פורטל:סוציולוגיה/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
1
קרל מרקס

לפי הגישה המרקסיסטית, הדת מאפשרת לחברה לשמר את הערכים והצורה החברתית הקיימת. על ידי אמונה דתית מנסה האדם לפתור את בעיותיו במסגרת הפרקסיס הקיים, על ידי התקרבות לאל ולטוב הרוחני, ואינו מפתח מודעות ואקטיביות כלפי מבנה החברה. הדת מנציחה את ההיררכיה החברתית, ומציבה את אושרו של האדם כנובע אך ורק מציות לאל ולשליחיו. לפי גישה זו, בעולם המודרני משמשת הדת כשהיא מצמצמת את הפעילות הפוליטית-חברתית של האדם במדינה ומונעת ממנו את הרצון לשנות את החברה על מנת לקדם את אושרו. הדת, לפי מרקס, היא "אופיום להמונים".

עריכה | תבנית | שיחה
2 הביטוי יהודים ערבים נזכר בשנים האחרונות בקרב אקדמאים ופעילים מזרחים מעטים. הראשון שניסח את הקטגוריה החברתית "יהודים-ערבים" כקטגוריה של זהות היה אלבר ממי, אינטלקטואל וסוציולוג בעל שם. קטגוריה זו, האמורה לייצג את יהודי ארצות האסלאם וצאצאיהם, אינה נפוצה והיא שנויה במחלוקת. לקטגוריה זו אין היסטוריה ארוכה וכמעט שלא הייתה בשימוש. למרות זאת, הכינוי אינו נפוץ בשיח הציבורי הישראלי, וזוכה לביקורת רבה בציבוריות הישראלית, ללא קשר למוצא. עריכה | תבנית | שיחה
3 קורבנות של פשעי השנאה הם לרוב בני מיעוטים אתניים ודתיים, הומואים, לסביות וטראנסג'נדרים, וכן מוגבלים פיזית ונפשית. פשע השנאה נבדל מפשעים אחרים בגלל הקשרו החברתי המכליל: הקורבן בפשע השנאה מותקף בגלל שייכותו לקבוצה.

למרות כמותם הקטנה, באופן יחסי, נהוג להתייחס לפשעי שנאה בחומרה רבה. פשעי השנאה נחשבים כפוגעים לא רק בקרבן הישיר, אלא בכל אחד מחברי קבוצת המיעוט שהקרבן השתייך אליה. מקרה של קיצוני אחד עלול לאפשר לגיטימציה ולהוות גירוי לקיצוניים אחרים לפגיעה בחברים אחרים בקבוצת המיעוט. לכן, מעבר לפגיעה האישית בפרט, שהינה חמורה, לפשעי בשנאה יש סיכון חברתי ופסיכולוגי הרה אסון למדינה. ההנחה היא כי, בעקיפין, פוגעים פשעי השנאה באושיות המדינה כמדינת כל אזרחיה, ולכן בכל אוכלוסיית המדינה.

עריכה | תבנית | שיחה
4 תקרת הזכוכית הוא כינוי לאפליה סמויה של קבוצה דמוגרפית מסוימת, המתבטאת במחסום בלתי נראה ("תקרת זכוכית") לקידומם המקצועי של בני הקבוצה המופלית לרעה. השימוש הנפוץ בביטוי זה הוא לתיאור החסמים בפני התקדמותן המקצועית של נשים, אך הוא רלוונטי גם ביחס לקבוצות מופלות אחרות. עריכה | תבנית | שיחה
5
Pink triangle up.svg

המשולש הוורוד. שימש לראשונה את הנאצים לסימון הומוסקסואלים, וכיום מהווה סמל לקוויר

לפי ג'ודית באטלר ואחרים מהוגי התאוריה הקווירית, "המשולש המגדרי" הוא התייחסות לשלושת המושגים "מין ביולוגי", "מגדר", ו"נטייה מינית", כאל שלוש צלעות במשולש חברתי כפוי, משולש שהחברה השמרנית מקבלת את הקשר בין צלעותיו כדבר מובן מאליו ולעיתים קרובות כדרך ה"לגיטימית" היחידה. אופן ההתייחסות התרבותית והחברתית, המתבטאת גם בספרות, מצפה, ויש האומרים כופה, על אדם שמבחינה ביולוגית הוא זכר, לנהוג בהתאם למגדר "גברי" ולא "נשי", ולהימשך מבחינה ארוטית לנשים, ולהפך כשמדובר באדם שבמגדרו הוא נקבה. הטענה היא כי ציפייה זו היא כפייה של דעת הרוב על מיעוט גדול, בעל זהות אישית ומינית שונה מה"מצופה", תוך ביטול הלגיטימיות לקיומו.

