פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/אוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוסף צלילים נבחרים של פורטל המוזיקה הקלאסית

לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

"תמונות בתערוכה"

פתיח תמונות בתערוכה - סוויטה שנכתבה על ידי המלחין הרוסי מודסט מוסורגסקי בשנת 1874. היצירה מורכבת מ-10 קטעים ואינטרמצו ביניהם. היצירה נכתבה במקור לפסנתר, אך הותאמה על ידי מלחינים שונים לסגנונות שונים. הביצוע התזמורתי הידוע של היצירה הוא בתזמורו של המלחין מוריס ראוול. היצירה נכתבה בעקבות מותו הפתאומי של חברו של מוסורגסקי, האדריכל והצייר ויקטור הרטמן, בשנת 1873, בגיל 39. שמה המקורי של היצירה במקור היה "הרטמן". היצירה היא מחווה של מוסורגסקי לחברו, ומתוארים בה בצורה מוזיקלית ציורים שצייר.
לעזרה בהפעלת הקבצים

2

"הסימפוניה מס' 40 של מוצרט"

הסימפוניה מס' 40 של מוצרט - סימפוניה שנכתבה על ידי המלחין האוסטרי וולפגנג אמדאוס מוצרט בשנת 1788. תהליך חיבורה התרחש בתקופה יצרנית במיוחד, שנמשכה שבועות ספורים, בשנת 1788, במהלכה סיים מוצרט גם את הסימפוניות מס' 39 ומס' 41, (ב-26 ביוני וב-10 באוגוסט בהתאמה). לבני תקופתו של מוצרט, שהיו רגילים למוזיקה קלילה, ולמטרות בידור בעיקר, היה קשה לקבל את הסימפוניה הזאת, בשל אופיה הטראגי והמלנכולי. לעומת זאת היצירה הפיקה פרשנויות שונות ממבקרים. רוברט שומאן ייחס לה "קלילות וחינניות יוונית". דונלד פרנסיס טובי ראה בה תוכנות של אופרה בופה. קרוב לוודאי, מכל מקום, שהתפיסה הרווחת ביותר כיום היא, שמדובר בסימפוניה בעלת נימה טרגית ורגשית ביותר; לדוגמה, צ'ארלס רוזן ("הסגנון הקלאסי") מכנה את הסימפוניה "יצירה שיש בה להט יצרים, אלימות ויגון." על אף חילוקי הדעות, אין ספק שהסימפוניה היא אחת מיצירות המוערכות ביותר של מוצרט, והיא זוכה לביצועים והקלטות תכופים.
לעזרה בהפעלת הקבצים

3

"משיח- הללויה"

משיח - אורטוריה שנכתבה על ידי המלחין הגרמני גאורג פרידריך הנדל בשנת 1741. זוהי ככל הנראה היצירה הנודעת ביותר של מלחין זה. היא נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הקולית המערבית. שמה של האורטוריה בא לה מדמות המשיח ביהדות ובנצרות. הנדל עצמו היה נוצרי מאמין, והיצירה מציגה את חייו של ישו, שהוא המשיח בנצרות, ואת חשיבותם על פי הדוגמה הנוצרית. הליברית עצמה לקוחה מתוך תנ"ך המלך ג'יימס. "משיח" הוא יצירתו המפורסמת ביותר של הנדל (קרובה לה בפרסומה רק יצירתו "מוזיקה על פני המים"), והיא שומרת על הפופולריות שלה בקרב חובבי המוזיקה הקלאסית עד היום. הנדל קרא ליצירה "משיח", ללא ה' הידיעה. אף על פי כן, שמה המשובש של היצירה "המשיח" קנה לו אחיזה רבה ונישא בפי כל.
לעזרה בהפעלת הקבצים

4

"ארבע העונות- האביב"

