לדלג לתוכן

פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/גלריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארכימדס, פיזיקאי, מתמטיקאי ומהנדס יווני מן העיר סירקוסאי, מגדולי המדענים בעת העתיקה. תרם רבות לתגליות בתחומי המתמטיקה והגאומטריה כמו תרומתו לפיתוח החדו"א והוכחתו כי שטחו ונפחו של כדור הוא 2:3 מאלו של גליל החוסם אותו. הוא תכנן מכונות רבות כמו בורג ארכימדס וגילה בין השאר את חוק ארכימדס ואת המומנט. אגדות רבות נקשרו לארכימדס וביניהם שניים מפורסמות: האחת, על דרך גילויי של ארכימדס את חוק הציפה, בה ארכימדס התבקש לקבוע האם הכתר של הטיראן היירון עשוי מזהב טהור. בעת שארכימדס רחץ באמבט ציבורי הוא הבין שגופו השקוע באמבט דוחה כמות מים השווה לנפח גופו, ובדרך זו הוא למד כיצד למדוד נפח. מרוב התלהבות יצא בריצה לרחוב כשהוא עירום וצעק "אאורקה!" (מצאתי).
האגדה השנייה היא על מותו של ארכימדס. על פי הסיפור, הורה מפקד כוחות הרומאים בעת כיבוש סירקוזה שלא לפגוע בארכימדס. אחד החיילים נתקל בארכימדס, שהיה עסוק בפתרון בעיה גאומטרית ששירטט בחול. "אל תמחק את המעגלים שלי" אמר ארכימדס לחייל, שלא ידע בפני מי הוא עומד, וזה הרגו בכעסו.

ניקולאוס קופרניקוס
ניקולאוס קופרניקוס

ניקולאוס קופרניקוס היה אסטרונום, מתמטיקאי וכלכלן פולני שפיתח את המודל ההליוצנטרי (שלפיו כוכבי הלכת סובבים את השמש), באופן מספיק מפורט כדי שיהיה שימושי מבחינה מדעית. התפקידים הרשמיים שלו היו בפרוסיה המלכותית כאיש כנסייה, מושל, משפטן, אסטרולוג ורופא. אסטרונומיה הייתה עיסוק צדדי או תחביב שלו. התאוריה שלו לגבי המיקום של השמש במרכז מערכת השמש, בניגוד למודל הגאוצנטרי (ששם את כדור הארץ במרכז) ששלט בכיפה עד אז, נחשבת לאחת התגליות החשובות ביותר בהיסטוריה, והיא נקודת התחלה בסיסית באסטרונומיה המודרנית ובמדע המודרני בכלל, וניתן לומר כי פתחה את המהפכה המדעית המודרנית.

גלילאו גליליי
גלילאו גליליי

גלילאו גליליי היה איש אשכולות, פיזיקאי, אסטרונום ופילוסוף איטלקי. הוא הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערב, אשר מבוסס כיום על ניסויים ותצפיות ועל בניית תאוריות המסבירות אותם.

גלילאו התנגד בחריפות למספר תפיסות אריסטוטליות, ואף עמד למשפט בעקבות התנגדותו למודל הגאוצנטרי. גלילאו היה הראשון שהשתמש בטלסקופ לצורך ביצוע תצפיות אסטרונומיות, ובעזרתו גילה ארבעה מירחיו של צדק. במכניקה, ניסח גלילאו את חוק ההתמדה, המוכר כיום בתור החוק הראשון של ניוטון. עבודתו המדעית הקיפה תחומים רבים, והוא נחשב לאחד מאנשי המדע הדגולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים.

טיכו ברהה, אסטרונום דני. הרבה בתצפיות אסטרונומיות, שהן המדויקות ביותר שנעשו בדורו. בשנת 1572 גילה כוכב חדש ברקיע, בקבוצת הכוכבים קסיופאה, תגלית חשובה מאוד ביחס לזמנו בו שלטה התורה האריסטוטלית אשר טענה כי לא היה אמור להיות שום שינוי ברקיע שמעל הירח. טבע את המינוח האסטרונומי "נובה". למרות שדגל בגרסה משלו למודל הגאוצנטרי, שימשו ממצאיו את יוהאנס קפלר לצורך ניסוח חוקי קפלר המהווים בסיס למודל ההליוצנטרי.

יוהאנס קפלרגרמנית: Johannes Kepler)‏ (27 בדצמבר 157115 בנובמבר 1630), היה אסטרונום, מתמטיקאי ואסטרולוג גרמני, אשר היווה את אחד מעמודי התווך להתפתחות המדע המודרני. קפלר נודע בעיקר בזכות החוקים שניסח לגבי התנועה הפלנטרית של גרמי השמיים. יש הרואים בו את ראשון האסטרופיזיקאים אך יש גם כאלה הרואים בו את אחרון האסטרולוגים המדעיים. קפלר ידוע בעיקר בזכות שלושת החוקים שלו העוסקים בתנועת כוכבי הלכת במערכת השמש, המכונים "חוקי קפלר".

סר אייזק ניוטון, פיזיקאי, מתמטיקאי, אסטרונום, פילוסוף ואלכימאי אנגלי, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים.

חיבורו "היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע", שפורסם ב-1687, הכיל תיאור של כוח הכבידה ואת שלושת חוקי התנועה, והניח את הבסיס למכניקה הקלאסית, ששלטה בראיה המדעית של היקום הפיזיקלי במשך שלוש המאות הבאות, ויצרה את הבסיס להנדסה המודרנית. ניוטון הניח את הבסיס גם בתחומים אחרים, כאשר ניסח את התורות הבסיסיות של האור (ובין השאר האופטיקה), התרמודינמיקה וההידרודינמיקה.

במתמטיקה, ניוטון חולק עם לייבניץ את הזכות על המצאת החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי. המצאה משותפת זאת גרמה לעימות המפורסם ביניהם על זכות הבכורה להמצאתו, עימות אשר השפיע לרעה על התפתחות המתמטיקה באירופה לאורך זמן רב, אפילו לאחר שפסק.

