פורטל:עולם הישיבות
ישיבה או מתיבתא (מארמית) היא מוסד ללימוד תורה על כל תחומיה, על פי המסורת היהודית. המוסד להשכלה גבוהה של החינוך היהודי, שהיווה מוסד המשך למסגרת החינוך היסודי היהודי, ה"תלמוד תורה". הישיבה שימשה במהלך הדורות להעברת מסורת התורה שבעל-פה ודברי חז"ל מדור לדור וללימוד ושינון עצמי.
הישיבה שימשה במשך הדורות כמוסד המרכזי של היהדות התורנית: בה נקבעו ההלכות בשאלות שנתחדשו במהלך השנים והוכרעו ספקות שהתעוררו במסורות ותיקות, ובה תוקנו תקנות בענייני היחיד והרבים. ראשי הישיבות המרכזיות היו בתקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, מנהיגיו של העם היהודי כולו. גם לאחר כתיבת הקודקסים ההלכתיים הגדולים: משנה תורה לרמב"ם, "ארבעה טורים" וה"שולחן ערוך", שאפשרו הלכה למעשה מעמד רבני נפרד מעולם הישיבות, עמדו הישיבות במרכזו ובתשתיתו של עולם התורה. רבים מגדולי הרבנים היו חניכי ישיבות ורבים מהם החזיקו בעצמם ישיבה במקומות בהם כיהנו כרבנים.
חז"ל מתארים את הישיבה כמוסד ללימוד תורה שהתקיים מאז ומתמיד: "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", ואת כל אחד מאבות האומה כ"זקן ויושב בישיבה". ישיבות מסודרות כמוסד המוביל ללימוד תורה מוכרת החל מתקופת האמוראים, כאשר פעלו ישיבות בבל, ובפרט ישיבת סורא, ישיבת נהרדעא וישיבת פומבדיתא, שהמשיכו להתקיים בצורות שונות גם בתקופת הגאונים.
הישיבה כצורת חיים אידיאלית המבטאת את קידוש חיי הרוח ועיסוק בעיקרי העיקרים, מתבטאת גם בתיאורי חז"ל את העולם הבא כישיבה של מעלה, או "מתיבתא דרקיעא", בה מתנהלים לימודים ודיונים הלכתיים במתכונת דומה לזו של הישיבה הארצית.
צורת הישיבה, תפקידי ההוראה בה, חומר הלימודים ודרכי הלימוד בה, השתנו לפי המקום והתקופה. אך קו מאחד משותף היה לה על פני המרחב והזמן: שאיפה לעיסוק בתורה ובמצוותיה תוך ניתוק מהעולם הסובב, ומתן הזדמנות שווה לכל נער יהודי להתמודד במסלול הלימודים שהציעה ולהתקדם במעלה האליטה הרבנית.
ישיבת חברון כנסת ישראל (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא ישיבה גבוהה בישראל אשר נחשבת לאחת משתי הישיבות החשובות והיוקרתיות בציבור החרדי, יחד עם ישיבת פוניבז' בבני ברק.
דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.
הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה־20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.
במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון־גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון־ר' הלל"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה הקרויים "יוצאי חברון". קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.
כמו בצבא, גם עולם הישיבות החרדי פיתח עגה משלו, להלן רשימת ביטויים ישיבתיים חרדיים;
- צ'יקאווער – כינוי לבחור שמנסה להיות "קול".
- ישיבֶה בוחער – "בחור ישיבה".
- שטינקער – מלשין (במקור ביידיש: מסריח).
- פרומער – מחמיר בהלכה.
- חניוק – מיושן, בלבושו, בהנהגותיו, או בדעותיו.
- נייעס – חדשות. בפועל (בעגה): לְנָייעס.
- שְׁמוּ"ס (שמועס) – ביידיש שמועס היא שיחה. בהוויי הישיבתי הפכה המילה גם לראשי תיבות של שיחת מוסר, הנאמרת בישיבות הליטאיות. פעמים רבות נזכרת המילה בלשון מזלזלת (כמו "לדבר איתו זה לשמוע שמועס", או בעגה: "השמיס לי").
- ליל שישי (במלעיל) – מושג המתאר את הלילה שבין חמישי לשישי שבו יש הנוהגים ללמוד כל הלילה.
- מָצֶב (במלעיל) – תיאור למאורע שעורר תכונה או התרגשות.
- צו"ל – ר"ת של 'צדיק ורע לו'. מקביל לחנון ה"חילוני" ודומה ל"פרומער" ו"חניוק" (ראו לעיל). לעיתים מתלווה לכינוי קונוטציה שלילית של ניתוק מהעולם.