ארבע העונות - סדרה של ארבעה קונצ'רטי לכינור, כלי קשת וקונטינואו שנכתבה על ידי המלחין האיטלקי אנטוניו ויוואלדי בשנת 1723. הקונצ'רטי קרויים על שם עונות השנה: אביב, קיץ, סתיו וחורף. שם האופוס נקרא גם באיטלקית "ארבע העונות". יצירה זו נחשבת ליצירה הידועה והמוכרת ביותר של ויואלדי, והיא נחשבת לאחת הדוגמאות המוקדמות ביותר של מוזיקה תוכניתית, כלומר מוזיקה המבוססת על רעיון חוץ-מוזיקלי. במקרה זה, הקונצ'רטי מתייחסים לארבע סונטות, כשהמוזיקה מלווה את הטקסט באופן צמוד. לא ידוע מיהו כותב הטקסט של הסונטות עצמן, וישנה סברה, שוויואלדי עצמו הוא הכותב.
לעזרה בהפעלת הקבצים

5

"טוקטה ופוגה"

טוקטה ופוגה ברה מינור - טוקטה ופוגה שנכתבה על ידי המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך בשנת 1705. היצירה היא אחת מיצירותיו הנודעות ביותר של המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך, וקרוב לוודאי היצירה המוכרת ביותר שנכתבה לעוגב אי פעם. היצירה נכתבה כנראה בין השנים 17031707, ומכאן מסתמן שהיא מיצירותיו המוקדמות ביותר של באך. טוקטהאיטלקית: "מנוגנת") היא יצירה וירטואוזית לכלי מקלדת שמטרתה להדגים את יכולותיו הטכניות של נגן. על אף שיצירה זו היא מיצירותיו הנודעות ביותר של באך, האותנטיות שלה מוטלת בספק מאחר שאין עותק מקור חתום. היצירה מכילה פרמטות וסימני דינמיקה, דבר שלא היה נפוץ במוזיקה לעוגב בימי באך, ומכילה גם קווינטות מקבילות (על פני 10 תיבות), מהלך שבאך נהג להימנע ממנו.
לעזרה בהפעלת הקבצים

6

"קנון ברה מז'ור"

קנון ברה מז'ור - קנון ברה מז'ור שנכתבה על ידי המלחין הגרמני יוהאן פכלבל בשנת 1680. הקנון הוא היצירה המוכרת ביותר של המלחין, ואחת היצירות המוכרות ביותר מתקופת הבארוק. הקנון נכתב בסביבות שנת 1680, והגרסה המקורית היא לשלושה כינורות וקונטינואו, אם כי בתקופה המודרנית נכתבו לו מאות עיבודים להרכבים אחרים. קו הבאס של היצירה הוא קבוע (באסו אוסטינאטו), וחוזר על עצמו שוב ושוב ללא שינוי; שלושת הכינורות נכנסים זה אחר זה, ומנגנים - כל אחד בתורו - את אותו קו מלודי. במדינות שונות, בעיקר ארצות הברית, מקובל לבצע את הקאנון כמוזיקת רקע בחתונות.
לעזרה בהפעלת הקבצים

7

"הסימפוניה החמישית"

הסימפוניה החמישית של בטהובן - הסימפוניה החמישית בדו מינור, Op. 67 (מכונה גם "הגורל"), שכתב לודוויג ואן בטהובן בין השנים 18041808, היא מהמפורסמות ומהפופולריות שביצירות המוזיקה הקלאסית. הסימפוניה בוצעה לראשונה בשנת 1808 בתיאטר אן דר וין בווינה וזכתה לפופולריות תוך זמן קצר. מאז הייתה לאחת הסימפוניות המבוצעות ביותר באולמות הקונצרטים. א.ת.א. הופמן תיאר אותה כ"אחת היצירות החשובות ביותר בתקופתה".

הסימפוניה, ובמיוחד מוטיב הפתיחה שלה, השתרשו בתרבות המערב גם בקרב קהל שאינו מאזין מובהק למוזיקה קלאסית. הדבר הביא לעיבודים מחודשים של חלקים מהסימפוניה בסרטי קולנוע, בסדרות טלוויזיה ובסגנונות של מוזיקה פופולרית כמו דיסקו, רוקנרול, ואפילו טכנו.

לעזרה בהפעלת הקבצים

8

"וילהלם טל"

וילהלם טל - האופרה וילהלם טל נכתבה על ידי המלחין האיטלקי ג'ואקינו רוסיני תוך הסתמכות על מחזהו של פרידריך שילר. הייתה זו האופרה האחרונה שכתב.