כריסטיאן הויגנס, פיזיקאי, מתמטיקאי, אסטרונום וממציא הולנדי, יליד האג. מגדולי המדענים במאה ה-17. ממציא שעון המטוטלת, מקושר לרוב עם המהפכה המדעית. הויגנס כמדען לא עסק בתחום מחקרי אחד אלא במגוון רחב של תחומים וגאונותו הטביעה חותם בכל עיסוקיו. למרות חידושיו הגדולים במקצועות רבים במדע, לא עסק בתחום יחיד זמן רב ומדענים אחרים המשיכו ופיתחו את אשר התחיל.
ניסח עקרון חשוב בתורת הגלים, עקרון הויגנס, הקרוי על שמו.

ויליאם גילברט או גילברד היה רופא אנגלי ופילוסוף הידוע בתגליותיו בתורות המגנטיות והחשמל. בספר חשוב אשר כתב הוא מתאר ניסיונות על מודל של כדור הארץ לו הוא קרא 'טרלה'. בין השאר הוא טען שכדור הארץ מתנהג כמו מגנט ענק וזו הסיבה שמצפנים מצביעים אל הצפון. חקר רבות חשמל סטטי שאותו הוא ייצר בעזרת אבני ענבר. המציא את המושג האנגלי Electricity לציון החשמל, ויש הרואים בו את אבי הנדסת החשמל או את אבי החשמל. היה רופאה של אליזבת הראשונה. על שמו של גילברט נקראה יחידה של פוטנציאל מגנטי ביחידות cgs.

רוברט בויל (25 בינואר 162730 בדצמבר 1691) היה מדען ואלכימאי אירי, שנודע בשל מחקריו בכימיה ובפיזיקה ובעיקר בזכות גילוי חוק בויל הקושר את הנפח של גז עם הטמפרטורה והלחץ שלו. בויל חקר את תפקידו של האוויר בהתפשטות הקול, את האנומליה של המים, וכן מחקרים על גבישים וחשמל. תחת כובעו ככימאי, התקדם לעבר תפיסה מודרנית של היסודות כמרכיבים בלתי ניתנים לפירוק של גופים; בהבינו את ההבדל בין תערובות לתרכובות, השיג התקדמות של ממש בשיטות לגילוי מרכיביהן, תהליך אותו כינה "אנליזה". כיום ישנו ענף בכימיה העוסק בתהליך זה הקרוי כימיה אנליטית. בנוסף, בויל הניח שהיסודות עצמם מורכבים מחלקיקים בסוגים וגדלים שונים, אולם לא ניתן לפרק את היסודות לחלקיקים אלה באף דרך ידועה.

רוברט הוק (18 ביולי 16353 במרץ 1703), אחד מגדולי המדענים הניסיוניים של המאה ה-17 ולפיכך הוא אחת מדמויות המפתח במהפכה המדעית. ערך מחקרים רבים באלסטיות, וגילה את החוק הנושא את שמו: חוק הוק הקושר את הכוח שמפעיל קפיץ עם אורכו. הוא המציא ושיכלל מכשירים רבים בגון מאזני קפיץ מיקרוסקופים וכן מכשירים לחיזוי מזג אוויר. הוא ידוע מאוד גם בזכות מחקריו בביולוגיה הכוללים את גילוי התאים, וכן בזכות יכולותיו הארכיטקטוניות ותפקידו הרב בשיפוץ לונדון לאחר השרפה הגדולה של 1666.

בלז פסקל – מתמטיקאי ופיזיקאי צרפתי. הוא היה בין המדענים הראשונים שטענו שיש לבסס את המדע על ניסויים ותצפיות, ולא על השכל בלבד. מפתח משולש פסקל לחישוב מקדמי הבינום, ממפתח תורת ההסתברות ובעל תרומה חשובה למדעי ההידראוליקה וההידרוסטטיקה. המציא את המנוף ההידראולי, והמשאבה ההידראולית. פיתח את הפסקלין – מכונת חישוב בסיסית בסיס למכונות חישוב מכניות מסוג זה שפעלו עד שבאו לעולם מכונות החישוב האלקטרוניות. על שמו נקראות יחידה למדידית לחץ ושפת התכנות פסקל.

דניאל ברנולי היה מתמטיקאי הולנדי שהעביר את רוב ימיו בבזל שבשווייץ, שם עבד עם המתמטיקאי לאונרד אוילר. עקרון ברנולי הקרוי על שמו הוא כלל חשוב ביותר באווירודינמיקה ומהווה בסיס חשוב להתפתחות מדע התעופה. על עבודתו המקיפה בנושא הגאות זכה בפרס מטעם האקדמיה הצרפתית. כתב מאמרים רבים על בעיות מכניקה שונות ובעיקר על תנודות של מיתר והפתרונות שנתנו על ידי ברוק טיילור וז'אן לה רון ד'אלמבר. ברנולי הוא הראשון שניסה לפתח תאוריה קינטית של גזים ויישם זאת כדי להסביר את החוק השני של רוברט בויל ואדם מריוט. היה הראשון לקשור את תורת ההסתברות עם הפיזיקה ובכך ליצור ענף חדש בפיזיקה: המכניקה הסטטיסטית, שבתורה עתידה להיות הבסיס לתרמודינמיקה שתפותח רק בסוף המאה.

פייר-סימון לפלס, אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי. בזכות תרומתו מכונה 'ניוטון הצרפתי'. ידוע בעיקר בזכות שכלול המכניקה הניוטונית תוך שימוש בכלי החשבון האינפיניטסימלי ויישום תורתו של ניוטון בחישוב תנועת גרמי השמיים במערכת השמש. על שמו נקראת היום משוואת לפלס שבעזרתה השתמש כדי לתאר את השדה שיוצר כח הכבידה, וכיום היא המשוואה המרכזית באלקטרוסטטיקה. כמתמטיקאי, לפלס זכור בעיקר בזכות התמרת לפלס ופיתוח מושג הלפלסיאן. ללפלס היו עבודות רבות נוספות גם באסטרונומיה, בהסתברות, ובהידרודינמיקה.

ז'וזף לואי לגראנז', מתמטיקאי ואסטרונום איטלקי שחי מאוחר יותר בצרפת ובפרוסיה. פטרונו של לגראנז' משך עשרים שנה היה פרידריך השני, שכינה אותו "גדול המתמטיקאים באירופה". על-שמו של לגראנז' נקראים משפט הערך הממוצע של לגראנז' בחשבון אינפיניטסימלי ומשפט לגראנז' בתורת החבורות. היה מחלוצי המכניקה האנליטית כאשר פיתח פורמליזם חזק ואלגנטי יותר לחוקי ניוטון המתבסס על חשבון וריאציות אשר פיתח יחד עם לאונרד אוילר.

