פורטל:קולנוע ישראלי/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	נתן אקסלרוד בשנת 1927 החליטו נתן אקסלרוד וירושלים סגל להתחיל בצילומי הסרט העלילתי העברי הראשון. עלילת הסרט, "החלוץ", תיארה את חייו של חלוץ רעב ללחם הפוגש בת איכר יפהפייה ומגשים את חלומותיו. את הפקת הסרט מימן סגל, נתן אקסלרוד היה הצלם, והבמאי היה אלכסנדר פן. כשהגיע סגל אל אתר הצילומים ברחובות התברר לו כי בת האיכר שאמורה הייתה לרכב על סוסה אצילית, מצולמת כשהיא רוכבת על סוסת עבודה בהריון מתקדם. חוסר הרצינות הרתיח אותו והוא החליט להפסיק את הצילומים. כך זכה הסרט עודד הנודד, שצילם אקסלרוד בשנת 1932 לתואר "הסרט העברי הראשון". מן הסרט "החלוץ" נותרו 25 דקות של צילום שעלו באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב-1965.	עריכה \| תבנית \| שיחה
2	גילה אלמגור בסרט "הבית ברחוב שלוש" (צילום: יוני המנחם) בין השנים 1971 ל-1973 שלושה סרטים ישראליים העפילו לחמשת המועמדים הסופיים בקטגוריית "הסרט הזר" באוסקר. הסרטים הם "השוטר אזולאי", "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש".	עריכה \| תבנית \| שיחה
3	ששון גבאי, כוכב הסרט "ביקור התזמורת". כזוכה פרס אופיר לסרט הטוב ביותר לשנת 2007, הסרט ביקור התזמורת נשלח על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ליצג את ישראל בטקס האוסקר ההוליוודי ה-80 (2008) בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה". מכיוון שיותר מחמישים אחוזים מהדיאלוג שבו מדוברים בשפה האנגלית הסרט לא עמד בתנאי תקנון התחרות, ונפסל למועמדות על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בחרה לשלוח במקומו את הסרט בופור, וזה העפיל לחמשת המועמדים הסופיים לפרס.	עריכה \| תבנית \| שיחה
4	כותב התסריט אביגדור המאירי סרט האנימציה הראשון בארץ הופק בשנת 1931 על ידי הצייר, הרקדן ואיש הבוהמה ברוך אגדתי. "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי" תיאר במשך 10 דקות את עלילותיו של צעיר ממוצא תימני בעיר תל אביב. את האיורים סיפק אריה נבון, ואילו את התסריט כתב המשורר אביגדור המאירי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
5	הפסל יצחק דנציגר הופיע כשחקן בסרט הקולנוע "בית אבי", העוסק במאמציו של ילד פליט שואה לחפש אחר הוריו. הסרט הופק בשנת 1945 בישראל על ידי מאיר לוין והושקעו בו כרבע מיליון דולר. דנציגר נבחר לתפקיד בעיקר בזכות מראהו. לבימויו של הסרט הובא במאי סרטי התעודה האמריקני הרברט קליין, עמו היה לוין בקשר עוד מהתקופה בה סיקרו שניהם את מלחמת האזרחים בספרד.	עריכה \| תבנית \| שיחה
6	בין חלוצי הראינוע בארץ ישראל היה גם האדריכל ומתכנן הערים עקיבא אריה ויס, מיוזמי הקמת אחוזת בית. ויס רכש מצלמת ראינוע מהאחים פטה, אותם ייצג בארץ, צילם ופיתח סרטים ממראות הארץ, אשר הוצגו ב"קולנוע עדן" בתל אביב ובסינמה בירושלים. הסרטים הללו, נועדו גם ליהודי התפוצות, להראות להם את מראות הארץ ולעודדם לעלות ארצה. לחברת הסרטים שרשם כחוק ב-1914 קרא "אורה חדשה".	עריכה \| תבנית \| שיחה
7	בשנת 1932 צילם בארץ ישראל הבמאי הפולני הדגול אלכסנדר פורד את הסרט "צבר". הסרט תיאר קבוצת חלוצים המחפשים מים במדבר, ומתעמתים עם קבוצת ערבים. בסרט שיחקו מיטב שחקני התיאטרון בארץ – פסח בר-אדון, שמעון פינקל, רפאל קלצ'קין, אהרון מסקין וחנה רובינא. "צבר" מעולם לא הוצג בארץ. במקומות בהם הוצג בחוץ לארץ זכה לביקורת חריפה. הסרט הציג את המאבק בין היהודים והערבים בדומה לאופן בו הוצגו המאבקים בין המתיישבים האמריקנים והאינדיאנים במערבונים, והביקורת טענה כי הוא זר לארץ ולרוחה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