האופרה עוסקת בקורותיו של הגיבור השווייצרי וילהלם טל שחי לפי המסופר בקנטון אורי ופעל שם נגד המושל העריץ גסלר.

הצגת הבכורה של האופרה המפורסמת בוצעה באופרה של פריז, מקום מושבו של המלחין, באוגוסט 1829. הליברית נכתבה בשפה הצרפתית על ידי אטיין דה ז'ואי (Etienne de Jouy), בתוספת שינויים שהכניס איפוליט ביס (Hippolyte Bis). האופרה כוללת רק ארבע מערכות, אך היא ארוכה מאוד (כשש שעות). בשל משכה של האופרה, היא מבוצעת בשלמותה לעיתים רחוקות.

לעזרה בהפעלת הקבצים

9

"קונצ'רטו לכינור"

קונצ'רטו לכינור. המלחין הגרמני יהודי פליקס מנדלסון הלחין את הקונצ'רטו לכינור המפורסם שלו במי מינור במהלך 1844.

הקונצ'רטו מבליט מאוד את הכנר הוירטואוז שנדרש לנגן את הקונצ'רטו, בעוד שהתזמורת מקבלת תפקיד משני בלבד והיא רק מלווה את הכינור לאורך ההתרחשויות המרובות שמופיעות לאורך הקונצ'רטו. זהו הקונצ'רטו השני שכתב מנדלסון לכינור, אך הוא מפורסם הרבה יותר מהקונצ'רטו הראשון שנתגלה רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. שלושת פרקי הקונצ'רטו מנוגנים בזה אחר זה ברצף.

לעזרה בהפעלת הקבצים

10

"ואלס הדקה"

ואלס הדקה - הואלס ברה במול מז'ור, אופוס 64, מספר 1 המכונה לרוב כואלס הדקה הוא ואלס שנכתב לפסנתר סולו על ידי המלחין הפולני פרדריק שופן. הטמפו שסומן ליצירה הינו "מולטו ויוצ'ה" כלומר מאוד מהיר וחיוני. שופן כתב את הואלס בשנת 1847 ופרסם אותו בלייפציג באותה השנה, כיצירה הפותחת את אופוס 64.

למרות כינויו, ביצוע נפוץ של יצירה זו יימשך בין דקה וחצי לשתי דקות וחצי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמוציא לאור של שופן, שטבע את הכינוי, התכוון במילה "minute" ל"קטן" ולא ל"דקה". הואלס, על אף שנחשב בעיני רבים כמבריק, אינו גרנדיוזי ואינו ארוך. אחד מהביוגרפים של שופן ציין כי המלחין ניסה לתאר באמצעות הואלס כלב שרודף אחרי זנבו. אכן, במקור הקטע נקרא על ידי שופן "כלב קטן".

לעזרה בהפעלת הקבצים

11

"דהירת הוולקירות"

הוולקירות - הוולקירות הוא שמה של האופרה השנייה ביצירתו של ריכרד וגנר "טבעת הניבלונגים" ומשך ביצועה כארבע שעות וחצי. טבעת הניבלונגים היא טטרלוגיה (יצירה המורכבת מארבע יצירות שונות) אפית המבוססת באופן רופף על "שירת הניבלונגים", אגדות גרמניות פאגאניות ומיתולוגיה נורדית. האופרה הושלמה בשנת 1856, אך הצגת הבכורה הועלתה רק בשנת 1870 בעיר מינכן.

בתחילת המערכה השלישית מושמע הקטע המפורסם "דהרת הוולקירות", המושמע בקונצרטים כקטע מוזיקלי העומד בפני עצמו. הקטע שימש את הבמאי פרנסיס פורד קופולה בסרט "אפוקליפסה עכשיו" כמוזיקת רקע למתקפת מסוקים על כפר וייטנאמי.

לעזרה בהפעלת הקבצים

12

"הדנובה הכחולה"

ואלס הדנובה הכחולה - יוהאן שטראוס הבן היה מלחין אוסטרי בעל שורשים יהודיים, אחד מבניו של יוהאן שטראוס (האב).