- בין הזמנים (במלעיל) – התחליף הישיבתי לסמסטר הוא "זמן". השנה מתחלקת לשלושה זמנים: בין ראש חודש אלול עד יום הכיפורים, בין א' בחשוון לא' בניסן ובין א' באייר למוצאי תשעה באב. תקופות אלו נקראות זמן אלול, זמן חורף וזמן קיץ, בהתאמה. החופשות נקראות "בין הזמנים". תקופת בין הזמנים שבקיץ (יוצאת בדרך כלל באוגוסט) היא בדרך כלל זמן החופשה החרדי המשפחתי.
- אלול (נהגה מלעיל) – אלול הוא החודש שלפני הימים הנוראים. זוהי תקופה בעלת משמעות רבה בישיבות ובכל העולם החרדי כתקופה שבה על האדם לחזור בתשובה על מעשיו ולהתחזק בקיום המצוות ושמירת סדרי הישיבה. דגש רב מושם אז על מוסר וקרבה לאלוהים.
- לוֹמדעֶס – למדנות, עמקנות לימודית. משמש גם לסניטה במישהו ש"חופר" יותר מדי. כמו, "אל תעשה יותר מדי לומדעס".
- מק"ק - (משגיח קטן קטן) כינוי גנאי המשמש לתיאור משגיח שתפקידו מסתכם באכיפת משמעת, בעגה - לְמַקֶ"ק.
- שטייגען - מיידיש - התעלות, משמש לתיאור לימוד ברצינות, קיים גם כתואר 'שטייגעניסט', לתיאור בחור שלומד ברצינות.
- עלטע'ר - מיידיש - זקן, כינוי לבחור רווק מבוגר.
יש אומרים שההשגחה בוחנת שבכל רגע ורגע יהיה יהודי שילמד תורה, כך מתקיים הפסוק "לולא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". אבל מה שאינם יודעים, היא שכל יהודי שלומד תורה הוא הופך להיות התורה בעצמה. בשעת מתן תורה נכנסה התורה לתוך עם ישראל, לתוך הבריאה, ולכן התורה היא שמחזיקה את עם ישראל ואת העולם כולו, היא אם כן הלב המזרים דם לכל המציאות.
— הרב ברוך דב פוברסקי, מצוטט אצל הרב אלחנן ניר "אחרי שטועמים מהתורה ממש משתגעים אחריה", קונטרס לא (תשע"ב), עמ' 21.
ראש ישיבה (בארמית: ריש מתיבתא; על הקיצור ר"מ) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.
תפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב". בתקופות שונות כונה ראש הישיבה גם "תופס ישיבה" ו"ריש מתיבתא" (ובקיצור, ר"מ).
בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעיתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.
הרב שמואל רוזובסקי (כ"ב בטבת ה'תרע"ג, 1 בינואר 1913 - כ"ז בתמוז ה'תשל"ט, 17 ביולי 1979) היה ראש ישיבת פוניבז'. שיעוריו בישיבה משכו תלמידים רבים, והשפעתו הלמדנית הייתה רבה והיא נפוצה ברחבי עולם הישיבות.
נולד בהוֹרַדְּנַה (גרודנא) לרב מיכל דוד רוזובסקי, שהיה אחד ממורי ההוראה בעיר. למד בישיבת שער התורה אצל הרב שמעון שקופ - שממנו הושפעה רבות שיטת לימודו. בשנת ה'תרצ"ו עלה ארצה יחד עם ידידו הרב זלמן רוטברג, לימים ראש ישיבת בית מאיר, כדי להימנע מגיוס לצבא הפולני. השניים למדו בישיבת פתח תקווה אצל הרב ראובן כץ, שאף סייע בהשגת אישורי עלייה לארץ ישראל עבורם.
במשך שנים הוא קבע שיעור קבוע, אחת לשבוע, עם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, שהשפיע על דרך לימודו. עם הקמתה של ישיבת פוניבז' על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, בשנת ה'תש"ד, נקרא הרב רוזובסקי על ידו לעמוד בראשות הישיבה ובמשרה זו כיהן עד פטירתו. בשנת ה'תשט"ז (1956) נבחר לדיין בבית הדין הרבני הגדול, אך בסופו של דבר לא מונה לתפקיד.
נפטר ממחלת הסרטן בכ"ז בתמוז ה'תשל"ט.