8	את התפקיד הראשי בסרט העלילתי העברי הראשון באורך מלא, עודד הנודד, שצולם בשנת 1932, שיחק נער בן 13 בשם שמעון פובזנר. פובזנר לא המשיך בקריירת משחק, על אף הצלחתו של הסרט, ולימים היה אחד מבכירי האדריכלים בישראל. בין הפרויקטים הידועים שעיצב – כיכר מלכי ישראל, הנקראת כיום "כיכר רבין".	עריכה \| תבנית \| שיחה
9	אריק איינשטיין משחק כדורסל, 1970. בהרבה סרטי קולנוע, כגון "השכונה שלנו", שביים אורי זוהר, הרבה מהדמויות קרויות בשמם האמיתי של השחקנים. אם כי, בדרך כלל, בסרטים עלילתיים אלו, העלילה אינה דומה למציאות. עלילת הסרט, "השכונה שלנו", מבוססת על מערכוני "הגשש החיוור". אולם לא כך הדבר בסרט "עיניים גדולות", שגם אותו ביים זוהר, ולוהקה אליו חבורת לול ובנות זוגם מהחיים האמיתיים, של זוהר ושל אריק איינשטיין. "עיניים גדולות", כביכול, מספר את סיפורה של קבוצת כדורסל חובבנית. אך לא במקרה מרבית הדמויות קרויות שם בשמותיהם האמיתיים של השחקנים. הסיפור, למעשה, הוא סיפור יחסי העבודה והנישואים העכורים של חברי הלהקה בעת צילום סרטם הקודם – "מציצים".	עריכה \| תבנית \| שיחה
10	אורי זוהר, מתוך הסרט קוראים לי שמיל. בסרט הקולנוע חור בלבנה, צלניק (אורי זוהר) ומזרחי (אברהם הפנר) מקימים במדבר עיר סרטים, שבה הדמיון מתערבב ומתבלבל עם המציאות. העיר היא משל לקולנוע הישראלי, ואולי למפעל הציוני כולו. באמצע הסרט, זוהר חדל לשחק את צלניק, ומראיין בחוצות תל אביב, באופן מציאותי לחלוטין, נשים אקראיות. זוהר שואל אם הן רוצות להופיע בסרט. הן משיבות בחיוב, ובהמשך הסרט מוצגים מבחני הבד שלהן, בהם חלקן מפגינות חוסר כישרון בולט למשחק. לקראת סוף הסרט, כל המרואיינות משחקות בסצנה עם דמות המומחה לפסיכואנליזה, המגולמת בידי דן בן אמוץ.	עריכה \| תבנית \| שיחה
11	זאב רווח צילום מסט הסרט חגיגה בסנוקר סרט בורקס היא סוגת קולנוע ישראלי, שהייתה נפוצה משנות ה-60 עד שנות ה-80. הסרטים בסוגה בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה, שבמרכזם דמויות סטראוטיפיות של יהודים ישראלים מעדות שונות. דמות מזרחית מובילה את הסרט ומערימה על האליטה האשכנזית. העלילה עוסקת במשפחה, קהילה או שכונה מזרחית פרה-מודרנית, מול אשכנזית מודרנית. סוף הסרט טוב, ורוב כולל חתונה בין בני העדות השונות. הסרט הראשון הנחשב לסרט בורקס הוא "סאלח שבתי". בסרטי הבורקס שבאו אחריו חזרו מאפייניו בווריאציות כאלו ואחרות. סרטי הבורקס זכו להצלחה מסחרית בישראל, לצד ביקורת אמנות נוקבת, שהתמקדה ב"רדידותם התמטית" וערכי ההפקה ה"ירודים" שלהם. גם "סאלח שבתי" זכה לביקורת כזו, ואפילו מפי שרת החוץ דאז, גולדה מאיר. אולם היא חזרה בה, כשהוא היה מועמד לפרס האוסקר.	עריכה \| תבנית \| שיחה
12	דני סירקין שם משפחתו של גיבור הסרט הללויה (בבימואי דני סירקין (בתמונה)), הוא ונטורה. ונטורה הוא גם שם משפחתו של קובי אושרת, מלחין השיר הללויה (בביצוע גלי עטרי ולהקת חלב ודבש), בחייו הפרטיים. רוב עלילת הסרט מתרחשת ביום בו שיר זה ניצח בתחרות הזמר של האירוויזיון. אולם תחילת העלילה מתרחשת שנה קודם, בחגיגות הניצחון, שבליל האירוויזיון הקודם, מיד עם הכרזת השיר אבניבי (בביצוע יזהר כהן), כזוכה. אולם במציאות, חגיגות כאלו לא התקיימו. תושבי ישראל ידעו על הניצחון רק בבוקר המחרת, כי רשות השידור לא קנתה מספיק זמן לווין, והשידור החי נקטע עשר דקות לפני הכרזה זו. גם ישראלים, שקלטו את שידורי הטלוויזיה הירדנית לא קיבלו ידיעה זו בליל האירוויזיון, כי בשל החרם הערבי, המדינות השכנות צינזרו מהשידור החי גם את השיר הישראלי, וגם את הידיעה על זכייתו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
