פורטל:סנקט פטרבורג/היסטוריה של סנקט פטרבורג

הקמת העיר על ידי פטר הגדול
הפיכתה לבירת רוסיה
המהפכה הרוסית
המצור על לנינגרד
שיקום העיר לאחר מלחמת העולם
העיר כיום

הצאר פיוטר הראשון כבש במלחמה הצפונית הגדולה את אזור אינגריאן (מידי השוודים) בשנת 1703 ומאז החלה לבנות עיר חדשה במטרה של "לקרוע חלון לאירופה" (דהיינו- מוצא לים). פיוטר קרא לעיר על שם השליח פיוטר הקדוש, השם המקורי SanktPiterburh היה למעשה חיקוי להגייה ההולנדית Sint Petersburg, פיוטר חי ולמד לתקופה מסוימת בהולנד.

משום שבניית העיר החלה בזמן מלחמה, המבנה הראשון שנבנה היה מבצר, הידוע כיום כמבצר פטרופבלובסקיה ונשא את השם המקורי SanktPiterburh. המבנה נבנה באי הארנבים, בגדה הימנית של נהר הנֶבָה, מספר ק"מ ביבשה מהמפרץ. אדמת הביצה שהקיפה את המבצר עברה ייבוש והעיר נפרסה כלפי חוץ מתוך המבצר תוך השגחתם של מהנדסים גרמנים שהוזמנו לרוסיה על ידי הצאר.

פיוטר אסר על בניית מבנים מאבן בכל רוסיה מחוץ לגבולות העיר, על מנת שכל סתתי האבן ברוסיה יבואו לסייע בבניית העיר. בניית העיר החדשה הייתה כרוכה בסבל לא יתואר להמוני העובדים שהועסקו בתנאי כפייה, על פי הערכות כ-30 אלף מהם מתו במהלך הבנייה.

הצאר פיוטר, שקיבל השראה מהערים ונציה ואמסטרדם, חזה שסירות ואוניות יהיו אמצעי התעבורה הבלעדיים בתעלות העיר ולכן הורה שלא יבנה גשר קבוע מעל נהר הנֶבָה. הוראה זו שונתה בשנת 1850, עת הותרה בנייתם של גשרים נפתחים מעל הנהר.

ב-1712 הפכה העיר לבירת האימפריה הרוסית, והעברת משרדי הממשלה אליה נתנה דחיפה גדולה להתפתחותה. בהמשך הפכה פטרבורג למרכז התרבות הרוסית ופרחו בה התיאטרון, הבלט, הפעילות הספרותית, המוזיקלית, והמדעית. כל גדולי סופרי רוסיה במאה ה-19 חיו באופן זמני או קבוע בעיר.

במשך המאה ה-18 וה-19 בנתה האליטה הרוסיה בצורה פזרנית את העיר, משאירה אחריה ארמונות רבים ששרדו עד היום. העיר סבלה ממספר רב של שיטפונות, הנורא שבהם היה ב-7 בנובמבר 1824 כאשר המים עלו 4.21 מטרים מעל מפלס המים הרגיל.

במאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג למרכז התסיסה החברתית והמהפכנית ברוסיה, בין השאר בגלל הימצאותם של פועלי התעשייה בקרבה משמעותית לאצולה הרוסית בעיר. אך גם בשל גידולה העצום של העיר במאה ה-19 וביטול צמיתות האיכרים על ידי צאר אלכסנדר השני ב-1861. בתי מגורים נבנו בפאתי העיר וצמחו תעשיות חדשות, עד סוף המאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים באירופה.

עם התפתחות התעשייה צמחו תנועות פועלים קיצוניות, ותנועות סוציאליסטיות היו אחראיות להתנקשויות באנשי אצולה רבים, בהם גם של הצאר אלכסנדר השני.

ב-1905 פרצה המהפכה הרוסית הראשונה (הידועה בתור מהפכת 1905) בעיר, שהתרחבה למחוזות רבים אחרים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שינה הצאר ניקולאי השני את שם העיר ב-31 באוגוסט 1914, מסנקט פטרבורג שהיה בעל צליל גרמני לפטרוגראד (ברוסית: העיר של פיוטר) שהיה בעל צליל סלאבי יותר; דבר שהיה אמור להעלות את המורל של העם הרוסי.