בחייו נדפסו משיעוריו בספרים שיעורי הר"מים, ולאחר פטירתו הוצאו לאור שיעוריו בסדרות הספרים: "שיעורי הגר"ש רוזובסקי" (מהדורות סטנסיל), "חידושי רבי שמואל" ו"שיעורי רבי שמואל" וכן בקובץ "זיכרון שמואל".
ישיבות במדינת ישראל
נכון ל-2008 יש יותר מ-1,500 מוסדות לימוד תורה קלאסיים (לא כולל בתי מדרש חדשים ומדרשות לנשים). 94,500 תלמידים לומדים במוסדות לבוגרים ו־23,000 בישיבות קטנות.[דרוש מקור]
הישיבה הגדולה בישראל היא ישיבת מיר בירושלים שבה כ-6,000 תלמידים כולל אברכי הכולל. ישיבות ליטאיות בולטות נוספות הן ישיבת פוניבז', ישיבת חברון, ישיבת עטרת שלמה (סורוצקין) וישיבת נתיבות חכמה (וולפסון). כן קיימות ישיבות חסידיות לקהילות השונות, וישיבות כלל חסידיות, שבין המפורסמות שבהן אפשר למנות את ישיבת טשעבין וישיבת חיי משה. וישיבות לבני עדות המזרח, כמו ישיבת פורת יוסף וישיבת בית שמעיה.
בקרב הישיבות הציוניות בולטות ישיבת מרכז הרב, ישיבת הר עציון וישיבת הר המור.
סדרה נוספת של ישיבות היא רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, הכוללת בתוכה את ישיבות חסידות חב"ד. בנוסף לכך יש גם את ישיבות חסידי חב"ד ליובאוויטש.
מדינת ישראל מסבסדת את הלימודים בישיבות ובכוללים בסכומים משתנים.- יעקב אדלשטיין
- חיים יהודה לייב אוירבך
- שלמה זלמן אוירבך
- שמואל אוירבך
- חיים איצקוביץ' (וואלוז'ין)
- שמואל איינשטיין
- חיים דוב אלטוסקי
- מרדכי אליפנט
- פינחס מנחם אלתר
- אברהם משה באב"ד (גורה הומורה)
- אברהם אהרן בורשטין
- אפרים בורודיאנסקי
- שמואל יעקב בורנשטיין
- שבתי בורנשטיין
- חיים שאול ברוק
- שמחה זיסל ברוידא
- שלום נח ברזובסקי
- חיים ברים
- חיים ברלין
- נפתלי צבי יהודה ברלין
- אבא מרדכי ברמן
- שלום ברנדר
- אהרן ברנשטיין
- בנימין יהודה לייב ברנשטיין
- ירוחם פישל יהושע ברנשטיין
- משה ברנשטיין
- חיים יעקב גולדוויכט
- ישראל זאב גוסטמן
- יחיאל מרדכי גורדון
- יעקב גלינסקי
- אברהם גנחובסקי
- מאיר יהודה גץ
- אברהם יצחק גרשונוביץ
- ראובן יוסף גרשונוביץ
- ישעיהו הדרי
- יעקב הורוביץ
- גדליה הרץ
- שלמה זלמן הבלין
- עובדיה הדאיה
- שלום הדאיה
- דב בריש וידנפלד
- הלל ויטקינד
- חיים וולקין
- יצחק וסרמן
- אפרים זורייבין
- משה מרדכי חדש
- יעקב משה חרל"פ
- שאול ישראלי
- אהרן ליכטנשטיין
- מיכל יהודה ליפקוביץ
- צבי יהודה מלצר
- משה צבי נריה
- יהודה עמיטל
- דוד פוברסקי
- דוד פיינשטיין (ארצות הברית)
- אריה פינקל
- נתן צבי פינקל
- נתן צבי פינקל (מיר)
- אברהם פרבשטיין
- יהודה קולודצקי
- אברהם יצחק הכהן קוק
- צבי יהודה הכהן קוק
- חיים קמיל
- נתן קמנצקי
- נחום אליעזר רבינוביץ'
- יוסף רוזובסקי
- שמואל רוזובסקי
- אהרן יהודה ליב שטינמן
- חיים פינחס שיינברג
- נח שימנוביץ
- אלעזר מנחם מן שך
- חיים שמואלביץ
- אברהם אלקנה כהנא שפירא
- משה שמואל שפירא (באר יעקב)
- פינחס שרייבר
רשימת ישיבות שיש עליהן ערך בוויקיפדיה:
- ישיבת אדרת אליהו
- ישיבת אופקים
- ישיבת אור אלחנן
- ישיבת אור ברוך
- ישיבת אור ישראל
- ישיבת אור עציון
- ישיבת אור שמחה
- ישיבת אורות שאול
- ישיבת איתמר
- ישיבת איתרי
- ישיבת ארחות תורה
- ישיבת באר יעקב
- ישיבת באר יצחק (קריית יערים)
- ישיבת בית אברהם
- ישיבת בית אורות
- ישיבת בית אל
- ישיבת בית דוד (חב"ד)
- ישיבת בית התלמוד