שטראוס נולד בווינה ובגיל 6 כתב את הוואלס הראשון שלו. עד מהרה הקים שטראוס הצעיר תזמורת קטנה משלו, והצלחתה האדירה בהופעת הבכורה ב-1844 הפכה אותו בן-לילה למתחרה העיקרי של אביו. בגיל 19 כבר סייר בכל רחבי אירופה ומאוחר יותר אף הגיע לארצות הברית והרוויח את התואר "מלך הוואלסים".

מבין היצירות המוכרות שחיבר: הוואלסים "הדנובה הכחולה" "An der schönen Blauen Donau" מ-1837

לעזרה בהפעלת הקבצים

13

"מחול הונגרי מס' 5"

מחול הונגרי מס' 5 - המחולות ההונגריים מאת יוהנס ברהמס (WoO 1) הם סט של 21 נעימות מחולות המבוססות בעיקר על אלמנטים מוזיקליים הונגריים. היצירה הושלמה ב-1869 כשרק המחולות מספר 11,14 ו-16 הם יצירות מקוריות לחלוטין של ברהמס. מחול הונגרי מספר 5 מבוסס על צ'ארדש של קלר בלה בשם Bártfai emlék, אשר ברהמס טעה לחשוב כי הוא לחן עממי.

אורך כל קטע נע בין דקה ל-4 דקות והם בין היצירות הפופולריות ביותר של המלחין, ואף היצירה הרווחית ביותר עבורו. הלחנים נכתבו במקור עבור פסנתר בארבע ידיים, אך עובדו למגוון כלי נגינה והרכבים מוזיקליים. ברהמס עצמו עיבד את עשרת המחולות הראשונים לפסנתר בביצוע סולו, ואת מחולות מספר 1,3 ו-10 לביצוע תזמורת.

לעזרה בהפעלת הקבצים

14

"שיר הטוריאדור"

כרמן - כרמן היא אופרה צרפתית מאת המלחין ז'ורז' ביזה. הלברית מבוססת על הנובלה "כרמן" מאת פרוספר מרימה ונכתבה על ידי אנרי מֵייָאק (Meilhac) ולודוֹויק הַלֵוִי.

האופרה מספרת את סיפורה של כרמן, צוענייה יפהפייה חמת מזג, ששברה את לבם של מחזרים רבים. היא מחזרת אחרי קורפורל (רב"ט) דון ז'וזה מחיל המשמר ומשכנעת אותו להישאר עמה בלילה אחרי שעת השיבה לבסיס. שבוי בקסמה הוא עורק ומצטרף לקבוצת המבריחים שכרמן שייכת אליה. לאחר שכרמן בטוחה בהשפעתה עליו, היא מתנערת ממנו לטובת לוחם השוורים אסקמִיוֹ.

לעזרה בהפעלת הקבצים

15

"קרנבל החיות"

קרנבל החיות - קרנבל החיות היא יצירה מוזיקלית בת 14 פרקים מאת המלחין הצרפתי קאמי סן-סנס, חבר התנועה הרומנטית.

סן-סנס הלחין את הקרנבל ב-1886, בזמן חופשה בכפר באוסטריה. במקור, היצירה הייתה אמורה להיות מבוצעת על ידי תזמורת המורכבת מחליל, קלרינט, שני פסנתרים, מפוח-זכוכית, קסילופון, שני כינורות, ויולה, צ'לו וקונטרבס. כיום, היצירה מבוצעת על ידי תזמורת מלאה, עם פעמוניה המחליפה את מפוח הזכוכית, שהוא כלי נגינה נדיר בימינו. סן-סנס חשש לתדמיתו כמלחין רציני, ולכן מנע ביצוע היצירה בהופעה חיה. בנוסף, הוא מעבד במהלך היצירה יצירות של עמיתים למקצוע, והוא חשש שחלק מן העיבודים יראו כזלזול.

לעזרה בהפעלת הקבצים

16

"גימנופדי ראשון"

גימנופדים - יצירותיו לפסנתר של אריק סאטי ידועות בקוצרן, ובפשטותן, וכמו כן בשמות הלא-סטנדרטיים שנתן להן. שלושת ה"גימונפדים" הן מן הידועות שבהן, והם אף עובדו לכלים שונים, ותוזמרו על ידי קלוד דביסי.