עריכה | תבנית | שיחה
6 שיעור ההתאבדות בחברה, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים, הוא פונקציה של הלכידות החברתית. לפי דורקהיים, האדם האובדני הוא אדם שהשליטה של החברה בו היא חלשה מדי, או חזקה מדי. דורקהיים מבחין בארבעה סוגי התאבדות:
  • התאבדות אגואיסטית: האדם האובדני אינו מצליח לעמוד בציפיות הסביבה; ומגיע למשבר נרקיסיסטי קיצוני.
  • התאבדות אנומית: האדם האובדני חש בודד ומנוכר, עקב בלבול קיצוני בערכים ונורמות.
  • התאבדות פטליסטית: האדם האובדני מבקש להימלט מהחנק החברתי. סוג ההתאבדות הזה אופייני בעיקר בחברות טוטליטריות.
  • התאבדות אלטרואיסטית: גם כאן האדם נמצא בקשר חזק עם סביבתו. במקרה זה החברה היא זו שקוראת ליחיד להקריב את חייו למענה.

יש בהסבר זה כדי לבאר מדוע ההתאבדות אינה נפוצה בחברות מסורתיות, הידועות ברמת לכידות חברתית בריאה וקבועה.

עריכה | תבנית | שיחה
7 אחת מתוצאותיה החברתיות של המהפכה התעשייתית הייתה הפגיעה החברתית בחלשים. בעקבות התיעוש והנהירה של ההמונים מהכפרים לערים, הפכו המשפחות המורחבות לגרעיניות. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי.

עיקר הפגיעה היה בשכבות החלשות, שלא היו מוגנות על ידי חקיקה חברתית כלשהי:

  • נשים ממעמד הפועלים הנמוך יחסית, שנאלצו לצאת לעבודה, שהייתה ברובה עבודה קשה, ובו זמנית נאלצו לדאוג למשק הבית ולטיפול בילדים שנותרו חלק מתפקידן המסורתי.
  • ילדים, נאלצו לסייע בפרנסת המשפחה, ללא הגבלת גיל.
  • קשישים שכבר לא היו בגיל העבודה, חלקם נותרו בודדים בכפרים ללא תמיכת הקהילה, ולא עברו עם המשפחה לאזורים המתועשים.
  • הלוקים בפיגור, במחלות נפש ובנכויות שונות, שנותרו ללא תמיכה קהילתית וללא סיוע, עם התמוטטות הדרגתית של התמיכה הקהילתית המסורתית.
עריכה | תבנית | שיחה
8 שכר מינימום הוא שכר העבודה (לשעת עבודה, ליום עבודה או לחודש עבודה), הנמוך ביותר אותו רשאי מעסיק לשלם לעובד. לקביעת שכר המינימום משמשות דרכים אחדות: חוק, תקנה מינהלית או הסכם קיבוצי. היעד המרכזי המוצהר של שכר מינימום הוא להבטיח לכל עובד שכר מינימלי לשם שמירה על כבודו של העובד ומניעת ניצולו.

אף שהסדרים לקביעת שכר מינימום רווחים במדינות רבות, יש המתנגדים לשכר המינימום בטענה שהוא פוגע בעובדים החלשים ביותר ומונע מהם לעבוד. בין החוקרים ישנם חילוקי דעות תאורטיים ומחקריים מהותיים בשאלה האם שכר המינימום אכן מביא לשכירים משכורת גבוהה משהיו מקבלים אילולא היה קיים, ולגבי הקשר בין שכר המינימום לפערי הכנסה, אבטלה וצמיחה.

