברי צרפתית ודוברי איטלקית, כמו גם גרעין קטן של דוברי רומאנש צאצאי תושביה הקלטים המקוריים של שווייץ. לאחר שנשלט האזור על ידי שליטים שונים היה בסופו של דבר לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה בשנת 1033. תחילתה של שווייץ כיחידה פוליטית נפרדת ב"ברית הנצחית", מסמך חוזי שנחתם ב-1 באוגוסט 1291 שקבע את יחסי הגומלין בין שלושת הקנטונים הראשונים (אורי, שוויץ ואונטרוולדן), גרעין הקונפדרציה. התאחדות זאת באה להגן על הקנטונים מפני השליטה הזרה של בית הבסבורג. בשנת 1315 נאלצו הקנטונים הללו להגן על ברית זו מול הצבא ההבסבורגי בקרב מורגרטן. מאבקים אלו היוו את הגרעין לאגדת וילהלם טל, הגיבור הלאומי השווייצרי, שלחם כנגד המושל האוסטרי העריץ הרמן גסלר. הצלחת שלושת הקנטונים לשמור על עצמאותם הביאה להצטרפות טריטוריות נוספות אל הברית, עד ליצירת גרעין של שלושה עשר קנטונים, נספחים ובעלי ברית, שהטריטוריה שלו חופפת במידה רבה את זו של שווייץ המודרנית. בתקופת הרפורמציה הייתה שווייץ שדה פעולתם של המתקנים הדתיים הפרוטסטנטים אולריך צווינגלי וז'אן קלווין, מאבקי הכוח בין הקתולים והפרוטסטנטים הביאו למלחמות אזרחים, שלא הסתיימו בהכרעה ברורה. שווייץ לא השתתפה כמעט במלחמת שלושים השנים, פרט למאבק שניהל קנטון גראובינדן, שהיה "בעל ברית" של שווייץ, על עמק הולטלינה, אל מול צרפת וספרד, מאבק שסייע לחדד את זהותה הלאומית של שווייץ. עד 1798 הייתה שווייץ קונפדרציה של מדינות עצמאיות כמעט לגמרי. באותה שנה, כבשו כוחות צרפתים של המהפכה הצרפתית את המדינה, והכריזו על "הרפובליקה ההלווטית", מדינה אחת, מאוחדת, בעלת שלטון מרכזי. הסדר זה בוטל בשנת 1803 על ידי נפוליון שהפך את שווייץ לפדרציה. בשנת 1815, בעקבות קונגרס וינה נחתם בציריך "הסכם פדרלי" שהחזיר לשווייץ את צורתה המדינית הקודמת - קונפדרציה עצמאית ונייטרלית של מדינות קטנות בעלות ממשל עצמאי ריבוני. מתחים פנימיים בין ליברלים ושמרנים, פרוטסטנטים וקתולים, הביאו בשנת 1847 להקמת ברית בין שישה קנטונים שמרנים וקתולים שכונתה "זונדרבונד". ברית זו הייתה מנוגדת להסכם הפדרלי, ולכן יצאו שאר הקנטונים למלחמה, והביאו לפירוק הזונדרבונד. "מלחמת הזונדרבונד" שהייתה המלחמה האחרונה שניטשה על אדמת שווייץ, הביאה ב-1848 לקבלת חוקה חדשה, שלפיה הפכה הארץ מקונפדרציה של מדינות למדינה פדרלית (מורכבת מקנטונים בעלי ממשל עצמי פנימי, אבל לא ריבוני), שבירתה היא ברן. חוקת 1848, ולאחריה חוקת 1874 ו-1891, הקנו זכויות מורחבות לממשל המרכזי, וביטלו, למעשה, את האוטונומיה הנרחבת שהייתה לקנטונים. בשנת 1863 הוקם בשווייץ הצלב האדום הבינלאומי ובשנת 1864 התקבלה בשווייץ אמנת ז'נבה הראשונה. שווייץ הייתה למרכזם של גופים בינלאומיים, ולמקום הידוע בנייטרליות הפוליטית שלו. חבר הלאומים קבע את מושבו בז'נבה, ולאחריו קבעו את מושבם ארגונים לא ממשלתיים רבים. בתקופת שתי מלחמות העולם נשארה שווייץ נאמנה לעיקרון הנייטרליות שלה ולא אחזה בנשק. הנייטרליות השווייצית כמו גם התפתחות מערכת הבנקאות עקב קבלת חוק הבנקאות בשנת 1934 שקבע את הסודיות הבנקאית כעקרון בסיסי, והפרתה כעבירה פלילית, הביאו לפריחתה של שווייץ, בשעה ששאר מדינות אירופה סבלו מהחורבן וההרס של שתי מלחמות עולם. שווייץ היא כיום דמוקרטיה ליברלית בלב אירופה בעלת כלכלה משגשגת. שיטת הממשל השווייצית כוללת אלמנטים של