פורטל:מדינות העולם/מדינה נבחרת/5
קובה 
| הרפובליקה של קובה היא מדינת אי בצפון האיים הקריביים בין הים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. מצפון לקובה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה, ממערב מקסיקו, מדרום איי קיימן וג'מייקה ומדרום מזרח האיטי. קובה, שמספר תושביה נאמד ב-11.3 מיליון, היא המדינה המאוכלסת ביותר באיים הקריביים. תרבותה ומנהגיה נלקחו ממספר מקורות: האימפריה הספרדית ששלטה בקובה במשך קרוב ל-400 שנה והעבדים האפריקאים שהביאו איתם.
מאז המהפכה הקובנית ב-1959, קובה היא מדינה בה מונהג משטר חד-מפלגתי קומוניסטי, המטיל מגבלות על זכויות האזרח בה. בינה לבין ארצות הברית שוררת מאז מתיחות שהגיעה לשיאה במספר תקריות בשנות השישים. ארצות הברית אף הטילה על קובה אמברגו שהשפיע על כלכלת המדינה, והפך אותה לתלויה בבת בריתה, ברית המועצות. לאחר נפילת הגוש המזרחי פקד אותה משבר כלכלי חריף, שאילץ אותה לפתוח מעט את שעריה. |
.svg)
|
הוואנה היא בירת קובה והעיר הגדולה ביותר במדינה זו ובאיים הקאריביים. העיר, המשתרעת על פני כ-720 קמ"ר היא גם אחד ממחוזותיה של קובה. הוואנה שוכנת במזרח המדינה, לחופו של מצר פלורידה, כ-170 ק"מ דרומית לקי וסט שבפלורידה. בשנת 2005 התגוררו בהוואנה כ-2.3 מיליון תושבים, שהם כ-20% מתושביה של קובה כולה. כ-700 אלף תושבים נוספים מתגוררים במטרופולין של הוואנה, החורג מתחומי מחוז העיר הוואנה, וכולל גם ערים במחוז הוואנה הסובב אותו. בראשית המאה ה-20 הייתה נתונה קובה תחת השפעה אמריקאית חזקה. הוואנה הפכה ליעד תיירות מועדף על האמריקאים, ובעיר הוקמו מלונות פאר, בתי קזינו ומועדוני לילה. המהפכה הקובנית ב-1959 שמה קץ לעידן זה. התיירים האמריקאים עזבו, והאמברגו שהטילה ממשלת ארצות הברית פגע קשות בכלכלת העיר. המצב הכלכלי בקובה החמיר לאחר התפרקות ברית המועצות, שתמכה בה כלכלית, בשנת 1991. ממשלת קובה החליטה לממש את הפוטנציאל התיירותי של העיר ותיירים ממדינות מערב אירופה ומקנדה החלו לפקוד אותה. תיירים אלה מכניסים לקופת המדינה כ-2 מיליארד דולרים מדי שנה, מה שאיפשר את שיפוצם של מבנים ורחובות בעיר העתיקה. בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על הוואנה העתיקה וביצוריה כאתר מורשת עולמית. |
|
קובה היא המדינה הגדולה והמאוכלסת ביותר באיים הקריביים. ראשוני המתיישבים בה היו בני הגואחנטביי, בסביבות 5300 לפני הספירה, ובעקבותיהם הגיעו גם בני הסיבוניי והטאינו. רוב התושבים היו חקלאים, אך היו בהם גם ציידים-לקטים. קובה היא מהמקומות הראשונים אליהם הגיע כריסטופר קולומבוס בעולם החדש, ב-28 באוקטובר 1492. הספרדים החלו ליישב אותה ב-1511, והתנגדות התושבים המקומיים להם דוכאה. במהלך קרוב ל-400 שלטון ספרדי בקובה, נעלמו בהדרגה התרבויות המקומיות, והמקומיים נטמעו בספרדים. אלו פיתחו את תעשיות הסוכר והטבק, וקובה הייתה ליצואנית הגדולה בעולם של מוצרים אלה. בראשית המאה ה-19 איבדה ספרד את כל מושבותיה באמריקה הלטינית, למעט קובה ופוארטו ריקו. תנועות לאומיות החלו לקום גם בקובה, אך רובן דוכאו במהרה. לקראת סוף המאה החריף המאבק, והגיע לשיאו במלחמת עשר השנים שפרצה ב-1868 ובמלחמת העצמאות שפרצה ב-1895. בסופו של דבר, הייתה זו מלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898 ששמה קץ לשלטון הספרדי בקובה. ארצות הברית כבשה את קובה, וב-1902 העניקה לה עצמאות. תיקון פלאט, שנכפה על קובה בידי ארצות הברית כתנאי לעצמאות, יצר תלות של קובה בארצות הברית, והגביל את ריבונותה. במהלך השנים הצטמצמה תחולתו של תיקון פלאט, והזכר היחיד לו כיום הוא הבסיס הצבאי האמריקני במפרץ גואנטנמו. בראשית דרכה, הייתה קובה מדינה דמוקרטית. ב-1933 התחוללה במדינה הפיכה, שבעקבותיה שלט בה דה פקטו (ומ-1940 גם דה יורה) הרודן פולחנסיו בטיסטה, למעט הפוגה בין 1944 ל-1952. גורמים שונים ניסו לערער את שלטונו של בטיסטה, ובהם פידל קסטרו, שניסה להשתלט על בסיס צבאי ב-1953, אך נכשל, נאסר והוגלה. ב-1956 שב קסטרו לקובה, והחל בלוחמת גרילה נגד צבאו של בטיסטה, עד להשלמתה של המהפכה הקובנית בשנת 1959 ועלייתו לשלטון. קסטרו הפך את קובה למדינה קומוניסטית, ומבת ברית של ארצות הברית היא הפכה ליריבתה המרה. ארצות הברית הטילה על קובה אמברגו התקף גם כיום. המתיחות בין המדינות הגיעה לשיאה בפלישה למפרץ החזירים ב-1961 ובמשבר הטילים ב-1962. |
|