הנרי קוונדיש, פיזיקאי וכימיאי בריטי. נחשב לאבי גילוי המימן אותו כינה "אוויר דליק", טענה אשר אוששה לאחר מכן על ידי אנטואן לבואזיה. ממצאי מחקריו בעזרת מאזני פיתול הניבו את חישוב קבוע הכבידה העולמי G ומסת כדור הארץ. כמו כן, ביצע מדידות וחישובים מתחום החשמל בהם חקר את המטען והפוטנציאל החשמלי, קיבול וקבלים ואת הזרם החשמלי.

אנטואן-לורן דה לבואזיה, אציל צרפתי, כימאי שנחשב לאבי הכימיה האנליטית, זכור בעיקר בשל עבודתו על גזים, אבק שרפה ובעירה. לבואזיה קבע לראשונה את חוק שימור החומר, הפריך את תאוריית הפלוגיסטון ותרם לשינוי מקיף במינוחים בכימיה. נתן את השמות (הלועזיים) לחמצן ומימן והסביר את תפקיד החמצן בבעירה. לבואזיה היה משקיע ומנהלן בפרם ז'נרל, חברת גביית מסים פרטית, יושב ראש הנהלת בנק שהיה לעתיד הבנק המרכזי של צרפת, וחבר חשוב בכמה מועצות אצילים. בשיא המהפכה הצרפתית ערפו את ראשו עקב מעורבותו בממשל הצרפתי הטרום-מהפכני. לתרומתו של לבואזיה להבנת מאפייני החומר חשיבות גדולה גם מבחינת הראיה הפיזיקלית.

בנג'מין פרנקלין היה מדינאי, דיפלומט, מדען, סופר ומו"ל שהשפיע ביותר על הפוליטיקה וההיסטוריה של ארצות הברית, ועל המדע של המאה ה-18. עיקר מחקרו המדעי התרכז בנושא החשמל. את כלל תגליותיו והתאוריות שלו בתחום החשמל קיבץ בספר שפרסם בשם "ניסויים ותצפיות בחשמל". פרנקלין תרם רבות למישוג תחום החשמל, והמציא את המונחים "חיובי", "שלילי" ו"סוללה". הוא הצליח להסביר בצורה פשוטה את עקרונות החשמל שהיה עד אז תופעה עלומה גם בין אנשי מדע.
כממציא המציא שורה של המצאות ביניהן כליא ברק והמשקפיים הדו-מוקדיים. בנוסף, חקר בצורה יסודית את תרבותם של האינדיאנים.

ג'יימס ואט מהנדס וממציא סקוטי. חידש כמה מן החידושים החשובים ביותר במנוע הקיטור ונחשב לממציא מכונת הקיטור המודרנית בשנת 1774. המצאת מנוע הקיטור הייתה הכוח המניע למהפכה התעשייתית, ויש הטוענים שהייתה קרש הקפיצה של התעשייה אל עבר העידן המודרני – גורם מסייע לקידום התעשייה בעולם המודרני ולפיתוח המדעי. על שמו של ואט נקראת יחידת ההספקואט.

ניקולס לאונרד סאדי קרנו היה פיזיקאי ומהנדס צבאי צרפתי אשר מאמרו "הרהורים על כוחה המניע של האש" אותו פרסם ב-1924 נתן את ההסבר התאורטי המוצלח הראשון של מנוע החום, והמושג מנוע קרנו קרוי על שמו. בכך הניח קרנו את היסודות לחוק השני של התרמודינמיקה. קרנו היה הפיזיקאי הראשון שעסק בישירות בתרמודינמיקה, והיה אחראי למספר השערות מעניינות בתחום.

ויליאם תומסון (לורד קלווין), פיזיקאי ומתמטיקאי, יליד בֶלפאסט, שבצפון אירלנד. למשפחה ממוצא אירי-סקוטי. תומסון תרם תרומה מדעית חשובה בתחומי הבאים: תרמודינמיקה, גיאופיזיקה, מוליכות חשמלית, מגנטיות, אלקטרומגנטיות, ניווט ומתמטיקה שימושית. הוא תרם גם לתחום הסטריאוכימיה בכך שהיה הראשון שהגדיר באופן מדויק את תכונת הכיראליות.
יחידת המידה של טמפרטורה, קלווין, נקראת על שמו, שכן בשני מאמרים שפרסם בשנים 1848 ו-1849 תיאר תומסון סולם למדידת טמפרטורה המבוססת על האפס המוחלט, רעיון שברבות הימים יהפוך ל"סולם קלווין".

ג'יימס פרסקוט ג'ול, פיזיקאי, מנסח חוק שימור האנרגיה. ג'ול גילה בניסוייו כי החום, האנרגיה המכנית, האנרגיה החשמלית וכיוצא באלה, אינן אלא צורות שונות של תופעה אחת, וכולן בנות המרה זו לזו. כבר בנעוריו המציא ג'ול התקן בנקרא בפיו "מכונה אלקטרומגנטית" – מנוע חשמלי פרימיטיבי, באמצעותו התחיל לבדוק את היחס בין האנרגיה לעבודה. הוא גילה כי ניתן לבטא את היחס בין העבודה לחום בנוסחה מתמטית המכילה גורם קבוע אותו כינה "שווה הערך המכני של חום". כיום, יחידת האנרגיה והעבודה ג'ול, במערכת הבינלאומית של יחידות מידה, קרויה על שמו.

שארל-אוגוסטן דה קולון, פיזיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בשל עבודתו בנושא הכוחות הפועלים על מטענים חשמליים, אותה פרסם בשלושה מאמרים עיקריים ופורצי דרך בתחומם. כמו כן, קולון חקר את כוח החיכוך. על שמו קרוי החוק המתאר משיכה או דחייה בין שני מטענים חשמליים: חוק קולון.