13	תמונה מתוך "ואלס עם בשיר" "ואלס עם באשיר" (בבימוי ארי פולמן) ו-"9.99$" (בבימוי תתיה רוזנטל), שיצאו לאקרנים בשנת 2008, הם הסרטים הישראליים המונפשים הראשונים, באורך מלא, שיצאו לאקרנים מאז "בעל החלומות" (של אלינה ויורם גרוס) מ-1962. בראיונות עיתונאיים, סיפר ארי פולמן, שהיה לו קושי גדול ללמוד מלאכה זו בארץ, משום שלא היה מי שיחנוך אותו. אך למרות חוסר המסורת בתחום, בישראל, שני הסרטים היו רווחיים, וגם זכו בפרסים בין לאומיים. "ואלס עם באשיר" אפילו היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר.	עריכה \| תבנית \| שיחה
14	נשים נערכות לצפייה בסרט חרדי באולם סמינר בית מלכה בירושלים הקולנוע החרדי החל להתפתח בסוף המאה ה-20, ונוצר כמעט ורק בישראל. בשל ההפרדה המגדרית בציבור החרדי, התפתח הקולנוע החרדי לשני ענפים נפרדים ושונים: קולנוע חרדי-גברי וקולנוע חרדי-נשי. סרטי הקולנוע החרדי-גברי לרוב אינם מיועדים להקרנה בפני קהל אלא מופצים לצפייה ביתית. הענף הגברי נקלע למשבר בעקבות צריבות והעלאות פיראטיות לאינטרנט, אי תמיכה מקרנות הקולנוע הציבוריות וכן איסור מטעם רבנים מסוימים על צפייה בסרטים. לפיכך, מתחילת המאה ה-21, הקולנוע החרדי-נשי מהווה את עיקר תעשיית הקולנוע החרדית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
15	מנחם גולן, יהורם גאון ואדם נוסף בעת צילום הסרט סרט הקולנוע הישראלי "הפריצה הגדולה", שתרגום לאנגלית כ-Eagles Attack at Dawn (להבדיל מהסרט "הנשרים פשטו עם שחר"), הופק בשנת 1970 בבימויו של מנחם גולן. עלילת הסרט מתארת שבויים (יורם גאון וריק ג'ייסון), שברחו מהכלא הסורי (שמפקדו הוא יוסף שילוח), אשר שבים אליו בראש כוח קומנדו, על מנת לחלץ ממנו את חבריהם. הסרט זכה להצלחה רבה בישראל. סרט נוסף, שיצר גולן, ועלילתו עסקה בפשיטה לחילוץ שבויים, היה הסרט ההוליוודי, מחץ הדלתא, שצולם ברובו בישראל.	עריכה \| תבנית \| שיחה
16	סצנה מתוך "תעלת בלאומילך". ראש העיר (נתן וולפוביץ') בתווך בין עוזרו יצחק קוֹסְלָה (אברהם רונאי) וניצב משנה לבקוביץ' (גדעון זינגר) בעת הפקת סרטו השלישי, תעלת בלאומילך, כבר היה אפרים קישון יוצר קולנוע מיומן. בסרט קישון שכלל את השימוש בתפאורה. במונחים של 1969, הצגת רחוב אלנבי כמוצף במים הייתה בעיני הצופים פלא ברמה הוליוודית. לצורך זה, קישון הקים באולפני הרצליה העתק בגודל טבעי של כיכר מוגרבי. היבטים אחרים כגון הזרמת מים לסט הפכו את התפאורה, מההיבט הטכני, לייחודית בקולנוע הישראלי, עד אז. גם השימוש בשפה הקולנועית השתכלל אצל קישון בסרט זה. קישון נסע בעולם, ראה סרטים, וכבמאי ניתח אותם, והעתיק מהם רעיונות לסרטיו. ביטוי לזה נמצא בסצנה, שבה שותים תה בצוותא, שני פקידי העירייה בני פלוגתא. הסצנה מציגה תמונה של פיוס-לכאורה במרכזה של מלחמה בין השניים. בסרט זה נעשה גם שימוש נחשוני למדי, במונחי תעשיית הקולנוע הישראלית, בעבודת מצלמה. מכיוון שרוב הסרט צולם באולפן, ניתן היה להעמיד מערכות גדולות של מסועי ומנופי מצלמה. ניתן לראות בסרט צילומי "דולי" ו"מנוף" רבים (כלומר תנועות מצלמה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, מעלה ומטה). רודיקה אלקלעי, שעבדה כמלבישה על סט הצילומים, הביאה מצלמת 8 מ"מ, וצילמה את המתרחש מאחורי הקלעים. קטעים מצילומיה שולבו בסרט התיעודי "כך ראינו", של הבמאי אליאב לילטי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
17	סצנת הסיום ב-27 בנובמבר 2007 פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" מודעת אבל פיקטיבית שנשאה את שמו של "אברהם אזולאי", גיבור סרטו של אפרים קישון "השוטר אזולאי". ברשימת ה"אבלים" הופיעו שמותיהם של שבעה שוטרים מנהריה, שכונו בשם "השוטרים הנוקמים", ונחשדו בניסיון לפגוע בעבריין בעיר. בכך הופר צו איסור פרסום שהטיל בית המשפט על שמות החשודים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