ב-1917 החלה המהפכה הרוסית (השלב הראשון בפברואר 1917) בשלב הראשון הורדת הממשל הצארי והקמת שני מרכזי כוח פוליטיים (הממשלה הזמנית וסובייט פטרוגראד). הממשלה הזמנית בוטלה במהפכת אוקטובר והחלה מלחמת האזרחים הרוסית. בגלל קרבתם של הכוחות האנטי-מהפכניים (הצבא הלבן) והמצב הפוליטי המעורער אולץ המנהיג הבולשביקי ולדימיר לנין להימלט למוסקבה, בירתה הקודמת של רוסיה, ב-5 במרץ 1918. מהלך זה נראה בהתחלה כזמני (וכך הוא הוצג) אבל מוסקבה נשארה הבירה עד עצם היום הזה. העברתה של הבירה למוסקבה הביאה להגירה המונית אל הבירה החדשה והאוכלוסייתה של העיר קטנה לכדי שליש עד 1920.

ב-24 בינואר 1924 שלושה ימים לאחר מותו של לנין, קיבלה העיר את השם לנינגרד לכבודו. מהלך זה נראה אז כסוג של התנערות מהרקע האימפריאליסטי של העיר.

בזמן מלחמת העולם השנייה נמשך המצור על לנינגרד, על ידי כוחות הוורמאכט של גרמניה הנאצית, מ-8 בספטמבר 1941 עד ל-27 בינואר 1944, לאורך 29 חודשים רצופים. היטלר הורה באופן מפורש להחריב את העיר עד היסוד ולא לקבל כניעה - כלומר להביא למותם של מיליוני תושבי העיר. מפקדי הוורמאכט במקום לא הסתייגו כלל, אלא הרחיבו הנחיות כלליות אלו לפקודות מפורשות ומפורטות: פגיעה באספקת המים, המזון והדלק בכוונה להביא לרעב, לצד פקודות לא לקבל שום כניעה מצד אזרחי העיר, ולירות על מנת להרוג אזרחים המבקשים להיכנע או לברוח מהעיר הנצורה.

הכוחות הגרמנים יחד עם משתפי הפעולה (בהם הפינים) מנו כ-750,000 נפש ואילו הכוחות הרוסים כולל משמר אזרחי מנו כמיליון נפש. במשך זמן זה הוקמה "הדרך לחיים" מעל אגם לאדוגה (שהיה קפוא במשך רוב השנה) אבל היה פתוח לתקיפות אוויריות ורק כאחת מתוך שלוש משאיות שהושמה למשימה הגיעה ליעדה. במשך המלחמה נפטרו כ-800 אלף תושבים מתוך שלושה מיליון - שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר מעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית, ואולי בכלל.

בעקבות העקשנות ההירואית של תושבי העיר, הייתה סנקט פטרבורג העיר הסובייטית הראשונה שקיבלה את מעמד עיר גיבורים.

לאחר המלחמה נבנתה מחדש העיר בעזרת הציורים הישנים של מבניה והעיר חזרה להיות מרכז תרבותית ואינטלקטואלי כבעבר.

בעיר הוקמו אתרי עיקריים למלחמה והמצור ובהם כיכר ניצחון במרכז סנקט פטרבורג, שבה ממוקם היכל הזיכרון בו 900 פגזים מוארים, אחד כנגד כל יום של המצור.

סביב העיר הוקמה סדרה של אנדרטאות המסמלות את קרבות מלחמת העולם.

עבודות שיקום האתרים בעיר, וארמונות הצארים שסביבה, הושלמו רק בסוף המאה ה-20.

בתקופת הפרסטרויקה החל בברית המועצות גל של החזרת שמות קודמים למקומות ששמם שונה. ב-12 ביוני 1991 נערך בעיר משאל עם שבו החליטו תושבי העיר להחזיר את השם המקורי "סנקט פטרבורג", עם תמיכה של 54% אחוזים. ההחלטה נכנסה לתוקף באישור המועצה העליונה של רוסיה ב-6 בספטמבר באותה השנה. שמות הרחובות, הפארקים והארמונות חזרו גם כן לשמם המקורי. אך במשאל עם נוסף שנערך בחרו המקומיים להשאיר את שם המחוז "מחוז לנינגרד" מהתקופה הסובייטית ולא לשנותו.