פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/אוגוסט
| 1_באוגוסט | 1 באוגוסט 1944, אנה פרנק רושמת את הדף האחרון ביומנה. אנה פרנק הייתה נערה יהודייה שנספתה בשואה. היומן שחיברה, שבו תיעדה בין השאר את התקופה בה הסתתרה יחד עם משפחתה במחבוא בבית ידידיהם מאימת רדיפות הנאצים, היה לאחד התיעודים הנודעים של חיי היהודים תחת שלטון גרמניה הנאצית חנה פרנק הוסגרה על ידי אחד משכניה ההולנדים לידי הנאצים, נשלחה למחנה הריכוז ברגן-בלזן, ושם מתה ממחלת טיפוס. אביה, אוטו פרנק, אשר ניצל, הוציא יומן זה לאור כעבור שנים, והספר שזכה לפופולריות רבה. | עריכה | תבנית | שיחה |
| 2_באוגוסט |  2 באוגוסט 1943, מרד חמוש של אסירים פרץ במחנה ההשמדה טרבלינקה. רוב המורדים היו פועלי ה"פלוגות המיוחדות" ועבודות אחרות במחנה. הם הצליחו לאחר מאמץ רב לחדור למחסן הנשק של המחנה, בהשתמשם בחופש התנועה המוגבל שניתן להם לצורך מילוי תפקידם. מטרת המתקוממים הייתה הריסת מתקני ההשמדה ונקמה על הרציחות ההמוניות במחנה. רובם נהרגו ביריות החיילים; מיעוט הצליח להימלט מהרודפים, ביניהם היה יעקב ויירניק, אשר ברח לוורשה, ושם מסר את עדותו, שפורסמה לראשונה על ידי המחתרת הפולנית. שמואל ווילנברג, אשר היה בין מארגני המרד, פרסם את זכרונותיו בספר מרד בטרבלינקה (1986). |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 3_באוגוסט | 3 באוגוסט 1939, הפלגתה של אוניית המעפילים "טייגר היל" מנמל קונסטנצה שברומניה. האונייה אורגנה על ידי "ההגנה" עבור יהודים מרומניה ופולין כאחת ממבצעי ההעפלה. כ-800 מעפילים הפליגו על סיפונה בראשית ההפלגה. כאשר התקרבה האונייה אל חופי הארץ, פנתה לחלץ כ-600 נפש נוספים מאוניית המעפילים "פרוסולה". הניסיונות להוריד נוסעים בחופי עתלית ונבי יונס (ליד אשדוד) נכשלו, וכאשר התקרבה אל חוף יפו, נתקלה באש ירי של חיילים בריטים, ושניים מנוסעיה נהרגו. קברניט האונייה העלה אותה על שרטון בסמוך לחוף תל אביב, מול שכונת מחלול ("חוף גורדון" כיום). חלק מהנוסעים הצליחו להמלט ולהתערב בקהל התל אביבי האוהד, אך רובם נתפסו על ידי הבריטים והובאו למחנה המעצר בסרפנד, באותו היום, ה-1 בספטמבר 1939. ביום זה פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה, והאונייה טייגר היל הייתה לאוניית המעפילים האחרונה בטרם השואה. | עריכה | תבנית | שיחה |
| 4_באוגוסט |  4 באוגוסט 1925, י"ד באב תרפ"ה, באספת עם בתל אביב קוראים הדוברים להצלת הפעילים הציונים הנרדפים ברוסיה הסובייטית. לאחר מהפכת פברואר 1917, התחוללה התעוררות תרבותית רבה בקרב יהודי רוסיה הצארית לשעבר. בכלל זה הוקמו מוסדות להנחלת השפה העברית כחלק מתפיסת עולם לאומית וציונית. כך למשל, הוקמה אגודת "חובבי שפת-עבר", ששמה הוחלף ל"תרבות", ובראשה נבחר לעמוד חיים נחמן ביאליק. לאחר מהפכת אוקטובר 1917, פעלו הבולשביקים לדיכויים של כל אלה. בהנהגתה של היבסקציה, נסגרו בזה אחר זה "תרבות", הוצאות הספרים העבריות ובתי הספר העבריים, וחלק מפעילי התנועה הציונית והסופרים העבריים נתפסו והוגלו לסיביר בעוון פעילותם. בהשתדלותו של מקסים