18	קישקשתא - צולם במרכז הבינתחומי 2018 האמן, דוד אבידן, שמבקרי אמנות מחשיבים את שירתו המפורסמת, לחשובה מאוד בהתפתחות השירה העברית, ומשרד החינוך צירף את שירתו לתוכנית הלימודים, ורבים משיריו הולחנו ושודרו ברדיו, היה גם תסריטאי ובמאי קולנוע. אולם חמשת סרטי הקולנוע שייצר, לא זכו לתשומת לב. אחד מהסרטים, "שדר מן העתיד", הוא סרט המדע הבדיוני הישראלי הראשון באורך מלא. בין כוכביו נמנים אבידן עצמו ואבי יקיר. יקיר מוכר לקהל הישראלי בעיקר בתור "קישקשתא" (בתמונה), מתוכנית הילדים "מה פתאום?!", ו"שבי" מ"פרפר נחמד". שפת הסרט היא אנגלית ומשחקת בו גם סוזי מילר, שהתפרסמה בתוכניות הוראת האנגלית, בטלוויזיה החינוכית. הסרט הוקרן בארץ רק שלוש פעמים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
19	דמארי ב-1961 - הזמרת שביצעה את השיר "צריך לצלצל פעמיים" בתקופת הקמת מדינת ישראל, מצבם הכלכלי של רבים מאזרחיה לא היה טוב. לכן, הרבה משפחות השכירו חצי מדירתם למשפחה אחרת. הזמר אריק איינשטיין גדל במשפחה, ששכרה חדר בדירת משפחה אחרת. בצלאל לונדון גידל את ירון לונדון, תוך שהוא השכיר חדר בדירתו למשפחתו של יגאל מוסינזון. בסרט הקולנוע הנוסטלגי, "אלכס חולה אהבה", משפחת הגיבור משכירה חדר לדמות הגרוטסקית "פארוק" (יוסף שילוח). ובשירו של נתן אלתרמן, "צריך לצלצל פעמיים", ככל הנראה, צלצול בודד היה סימן לבעל הבית לגשת לדלתיים, ושני צלצולים הביאו לדלתיים את דיירת המשנה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
20	שייקה אופיר בשנת 1956 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "מעשה במונית", בו הופיע שייקה אופיר לראשונה בתפקיד בולט על המסך. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית, והיה למעשה סרט הקומדיה הישראלית המסחרי הראשון, באורך מלא. בגלל דלות תקציב הסרט, שולבו חלק מאנשי ההפקה כשחקנים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
21	רבות מסצנות הסרט צולמו בשכונת ממילא, עם תחילת הריסתה, לקראת שיקומה. בצילום נראה מצב דומה של רחוב ממילא, בשנת 1949. הסרט קוקו בן 19 עוסק בנער מזרחי משכונת מצוקה ירושלמית. שם הסרט הוא תגובה לסרט המצליח, נועה בת 17, העוסק בהתבגרות על רקע משבר בתנועה הקיבוצית. פסקול הסרט יצא כאלבום, במקביל להקרנתו, ודני בסן שר בו את שיר הנושא, שהפך ללהיט. לקראת צאתו של הסרט, וגם זמן רב אחרי שירד מהאקרנים, צצו ברחבי ישראל כתובות גרפיטי רבות, בכיתוב "קוקו בן 19". רבים יצאו נגד הפרסום הלא חוקי, וראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק, אף איים להחרים את הסרט. בתגובה, במאי הסרט, דני ורטה, טען שאין להפקה קשר לכתובות, והפיץ צילומים של שחקני הסרט, כשהם מוחקים את אחת הכתובות. חרף הפרסום האגרסיבי, לא זכה הסרט להצלחה מסחרית, ואיש משחקניו לא השתתף יותר בשום סרט קולנוע.	עריכה \| תבנית \| שיחה
22	אורי זוהר בזקנתו, בלבוש חרדי הצילו את המציל הוא סרט קולנוע ישראלי, קומדי, שמתאר את התלבטויותיו של מציל, בין נאמנותו לאשתו ולילדיו, לבין הפיתויים המיניים במקום עבודתו. הסרט זכה להצלחה כלכלית רבה, למרות שהבמאי אורי זוהר (בתמונה), היה בשלבים מתקדמים של חזרה בתשובה, והפגין חוסר חשק לביימו. זוהר היה מתפלל בסוכת המציל בהפסקות בין הצילומים, ועורך שם שיחות טלפון כדי לגייס כסף לישיבה. לקראת כניסת השבת, זוהר עזב את מערך הצילומים, כשעבודת היום טרם הושלמה, ואת המשך הסצנה ביים מפיק הסרט, איציק קול. זוהר סיפר כי מעולם לא צפה בסרט במלואו, בצורתו המוגמרת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