דמוקרטיה ישירה, ושימוש רב במשאלי עם. עם זאת, זכות הבחירה לנשים ניתנה רק בשנת 1971. ב-1979 פרש הקנטון ז'ורה מקנטון ברן לו היה שייך, היה זה השינוי האחרון במספרם ושטחם של הקנטונים. שווייץ אינה חברה באיחוד האירופי, כי אם באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. עם זאת, בניגוד לשאר חברות האיגוד, המסדירות את קשרי הסחר שלהן עם אירופה במסגרת המכונה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), מבססת שווייץ את קשרי הסחר שלה עם אירופה על הסכמים בילטרליים. רק ב-2002 הפכה שווייץ להיות חברה מלאה באומות המאוחדות. |
|
12
|
להוסיף היסטוריה ותמונות |
ישראל 
| מדינת ישראל היא מדינה במזרח התיכון, לחוף הים התיכון. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית המוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. רוב תושבי המדינה הם יהודים, אך יש בה מיעוט גדול של ערבים (מרביתם מוסלמים), וקבוצות מיעוט אחרות כמו דרוזים וצ'רקסים. בירת ישראל והעיר הגדולה בה היא ירושלים.
ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים סוף בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, הנמצאת בשליטה חלקית של החמאס, למרות שמרשם האוכלוסין, גביית המכסים וניהול כניסה ויציאה של סחורות נמצאים בידי ישראל. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בצפון-מזרח נמצאת רמת הגולן, שטח שנמצא בשליטת ישראל והוחלו עליו חוקי מדינת ישראל (דרך חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליו ריבונות. |
|
הכנסת היא בית המחוקקים של מדינת ישראל. הבחירות לכנסת הן לבה של שיטת הממשל בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, שיטה שבה סמכותה הממשלה, נובעת מן האמון שמביעה בה הכנסת, שנבחרה על ידי אזרחי המדינה. תפקידיה העיקריים של הכנסת הם קביעת הנורמות השלטות במדינה באמצעות חוקים ופיקוח על הרשות המבצעת (הממשלה). דיוניה נערכים במשכן הכנסת שבירושלים. הכנסת מורכבת מ-120 נבחרים, חברי הכנסת, ובראשה עומד יושב ראש הכנסת. נהליה ומנהגיה אומצו מגופים שקדמו לה, ובהם הקונגרס הציוני, אספת הנבחרים ומועצת המדינה הזמנית. מושבה הראשון התקיים בט"ו בשבט ה'תש"ט.
גבולות מדינת ישראל נקבעו רק באופן חלקי, וחלק ניכר מהם עדיין מוגדר כגבולות זמניים. מדינת ישראל לא הצהירה על גבולותיה עם הקמתה. בתוכנית החלוקה של האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 נקבעו גבולות למדינה יהודית עתידית, אולם התוכנית לא יצאה לפועל, וביום הקמת המדינה היא כבר הייתה חסרת תוקף מעשי. בתום מלחמת העצמאות נחתמו הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה, אולם אלה לא הכירו בישראל באופן רשמי, וסירבו לדון על גבולות בינלאומיים קבועים. מצב זה החל להשתנות רק עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979. סימון הגבולות הקבועים נעשה מאז בהדרגה, וגם כיום קטעים ארוכים מגבולותיה של מדינת ישראל נחשבים כגבולות זמניים, "קווי שביתת נשק" או כ"קווי הפסקת אש". |
|
13
|
לערוך, לקצץ, להוסיף היטוריה ותמונות |
הרפובליקה העממית של סין 
| הרפובליקה העממית של סין (קרויה בקיצור סין העממית או רק סין) היא המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, אשר מונה למעלה ממיליארד ורבע תושבים. הרפובליקה העממית של סין הוקמה בשנת 1949.