- ישיבת בית יוסף (בני ברק)
- ישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר
- ישיבת בית מאיר
- ישיבת בית מדרש עליון
- ישיבת בית מתתיהו
- ישיבת בית שמואל
- ישיבת ברכת אפרים
- ישיבת נחלת יוסף
- ישיבת ברכת יוסף (אלון מורה)
- ישיבת ברכת יוסף (קריית הרצוג)
- ישיבת ברכת יצחק
- ישיבת ברכת משה
- ישיבת גאון יעקב (בני ברק)
- ישיבת גבעת שאול
- ישיבת גרודנא (ישראל)
- ישיבת גרודנא באר יעקב
- ישיבת דרך השם
- ישיבת דרך חכמה
- ישיבת הגולן
- ישיבת הכותל
- ישיבת הנגב
- ישיבת הר ברכה
- ישיבת הר המור
- ישיבת הר עציון
- ישיבת חברון כנסת ישראל
- ישיבת חומש
- ישיבת חידושי הרי"ם
- ישיבת חיי משה
- ישיבת חכמי לובלין (בני ברק)
- ישיבות חסידי חב"ד ליובאוויטש
- ישיבת חפץ חיים (כפר סבא)
- ישיבת טשעבין
- ישיבת יחל ישראל
- ישיבת ישועות משה
- ישיבת כנסת אליהו
- ישיבת כנסת הגדולה
- ישיבת כנסת חזקיהו
- ישיבת כנסת יחזקאל
- ישיבת כנסת יצחק (מודיעין עילית)
- ישיבת כנסת יצחק (חדרה)
- ישיבת כרם ביבנה
- ישיבת לנתיבות ישראל
- ישיבת מאור התורה
- ישיבת מאור התלמוד
- ישיבת מאור עיניים
- ישיבת מאורות התורה
- מוסדות הר"ן
- מוסדות יקירי ירושלים
- ישיבת מחנים
- ישיבת מיר מודיעין עילית
- ישיבת מיר
- ישיבת מעלה אליהו
- ישיבת מעלה גלבוע
- ישיבת מעלות התורה
- ישיבת מערבא
- ישיבת מרכז הרב
- ישיבת משכנות התורה
- ישיבת נחלת דוד
- ישיבת נחלת הלויים
- ישיבת נחלת שלמה
- ישיבת ניר קריית ארבע
- ישיבת נתיב הדעת
- ישיבת נתיב התורה
- ישיבת נתיבות חכמה
- ישיבת נתיבות יוסף
- ישיבת עטרת חכמים
- ישיבת עטרת ישראל
- עטרת שלמה
- ישיבת פורת יוסף
- ישיבת פחד יצחק
- ישיבת קדומים
- ישיבת קול יעקב
- ישיבת קול תורה
- ישיבת קלצק (ארץ ישראל)
- ישיבת קמניץ
- ישיבת קריית מלאכי
- ישיבת קריית מלך
- ישיבת רבנו חיים עוזר
- ישיבת רועה ישראל
- ישיבת רמת גן
- ישיבת רעותא
- ישיבת רש"י
- ישיבת שבי חברון
- ישיבת שדרות
- ישיבת שערי יושר (ירושלים)
- ישיבת שערי שמועות
- ישיבת שפת אמת
- ישיבת תולדות אהרן
- ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש (המרכזית בישראל)
- ישיבת תורה אור
- ישיבת תורה בתפארתה
- ישיבת תורת אמת (חב"ד)
- ישיבת תורת זאב
- ישיבת תושיה
- ישיבת תפארת הכרמל
- ישיבת תפארת ישראל
תקופת החופשה בין זמן לזמן נקראת בין הזמנים (נהגה בעולם הישיבות במלעיל). חופשה זו ניתנת כדי לאפשר לבני הישיבה לשהות עם משפחתם תקופה מסוימת (בייחוד בחגים), לנוח מעמלה של תורה (שהרי "תורה מתשת כוחו של אדם"), ולאגור כוחות לקראת הזמן הבא. בישיבות נזהרים מלקרוא לה "חופשה", על מנת להבדיל בין מטרתן של הישיבות בנתינת זמן מנוחה- התרעננות בלבד, לבין מטרת החופשה הנהוגה בבתי ספר הכלליים, שהיא, לדעתם, בילויים אגרסיביים. סיבה נוספת היא משום שגם בתקופת בין הזמנים מקפידים רבים מן הלומדים להמשיך וללמוד במסגרת מצומצמת יותר, לעיתים במסגרת "ישיבות בין הזמנים", ועל כן הם אינן בחופש ממש. בתקופה האחרונה מתרחבת המגמה בחלק מהישיבות לצמצם את ימי בין הזמנים כדי שיהיו יותר ימי לימוד, והתלמידים יוצאים לחופשה כמה ימים לאחר הזמן המקובל, זאת בנוסף למסגרות הלימוד של "ישיבת בין הזמנים", שבהן שעות הלימוד נוחות וכל אחד לומד במה שחשקה נפשו. כמו כן קיימת גם מלגה לפי שעות הלימוד אשר מחולקת על ידי עמותות שונות.
