פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/עלילת החמור
עלילת החמור הייתה עלילה שהופצה נגד היהודים בעת העתיקה ולפיה אלוהי היהודים זוהה עם החמור והיהודים סגדו לפסל בדמות חמור שהיה מוצב בבית המקדש בירושלים. העלילה נחשבת לאחת משלוש ההאשמות המבזות ביותר שהופנו כנגד היהודים בעת העתיקה, לצד עלילת המצורעים ועלילת קורבן האדם. מקור העלילה במצרים העתיקה בתקופת בית שני. שורש העלילה היה הזיהוי המצרי של אלוהי היהודים עם סת, האל המצרי שנחשב למקור כל הרעות והאסונות התוקפים את המצרים ואת אליהם, ולעיתים תואר בצורת חמור. תפוצתה של עלילת החמור בעולם היווני גרמה לרגישות רבה אצל היהודים, וייתכן מאד שמסיבה זו נמנעו מתרגמי התורה ליוונית (תרגום השבעים) מן השימוש במילה היוונית ל"חמור" כאשר היא קשורה במשה.
בית המקדש בירושלים היה מוכר לרוב המחברים היווניים והרומיים שעסקו במוצא היהודים ובמנהגיהם, אך הכניסה אליו הייתה אסורה ללא-יהודים ומשום כך הטקסים הדתיים שנערכו בו היו בבחינת מסתורין. האגדה על פולחן החמור הייתה דרך "לחשוף" את המסתורין המיוחס לאל היהודי. לעלילה היו מספר גרסאות. מנסיאס סיפר על פסל של ראש חמור מזהב שנגנב מבית המקדש. אצל דיודורוס נשמר סיפור על כך שאנטיוכוס הרביעי גילה בקודש הקודשים פסל של משה רוכב על חמור. אפיון כתב שאנטיוכוס מצא שם פסל ראש חמור מזהב ולקח אותו יחד עם יתר אוצרות המקדש. גרסת ראש החמור מזהב הופיעה גם אצל דמוקריטוס. טקיטוס ופלוטרכוס הסבירו את פולחן החמור היהודי כביכול, בכך שהחמור הציל את היהודים בזמן נדודיהם במדבר. מאוחר יותר נקשרה עלילת החמור גם בנוצרים.