23	שלישיית הגשש החיוור בתוכניתה "סינמה גשש" (1967) גבעת חלפון אינה עונה הוא סרט קומדיה-סאטירה-"בורקס" ישראלי, משנת 1976, שהפך לסרט פולחן. הוא מציג את ההוויה האבסורדית של שירות המילואים בצה"ל, שלאחר מלחמת יום הכיפורים. הרעיון הבסיסי לסרט נוצר אצל אסי דיין, לאחר המלחמה, בעת שהיה עדיין מגויס, וישב חודשים ארוכים ללא מעש עם יחידתו בחצי האי סיני. לאחר שדיין, שנקלע לחובות בעקבות כישלונו המסחרי של סרטו "חגיגה לעיניים" (1975), והצליח מסחרית בסרטו הבא, "יופי של צרות!" (1976), שהיה "סרט הבורקס", הוא החליט לשלב את רעיונותיו מתקופת המילואים בסיני עם הנוסחה של סרטי הבורקס, וליהוק "הגשש החיוור" (בתמונה). הסרט מכר 672,000 כרטיסים בישראל, כשאוכלוסייתה מנתה כ-3.5 מיליון איש.	עריכה \| תבנית \| שיחה
24	חיים בוזגלו בסרטו של חיים בוזגלו (בתמונה), נישואין פיקטיביים, מגלם שלמה בראבא מורה ירושלמי, במשבר גיל המעבר, שבורח ממשפחתו, אחרי שירות מילואים בעזה, ומצטרף לחבורת פועלי בניין עזתיים בתל אביב. הסרט יצא לאקרנים כשנה אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונראה היה שחלק מהמשבר של דמות הגיבור נבע משירות צבאי בסיטואציה הקשה הזו. אולם התסריט נכתב לפני פרוץ אותן מהומות אלימות. הן פרצו רק במהלך הצילומים. צוות ההפקה ספג יידוי אבנים בימיה הראשונים של האינתיפאדה, בצילום הסצנות הבודדות, שצולמו בעזה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
25	שלמה בראבא בסרט הקולנוע הערת שוליים, דמות חוקר התלמוד, פרופסור אליעזר שקולניק (שלמה בראבא (בתמונה)), מוזמנת לקבלת פרס ישראל, למרות שהכוונה הראשונית הייתה להזמין את חוקר התלמוד, פרופסור אוריאל שקולניק (ליאור אשכנזי), בנו של אליעזר. תחילת השתלשלות המאורעות הייתה בשיחת טלפון לפרופסור שקולניק הלא נכון. יוסף סידר, תסריטאי ובמאי הסרט, שאביו הוא בעצמו חתן פרס ישראל, סיפר שהרעיון לסרט נולד, כשהוא בעצמו קיבל הזמנה טלפונית לטקס קבלת פרסים (בשגרירות איטליה), וניסה לברר אם השיחה באמת נועדה לו או לאביו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
26	יהודה בארקן סרט הקולנוע "אבא גנוב 3", בבימוי יהודה בארקן (בתמונה), היה הסרט היחיד שצולם בישראל בזמן מלחמת המפרץ. האזעקות התכופות גרמו לקושי רב בצילום הסרט, משום שהצוות הוצרך לרוץ שוב ושוב לחדרים האטומים. זאת למרות שהסרט צולם בעיר אילת, שנפגעה מעט מאוד במלחמה זו. הקושי לעבוד בעת המלחמה גרם גם לשינוי העלילה המקורית ובליהוק. השחקניות הראשיות, אלונה קמחי וקרן מור, הוחלפו בעירית שלג (גליה) וחלי גולדנברג (מגי) עקב המלחמה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
27	גידי גוב הלהקה הוא סרט קולנוע ישראלי מצליח, שיצא לאקרנים בשנת 1978, בכיכובו של גידי גוב (בתמונה), בתפקיד זמר חדש בלהקה צבאית. המנהל המוזיקלי של הפקת הסרט היה המלחין והמעבד יאיר רוזנבלום. עלילת הסרט נסובה סביב סכסוך ומרד בלהקה, בעקבות חילוקי דעות על שירת קטעי סולו בפזמונים. הסרט מבוסס על אירועים אמתיים, ובהם "המרד הגדול", שהתחולל בלהקת הנח"ל, ב-1971, בעת שרוזנבלום, שהיה מנהלה המוזיקלי, ניסה לתת קטע סולו לזמר חדש בה - לגידי גוב.	עריכה \| תבנית \| שיחה