מאוחר יותר, יטען האמן ז'אן קוקטו של יצירותיו של דביסי כי הן "חסרות צורה, ומטושטשות. את הגימונפדים של סאטי הוא תזמר בצורה שהרסה את מבנם הנפלא..." ציטוט המלמד על התפישה האומנתית אותה חלקו השניים. בסוף המאה ה-19 סאטי אף נפגש עם דביסי, אך על-אף חילוקי הדעות האומנותיים ביניהם, הוא העריך אותו מאוד.

לעזרה בהפעלת הקבצים

17

"ריקוד פיית שזיף הסוכר"

מפצח האגוזים - מפצח האגוזים היא סוויטה לבלט שנכתבה על ידי המלחין צ'ייקובסקי, על פי הסיפור מפצח האגוזים ומלך העכברים מאת א.ת.א. הופמן.

צ'ייקובסקי כתב את הבלט בין השנים 1891 ל 1892, אולם הוא לא היה מרוצה מהתוצאה וראה ביצירתו זו אחת מהגרועות שביצירותיו. הביצוע הראשון היה ב 1892 בתיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית. ביצוע זה לא נחל הצלחה מרובה. את הפופולריות שלה זכה מפצח האגוזים ניתן להסביר ביצוא היצירה לארצות הברית, שם נוצרה מסורת שבחורף מבצעים את היצירה.

לעזרה בהפעלת הקבצים

18

"מן העולם החדש"

הסימפוניה התשיעית - מן העולם החדש או סימפוניית העולם החדש הוא שמה של הסימפוניה מספר 9 במי מינור (Op. 95), מיצירותיו הידועות ביותר של המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק.

דבוז'אק כתב את הסימפוניה בתחילת 1893, בעת שהותו בארצות הברית כמנהל הקונסרבטוריון הלאומי של ניו יורק בשנים 1892-1895. השמעת הבכורה הייתה ב-16 בדצמבר 1893, על ידי התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק ובניצוחו של אנטון זיידל, באולם קרנגי הול.

לעזרה בהפעלת הקבצים

19

"מעוף הדבורה"

מעוף הדבורה - מעוף הדבורה (או זמזום הדבורה), יצירה תזמורתית מאת המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב. נכתבה במקור כסיום למערכה השלישית באופרה "הצאר סאלטאן" שנכתבה בשנים 18991900, אך מבוצעת בעיקר כיצירה נפרדת מהקשרה האופראי.

היצירה נכתבה על פי אגדה מאת אלכסנדר פושקין. הדבורה היא בעצם נסיך מכושף שמנסה להגיע אל אביו הצאר שאינו יודע שהוא בחיים, לאחר שציווה להרחיק את אמו ואותו בהיותו תינוק ולזרוק אותם בתוך חבית לים.

כפי שמעיד עליה שמה, ייחודה של היצירה בקו המלודי, המהיר והכרומטי, המחקה את קול זמזום הדבורה. מוטיב זה חוזר על עצמו שוב ושוב בהבדלים של מספר טונים.

לעזרה בהפעלת הקבצים

20

"מארש מס' 1"

מארש מתוך "הוד והדר" - יצירתו הנודעת ביותר של אדוארד אלגר, מן הסתם, היא קובץ שירי הלכת "הוד והדר" Pomp and Circumstance משנת (1901). זמן קצר אחרי חיבורם, התבקש אלגר להתאים את שיר הלכת הראשון למילים של בנסון, כאודה להכתרת אדוארד השביעי. תוצאת העבודה המשותפת של המשורר והמלחין היא Land of Hope and Glory, המהווה את קטע הסיום של האודה והופיעה גם, בשינוי קל במילים, כשיר נפרד.

אדוארד ויליאם אֶלְגַר היה מלחין ומנצח אנגלי.

לעזרה בהפעלת הקבצים

21

"או מיו במבינו קארו"

ג'אני סקיקי - ג'אני סקיקי היא אופרה במערכה אחת מאת ג'אקומו פוצ'יני. אופרה זו, שנכתבה בשנים 19171918, מהווה חלק בטרילוגיית האופרות "טריפטיך" שחיבר פוצ'יני, והיא האופרה הקומית מבין השלוש (לצד האופרה המיסטית "האחות אנג'ליקה" וזו הדרמטית "האדרת").