אלסנדרו וולטה היה פיזיקאי איטלקי. בין 1776 ל-1777 למד וחקר את המבנה הכימי של גזים, גילה את הגז מתאן, ותכנן וביצע מספר ניסויים מדעיים מתוחכמים, כגון הצתה של גזים על ידי ניצוץ חשמלי בתוך כלי קיבול סגור. וולטה המשיך לחקור את נושא הקיבול והמציא את קבל הלוחות. בעקבות אי-הסכמותיו עם לואיג'י גלווני אודות מהותן של תופעות מתחום החשמל, המציא את הסוללה החשמלית במטרה להוכיח את קיומו של זרם חשמלי הנוצר על ידי תגובות כימיות. הוולט, יחידת המידה של המתח החשמלי, נקראת על שמו מאז 1881.

לואיג'י גלווני, היה רופא איטלקי ופרופסור לאנטומיה באוניברסיטת בולוניה שבאיטליה. בעת מחקריו על האנטומיה של השריר והעצב, גילה כי רגלי צפרדעים התכווצו בתגובה להתפרקות חשמלית שהועברה בהם. כך, בנוסף לתרומה שהעמיד למדע הפיזיקה ולתחום האלקטרודינמיקה בפרט, תרם משמעותית להבנת התהליכים העצביים בגוף האדם. בעקבות גילוי זה והוויכוח שניצת בעקבותיו עם אלסנדרו וולטה, המציא האחרון את ההסוללה החשמלית. על שמו קרואים הגלוונומטר ותהליך הגלוון.

גאורג סימון אוהם היה פיזיקאי גרמני. לאחר המצאת הסוללה החשמלית על ידי אלסנדרו וולטה ובעזרת מיכשור שפיתח, קבע בספרו המפורסם "מחקר מתמטי של מעגלים גלוניים" כי המתח החשמלי בתיל נתון והזרם הזורם בו, נמצאים ביחס ישר לאורך התיל וביחס הפוך לשטח החתך שלו, חוק המוכר כיום בתור חוק אום ומהווה את אחד מחוקי החשמל הבסיסיים ביותר. על שמו ולכבוד עבודתו הרבה קרויה יחידת המידה להתנגדות חשמלית: אוהם.

הנס כריסטיאן ארסטד היה פיזיקאי וכימאי דני ידוע בעיקר בשל גילויו את הקשר בין תופעות החשמל והמגנטיות – תופעת האלקטרומגנטיות שעה שהכין את הציוד הדרוש לניסוי לפני הרצאה. תוצאות מחקריו הניבו מחקר אינטנסיבי בקרב הקהילייה המדעית, ובין היתר דרבנו את מחקריו של אנדרה מרי אמפר. בשנת 1825 תרם משמעותית לכימיה כאשר הצליח להפיק לראשונה אלומיניום. יחידת ההשראות המגנטית במערכת cgs קרויה על שמו.

מייקל פאראדיי (22 בספטמבר 179125 באוגוסט 1867) היה מדען (פיזיקאי וכימאי) בריטי אשר תרם רבות לתחומי האלקטרומגנטיות והאלקטרוכימיה. פאראדיי נחשב לאחד מהמדענים הגדולים בהיסטוריה, ויש המתייחסים אליו כאל עורך הניסויים הגדול ביותר בתולדות המחקר המדעי. הפיכת החשמל למקור אנרגיה נפוץ וחיוני היא בעיקר תוצאה של פועלו.
ב-1831 החל בסדרת הניסויים הגדולה שלו, שבה גילה את ההשראה האלקטרומגנטית, בעקבות עבודתו של אנדרה מרי אמפר. הוא גילה שאם מזיזים מגנט דרך סליל תיל, נוצר זרם חשמלי בתיל. ניסויים אלה הראו כיצד מגנטיות יוצרת זרם חשמלי. פאראדיי השתמש בעיקרון זה כדי לבנות את הדינמו החשמלי הראשון, אביהם של הגנרטורים המודרניים. כמו כן, גילה את תופעת הדיאמגנטיות ואת אפקט פאראדיי.
פאראדיי עסק גם בכימיה; בין תגליותיו נכללים הבנזין חוקי האלקטרוליזה. כמו כן, עזר לטביעת המונחים אנודה, קתודה, אלקטרודה ויון.
יחידת המידה פאראד קרויה על שמו.

אנדרה מרי אמפר היה פיזיקאי צרפתי, מחלוצי חקר האלקטרומגנטיות ומנסחו של חוק אמפר הקובע כי מקורותיהם של השדות המגנטיים הם זרמים חשמליים, חוק אשר הפך ברבות הימים לאחר חידודו של ג'יימס קלרק מקסוול לאחת ממשוואות מקסוול המפורסמות המהוות את הבסיסי לתורת האלקטרומגנטיות המודרנית. על שמו קרויה יחידת המידה אמפר.

ג'וזף הנרי היה פיזקאי אמרקיני-סקוטי אשר נחשב לאחד מגדולי המדענים מאז ימיו של בנג'מין פרנקלין. בעיית עיסוקיו עם אלקטרומגנטים גילה את התופעה האלקטרומגנטית של השראות עצמית. כמו כן, גילה את תופעת ההשראות ההדית במקביל למייקל פאראדיי, הגם שזה האחרון הקדים בפרסום ממצאיו.
עבודותיו, ביחד עם עבודותיהם של נוספים ובהם סמואל מורס וכן צ'ארלס וויטסטון, הניחו את היסודות לבנית הטלגרף. על שמו קרויה יחידת ההשראות הנרי.

ג'יימס קלרק מקסוול
ג'יימס קלרק מקסוול

ג'יימס קלרק מקסוול היה פיזיקאי סקוטי. מקסוול פיתח את משוואות מקסוול – מערכת משוואות הנחשבת ל"תמצית" חוקי החשמל והמגנטיות. נוכח השפעתו הרבה, בשנת 1931, בחגיגות המאה להולדתו של מקסוול, איינשטיין תיאר את עבודתו של מקסוול כ"העמוקה ונושאת הפירות בפיזיקה מאז ימי ניוטון". מקסוול הדגים שהכוחות החשמליים והמגנטיים הם חלקים משלימים של אלקטרומגנטיות, כמו כן הראה ששדות חשמליים ומגנטיים נעים בחלל, בצורה של גלים והציע שאור הוא צורה של קרינה אלקטרומגנטית. מקסוול תרם תרומות גם בתחום האופטיקה וראיית הצבעים, ולזכותו נזקף הגילוי שניתן ליצור תצלום צבעוני בעזרת מסננים בצבעי אדום, ירוק וכחול.