28	זאב רווח יהודה ברקן ומשה איש כסית במהלך צילומי הסרט (צילם יוני המנחם) צ'רלי וחצי הוא מהבולטים בסוגת סרטי הבורקס, הייחודית לקולנוע הישראלי. כמו כן, הבמאי שלו, בועז דוידזון, וגם הכוכבים, יהודה ברקן, זאב רווח ומשה איש כסית (בתמונה), הם מהבולטים בסוגה. אולם מקור ההשראה העיקר של צ'רלי וחצי הוא בקולנוע האיראני. הרעיון לסרט מבוסס על סוגת סרטי הלוטי, שהייתה בזמנו בשיא הצלחתה באיראן. בסוגת הלוטי, גיבור העלילה הוא עבריין שכונתי קשוח, מן המעמד הנמוך, המייצג סתירה לבני המעמד הגבוה, העשירים, וסגנונם המערבי, אשר בתם מתאהבת בו. הגדרת סוגה זו לא סותרת את זו של סוגת הבורקס, שגם היא בנויה סביב קונפליקט מעמדות. את הסרט צ'רלי וחצי הפיק שמחה זבולוני, בישראל, אחרי שהפיק מספר סרטי לוטי באיראן. גם לסרט חגיגה בסנוקר, סרט הבורקס הבא, שיצרו זבולוני, דוידזון, ברקן ורווח, היה מקור השראה מהקולנוע האיראני.	עריכה \| תבנית \| שיחה
29	משה מזרחי נכון לשנת 2021, עשרה סרטים ישראליים היו מועמדים לפרס אוסקר לסרט הזר. זו כמות מועמדויות גודלה עבור מדינה מיבשת אסיה (כולל ברית המועצות). אולם, שום סרט ישראלי לא זכה בפרס אוסקר. ב-1972 היה מועמד סרטו של משה מזרחי "אני אוהב אותך רוזה", ב-1977 סרטו של מנחם גולן "מבצע יונתן", שהפסיד לסרטו של משה מזרחי "כל החיים לפניו", שזכה בפרס עבור צרפת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
30	אמין אל חוסייני עם היטלר מבצע אטלס היה מבצע שאותו יזם המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, בשיתוף פעולה עם אדולף היטלר להצנחת אנשי קומנדו גרמנים שיתסיסו מחדש את המרד הערבי הגדול, יפעלו כנגד היהודים וירעילו את בארות המים של תל אביב. ב-6 באוקטובר 1944 צנחו ליד יריחו שלושה גרמנים ושני ערבים, כשעמם נשק, מפות, כסף רב ורעל. חלקם נתפסו מייד, והנותרים לא הצליחו לבצע כל פעולה של ממש. את אווירת אותם הימים, והחשש ביישוב מפני מרגלים וצנחנים גרמנים ביטאה סופרת הילדים ימימה אבידר-טשרנוביץ בספרה "שמונה בעקבות אחד" שיצא ב-1945, בו חושפת חבורת ילדים מרגל גרמני. אולם בגרסתו המוסרטת של אותו הספר, שצולמה בשנות ה-60, הפך המרגל הגרמני למרגל בשירות מדינות ערב.	עריכה \| תבנית \| שיחה
31	דאמו סוזוקי סרט הקולנוע ה"פולחני" Deadlock דובר אנגלית, ועלילתו מתרחשת בארצות הברית. אולם הוא מתת-סוגה איטלקית, בהפקה גרמנית, והוא צולם בישראל. תת-הסוגה היא מערבון ספגטי, דהיינו מערבון בסגנון שהיה מקובל להפיק בידי איטלקים. ומכיוון שבאיטליה, כמו בגרמניה, אין מדבריות, שדומים לדרום-מערב ארצות הברית או למקסיקו, רוב המערבונים האלו צולמו במדבריות בספרד או בקרבת אירופה. (בתמונה‏: הזמר היפני של הלהקה הגרמנית, שהפיקה את הפסקול.) כדי לעודד צילום מערבונים נוספים בישראל, נבנה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, בעיר אילת, מתחם תפאורה בשם טקסס ראנץ'. אולם לבד תוכנית הטלוויזיה, עמק הנהר האדום, ספק אם צולם שם דבר מה נוסף.	עריכה \| תבנית \| שיחה
32	אלי גורנשטיין סדרת סרטי הקולנוע הישראלית, "אסקימו לימון", תורגמה ודובבה לשפות רבות. אך דיבוב אינו רק דרך הגשת תרגום. הרבה פעמים, קולו של שחקן לא נשמע היטב בקטע שצולם, והשחקן חוזר על חלק מדבריו באולפן ההקלטות. יתרה מזאת, כשם שישנם כפילי שחקנים לפעלולים אקרובטיים, יש גם כפילים לצרחות או זימרה. כך בסרט המוזיקלי, "חמש חמש", דליק וליניץ ״שר״ בקולו של יהודה תמיר, מלהקת חלב ודבש. ישנם מקרים בהם דמות, ואפילו דמות ראשית, מדובבת במשך כל הפסקול המקורי, כמו דמותה דוברת הגרמנית של לני, ב"אירופה אירופה", ששוחקה בידי ג'ולי דלפי, שעל הסט דיברה אנגלית במבטא צרפתי. קיימת גם עבודה הפוכה לדיבוב - בדוקודרמה "הקלטות האבודות של אייכמן", שבה הפסקול היה קלטות אותנטיות של אדולף אייכמן ובני שיחו. השחקנים המחופשים לנפשות הפועלות הזיזו את שפתיהם לצלילי הפסקול. אלי גורנשטיין (בתמונה) מכנה את עבודתו שם, "שפתות".	עריכה \| תבנית \| שיחה