עריכה | תבנית | שיחה
9 ב-1976, פרסם מישל פוקו את הראשון מבין כרכי תולדות המיניות: "הרצון לדעת". בספר טוען פוקו כי ההגדרות הקשיחות של "הטרוסקסואליות" ו"הומוסקסואליות" הן תולדה של התרבות המודרנית, ולא היו קיימות עד למאה ה־19. פוקו חוקר את השיח שהתפתח לגבי המיניות בחברה המודרנית. טענתו היא שהשיח על המיניות מגביל ומגדיר את תוכני המיניות, ומקבע אותם בתבנית מסוימת. המיניות לפי פוקו מתפקדת כמנגנון של כוח, הכולל מנגנונים מפקחים שעושים את ההבחנה בין המקובל למה שאינו מקובל. טענתו הקיצונית יותר, הנובעת מכך היא, כי משטר המין משרת את האינטרסים של הבורגנות והאליטה החברתית, בכך שהוא משמר את אותם מוסדות - של נישואים והטרוסקסואליות. עריכה | תבנית | שיחה
10 המושג מזרחים כשלעצמו לא נוצר אלא רק לאחר העלייה ההמונית של שנות ה-50. המושג אינו משקף בהכרח גבולות גאוגרפיים, אלא גבולות חברתיים.

לדוגמה, שמה הרשמי של מרוקו בערבית הוא "ממלכת המערב" (مملكة المغرب), ואזור צפון אפריקה מכונה בערבית "מגרב" (المغرب) שפירושו "המערב". והוא נבדל מה"משרק" (المشرق), "המזרח", שהוא אזור מסופוטמיה וחצי האי ערב. לכן יהודי ארצות צפון אפריקה נקראו "מוגרבים" או "מערביים", וכך נקראו במשך שנים רבות היהודים שעלו מאזורים אלה לארץ. בנוסף, גם בקרב יהדות אשכנז התקיימה חלוקה גאוגרפית של מזרח ומערב: יהודי מזרח אירופה כונו בעבר "אוסט יודן" (Ostjuden), שפירושו "יהודים מזרחים", על ידי יהודי מרכז אירופה.

עריכה | תבנית | שיחה
11 הסוציולוג הומי באבא דן בכיבוש ובקולוניאליזם באופן שונה מהסוציולוגים שקדמו לו. התפיסה ההיברידית של הומי באבא מתנגדת לראייה דיכוטומית של כובש מדכא מול נכבש מדוכא. לדעתו, אין זה מדויק לדבר על דיכוי תרבותי של עולם המערב כנגד המזרח בתקופה הקולוניאלית, אלא יש מפגש תרבותי, בו כולם משפיעים על כולם והתוצאות הנן פרי של הכלאה בין הצדדים.

טענתו שונה מהסיפרות הפוסקולוניאליסטית, שנשענה על הדיכוטומיה מזרח מול מערב. לפי באבא, אף השלטון הקולוניאליסטי ספג ערכים ומאפייני תרבות מהחברה הנשלטת. בנוסף, מעבר לכיבוש הפיזי, הנחיל השלטון הקולוניאליסטי למקומיים גם חשיפה לתרבות אחרת והגדרה מחודשת של זהותם העצמית.

ההודים, לדוגמה, למדו מהאנגלים פרק בהלכות שלטון ובבניית אומה, ידע שאיפשר להם, בסופו של דבר, להתקומם נגד האנגלים ולדרוש עצמאות.

עריכה | תבנית | שיחה
12 ניתן לציין את ראשיתו של הזרם הפוסטקולוניאלי בפרסום הספר "אוריינטליזם", של אדוארד סעיד, שיצא בשנת 1978. סעיד תיאר את התפתחות מדע המזרחנות, תוך שהוא מתמקד בהתפתחות מדע זה בצרפת ובבריטניה.

סעיד הדגיש את הקשר ההדוק שבין מדע המזרחנות לבין הקולוניאליזם: הכיבוש הפיזי של המזרח איפשר למדענים לחקור את הארצות הכבושות, ובכך סייע ליצירתו של מדע המזרחנות. מדע זה יצר, מצידו, את ההצדקה לכיבוש המזרח - בחוקרו את תרבויות המזרח ובתארו אותן כתרבויות נחשלות, הצדיק מדע המזרחנות את הטיעון של 'משא האדם הלבן' (White Man Burden) - הטיעון לפיו שליטת האדם הלבן בעמי העולם מוצדקת משום שתרבותו עליונה על זו שלהם ועליו מוטלת המשימה להפוך אותם לבני תרבות.