היינריך רודולף הרץ היה פיזיקאי ממוצא יהודי-גרמני. הרץ היה הראשון שהדגים והראה את קיומה של הקרינה האלקטרומגנטית על ידי בניית מקלט ומשדר של גלי רדיו. הרץ הבהיר והרחיב את תאוריית האלקטרומגנטיות של האור שפרסם הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלרק מקסוול בשנת 1873, והוכיח שחשמל יכול להיות מועבר בגלים אלקטרומגנטיים שנעים במהירות האור ובעלי תכונות רבות של האור. ניסוייו עם גלים אלקטרומגנטיים אלו הובילו, ביחד עם גילויים אחרים, לפיתוח הטלגרף האלחוטי והרדיו. יחידת התדירות שנמדדת במחזורים לשנייה, קרויה על שמו – הרץ.

וילהלם קונרד רנטגן היה פיזיקאי גרמני, מגלה קרני X (קרני רנטגן). הוא עסק בבחינת שפופרת ריק במעבדתו ואז גילה כי בשעה שהמתח החשמלי בשפופרת מגיע לרמה מסוימת, גבוהה למדי, נפלטת מהשפופרת קרינה בעלת כושר חדירה גדול. מאחר שרנטגן תהה על מהותה של קרינה זו, שלא ידע מה פשרה, כינה אותה קרינת X, וברבות הימים נקראה קרינה זו על שמו, "קרינת רנטגן". על תגלית זו זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1901 והיה הזוכה הראשון בפרס זה. על שמו נקראים יחידת המידה למדידת קרינה מייננת, רנטגן, והיסוד רנטגניום.

סר ויליאם רואן המילטון היה מתמטיקאי ואסטרונום אירי. ידוע בעיקר בזכות עבודתו באנליזה וקטורית, מכניקה אנליטית ובאופטיקה, כמו גם אלגברת הקווטרניונים. אחד מגילוייו החשובים הוא ההמילטוניאן, פונקציונל המחשב את סכום האנרגיות הקינטיות והפוטנציאליות של מערכת מסוימת. לתגליתו השפעה חשובה על חקר התנועה המודרני ועל מכניקת הקוונטים, שכן באמצעות ההמילטוניאן ניתן לגזור את משוואות התנועה שמקיימת המערכת.

ג'ון דלטון, כימאי ופיזיקאי יליד אנגליה, היה מחלוציה החשובים של התורה האטומית בכימיה. דלטון טען כי כל יסוד כימי באשר הוא, מורכב מאטומים, שלכולם משקל אטומי קבוע ואחיד. הוא ערך לוח משקלים אטומיים יחסיים, בהתבסס על משקלו של המימן, היסוד הקל ביותר. טבע את חוק דלטון בתורת הגזים וחקר את עיוורון הצבעים הידוע כיום גם כ"דלטוניזם". על-שמו קרויה יחידה המידה דלטון, המשמשת למדידת משקלן של מולקולות.

דמיטרי איוונוביץ' מנדלייב היה כימאי רוסי, מפתח הטבלה המחזורית של היסודות. הטבלה שיצר מסדרת את היסודות במחזורים ובטורים על פי תכונותיהם ומסייעת להבנת תכונותיהם של היסודות ואופיים האטומי. לתגליתו הזו תפקיד חשוב בהתפתחות הכימיה והפיזיקה המודרנית. היסוד ה-101, מנדלביום, קרוי על שמו.

גוסטב קירכהוף היה פיזיקאי גרמני שתרם רבות להבנת המוליכות החשמלית, המעגל החשמלי והאנליזה הספקטרוגרפית. קירכהוף ורוברט בונזן עסקו בתצפיות ספקטרוסקופיות של גופים חמים, ושל השמש ויחדיו הם גילו את הצסיום במים מינרליים ואת הרובידיום במינרל לפידוליט. עוד בהיותו תלמיד בשנת 1845 ניסח את עקרונותיו בדבר התנהגות הזרמים החשמליים במעגל, הידועים כחוקי קירכהוף. כמו כן, נושאים חוקי קירכהוף בספקטרוסקופיה את שמו.

לודוויג בולצמן היה פיזיקאי אוסטרי המוכר בעיקר כאבי המכניקה הסטטיסטית והתרמודינמיקה הסטטיסטית ועל תרומתו לפיתוח התורה האטומית. ניסח את משוואת בולצמן בעזרתה ניתן לחשב ולהסביר תופעות רבות בטבע, ביניהן את אי-ההפיכות של הזמן, והגדיר בנוסחתו המפורסמת את הקשר בין אנטרופיה להסתברות. על שמו נקראים גם קבוע בולצמן וכן חוק סטפן-בולצמן, חוק בסיסי בספקטרוסקופיה.

אמדאו אבוגדרו היה פיזיקאי וכימאי איטלקי. ידוע בעיקר בשל תרומותיו לפיתוח התורה המולרית בכימיה ועל כך קרוי על שמו מספר אבוגדרו- מספר החלקיקים במול. ניסח את חוק אבוגדרו הקובע כי בתנאי לחץ וטמפרטורה שווים, גזים שונים באותו הנפח מכילים את אותה כמות המולקולות. טבע את המונח "מולקולה". למחקריו חשיבות רבה בכימיה ובפיזיקה.

ז'וזף לואי גה-ליסאק, כימאי ופיזיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בזכות שני חוקים שניסח, העוסקים בגזים וכן במחקריו העוסקים בתמיסות אלכוהוליות. בשנת 1802 ניסח לראשונה את החוק הקובע שגז הנתון בלחץ קבוע מתפשט ביחס ישר לטמפרטורה שהוא נתון בה. בשנת 1809 פרסם את החוק החשוב ביותר שלו, חוק הנפחים הפשוטים והקבועים בריאקציות כימיות בין גזים, כמו כן גילה את היסוד יוד והיה שותף לגילוי היסוד בורון.