33	יהודים לובים ניצולי ברגן-בלזן חוזרים ללוב. על הקרון ניתן לזהות את הכיתוב "Going Home, To Tripoli" וציור דגל בריטניה תפישה שגויה מקובלת רואה בשואה אסון, שפקד רק את יהדות אשכנז. שימוש בתפישה השגויה הזו, נעשה בסרט הקולנוע "מבצע יונתן", כדי ליצור הפתעה. לקהל מוצגת בתחילת הסרט דמות סטראוטיפית של יהודי בן עדות המזרח (ראובן בר יותם), ובהמשך הסרט הוא מפשיל שרוול וחושף קעקוע של מספר ממחנה השמדה. בהחלט היו נספים וניצולי שואה ספרדים ומזרחים, כמו יהודי לוב ותוניסיה, דוברי הלדינו, ואפילו יהודים לא אירופאים. הפרהוד - הפוגרום הגדול בו נרצחו, נפצעו ונשדדו המוני יהודי בגדאד, בזמן מלחמת העולם השנייה, הוצת בידי בני ברית של היטלר ובעזרת תעמולה נאצית. דוגמה בולטת אחרת היא שואת יהודי לוב - בלוב הוקמו מחנות עבודה ומחנות ריכוז ליהודים, ורבים מיהודי לוב נשלחו למחנות באירופה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
34	עטיפת התקליט עם שירי המחזמר "חתונה בעיירה". בסרט התיעודי "הקומדיאנטים", טען ישראל בקר, הבמאי של להיט סרטי הגעפילטע פיש, "שני קונילמל", כי בילדותו היה לו זיכרון פנומנלי. לכן הוא נשלח, כילד, לשבת פעם בודדת בקהל ההצגה "חתונה בעיירה", ולגנוב אותה עבור חבורת תיאטרון יידיש מתחרה. קורבנות הגנבה תיארו באותו סרט תיעודי, שאכן נגנב מהם המחזה, מילה במילה, והדבר הרס להם סיבוב הופעות שלם במזרח אירופה. הקורבנות היו משפחתו של מייק בורשטיין, שלימים כיכב ב"שני קונילמל".	עריכה \| תבנית \| שיחה
35	דמיס רוסוס עם תקליט פלטינה בסרט הישראלי, שהיה מועמד לפרס אוסקר, הבית ברחוב שלוש, מתפאר גיבור הסיפור סמי (עופר שלחין) בפני אהובתו, סוניה (מיכל בת-אדם), כי בעיר הולדתו, אלכסנדריה שבמצרים, הרבה אנשים מדברים הרבה שפות. ואכן, במחצית הראשונה של המאה העשרים, תחת שלטון האימפריה הבריטית, עיר זו קיבצה הגירה מארצות רבות, ודוברו בה שפות רבות. הזמרים המפורסמים, דמיס רוסוס ובוב עזאם, שכל אחד מהם הוציא שורת להיטים בין לאומיים, בשלל שפות, גדלו בעיר זו, בתקופה זו. משפחתו של הראשון השתייכה לקהילה היוונית בעיר, ומשפחתו של השני היגרה אליה מלבנון. אמנים חשובים אחרים שגדלו אז בעיר הם האחים פרנקל – יהודים אשכנזים, שמשפחתם הגיעה מהאימפריה הרוסית, דרך יפו. האחים פרֶנקל (בערבית: الإخوة فرنكل) היו חלוצי האנימציה במצרים, והאנימטורים הראשונים באפריקה ובעולם הערבי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
36	אבנר חזקיהו יש סרטי קולנוע, בהם שחקן אחד מגלם מספר דמויות. בסרט ״שלאגר״, כל אחד משלישיית ״״הגשש החיוור שיחק שני תפקידים. ב״זוהי סדום״, מריאנו אידלמן גילם חמש דמויות. אם כי יש סרטים בהם שחקן אחד מגלם הרבה יותר דמויות. בסרט ״איי לייק מייק״, אבנר חזקיהו (בתמונה) גילם שתים-עשרה דמויות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
37	נגמ"ש צה"ל בדרום לבנון, 1982 רווחי סרט הקולנוע הישראלי, "שתי אצבעות מצידון", היו גדולים הן בזכות מספר קוני כרטיסיו והן מסיבה נוספת - הסרט צולם על מלחמת לבנון הראשונה, ובמהלכה. דהיינו, עלילת הסרט התרחשה בדיוק בזמן ובמקום בו היא צולמה. לכן לא היה צורך ללהק ניצבים, לבנות תפאורה או לאסוף פרטי לבוש ואביזרים עבור הסרט, כי הם היו כבר בשטח הצילום, בחינם. כמו כן, לא היה צורך לביים את סצנות הפעולה, כי צוות הצילום הצטרף לקרבות אמתיים (אם כי סצנות אלו לא שולבו, בסופו של דבר, בסרט). יתרה מזו, הפקה - יחידת ההסרטה של דובר צה"ל, לא שילמה לשחקנים שכר, כי הם היו שחקני תיאטרון צה"ל בשירות סדיר, שחקני תיאטראות אזרחיים, שנקראו לשירות המילואים, ומתנדבים מקרב האוכלוסייה הלבנונית, שבשטחה התנהלה המלחמה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