עריכה | תבנית | שיחה
13
"בית אחותי" בתל אביב, ע"ש ויקי שירן

במחקר שפרסמה הסוציולוגית הישראלית ויקי שירן, היא בדקה את השחיתות בישראל מאז הקמתה, תוך ניתוח השחיתות השלטונית והציבורית בארץ. היא הראתה במחקרה כי "יש מושחתים שווים פחות, ויש מושחתים שווים יותר". היא מצאה, שככל שהאדם או הארגון המושחת היה רחוק יותר מההגמוניה השלטת, כך היה גזר הדין המשפטי והציבורי בעניינו חמור יותר. שירן הראתה כי בסופו של דבר, הפוליטיקאים הנשפטים על שחיתות כפשע היו בדרך כלל המזרחים והערבים אזרחי ישראל, אשר רשת הביטחון הציבורי-היסטורי שלהם דלה יחסית.

עריכה | תבנית | שיחה
14 סחר בבני אדם כולל בהרבה מקרים הברחת בני אדם ממדינות עניות אל מדינות עשירות. התהליך מנצל את הפערים העצומים ברמת החיים בין מדינות עניות למדינות עשירות. הסוחרים מרמים את הקרבנות וגורמים להם להאמין שבמדינה אליה יקחו אותם יוכלו לעבוד בעבודה מכובדת, או להרוויח סכומים גדולים של כסף ולהעלות את רמת החיים שלהם. על פי עדויות, לעיתים קרובות נעשה שימוש גם באלימות פיזית כנגד הקרבנות.

קרבנות הסחר מוברחים לארץ היעד ושם הם מוחזקים בתנאים קשים, שכוללים כליאה או איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים שלהם על מנת שלא יוכלו לברוח. התופעה התקיימה בשנים האחרונות גם בישראל.

עריכה | תבנית | שיחה
15
Prison.jpg

בספרו לפקח ולהעניש, מתאר מישל פוקו את יצירת תצורות הכוח בחברה, תוך כדי ניתוח של יחסי הפיקוח והענישה שהתקיימו במוסדות חברתיים שונים, שנמצאו דומים להפליא בתצורתם - כגון בית סוהר, צבא, בית ספר, בית חולים. מוסדות אלה דומים, לפי פוקו, ומצטיינים ב"מדע הפיקוח" ובשימוש בכוח של הממסד על האחר בתרבות המערבית. הוא מראה את היחסים המורכבים שנוצרים בין הנורמה לבין מה שמוגדר כסטייה, ואת ניסיון החברה לנטרל את השפעת האחר החורג מהנורמה. לכאורה, קיים הבדל בין ימי עבר, בהם הוענש האדם החורג מהנורמה במלקות או בתלייה בכיכר העיר; לבין המימסד המודרני, המצניע ומסתיר את האסירים, למשל, מעיני הציבור. אולם למעשה, לפי פוקו, שליטתה של החברה בפרט באמצעות מוסדותיה נותרה כשהייתה.

עריכה | תבנית | שיחה
16
הלן קלארק, ראש ממשלת ניו זילנד

הבחירות הכלליות בניו זילנד בשנת 1893 היו הראשונות בהיסטוריה בהן ניתנה זכות הצבעה לנשים, אולם טרם ניתנה להן הזכות להיבחר. למעלה ממאה שנה מאוחר יותר הייתה ניו זילנד למדינה הראשונה בעולם שבה כל משרות השלטון הבכירות הוחזקו על ידי נשים. בין חודש מרץ 2005 לאוגוסט 2006 כיהנה אליזבת השנייה כמלכת האיים, סילביה קרטרייט הייתה המושלת הכללית, הלן קלארק שימשה כראש הממשלה, מרגרט וילסון כיושבת ראש הפרלמנט ושאן אליאס כנשיאת בית המשפט העליון של ניו זילנד.