בישיבות רבות ישנה חופשה קצרה אף בזמן ימי החנוכה, שאורכה הוא בדרך כלל כארבעה ימים, מחצית מימי החנוכה. ימים אלו נקראים לעיתים בבדיחוּת "בין הזמנים דרבנן", משום שחופשה זאת לא הייתה נהוגה בעבר והתחדשה רק בזמן האחרון, בדומה לחגים שחז"ל תיקנו, אשר התחדשו אף הם רק בתקופה מאוחרת יחסית, וכן כי חג החנוכה בעצמו הוא חג מדרבנן.
ברכת שמואל הוא ספר שנכתב על ידי רבי ברוך בער לייבוביץ, ראש ישיבת קמניץ. הספר כולל ארבעה ספרים העוסקים בפלפולים על התלמוד בבלי בשיטת בריסק.
בשם הספר, "ברכת שמואל", הנציח המחבר את אביו הרב שמואל דוד. הרב ליבוביץ טיפל בעצמו בסידור חידושיו והכנתם לדפוס. בחורף תרצ"ה עסק בכתיבת חידושיו לבבא מציעא, אבל לא הגיע להשלמתם, כי בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה ונפטר ללא שזכה לראות את חידושיו בדפוס.
הספר נחשב לקשה יחסית, מכיוון שכתיבתו הייתה בקיצור נמרץ ובביטויים מיוחדים.
רבי ברוך בער היה דייקן בדבריו. כתב על כך חתנו רבי ראובן גרוזובסקי (בהקדמה לברכת שמואל על מסכת בבא מציעא): ”היה אצלו עיקר גדול באיזה אופן ובאיזה מילים להביע את הקושיא והתירוץ או את החקירה, ולזאת בכל פעם שחקר את אותה החקירה עצמה הייתה בעיניו כחקירה חדשה, ואם הביעה במילים אחרות או שנתווספה אצלו איזו הרגשה חדשה נחשב הדבר בעיניו כדבר חדש וחידוש הפלא.”
בישיבות רבות נחשב הספר לאחד מספרי היסוד מבין ספרי האחרונים.
בתשע"ח יצא כרך נוסף מכתב ידו, "כתבי ברכת שמואל - על מסכת שבת", שנערך על ידי נכדו, הרב עוזיאל ליבוביץ.
נכדי המחבר הוציאו את "חידושי ושיעורי רבי ברוך בער", שיעוריו של רבי ברוך בער כפי שנרשמו על ידי תלמידיו. הספר נועד בעיקר להסביר את שיעוריו של רבי ברוך בער כפי שנרשמו על ידו ב"ברכת שמואל".
שבת:
רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
- חלקו את הפורטל למסגרות נוספות לראשי ישיבות מפורסמים ולישיבות קדומות.
- הוסיפו ערכים לתצוגה מתחלפת במסגרות- הידעת/תמונה מומלצת/מושג.
- הוסיפו מידע גם לישיבות מהמגזר החסידי והספרדי שהידע שלי בהם מוגבל.
- כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בתחום עולם הישיבות. ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים.
- כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא עולם הישיבות שרק מחכים שירחיבו אותם.
- הוסיפו את הקטגוריה של הפורטל בדפים הקשורים לפורטל. קטגוריה:עולם הישיבות
| רשימת הערכים המבוקשים בתחום עולם הישיבות | |
|---|---|
|
מצאו ערכים לשיפור בנושא עולם הישיבות: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)