קרל פרידריך גאוס היה מתמטיקאי, פיזיקאי ואסטרונום גרמני, מגדולי המתמטיקאים של כל הזמנים. כינויו היה ראשון המתמטיקאים, והוא מוזכר בנשימה אחת יחד עם ארכימדס וניוטון. גאוס עסק באלגברה, תורת המספרים, גאומטריה דיפרנציאלית, גאודזיה, תורת הכבידה, תורת החשמל והמגנטיות, אסטרונומיה ובתחומים נוספים.
בפיזיקה, גאוס ניסח את חוק גאוס באלקטרוסטטיקה ותרם רבות לתאוריה של חשמל ומגנטיות, ובפרט הגיע למסקנות חשובות לגבי השדה המגנטי של כדור הארץ. באופטיקה גאומטרית, נזקפת לזכותו של גאוס המציא את האופטיקה הגאוסית. תרם לפיתוח הגאומטריה הלא אוקלידית, תחום אשר יהווה ברבות הימים מודל מתמטי עבור תורת היחסות.

מקס קרל לודוויג פלאנק היה פיזיקאי גרמני שהסברו לספקטרום הקרינה של "גוף שחור" היה הצעד הראשון בפיתוח מכניקת הקוונטים. בשנת 1899 הוא גילה קבוע חדש, קבוע פלאנק, המשמש לצורך ביצוע חישובים רבים, למשל – אנרגיה של פוטון. בהמשך אותה שנה, הוא תיאר את יחידות פלאנק למדידות המתבססות על קבועים פיזיקליים. שנה לאחר מכן, הוא תיאר את החוק לקרינת חום, שנקרא מאז חוק פלאנק לקרינת גוף שחור. חוק זה הפך לבסיסה של מכניקת הקוונטים, שהופיעה עשר שנים מאוחר יותר תוך שיתוף פעולה עם נילס בוהר ועם אלברט איינשטיין.

אלברט איינשטיין (14 במרץ 187918 באפריל 1955), פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים.

איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. איינשטיין זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינתה את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית ובהסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליו קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921), ועוד.

מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית.

נילס הנריק דויד בוהר היה פיזיקאי ממוצא יהודי דני. חתן פרס נובל לפיזיקה. תרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים.
בוהר שכלל את המודל הפלנטרי של האטום אשר הוצע על ידי ארנסט רתרפורד בכך שכדי לפתור את בעיית אי-קריסת האלקטרונים אל הגרעין, הנצפית כביכול לפי המודל הפלנטרי, הוסיף הנחה קוונטית הקובעת כי באטום המימן האלקטרונים יכולים לנוע רק במסלולים מוגדרים בהם התנע הזוויתי שלהם הנו כפולה שלמה של מספר נתון (שהוא קבוע דיראק). הנחה זו עמדה במבחן הניסויי וזיכתה אותו בפרס נובל לפיזיקה. בוהר המשיך בפיתוח תורת הקוונטים ונחשב לאחד מאבותיה והכוח המניע מאחורי "אסכולת קופנהגן" במכניקת הקוונטים. בוהר זכה להוקרה רבה ועל שמו קרויים מכון בוהר בקופנהגן והיסוד בוהריום. בנו, אגה בוהר, הלך בדרכי אביו וזכה אף הוא בפרס נובל לפיזיקה, בשנת 1975.

ארווין שרדינגר היה פיזיקאי אוסטרי שהתפרסם בזכות תרומתו למכניקת הקוונטים. שרדינגר זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1933 על פיתוח משוואת שרדינגר המתארת התפתחות של מצב קוונטי בזמן. תרומה נוספת של שרדינגר היא הניסוי המחשבתי המפורסם הקרוי כיום "החתול של שרדינגר". בניסוי מתואר מצב פרדוקסלי בו חתול חי ומת בו-זמנית.

שרדינגר כתב את הספר "מהם החיים?" שדן באנטרופיה שלילית וברעיון של מולקולה מורכבת המכילה את הקוד הגנטי של אורגניזמים חיים. לימים סיפר ג'יימס ווטסון, אחד ממגלי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA, כי ספרו של שרדינגר העניק לו השראה לחקר הגנים.

ורנר קארל הייזנברג (5 בדצמבר 19011 בפברואר 1976), פיזיקאי גרמני. וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1932. הייזנברג הציע הייזנברג פתרון מכני לפיזיקה הקוונטית, ופתרונו זה נעשה לאחד היסודות למכניקת הקוונטים. בשנת 1927 פרסם הייזנברג תגלית חשובה נוספת, את עקרון אי הוודאות הקרוי מאז על שמו. עיקרון זה, הקובע כי ברמת דיוק קוונטית לא ניתן להגיע לדיוק מדידתי מוחלט מטעמים תאורטיים (ולא בהכרח דיוק המכשירים, אותו ניתן לשפר), השפיע עמוקות על הפיזיקה ואף על הפילוסופיה האנושית. בזכות עיקרון זכה זכה הייזנברג בפרס נובל לפיזיקה.
היה שותף בכיר בפרויקט הגרעין הנאצי, אולם יש מחלוקת בשאלה האם פעל לקדמו או שפעל בכוונה לעכבו.

לורד ארנסט רתרפורד היה פיזיקאי ניו זילנדי, מגלה הסיבות לרדיואקטיביות, מתאר מבנה האטום וחתן פרס נובל לכימיה. נחשב לאבי הפיזיקה הגרעינית.
רתרפורד הוכיח כי קרינת אלפא היא בעצם גרעין אטום הליום ויחד עם תלמידו הנס גייגר ביסס את העיקרון החשמלי לאיתור חלקיקים בודדים הנפלטים מאטומים רדיואקטיביים. ניסויים שערך תלמידו ארנסט מרסדן הביאו אותו לתגלית שרוב המסה של האטום מרוכזת בגרעין המהווה אלפית מנפח האטום כולו, גילוי שהוביל לבניית המודל הפלנטרי של האטום, שישופר ברבות הימים על ידי נילס בוהר.

ג'וזף ג'ון תומסון, ידוע בכינוי ג'יי ג'יי תומסון היה פיזיקאי אנגלי. הוא הסיק שהקרינה הנפלטת מקתודה מורכבת מחלקיקים טעונים מטען שלילי, שלהם הוא קרא "גופיפים" (corpuscles), ושהיום ידועים כאלקטרונים. תומסון הבין שהאלקטרון הוא חלקיק תת-אטומי, הראשון שנתגלה. תגליתו התפרסמה ב-1897 ועוררה התרגשות בקהילייה המדעית, והובילה בסופו של דבר לזכייתו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1906. כמו כן, גילה את קיומם של איזוטופים שונים. אבי מודל עוגת הצימוקים.