האופרה חוברה על פי ליברטו מאת ג'ובאקינו פורצאנו, שביסס העלילה על אפיזודה קצרה הלקוחה מה"קאנטו" השלושים מתוך ה"תופת" ב"קומדיה האלוהית" מאת דנטה אליגיירי. הבכורה העולמית התרחשה ב-14 בדצמבר 1918 על בימת המטרופוליטן אופרה בניו יורק.

לעזרה בהפעלת הקבצים

22

"הפרק הרביעי"

הסימפוניה השמינית - הסימפוניה השמינית בפה מז'ור (אופוס 93) הינה סימפוניה בת ארבעה פרקים אשר הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן בשנת 1812. מזג הסימפוניה הוא שמח ועליז, וקטעים ממנו הוחשבו לבדיחות מוזיקליות. כמו יצירות אחרות של בטהובן כדוגמת הסונטות לפסנתר באופוס 27 של המלחין, הוא חורג מהדרך הקלאסית והמקובלת בתקופתו והופך את החלק הרביעי לחלק החשוב ביותר ביצירה.

זהו הפרק האיתן של היצירה, אשר כתוב במפעם המהיר ביותר. חלק הקודה נחשבת לאחת מהקודות החשובות והיוצאות מן הכלל בכל עבודותיו של בטהובן.

לעזרה בהפעלת הקבצים

23

"הפרק הראשון"

הסימפוניה השישית - הסימפוניה השישית של בטהובן בפה מז'ור (אופוס 68) של לודוויג ואן בטהובן, המוכרת בתור הסימפוניה הפסטורלית, הינה סימפוניה שהושלמה בשנת 1808. היצירה היא אחת מהיצירות הידועות ביותר של המלחין.

בטהובן היה חובב טבע ובילה את מיטב זמנו בשיטוט במקומות בהם לא נגעה עוד יד אדם. לעיתים קרובות הוא עזב את וינה שם גר כדי לעבוד במקומות כפריים יותר. אף על פי כן, הוא אינו הראשון שתיאר את הטבע באמצעות מוזיקה; לדוגמה, האורטוריה של יוזף היידן - "העונות", אשר בוצעה לראשונה בשנת 1802. אך בטהובן לא הלחין אורטוריה נוספת, אלא סימפוניה, ובכך לא כבל את ידיו בכך שהמוזיקה תתנהל לפי מילות הלברית ולא כפי שרצה בעצמו. כפי שאמר המלחין בעצמו על הסימפוניה: "זה עניין של לדמיין יותר מאשר לשמוע."

לעזרה בהפעלת הקבצים

24

"הפרק השני"

הסימפוניה השישית - הסימפוניה השישית של בטהובן בפה מז'ור (אופוס 68) של לודוויג ואן בטהובן, המוכרת בתור הסימפוניה הפסטורלית, הינה סימפוניה שהושלמה בשנת 1808.

היצירה היא אחת מהיצירות הידועות ביותר של המלחין. הפרק השני, אשר נקרא על ידי בטהובן בשם "פלג הנחל" הוא ככל הנראה אחד הלחנים המוערכים והרגועים ביותר של בטהובן. משקל הפרק הוא משקל של 12 שמיניות (12/8), הסולם הוא סי במול מז'ור- הסובדומיננטה של הסולם המקורי של היצירה, והפרק הולחן בצורת סונאטה.

לעזרה בהפעלת הקבצים

25

"הפרק השלישי"

הסימפוניה השישית - הסימפוניה השישית של בטהובן בפה מז'ור (אופוס 68) של לודוויג ואן בטהובן, המוכרת בתור הסימפוניה הפסטורלית, הינה סימפוניה שהושלמה בשנת 1808. היצירה היא אחת מהיצירות הידועות ביותר של המלחין.

זהו פרק הסקרצו של הסימפוניה, אשר מתאר את האיכרים רוקדים ומתהוללים. הסולם בפרק הזה הוא פה מז'ור- חזרה לסולם המקורי.