עריכה | תבנית | שיחה
17
אוטו וייניגר

בתחילת המאה ה-20 תורות גזע למיניהן היו מקובלות מאוד בקהילה המדעית וגרמו לאנטישמיות רבה. לעיתים רחוקות קרה שיהודים, אותם מחשיבה תורת הגזע כנחותים, השתכנעו בנכונות התורה. הבולט ביותר ביניהם היה אוטו ויינינגר, שחיבורו לשם קבלת תואר דוקטור כלל תיאור היהדות כנחותה. ויינינגר קבע בספרו "מין ואופי" כי לאישה אין "אני" ואין לה אופי ורצון. בגבר, לעומת זאת, קיים הניצוץ האלוהי, הוא הנפש ובאשה ניצוץ זה חסר. ויינינגר השווה את היהדות עם הנשיות, וטען כי היהודים נחותים לאורך כל ההיסטוריה לא בגלל החברה שסביבם, אלא משום שהם רצו בכך, כמו הנשים. בסופו של דבר התאבד ויינינגר בכלי ירייה כשנתיים לאחר חיבור הספר.

עריכה | תבנית | שיחה
18 שוביניזם בהגדרתו הראשונית מתייחס לקנאות קיצונית, המלווה בשנאה כלפי קבוצות אחרות או זלזול בהן. שוביניזם נקשר רבות ל"אנטי פמיניזם", אך למעשה המושג נגזר משמו של ניקולא שובן, חייל בצבאו של נפוליאון בונפרטה שהיה ידוע בנאמנותו הגבוהה לקיסר תוך שנאה ליריביו. הוא הפך לפופולרי לאחר תיאורו הסאטירי של שובן במחזה הצרפתי La Cocarde Tricolore (העיטור בעל שלושת הצבעים) של האחים קונייר (Cogniard) מ-1831. בעבר תיאר המושג במיוחד קנאות לאומנית קיצונית, או פטריוטיזם, תוך גילוי איבה כלפי בן הלאום האחר, אך כיום בישראל השימוש בכינוי נפוץ בעיקר בתיאור פן אחד של השוביניזם, "שוביניזם גברי", הפונה נגד נשים ולעיתים רבות גם הומוסקסואלים.

לא ניתן להעמיד את השוביניזם, גם אם מתייחסים לשוביניזם גברי בלבד, כ"תמונת ראי" של הפמיניזם. בעוד שהשוביניזם מבוסס על הנחה בדבר עליונותו של מן דהוא ועל זלזול באחר, הפמיניזם מבוסס על ההנחה כי שני המינים זכאים לשוויון הזדמנויות.

עריכה | תבנית | שיחה
19 כאשר מדובר בגירושים של בני זוג, המדינה מותירה לעצמה מידה רבה של שליטה בחיי הפרט, בכל הקשור לגירושים ולקביעת המשמורת לילדים. דבר זה נובע מההנחה שגם אם חל שינוי במבנה התא המשפחתי, קיים הכרח לדאוג שהמשפחה תמשיך למלא את הפונקציות החשובות עבור חבריה. המדינה ושלוחותיה, בתי המשפט הם שקובעים בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג. בכל הנוגע למשמורת על הילדים והיבטים נוספים של הורות לאחר גירושין או פרידה, נקבעים הדברים על ידי בתי המשפט לאחר תסקיר והמלצה של עובדים סוציאלים בעלי הכשרה מיוחדת (המכונים "פקידי סעד לסדרי דין") בלשכות הרווחה המקומיות. עריכה | תבנית | שיחה
20
A cauple wait for wedding.jpg

זוג ממתין לחתונתו, איטליה

נישואים אזרחיים, החלו להיות מוכרים במערב במהלך המאה ה-17. עד אז הדרך היחידה להנשא הייתה באמצעות איש דת. כיום, הנישואים האזרחים מקובלים ברוב מדינות המערב. כל מדינה מחזיקה מרשם אוכלוסין ובו נרשם גם המעמד האישי, ורוב המדינות רואות זאת כסמכותן האזרחית לרשום זוג כנשוי, גם מבלי שביצע טקס דתי, אם עמד בתנאים הנדרשים על ידי המדינה. עדיין ישנן מדינות מעטות, לדוגמה, מדינת ישראל, המתנות רישום של זוג כנשוי, בכך שהנישואים ייערכו בטקס דתי מוכר. במדינות מסוג זה אין אפשרות לקיים טקס חוקי של נישואים אזרחיים. הדרך להכרה בנישואים אזרחיים במדינת ישראל, היא במקרים בהם בני הזוג נישאו כחוק בנישואים אזרחיים במדינה אחרת, בה הדבר מהווה מהלך חוקי, והם מוכרים באותה מדינה כנשואים.