גורקי, יצאה קבוצת יוצרים עבריים וביניהם ביאליק ואלתר דרויאנוב, מנמל אודסה לארץ ישראל ב-1921. מעטים הצליחו לצאת אחריהם, וחלק הארי של יהדות ברית המועצות נשאר מאחורי מסך הברזל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 5_באוגוסט |  5 באוגוסט 1947, מעצרם של 34 מנהיגים בהיישוב היהודי על ידי שלטונות המנדט הבריטי, על ידי חיילים ושוטרים בריטים במדים ובלבוש אזרחי. המעצר תוכנן היטב כמבצע על ידי השלטונות בעקבות פרשת תליית הסרג'נטים על ידי האצ"ל, ואירועי אוניית המעפילים אקסודוס. בין העצורים היו ישראל רוקח ראש עיריית תל אביב, אברהם קריניצי ראש מועצת רמת גן, ועובד בן עמי ראש מועצת נתניה; וכן, 36 פעילי התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת הנוער בית"ר. העצורים נלקחו בניידות אל מרכז הבולשת ביפו ולמתקני מעצר נוספים, ולאחר מכן הועברו אל מחנה המעצר בלטרון. הם שהו במחנה המעצר מספר שבועות ושוחררו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 6_באוגוסט |  6 באוגוסט 1948, נוסד קיבוץ סער כ-3 ק"מ צפונית מנהריה. גרעין המייסדים כלל חניכי תנועת הנוער "השומר הצעיר" ילידי הארץ וחניכי חברות הנוער מקיבוץ תל עמל, שנקרא אחר כך ניר דוד ומקיבוץ כפר מנחם, שהיו ניצולי השואה. לאחר תקופת "הכשרה" בקיבוצים עין המפרץ ורוחמה בשנים 1947-1946, שירות בפלמ"ח, ובכלל זה בפלי"ם והגשת תגבורת לקיבוץ יחיעם במלחמת העצמאות. נקראו חברי הגרעין, צעירים וצעירות, בהתראה קצרה לעלות להתיישבות באתר הקיבוץ ולהקים כתוכניתם יישוב המבוסס על חקלאות ודיג בים. ענף זה, היה גם ההשראה לשמו של הקיבוץ: סער. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 7_באוגוסט |  7 באוגוסט 1946, ממשלת בריטניה החליטה להפנות מכאן ואילך את כל העולים היהודים הבלתי ליגאלים, שרובם הגיעו לארץ באוניות מעפילים, אל מחנות מעצר שיוקמו באי קפריסין. עד אותה העת, נקטו הבריטים בשיטות דחיה אחרות כלפי העלייה, כחלק ממדיניותם בארץ ישראל בשלהי תקופת המנדט. הם סירבו להעניק אשרות כניסה למבקשים, החזירו בכוח אוניות מעפילים לנמלי אירופה, למשל, האונייה "אקסודוס"; ולאחר מכן, עצרו את המעפילים במחנות בארץ, למשל במחנה המעצר בעתלית. יישומה של ההחלטה החל ב-13 באוגוסט 1946, עד יציאת הבריטים מהארץ, שהסתיימה רשמית ב-14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח, יום הקמת המדינה. כ-52 אלף פליטים ומעפילים יהודים שוכנו ב-12 מחנות המעצר בקפריסין, עד יציאתו של האחרון בהם אל מדינת ישראל ב-10 בפברואר 1949. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 8_באוגוסט |  8 באוגוסט 1927, י' באב תרפ"ז, חנוכת בית ה"התיאטרון הארץ ישראלי" בשדרות רוטשילד 80 בתל אביב. לאחר שהתפרקה קבוצת השחקנים המקימה בהנהגתם של מרים ברנשטיין-כהן ומנחם גנסין, הועמד הבית לרשות קבוצת "הבימה", שאחת הבולטות בה הייתה חנה רובינא, עד להקמת בית הבימה בקצה השדרה, בשנת 1946. ארבעה ימים לאחר הגעתה של "הבימה" מרוסיה אל נמל יפו, ב-31 במארס 1928, הועלה בבית המחזה הגולם של ה. לייוויק, בהצגת הבכורה של הקבוצה בארץ ישראל. המחזה, אשר נכתב בהשראת מעשה הגולם מפראג במאה ה-16, עסק בגורל היהודים ועתידם במאה ה-20. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 9_באוגוסט |  9 באוגוסט 1935, יומו השלישי של הקונגרס הציוני ה-13 בקרלסבד. השתתפו בו 331 צירים, נציגי המפלגות: "המזרחי", "הציונים הכלליים", "פועלי ציון ואחדות העבודה", "התאחדות הפועל הצעיר וצעירי ציון", "צעירי ציון שמאל", וכן 36 חברי ההנהלה, הוועדה הכספית והוועד הפועל. בהרצאות ובנאומים עסקו הדוברים במצב ההתיישבות בארץ ישראל, בקשייה ובהישגיה, בהסתדרות הכללית ובניהולה של קרן היסוד על ידי ההסתדרות הציונית. על סדר יומו של הקונגרס הונח הצורך בהרחבת הסוכנות היהודית, על ידי שילובם כחברים וכתורמים גם של לא-ציונים, חברי אגודות יהודיות ונציגיות של קהילות בתפוצות ישראל, המכירות בהצהרת בלפור ובמנדט הבריטי כשלב ל"מדינה בדרך"; ההצעה הובלה על ידי חיים ויצמן והתקבלה לאחר דיון סוער. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 10_באוגוסט |  10 באוגוסט 1949, ט"ו באב תש"ט, הצעת חוק לקיום צוואתו של בנימין זאב הרצל הובאה למליאת הכנסת, על ידי יושב ראש ועדת הכנסת יזהר הררי. הרצל חזה את הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל, וציווה להקבר בה בטקס "הלוויה דלה ביותר, בלי נאומים ובלי פרחים", וכן להעביר בסמוך לקברו את ארונותיהם של בני משפחתו. הוא נפטר בווינה בכ' בתמוז תרס"ד, 3 ביולי 1904. הצעת החוק, אשר זכתה לרוב קולות כמעט מלא, קבעה את הוצאתה לפועל של צוואת הרצל לפרטיה. ארונו של הרצל הובא לנמל התעופה בלוד בכ"ב באב תש"ט, 16 באוגוסט 1949; הוא הוסע לירושלים והוצב בחצר בית המוסדות הלאומיים ושם עברו על פניו המונים, ואחר הובל למקום מנוחתו בהר הרצל, שנקרא מאז על שמו. ליד קברו הוקמו חלקת קברי בני משפחתו וראשי ההסתדרות הציונית וחלקת גדולי האומה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 11_באוגוסט |  11 באוגוסט 1930, יומה השני של הוועידה העולמית הרביעית של ברית הציונים הרוויזיוניסטים, הצה"ר בפראג. הצה"ר נוסדה על ידי זאב ז'בוטינסקי אשר התנגד למדיניותו של חיים ויצמן, יושב ראש ההסתדרות הציונית, כלפי ממשלת בריטניה בכל הנוגע לגבי המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובקש להעמיד לה חלופה. הוועידה הצהירה כי יש ללחוץ על בריטניה "למלא אחר התחיבויותיה לתנועה הציונית", ובכלל זה התיישבות יהודית משני עברי הירדן, מבלי לפגוע בזכויותיהם של הערבים. דיון ער בוועידה, התנהל על רצונם של חברי הצה"ר, שנקראו "גוש העובדים הרוויזיוניסטים", לפרוש מחברותם בההסתדרות הכללית, אשר תוצאתו הייתה, הקמת הסתדרות העובדים הלאומית בשנת 1934. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 12_באוגוסט |  12 באוגוסט 1855, רכישת המגרש של משכנות שאננים, שכונת היהודים הראשונה בעת החדשה מחוץ לחומות ירושלים. לאחר משא ומתן קנה אותו השר משה מונטיפיורי מבעליו, פקיד עות'מאני בכיר לשעבר, תמורת 1000 לי"שט, מכספי העיזבון של הנדבן היהודי האמריקאי יהודה טורא. בשל החקיקה נזקק מונטיפיורי לרישיון מיוחד מן השלטונות העות'מאנים. שלושה ימים לאחר מכן ב-15 באוגוסט הונחה אבן הפינה לשכונה בטקס חגיגי. ב-1857 הוקמה טחנת קמח בפינה הדרומית-ערבית של המגרש. תכנון השכונה נמסר לאדריכל הבריטי ויליאם אדוארד סמית. המבנה כלל 16 דירות ולהן גינה, שני בתי כנסת, מקווה ובאר מים עם משאבה ידנית; במבנה שולבו אבנים מסותתות על ערביי בית לחם, פריטי פירזול מאיטליה מעיר הולדתו של מונטיפיורי, ורעפים אדומים ממרסיי. בשנת 1860 הסתיימה בניית מבנה השכונה האחד והארוך, ולתושביו שהעזו לעזוב את הביטחון היחסי שבין החומות, ניתנה זכות מגורים קבועה בדירותיהם. מונטיפיורי שמר על קשר מתמשך עמם בנתינת ממון ובעצה טובה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 13_באוגוסט |  13 באוגוסט 1900, נפתח הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון. הקונגרס דן באופייה של התרבות העברית החדשה, המתהווה בארץ ישראל ובשאלת מעורבותם של מוסדות התנועה הציונית בכך. מנהיג הציונות הדתית הרב יצחק יעקב ריינס דרש שהתנועה תמנע מעיסוק בשאלת התרבות ובהבנייתה, ותעסוק אך ורק בענייני מדינאות. בעיות הפועלים היהודים בארץ, טיפוח הספורט, והצורך בהמנון לאומי, העסיקו את צירי הקונגרס. מנהיג התנועה בנימין זאב הרצל העלה על סדר היום את שאיפתו לכונן מערך יחסים עם ממשלת בריטניה; לעוררה את אהדתה ליעדי הציונות, ויקבל ממנה רשות ליישוב יהודים בחבלי ארץ שתחת חסותה בסביבות ארץ ישראל, כגון קפריסין וסיני; אולם מאמצים אלו לא נשאו פרי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 14_באוגוסט |  14 באוגוסט 1889, קבוצת מהגרים יהודים רוסים ירדה בנמל בואנוס איירס, לאחר שהפליגה באוניית הקיטור "וסר". יהודים רבים העדיפו להגר לארגנטינה, נישאים על גל ההגירה ההמוני הכללי מאמצע המאה ה-19, הן בשל הפטור ממיסים לנכנסים אל המדינה, והן בגלל חוקתה שהכריזה על חופש דת ושוויון זכויות לכל אזרחיה. רבים מהם באו מרוסיה הצארית וכונו "רוסוס" (rusos). הקבוצה שמנתה 824 נפש, הקימה את "מוזסוויל", המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה. המייסדים סבלו מקשיים רבים, ופנו לעזרת נדבנים, בין השאר חברת "כל ישראל חברים". החל משנת 1891 החל לתמוך בהם הברון מוריס דה הירש; עקב פעילותו זו, הוא נעשה מעורב בהתיישבות יהודית בכלל וייסד את ארגון יק"א (Jewish Colonization Association) שפעל לרכישת קרקעות עבור מפעלי התיישבות חקלאית ליהודים ברחבי העולם, ובכלל זה בארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 15_באוגוסט |  15 באוגוסט 1899, נפתח הקונגרס הציוני השלישי בבזל. הנושא המרכזי שעל סדר יומו היה הפעילות המדינית של התנועה הציונית אצל מנהיגי המעצמות האירופאיות. ראש ההסתדרות הציונית בנימין זאב הרצל תיאר את פגישותיו עם הקיסר וילהלם השני בירושלים ובקונסטנטינופול, הקיסר לא הביע תמיכה בתנועה הציונית, אבל הפגישות היו בעלות ערך סמלי רב. נושאים נוספים שהועלו בקונגרס היו "שאלת התרבות" – "הקולטורה", ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 16_באוגוסט |  16 באוגוסט 