לעזרה בהפעלת הקבצים

26

"הפרק הרביעי"

הסימפוניה השישית - הסימפוניה השישית של בטהובן בפה מז'ור (אופוס 68) של לודוויג ואן בטהובן, המוכרת בתור הסימפוניה הפסטורלית, הינה סימפוניה שהושלמה בשנת 1808. היצירה היא אחת מהיצירות הידועות ביותר של המלחין.

הפרק הרביעי, בסולם פה מינור, מתאר סופת רעמים אדירה- המוזיקה מדמה גשם דל ולאט לאט בונה את השיא. במהלך הסופה המוזיקה ממחישה רעמים, ברקים, רוחות עזות וגשם שוטף. בגלל קביעתו של בטהובן כי "זה עניין יותר של לדמיין מאשר של לשמוע", ייתכן כי המוזיקה מתארת לא רק את הסערה עצמה, אלא גם את ביעותו ופחדו של המתבונן. לבסוף, הסערה שוככת, ומרחוק ניתן לשמוע את שאונו של הרעם הנמוג לאיתו. ישנו חיבור כמעט בלתי מורגש לפרק הבא, הכולל מוטיב המפורש בדרך כלל בתור תיאורו של בטהובן לקשת.

לעזרה בהפעלת הקבצים

27

"הפרק החמישי"

הסימפוניה השישית - הסימפוניה השישית של בטהובן בפה מז'ור (אופוס 68) של לודוויג ואן בטהובן, המוכרת בתור הסימפוניה הפסטורלית, הינה סימפוניה שהושלמה בשנת 1808. היצירה היא אחת מהיצירות הידועות ביותר של המלחין.

הפרק החמישי והאחרון הינו בסולם פה מז'ור והמשקל הוא 6 שמיניות (6/8). שמונה התיבות הראשונות כוללות נעימת המשך לפרק הקודם אשר בו כיהנה הסערה בתור המוטיב הראשי; הפרק עצמו מתחיל מהתיבה התשיעית והלאה. הפרק נכתב בצורת הרונדו, כלומר שהמוטיב המרכזי שמופיע בתחילת הקטע, יופיע שוב מספר פעמים באמצע, ובסוף. בסוף הפרק ישנה קודה ארוכה.

לעזרה בהפעלת הקבצים

28

"הפרק השני"

הסימפוניה השביעית - הסימפוניה השביעית בלה מז'ור (אופוס 92), אשר הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן, החלה להיכתב בעיר הספא טפליץ שבבוהמיה, שם שהה המלחין בשנת 1811 כדי לשפר את בריאותו. היא הושלמה בשנת 1812, והוקדשה לרוזן מוריץ פון פריס.

הפרק השני, בסולם לה מינור, "איטי" (אף על פי שפירוש המילה "אלגרטו" הוא "מהר במידה"), אך רק בהשוואה לפרקים האחרים בסימפוניה. הפרק השני בוצע כהדרן בהופעת הבכורה, והיה לחלק אהוב ופופולרי ביצירה. האוסטינטו (חזרה על אותו מוטיב לאורך זמן) של רבע, שתי שמיניות ושני רבעים נשמע שוב ושוב. הוא מבוסס על משקל פואטי שמקורו ביוון העתיקה, הנקרא הקסמטר דקטילי. הקסמטר דקטילי הוא סגנון כתיבה שבו השתמשו סופרים כדוגמת הומרוס ובו שתי פעימות קצרות העוקבות אחר פעימה ארוכה אחת.

לעזרה בהפעלת הקבצים

29

"הפרק הרביעי"

הסימפוניה השביעית - הסימפוניה השביעית בלה מז'ור (אופוס 92), אשר הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן, החלה להיכתב בעיר הספא טפליץ שבבוהמיה, שם שהה המלחין בשנת 1811 כדי לשפר את בריאותו. היא הושלמה בשנת 1812, והוקדשה לרוזן מוריץ פון פריס.