מארי קירי, פיזיקאית חלוצה בתחום הרדיואקטיביות, ילידת פולין וכלת פרס נובל לפיזיקה ופרס נובל לכימיה.
מארי עבדה ביחד עם בעלה פייר קירי. הם חקרו חומרים רדיואקטיביים וגילו את היסודות פולוניום ורדיום, על ידי זיקוק של עפרת אורניום. בשנת 1903 מארי ופייר קירי קיבלו ביחד עם אנרי בקרל פרס נובל לפיזיקה, ובכך הייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל. ב-1911 זכתה מארי קירי שוב בפרס נובל, הפעם בכימיה. הפרס ניתן על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום. בצעד יוצא דופן מארי קירי לא רשמה פטנט על תהליך בידודו של הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית לערוך מחקרים ולפתח את המדע. היא הייתה האדם הראשון שקיבל שני פרסי נובל, והיא אחת משני האנשים היחידים שזכו לפרס נובל בשני תחומים שונים. במהלך מלחמת העולם הראשונה יזמה הפעלה של מכוני רנטגן ניידים לסיוע לפצועי מלחמה. מארי נפטרה מאנמיה, כנראה בעקבות חשיפתה לקרינה רדיואקטיבית ממחקריה. הערכה זו התחזקה לאחר שבבדיקות שנערכו בשנות התשעים בביתה נמצאו שרידים רדיואקטיביים ובמיוחד על ספרי הבישול שלה. לכבודם של בני הזוג נקבעה יחידה המידה הקודמת לרדיואקטיביות בשם קירי.

ארנסט מאך היה פיזיקאי ופילוסוף אוסטרי-צ'כי. בשנת 1877 פרסם מאמר בנושא תנועה על-קולית ובו תיאר בצורה נכונה מה יתרחש בזמן תנועה במהירות על-קולית של קליע. בין השאר הסיק ואחר אישר ניסיונית את קיומו של גל הלם בצורת חרוט, שהקליע בראשו. היחס בין מהירות התנועה של גוף למהירות הקול נקרא מספר מאך על שמו. למספר זה תפקיד חשוב באווירודינמיקה ובהידרודינמיקה. כמו כן, תיאר את עקרון מאך בקוסמולוגיה.
בנוסף, עסק מאך בפילוסופיה של המדע. עיקר השפעתו של מאך הייתה בגישתו האמפיריציסטית לתחום הפיזיקה ובהתנגדותו למרחב המוחלט ולתנועה המוחלטת שהנהיג אייזק ניוטון.
על שמו של מאך קרויים מספר מאך, עקרון מאך וענף מאך.

וולפגנג ארנסט פאולי היה פיזיקאי אוסטרי. ניסח את עקרון האיסור שלו, ככל הנראה עבודתו החשובה ביותר, אשר קבעה ששני אלקטרונים לא יכולים להיות באותו מצב קוואנטי. רעיון הספין, אשר פותח שנה לאחר מכן, זיהה אותה דרגת חופש כספין של האלקטרון.
פאולי העלה את בעיית קרינת הבתא והציע את קיומו של חלקיק נייטרלי בעל מסה קטנה (לא יותר מאחוז אחד של מסת הפרוטון), על מנת להסביר את הספקטרום הרציף של קרינת הבתא. ב-1934 שילב אנריקו פרמי את החלקיק, שקרא לו "נייטרינו", כחלק מתאוריית קרינת הבתא שלו. חלקיק הנייטרינו נצפה אמפירית ב-1959. ב-1940 הוכיח את משפט סטטיסטיקת הספין, הגורס כי חלקיקים בעלי ספין חצי-שלם הם פרמיונים, וחלקיקים בעלי ספין שלם הם בוזונים.
ב-1945 קיבל פאולי פרס נובל לפיזיקה על "תרומתו המכרעת בגילויו של חוק טבע חדש ב-1925, עקרון האיסור של פאולי". הממליץ עליו לפרס היה איינשטיין.

פול אדריאן מוריס דיראק, פיזיקאי עיוני בריטי, ממניחי יסודות מכניקת הקוונטים, וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1933.
שילב לתוך נוסחה אחת את עבודתו הקודמת של ורנר הייזנברג ב"מכניקת מטריצות" ואת זו של ארווין שרדינגר על פונקציות-גל.
בשנת 1928, בהתבססו על עבודותו של וולפגנג פאולי על מערכות ספין לא יחסיות, הוא פיתח את משוואת דיראק, משוואה יחסותית המתארת את האלקטרון. עבודה זו הובילה את דיראק לחזות את קיומו של הפוזיטרון, האנטי-חלקיק של האלקטרון, אשר נצפה לבסוף בניסוי בשנת 1932, בידי קארל אנדרסון. כמו כן, הנהיג את כתיבת הברה-קט המשמשת לביצוע חישובים על מצבים קוונטים.
פול דיראק חלק את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1933 עם ארווין שרדינגר "על גילוי תצורות יצרניות חדשות של תאוריה אטומית".פרס דיראק נקרא על-שמו, כמו גם פונקציית הדלתא של דיראק וכן סטטיסטיקת פרמי דיראק.

מקס בורן היה מתמטיקאי ופיזיקאי יהודי-גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה בזכות תרומתו למכניקת הקוואנטים. ב-1921 הפך בורן לפרופסור מן המנין בפיזיקה תאורטית ודירקטור המכון החדש לפיזיקה תאורטית בגטינגן. שם, פיתח פרוש הסטטיסטי של פונקציית הגל, ועל כך זכה כשלושה עשורים מאוחר יותר, בפרס נובל לפיזיקה ב-1954. ב-1925 הציגו בורן וורנר הייזנברג ייצוג באמצעות מכניקת המטריצות לתורת הקוונטים. באותה שנה פרסמו הייזנברג, בורן ופסקואל ג'ורדן מאמר שבו הציגו שימוש במרחב הילברט במכניקת הקוונטים.