עריכה | תבנית | שיחה
21
Young garbage recycler in Saigon.jpg

ילד עובד. וייטנאם, 2006

העסקת ילדים היא מונח חברתי המתאר מתן עבודה לילדים. כאשר הוא נעשה ללא התחשבות בנורמות מסוימות, למונח זה יכולה להיות משמעות לוואי של ניצול שיטתי של ילדים בתחום העבודה, עם פיצוי מועט, וללא התחשבות בהתפתחות האישית ובהיבטי בטיחות, בריאות ואיכות חיים.
מדינות עניות לעיתים מתירות שימוש בילדים קטנים לצורך תעסוקה, שכן משפחות שלמות תלויות בהעסקת ילדי המשפחה, ובמקרים מסוימים הוא מקור ההכנסה היחיד של משק הבית. לעומת זאת, במדינות המערב נחשב כיום השימוש בילדים כעובדים להפרה של זכויות האדם ועל כן ועל כן הותקנו במדינות אלו תקנות מיוחדות המגבילות ואף אוסרות לעיתים על העסקת ילדים.

עריכה | תבנית | שיחה
22
עטיפת התקליטור פורגי ובס

האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות והמצליחות במחצית הראשונה של המאה העשרים. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון בשנת 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, והצליח להשפיע על ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי מסורת זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת התיאטרון במדיניות ההפרדה הגזעית. ‏

עריכה | תבנית | שיחה
23
ויקטוריה, נסיכת שוודיה

ויקטוריה נסיכת שוודיה, בתו הבכורה של מלך שוודיה קרל השישה עשר גוסטב, הוכרזה עם לידתה בשנת 1977 כיורשת העצר של הממלכה. תואר זה נלקח ממנה עם לידתו של אחיה קרל פיליפ בשנת 1979 בשל חוק העדפת הבן הבכור בירושת המלוכה. אך לאחר שבעה חודשים נוספים, חזר אליה התואר, לאחר שממשלת שוודיה שינתה את חוק ירושת המלוכה, כך שניתן שיויון גמור בין נשים לגברים. שוודיה היא המדינה הראשונה בעולם שחקקה שיויון כזה.

עריכה | תבנית | שיחה
24
"הילדים הרעים", קריקטורה מ-1849 המציגה את יחסו של השלטון בפרוסיה כלפי זכויות היסוד כיחס של מורה מכה כלפי תלמידיו

בשנת 1982 פסק בית המשפט האירופי לזכויות אדם שענישה גופנית של תלמידים בניגוד לרצון הוריהם, שהייתה נהוגה בבתי הספר בבריטניה, היא הפרה של אמנת זכויות האדם ועלולה לחנך את הילד בצורה מנוגדת לרצונם ואמונתם של הוריו.

עריכה | תבנית | שיחה
25
Karma AS.jpg

הסוציולוג מרסל מוס פרסם בשנת 1925 את חיבורו "המתנה", שבו הפך את תחום חילופי המתנות למושא מחקר מרכזי. חילופי מתנות, טען מוס, אינם מוסד כלכלי שולי, אלא ערוץ מרכזי של יצירת יחסים חברתיים בין קבוצות. במרכזו - חובת המעניק לתת, חובת המקבל לקבל, והחובה להשיב על מתנה במתת-שכנגד. מעבר לכך טען מוס, כשהוא מסתמך הן על טקסטים עתיקים והן על מחקרים אתנוגרפיים, שבמתנה מתגלמת אישיותו של המעניק והיא פועלת במישרין על המקבל. מכאן נפתחה הדרך לדון בחליפין של שירותים, בני-אדם, חפצים וחובות, כדרך ליצירת קשרים חברתיים ותחזוקתם. בהקשר הרחב יותר אתגרה עבודתו של מוס את החלוקה המקובלת לתחומים חברתיים נפרדים (כלכלה, פוליטיקה, דת וכן הלאה). חילופי המתנות היו עבור מוס דוגמה לעובדה חברתית טוטאלית, כזו שאין להפריד אותה לממדיה השונים: לחליפין יש משמעות כלכלית, אך גם חברתית ופוליטית, ולעיתים גם פולחנית ודתית.