סין העממית נמצאת במזרח אסיה, והיא המדינה הרביעית בשטחה בעולם. הרפובליקה העממית של סין גובלת עם 14 מדינות: קוריאה הצפונית, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר (בורמה), לאוס ווייטנאם. הרפובליקה העממית של סין טוענת לבעלות על האי טאיוואן, הנמצא בשליטה של הרפובליקה הסינית, וכן מספר איים נוספים. המונח "סין היבשתית" בא לתת ביטוי להבדל בין שתי המדינות (ראו מפת מחלוקות טריטריאליות להלן). המשטר הסיני הוא דיקטטורי-קומוניסטי. התאגדויות הנחשבות סכנה עבור המשטר כגון הפאלון גונג ותנועות לשחרור טיבט נרדפות על ידי השלטונות ומחבריהם נמנעות לעיתים תכופות זכויות האדם. כלכלת סין, נכון לשנת 2009, היא השנייה בגודלה בעולם. למרות גודל כלכלתה, סין לא חברה בארגון המדינות המתועשות הן משום שהתמ"ג לנפש נמוך בהשוואה למדינות המפותחות והן מסיבות פוליטיות אחרות. בעקבות צמיחתה המדהימה של כלכלת סין בסוך המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, מומחים רבים טוענים שסין תהפוך למעצמה הגדולה בעולם בעוד כמה עשרות שנים ואולי לפני כן. |
.svg)
|
המטבח הסיני הוא כינוי כולל לסגנונות בישול שונים שמקורם בסין והוא אחד המטבחים העשירים עלי אדמות. המרכיב העיקרי במנה הסינית הוא לרוב מזון עם פחמימות כגון אורז ואטריות, לעומת המרכיב העיקרי במנה מערבית - החלבון, כלומר הבשר. אף על פי כן, במשתה סיני רשמי ייתכן שלא יוגש אורז כלל. מזון סיני מוצק נאכל בעזרת מקלות אכילה סיניים, ומזון נוזלי נאכל בעזרת כף רחבה עם תחתית שטוחה, העשויה לרוב מקרמיקה. בעיני הסינים, החזקת סכין על השולחן היא ברברית, לכן רוב המנות עשויות מחתיכות קטנות, שאפשר רק להרים ולאכול, מבלי להיעזר בסכין. קינוחים אינם נפוצים במטבח הסיני ואינם מוגשים בדרך כלל בסיום הארוחה אלא במהלכה. משקאות - הסינים מאמינים כי שתייה קרה מפריעה לעיכול מזון חם ולכן לא יגישו שתייה קרה בארוחה אלא שתייה חמה. השתייה החמה בסין היא תמיד תה לא ממותק, אך יש סוגים שונים ורבים של תה. מסורת התה בסין כל כך עמוקה עד כי ישנם בתי תה (או גני תה) המוקדשים להגשת תה וביצוע טקס התה בלבד.
החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. |
|
14
בולגריה 
|
|
|
15
הממלכה המאוחדת 
| הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד היא מונרכיה חוקתית השוכנת באיים הבריטיים, לא הרחק מחופיה המערביים של אירופה היבשתית, מול צרפת. הממלכה המאוחדת מהווה את הציר המרכזי של ממלכות חבר העמים הבריטי, מדינות שבראשן עומדת המלכה אליזבת השנייה המולכת ברציפות מאז 1952. עם זאת, כמו ברוב המונרכיות האחרות באירופה בימינו, סמכותה של המלכה מצומצמת ביותר, ותפקידה בעיקרו טקסי, אם כי (בניגוד ליתר המונרכיות החוקתיות) בממלכה המאוחדת כל מוסדות השלטון עדיין כפופים להלכה למלכה.