ארנסט אורלנדו לורנס היה אחד הפיזיקאים האמריקאים הבולטים במהלך המאה ה-20. הוא נודע בזכות המצאת הציקלוטרון, מאיץ החלקיקים המעגלי הראשון, ובזכות השימוש בו בחקר הפיזיקה הגרעינית. על כך זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1939.
לורנס היה מחלוצי גישת "המדע הגדול" של פרויקטים הדורשים משאבים רבים וצוותים גדולים ומגוונים, תחילה במעבדה שהקים (הנקראת היום על שמו – המעבדה הלאומית לורנס ברקלי) באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ואחר כך במסגרת פרויקט מנהטן, שבו היה לו תפקיד מרכזי, בפרט בתחום של העשרת האורניום. על שמוי קרוי היסוד "לורנציום".

רוברט אופנהיימר (22 באפריל 190418 בפברואר 1967), פיזיקאי יהודי אמריקני, אבי פצצת האטום. במהלך מלחמת העולם השנייה, נקרא אופנהיימר לעמוד בראש צוות גדול של פיזיקאים, מהנדסים וטכנאים, שעסקו בפיתוח נשק אטומי. בתוקף תפקידו, היה אופנהיימר אחראי על המתקן בלוס אלאמוס שבמדינת ניו-מקסיקו, שהיה אתר ניסויי השדה של פרויקט מנהטן. ב – 16 ביולי 1945, בוצע באתר זה הפיצוץ האטומי הראשון בתולדות האנשות.

ריצ'רד פיינמן, פיזיקאי יהודי אמריקני מן החשובים ביותר במאה העשרים. הוא תרם רבות לפיתוח תורת האלקטרודינמיקה הקוונטית בפרט, ולפיזיקה בכלל, היה מרצה רב-השראה ומוזיקאי מחונן (ובעיקר מתופף), שותף ב"פרויקט מנהטן" לפיתוח הפצצה האטומית וחבר בולט ב"ועדת רוג'רס" שחקרה את נסיבות אסון מעבורת הצ'לנג'ר. ריצ'רד פיינמן היה דמות לא שגרתית, והרפתקאותיו ועלילותיו הדהימו אנשים רבים שחשבו שהוא רק עוד "פרופסור משעמם".

ריצ'רד פיינמן, שגם בסביבה ליברלית כמו האקדמיה נחשב לפורץ גבולות בחשיבתו וליוצא דופן בהגיגיו, הקדים פעמים רבות את זמנו, וחזה התפתחויות טכנולוגיות עתידיות שנים רבות, ואף עשרות שנים לפני שאלה באו לעולם. בין "נבואותיו" היו המצאת הטרנזיסטור, המחשב הקוונטי והננוטכנולוגיה. על עבודתו בתחום האלקטרודינמיקה הקוואנטית, זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1965.

אנריקו פרמי היה פיזיקאי איטלקי-אמריקאי. בשנת 1926 גילה פרמי את חוקי הסטטיסטיקה הידועים כיום כ"סטטיסטיקת פרמי" המתארים את הפרמיונים. בשנת 1933 פיתח פרמי את התאוריה להסבר התפרקות בטא כשהניח שהנייטרון מתפרק לפרוטון תוך כדי פליטת אלקטרון וחלקיק שטרם התגלה ושלו הוא קרא נייטרינו. בשנת 1938 זכה בפרס נובל לפיזיקה עבור "הוכחות לקיומם של יסודות רדיואקטיביים חדשים באמצעות הקרנה על ידי נייטרונים, ועבור התגלית הקשורה לכך של תגובות גרעיניות עקב נייטרונים איטיים". היה בעל תפקיד מפתח בפיתוח הכור הגרעיני הראשון ובפיתוח תורת הקוונטים.

אדוארד טלר היה פיזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי, שעסק בפיזיקה גרעינית. הוא מילא תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות ההגנה והאנרגיה של ארצות הברית במשך למעלה מחצי מאה. היה מחלוצי פיתוח פצצת האטום ופצצת המימן, ונודע כ"אבי פצצת המימן". היה תומך נלהב בשימוש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל וביוזמת ההגנה האסטרטגית מפני טילים, המכונה "מלחמת הכוכבים".

יוג'ין ויגנר (משמאל) ואלווין וינברג.

יוג'ין פול ויגנר היה פיזיקאי ומתמטיקאי יהודי אמריקאי יליד הונגריה. חקר את הסימטריה של מכניקת הקוונטים וב-1963 זכה בפרס נובל על "תרומתו לתאוריה של גרעין האטום והחלקיקים הבסיסיים ובייחוד התגלית והיישום של עקרונות הסימטריה הבסיסיים". נחשב לאחד מאבות הפיזיקה הגרעינית והיה אחד ממשתתפי פרויקט מנהטן.

סטיבן הוקינג הוא פיזיקאי בריטי המפורסם בזכות מחקריו אודות תכונותיהם של חורים שחורים. אחד הגילויים הגדולים של הוקינג שנעשה בהמשך לעבודתו של יעקב בקנשטיין הוא התחזית שחורים שחורים פולטים קרינה. קרינה זו מוכרת כיום בשם קרינת הוקינג. הוקינג התפרסם בציבור הרחב הודות לספרו רב המכר "קיצור תולדות הזמן".

על אף שחלה בשנות העשרים לחייו במחלת לו גריג (ALS), ועם הזמן הפך למשותק, המשיך הוקינג לעסוק במדע. לאחר שנעשה משותק, נעזר הוקינג במחשב המקובע לכיסא גלגלים ובמסנתז קול על מנת לדבר. סטיבן הוקינג קיבל את פרס וולף בשנת 1988.

מרסלו גלייזר הוא פיזיקאי, אסטרונום וסופר מדע פופולרי ברזילאי ממוצא יהודי. הוא פרופסור לפיזיקה, וחתן פרס ז'וז'ה רייס עבור הפצת המידע לציבור בברזיל. הוא הוציא 2 ספרים בשם "הנביא והאסטרונום" ו"היקום המרקד". שניהם עוסקים בקשר בין קוסמולוגיה לדת.
צ'יין-שיונג וו (1912–1997) הייתה פיזיקאית מובילה בתחום הרדיואקטיביות. וו עבדה ב"פרויקט מנהטן", וזכתה בפרס וולף עבור מחקריה בנושא "חוק שימור הזוגיות". בזכות מומחיותה היא כונתה "הגברת הראשונה של הפיזיקה", "מאדם קירי הסינית" ו"המלכה של המחקר הגרעיני".
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/62
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/63
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/64
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/65
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/66
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/67
פורטל:פיזיקה/פיזיקאי חשוב/68