עריכה | תבנית | שיחה
26
Ferdinand Toennies Bueste Husum-Ausschnitt.jpg

פרדיננד טואניס היה בין התאורטיקנים הראשונים שעסקו בשאלה הקהילתית, והבחין בין שני סוגי קהילות:

הסוג הראשון, גמיינשאפט (Gemeinschaft), מתאר חברה חקלאית טרום תעשייתית. חברה זו היא אורגנית באופן תפקודה ותוחמת את החברים בה בקהילות ברורות. הקשרים הינם קשרים ראשוניים, הדוקים, מלווים בחיי משפחה, אמונה ומסורת.

לעומת זאת בקהילה המכונה גזלשאפט (Gesellschaft), שהיא המקבילה לחברה העירונית המודרנית, החברה הינה בעלת אפיון מכני, לפרט חסרים כל תחושה של שייכות או חיבור לסביבה או לקהילה. הקשרים בין האנשים אינם הדוקים, לרוב מלווים בניכור והתבודדות. חברה שבה כל אדם לעצמו ולמטרותיו. קהילה מהסוג הזה התפתחה כתוצאה מהתגברות השפעות התיעוש, הטכנולוגיה והעיור המואץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

עריכה | תבנית | שיחה
27 אחת מהדוגמאות לפער בין הגדרה משפטית להגדרה חברתית, היא במקרה הטראגי של מת'יו שפרד, צעיר שנרצח באלימות עקב היותו הומוסקסואל. במשפטם של הרוצחים הוכח כי הם תקפו את שפרד רק עקב נטייתו המינית, והם אף ניסו להצדיק את הפשע תוך שימוש הגנת ה- "Gay Panic", שלא התקבל על ידי המושבעים.

הפשע לא הוגדר על ידי בית המשפט כ"פשע שנאה" מסיבות טכניות: בחוק האמריקאי אין התייחסות לנטייה מינית כגורם אפשרי לפשע שנאה. לאחר המקרה ניסה הנשיא ביל קלינטון לאשר הכנסת פשעים כנגד הומואים ולסביות, נשים ובעלי נכות לרשימת פשעי השנאה בארצות הברית, אך ללא הצלחה, כיוון שהניסיון נדחה בבית הנבחרים. למרות שבית המשפט האמריקאי לא הגדירו כך, נחשב כיום מקרה זה לדוגמה מובהקת של פשע שנאה הומופובי כלפי אוכלוסיית הלהט"ב.

עריכה | תבנית | שיחה
28
ז'ורז' סאנד ב-1864

ז'ורז' סאנד הוא שם העט של הברונית דוּדֶבַאן (1804-1876), שהייתה סופרת צרפתייה. סאנד נחשבת כפמיניסטית מוקדמת, למעשה עוד בטרם הומצאה המילה. היא תמכה בזכויות נשים, ואף עזבה את בעלה והתגוררה לבדה עם שני ילדיה.

לאחר הפרידה מבעלה חשפה סאנד את חיבתה לבגדי גברים, כמכנסיים וחליפה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה, אף שהמשיכה להתלבש בשמלות באירועים חברתיים. התלבושת הגברית אפשרה לה לנוע בחופשיות יתרה ברחובות פריז וזיכתה אותה בגישה למקומות שככל הנראה היו אסורים על אישה במעמדה. זו הייתה התנהגות יוצאת דופן במאה ה-19, זמן שבו מוסכמות וכללים חברתיים - ובמיוחד בקרב המעמד הגבוה - היו בעלי חשיבות עליונה. כתוצאה מכך איבדה סאנד זכויות-יתר רבות הכרוכות במעמדה כברונית. למרבה האירוניה, חיים בנפרד מן הבעל היו מוסכמה מקובלת באותה תקופה בקרב נשים מן המעמדות הגבוהים, כל עוד הן נמנעו מלנהוג בצורה יוצאת דופן בציבור.