38	בשנות ה-90 של המאה ה-20, הקולנוע הישראלי היה בתקופת שפל. שנתו הקשה ביותר היא 1998, שבה נמכרו בסך הכל 38,000 כרטיסים לסרטי קולנוע ישראליים - המספר הנמוך ביותר בכל הזמנים. גם הסרטים הבולטים ביותר של אותה תקופה, אשר זכו בפרסים ובחשיפה תקשורתית, בהם קלרה הקדושה, קרקס פלשתינה, מסוכנת, עפולה אקספרס והחברים של יאנה, התקשו להפוך לשוברי קופות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
39	יהודה ג'אד נאמן חוקר הקולנוע יהודה ג'אד נאמן היה במאי ומפיק קולנוע ישראלי רב הישגים, חתן פרס ישראל לקולנוע ופרופסור בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. חרף העובדה שחקר והרצה בתחום זה, לנאמן לא הייתה שום השכלה פורמלית בקולנוע. הוא סיים תואר דוקטור לרפואה, כולל סטאז' וכולל השלמה חילית לקציני רפואה, ומלבד זאת הוא התחיל אך לא סיים שלוש תכניות לימודים אוניברסיטאיים אחרות: תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה, התמחות בכירורגיה ותואר שני בפילוסופיה ובתיאטרון.	עריכה \| תבנית \| שיחה
40	זאב רווח יהודה ברקן ומשה איש כסית במהלך צילומי הסרט (צילם יוני המנחם) מסיבות טכניות, בהרבה סרטי קולנוע מוצג דיאלוג, שלמעשה לא צולם כדיאלוג, אלא כשני מונולוגים. הם אוחדו לדיאלוג בעת העריכה. זאת ועוד, הרבה פעמים אחד מהמונולוגים, שעתידים להתאחד לדיאלוג, מצולם בהפרש זמן משמעותי מבן זוגו. בסרט הישראלי, צ'רלי וחצי, יש דיאלוג, שמורכב משני מונולוגים, שהראשון בהם צולם לפני מלחמת יום הכיפורים, והשני מספר חודשים אחרי סיומה. בין סיום המלחמה לבין החזרה לצילומים, היה צורך לקבץ מחדש את צוות ההפקה, שהתפזר במלחמה, ולהקים מחדש את מערך ההפקה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
41	קלטת וידאו (VHS) סטנדרטית כאשר הסרט הישראלי המצליח, "חגיגה בסנוקר" הוצג בבתי הקולנוע, בשנת 1975, שם הסרט היה שונה משמו המוכר כיום. בזמן זה, שמו הכיל מילה בודדת, והיה "סנוקר". רק כאשר הסרט יצא בקלטות וידאו, בשנות ה-80, המפיצים שינו את שמו ל"חגיגה בסנוקר".	עריכה \| תבנית \| שיחה
42	כוכבי הסידרה "אסקימו לימון" סרט הקולנוע בלוז לקיץ הוא המשכון לסדרת סרטי אסקימו לימון הישראלית. אלא שהוא לא סרט ישראלי. הסרט צולם בגרמניה, ומכל צוות ההפקה שלו, רק שלושה מהשחקנים הם ישראלים, וגם הם דיברו גרמנית בסרט.	עריכה \| תבנית \| שיחה
43	הפסלון הניתן לזוכי פרס אופיר. בגיל 52, שיחקה לילי קוסאשווילי בפעם היחידה בחייה בסרט קולנוע, וזכתה על כך בפרס אופיר. ברחבי העולם, סרט זה, "חתונה מאוחרת", היה להיט בקופות, בפסטיבלים, וגם בביקורת האמנות. קוסאשווילי, טבחית במקצועה, לוהקה בידי בנה, במאי הסרט, דובר קוסאשווילי, בטיעון, "... לא הצלחתי ללהק שחקנית... לתפקיד הזה. הדמות... ממילא מבוססת עליה, והייתי צריך מישהי שתדבר גרוזינית", והוסיף, "אמרתי לה: או שאת באה או שאין לי סרט".	עריכה \| תבנית \| שיחה
44	מבצר נמרוד, מבט ממזרח "בופור" הוא סרט מלחמה ישראלי, שובר קופות ועטור פרסים, על חיילי צה"ל, במוצב הבופור, לקראת הנסיגה מרצועת הביטחון. הסרט צולם במבצר נמרוד (בתמונה) למרגלות החרמון. לצורך הצילום נוסף למבצר ציוד רב, שהושאל מצה"ל. אולם, שכשהסרט יצא לאקרנים, הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, סירב לצפות בו, וקרא להחרימו. זאת משום, ששלושה מהשחקנים הראשיים, המגלמים לוחמים בסרט, אושרי כהן, איתי טיראן ואיתי תורג'מן, לא שירתו בצה"ל או לא סיימו בו שירות צבאי מלא.	עריכה \| תבנית \| שיחה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה
53	-	הוספה
54	-	הוספה

בחזרה לפורטל