מבקרי מוזיקה ומאזינים בדרך כלל הושראו והתרגשו לשמע הסימפוניה השביעית. לדוגמה, מתוך תיאור תוכניה של הסימפוניה השביעית אשר נכתבה על ידי גאוף קנינג:

"...הפרק האחרון משלים את היצירה עם הדחף הבלתי נשלט להעמיד את כל התזמורת על רגליהם ולשטוף אותם מהבמה לקהל המאזין, כולם נתפסים באושר הגואה של ביצוע אחת הסימפוניות המושלמות ביותר שנכתבו אי פעם."

לעזרה בהפעלת הקבצים

30

"הפרק הראשון"

הסימפוניה השמינית - הסימפוניה השמינית בפה מז'ור (אופוס 93) הינה סימפוניה בת ארבעה פרקים אשר הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן בשנת 1812. מזג הסימפוניה הוא שמח ועליז, וקטעים ממנו הוחשבו לבדיחות מוזיקליות. כמו יצירות אחרות של בטהובן כדוגמת הסונטות לפסנתר באופוס 27 של המלחין, הוא חורג מהדרך הקלאסית והמקובלת בתקופתו והופך את החלק הרביעי לחלק החשוב ביותר ביצירה.

הפרק הראשון כתוב במשקל שלושה רבעים. כמו פרקים ראשונים ביצירות רבות אחרות של בטהובן בתקופה זו, גם פרק זה הוא בצורת סונאטה ומסתיים בקודה מסכמת. חלק זה, עם זאת, בלתי רגיל ביחס ליצירות אחרות של בטהובן מכיוון שהשיא הוא בסיכום ולא בפיתוח.

לעזרה בהפעלת הקבצים

31

"הפרק השני"

הסימפוניה השמינית - הסימפוניה השמינית בפה מז'ור (אופוס 93) הינה סימפוניה בת ארבעה פרקים אשר הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן בשנת 1812. מזג הסימפוניה הוא שמח ועליז, וקטעים ממנו הוחשבו לבדיחות מוזיקליות. כמו יצירות אחרות של בטהובן כדוגמת הסונטות לפסנתר באופוס 27 של המלחין, הוא חורג מהדרך הקלאסית והמקובלת בתקופתו והופך את החלק הרביעי לחלק החשוב ביותר ביצירה.

הפרק השני הינו פרודיה על המטרונום, מכשיר אשר רק הומצא (או ליתר דיוק, שוכלל מאוד) בתקופתו של בטהובן על ידי חברו יוהאן מלצל. כבר לפני בטהובן התבדחו מוזיקלית על חשבונם של מכשירי הקצב, המפורסם שבהם הוא היידן בסימפוניית השעון (מספר 101) שלו.

לעזרה בהפעלת הקבצים

32

"הפרק השלישי"

הסימפוניה השמינית - הסימפוניה השמינית בפה מז'ור (אופוס 93) הינה סימפוניה בת ארבעה פרקים אשר הולחנה על ידי לודוויג ואן בטהובן בשנת 1812. מזג הסימפוניה הוא שמח ועליז, וקטעים ממנו הוחשבו לבדיחות מוזיקליות. כמו יצירות אחרות של בטהובן כדוגמת הסונטות לפסנתר באופוס 27 של המלחין, הוא חורג מהדרך הקלאסית והמקובלת בתקופתו והופך את החלק הרביעי לחלק החשוב ביותר ביצירה.

הפרק הזה הוא מעין חידוש נוסטלגי של המינואט המיושן אשר דעך ונעלם בזמן שהסימפוניה הולחנה (חידוש דומה אחר של המינואט על ידי בטהובן נכתב בשנת 1802 בסונטה לפסנתר, אופוס 31 מס. 3). המינואט שבו בחר בטהובן להשתמש אינו דומה במיוחד למינואט של המאה ה-18. כך, לדוגמה, הוא מורה על ספורצנדו על הפעימה הלא מוטעמת השנייה ועל כל חמש הפעימות שלאחריה.

לעזרה בהפעלת הקבצים

33

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/33

34

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/34

35

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/35

36

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/36

37

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/37

38

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/38

39

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/39

40

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/40

41

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/41

42

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/42

43

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/43

44

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/44

45

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/45

46

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/46

47

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/47

48

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/48

49

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/49

50

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/50

51

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/51

52

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/52

53

פורטל:מוזיקה קלאסית/צלילי השבוע/53