עריכה | תבנית | שיחה
29
רחוב הכנסייה הבפטיסטית בברמינגהאם, אזור מרכזי במאבק האפרו-אמריקאים לביטול ההפרדה הגזעית

סדרת פיגועים גזעניים שהתרחשה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בעיר ברמינגהאם באלבמה שבארצות הברית, העניקה לה את כינוי הלעג "Bombingham", מהמילה פצצה - Bomb. בעקבות רצח ארבע ילדות שחורות בעיר בשנת 1963, כתב המשורר דדלי רנדל את "הבלדה של ברמינגהאם", הסקסופוניסט ג'ון קולטריין חיבר את השיר "אלבמה", וארגוני המאבק השחורים, בראשם עמד הכומר מרטין לותר קינג, פתחו בהפגנות מחאה לא אלימות כנגד חוקי ההפרדה הגזעיים. משטרת ברמינגהאם פעלה בברוטליות רבה נגד המפגינים והשתמשה בגז מדמיע ובכלבי תקיפה. קינג, שנעצר עם אלפי מפגינים נוספים, חיבר בכלא את המנשר "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם", מסה בנושא ההתנגדות להפרדה הגזעית. בסופו של דבר, נחל המאבק הצלחה, בהובילו לביטול החקיקה הגזעית בארצות הברית.

עריכה | תבנית | שיחה
30
העתק בגודל מלא של ספינת העבדים זונג

הטבח בספינת העבדים זונג היה רצח המוני של עבדים שחורים שאירע בשנת 1781 על ידי השלכתם לים, כשהם כפותים, מספינת עבדים בבעלות אנגלית. אותם עבדים היו אפריקאים שנחטפו, הובלו בכפייה בספינות משא, ונמכרו לעבדות במחיר גבוה. הם נחשבו כרכוש ולא כבני אדם, היחס אליהם היה אכזרי, ולא הייתה קיימת כל הגנה חוקית על זכויותיהם. מקרה זה של יחס לעבדים כאל מטען והשלכתם לים לא היה חריג, כפי הנראה. אולם הטבח בספינת העבדים זונג פורסם בתקשורת והוא ידוע כיום לפרטיו, בזכות תביעת הביטוח שהגישו הבעלים על "אובדן הסחורה", שתועדה בפרוטוקולי בית המשפט. אף כי בית המשפט סבר עדיין כי עבדים שחורים הם רכוש ואינם שווים לבני אדם, הגבירה הפרשה את נראות התנועה לביטול העבדות, צוטטה, נכתבו עליה שירים, נוצרה בעקבותיה יצירתו המפורסמת של ויליאם טרנר "ספינת העבדים", ובסופו של דבר היוותה אבן דרך במאבק המר לביטול העבדות בעולם המערבי.

עריכה | תבנית | שיחה
31
פיגמים אפריקאים לצד פרופסור פי. קיי. מורפי

קבוצת כל העמים, שבהם גובהו של גבר בוגר הוא פחות מ-1.5 מטר בממוצע, נקראות פיגמים. עמים אלו מנותקים תורשתית ותרבותית משאר האנושות. לכן מעניינים מבחינת המחקר המדעי – אפשר לערוך עליהם ניסויים בבני אדם, שלא מושפעים מהמודרניזציה. הפיגמים כה מנותקים משאר בני האדם, עד שהם עדיין ציידים-לקטים. הניתוק בין האוכלוסייה שלהם לאוכלוסייה הכללית יכול לשמש הסבר לשוני הגופני בינם לבין שאר בני האדם, המתבטא, מלבד בגובה שונה, גם הבדלים במערכת החיסון ואצל חלק מהאוכלוסיות של הפיגימים, גם בסוג דם ייחודי. אולם, מסיבה לא מוסברת, כמעט כל אוכלוסיות הפיגימים דוברות את שפת האוכלוסייה האנושית הכללית שסביבם, ולא שפה ייחודית להם.

עריכה | תבנית | שיחה
32
-
הוספה
33
-
הוספה
34
-
הוספה
35
-
הוספה
36
-
הוספה
37
-
הוספה
38
-
הוספה
39
-
הוספה
40
-
הוספה
41
-
הוספה
42
-
הוספה
43
-
הוספה
44
-
הוספה
45
-
הוספה
46
-
הוספה
47
-
הוספה
48
-
הוספה
49
-
הוספה
50
-
הוספה
51
-
הוספה
52
-
הוספה