הממלכה המאוחדת מורכבת מארבע אומות (המכונות אומות הבית, באנגלית: Home Nations) שבעבר היו נפרדות: אנגליה, ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. |
|
הפוליטיקה של הממלכה המאוחדת מתנהלת במסגרת דמוקרטיה ייצוגית פרלמנטרית בה הממונה העיקרי הוא ראש ממשלה. היא נחשבת גם למונרכיה חוקתית, אם כי לבית המלוכה תפקיד ייצוגי בעקרו. השלטון הוא שלטון רב-מפלגתי, הכולל אצילה חלקית של סמכויות בסקוטלנד, ויילס, ולעיתים גם בצפון אירלנד. הסמכות המבצעת היא הממשלה. הסמכות החקיקתית נמצאת בידי הממשלה ובידי שני חדרי הפרלמנט - בית הנבחרים ובית הלורדים. המערכת המשפטית פועלת באופן עצמאי מהסמכות המבצעת ומהסמכות התחיקתית. שיטת ממשל זו נקראת גם שיטת הממשל וסטמינסטר והיא אומצה גם במדינות אחרות, כגון קנדה, הודו, אוסטרליה, ניו זילנד, סינגפור, מלזיה וג'מייקה, מדינות אשר היו חלק מן האימפריה הבריטית. לממלכה המאוחדת אין חוקה כתובה ומסודרת, אלא מוסכמות חוקתיות שרובן בלתי כתובות, ונתגבשו במשך השנים.
הכתרת מלכי בריטניה הוא טקס מעבר, דתי במהותו, שבו מלך בריטניה מוכתר באופן רשמי ומולבש בבגדי מלכות. טקס ההכתרה מתקיים בדרך כלל מספר חודשים לאחר מות המלך הקודם, זאת כיוון שהטקס נחשב לאירוע משמח שאיננו מתאים לתקופת האבל. (פער הזמנים מאפשר גם להשלים את ארגון הטקס). המלכה אליזבת השנייה, לדוגמה, הוכתרה ב-2 ביוני 1953, למרות שעלתה לכס המלכות ב-6 בפברואר 1952, ביום שבו נפטר אביה. את הטקס מבצע הארכיבישוף מקנטרברי, שהוא איש הכמורה הבכיר בכנסייה האנגליקנית. בטקס משתתפים גם ראשי השלטון בבריטניה, ראשי מדינות זרות ואורחים רבים אחרים. |
|
16
איראן 
.svg)
|
|
|
17
הפיליפינים 
.svg)
|
|
|
18
מקסיקו 
.svg)
|
מקסיקו סיטי היא בירתה של מקסיקו. עיר זו מהווה את מרכזה המסחרי, התעשייתי, החברתי והתרבותי של מקסיקו, והיא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינה. בעיר עצמה 8,587,132 תושבים (אומדן 2009) ובמטרופולין שלה, ששטחו 4,979 קמ"ר, יש כ-23.3 מיליון תושבים. מטרופולין זה הוא המטרופולין השני בגודלו בעולם כולו, יחד עם סיאול ואחרי טוקיו. מקסיקו סיטי ופרווריהּ מנוהלים על ידי אגד עיריות שהוא גוף בעל סמכויות שלטון מוניציפלי וגם בעל סמכויות שלטון של מחוז בפדרציה של מקסיקו – המחוז הפדרלי של מקסיקו. לכן, למוסדות אגד הערים של מקסיקו סיטי יש גם מעמד של עירייה וגם מעמד של ממשלת מדינת-משנה. ב-1928 כל הערים שהרכיבו את המחוז הפדרלי בוטלו מעשית. ב-1993 נכנס התיקון ה-44 לחוקה המקסיקנית, שמגדיר את מקסיקו סיטי כמחוז פדרלי, מקום מושבן של רשויות השלטון ועיר הבירה של מקסיקו. |
|
19
אינדונזיה 
|
בורובודור הוא מקדש מונומנט מהאיאני בודהיסטי מהמאה ה-9 השוכן במרכז ג'אווה שבאינדונזיה. המונומנט מורכב משישה משטחים בצורת ריבוע שמעליהם נמצאים שלושה משטחים בצורת עיגול, והוא מקושט ב-2,672 תבליטים ו-504 פסלי בודהה. הכיפה הראשית שוכנת במרכז המשטח העליון, ומוקפת ב-72 פסלי בודהה המונחים בתוך סטופה מחוררת. אורך צלעו של ריבוע הבסיס הוא 123 מטרים וגובהו של המונומנט הוא 35 מטרים. שביל עולי הרגל מתחיל בבסיס המונומנט ומקיף אותו במסלול העולה כלפי מעלה דרך שלושת השלבים המטפוריים בקוסמולוגיה הבודהיסטית. במהלך המסע בשביל, עוברים עולי הרגל דרך מערכת של מדרגות ומסדרונות, המקושטים ב-1,460 תבליטים נראטיביים הנמצאים על הקירות והמעקות. לפי עדויות ארכאולוגיות, ננטש בורובודור במהלך המאה ה-14 בעקבות דעיכת הממלכות הבודהיסטיות וההינדואיסטיות בג'אווה, ובעקבות התפשטות האסלאם שהתרחשה במקביל. האתר התגלה מחדש ב-1814 על ידי סטאמפורד ראפלס, שניהל את האזור מטעם הבריטים. בתקופה שלאחר הגילוי מחדש נערכו במקום מספר מבצעי שיקום ושיפוץ. בורובודור ממשיך לשמש כאתר עלייה לרגל בודהיסטי. האתר נחשב לאתר התיירות הפופולרי ביותר באינדונזיה.
המטבח האינדונזי מייצג את המגוון הרחב של האנשים שחיים ב 6,000 האיים המיושבים המרכיבים את אינדונזיה. המטבח באינדונזיה מגוון כמו תרבותה, וספג השפעות קולינריות ממקורות שונים. שיטות הבישול המקומיות באינדונזיה, לפחות של המלאיים מושפעות מהודו, מהמזרח התיכון, מסין ומאירופה. סוחרים ספרדים ופורטוגזים הביאו למדינה תוצרת חקלאית מהעולם החדש אפילו לפני תקופת הקולוניאליזם ההולנדי. האי מאלוקו, מפורסם בשם "אי התבלינים", תרם גם הוא להכנסת תבלינים מקומיים למטבח הכללי. בדרך כלל אוכלים את האוכל האינדונזי עם כף ומזלג, הנאחזים ביד ימין ושמאל בהתאמה. בחלקים רבים של המדינה (כמו ג'אווה המערבית) מקובל גם לאכול בידיים. |
|
20
פנמה 
.svg)
|
תעלת פנמה היא תעלת ספנות חשובה החוצה את מצר היבשה בפנמה שבאמריקה המרכזית, ומחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בניית התעלה הייתה אחד האתגרים ההנדסיים הגדולים והקשים ביותר אי פעם. התעלה השפיעה רבות על השיט בין שני האוקיינוסים, שכן ספינות לא צריכות יותר לשוט במסלול הארוך מסביב לאמריקה הדרומית ודרך מצר מגלן. לאחר השלמת בניית התעלה, מרחק השיט הנדרש, לדוגמה, מניו יורק לסן פרנסיסקו, קטן ב-13,000 קילומטר ממרחק השיט שנדרש קודם לכן בנתיב המקורי סביב אמריקה הדרומית. אף שהרעיון המקורי של תעלה בפנמה הועלה לראשונה כבר במאה ה-16, הניסיון הראשון לכריית התעלה החל רק בשנת 1880 על ידי יזמים צרפתים. לאחר שניסיון זה נכשל, הושלמה העבודה לבסוף על ידי ארצות הברית, והתעלה נפתחה לשיט בשנת 1914. בניית התעלה, שאורכה 77 קילומטר, הייתה רצופה בבעיות שונות, כמו מפולות בוץ ואף פרוץ מחלות בקרב עשרות אלפי בוניה. על פי ההערכה, יותר מ-27,000 עובדים מתו במהלך בניית התעלה. |
|