1931, ב"מועצה מיוחדת לשאלות עבודה" התקבלה החלטה על פעולה להגברת העבודה העברית והרחבתה, במושבות ובשכונות העבריות, ובעבודות הממשלתיות והצבוריות. המונח "עבודה עברית" היה אחד ממערך הרעיונות והיעדים של אנשי העלייה השנייה ומפלגות הפועלים הציוניות: "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון"; אף שראשיתו כבר בתקופת העלייה הראשונה. אנשי תנועת העבודה ראו בכיבוש העבודה, דהיינו התכשרות עצמית לעבודה בכל מקצועות העבודה בארץ ישראל על ידי יהודים, תנאי הכרחי להגשמת הציונות. בשנות העשרים והשלושים הייתה עבודה עברית יעדם של המפלגות בהסתדרות הציונית והצה"ר. נציגי "המועצה המיוחדת לשאלות העבודה" באו מן ההנהלה הציונית, הוועד הלאומי, ההסתדרות הכללית ואיכרי המושבות. בראש המועצה ישב נחום סוקולוב. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 17_באוגוסט |  17 באוגוסט 1762, כ"ח באב תקכ"ב, התכנסותו בפעם האחרונה של ועד ארבע ארצות בפולין. בשנים 1520 ל-1764, שימש ה"וועד" כמוסד המרכזי העליון של יהדות מזרח אירופה. השליטים, אשר העניקו ליהודים אוטונומיה תרבותית, אפשר את קיומו כגוף לגביית מס גולגולת מכל נפש בעבור השלטונות; ובעקבות זאת, כגוף מייצג של יהודי בפולין. בנוסף לכך היו לוועד סמכויות שיפוטיות בתוך הקהילות היהודיות. הרכב הקהילות שיוצגו בוועד, השתנה במשך השנים, בהתאם לנסיבות הגאופוליטיות, והן: פולין גדול, שבירתה העיר פוזנה; פולין קטן, שמרכזה הערים קרקוב ולובלין; רייסן (רוסיה האדומה ופודוליה), שבירתה לבוב; ווהלין, שמרכזה לודמיר וקרמניץ; ליטא, שמרכזה הערים בריסק וגרודנה, ווילנה, עיר-מדינה עצמאית באותה התקופה. בשנת 1764 החליט השלטון הפולני על גביה ישירה אל קופת האוצר; וכך נסתם הגולל על פעילותו של הוועד. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 18_באוגוסט |  18 באוגוסט 1533, זכויות ישיבה הוענקו ליהודי פינסק, כפי שהוענקו ליהודי ליטא, על ידי מלכת פולין בונה ספורצה; בת למשפחת ספורצה מאצולת מילנו. בשנת 1518 נישאה למלך הפולני זיגיסמונד הראשון, והייתה רעייתו השנייה. יחד עם ספורצה הגיע מאיטליה גם רופאה היהודי שמואל בר משולם. בעקבות הזכויות, הוקמו במהלך 1533, בעיר קרקוב, בראשותו של רבי משה איסרליש "בית הכנסת הרמ"א" המפואר, (ברחוב שרוקה כיום), ובסמוך לו בית קברות יהודי. על הקיר הדרומי של בית הכנסת נחקקה כתובת לזכר תורם האמצעים לבנייתו: |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 19_באוגוסט |  19 באוגוסט 1925, כ"ט באב תרפ"ה, הוקמה "הברית העברית הסוציאליסטית העולמית פועלי ציון-צ"ס", על ידי שני ארגונים של הציונות הסוציאליסטית: "הברית העולמית הציונית-סוציאליסטית-(צ"ס) ו"הברית העולמית של צעירי ציון - ימין". ההתאחדות בין שני הארגונים באה על רקע מגמות של השמאלה אנטי ציונית בתוכם; וזאת, בעקבות תמורות התקופה והמהפכה הבולשביקית, ברוסיה הצארית שהפכה לברית המועצות. אף על פי שהוקמו בנפרד, ונבדלו לכתחילה כשמאל וימין, החליטו הארגונים לאחד כוחות לטובת הרעיון הציוני. עקרונות הברית החדשה היו לפי הגדרתה: "פתרון שאלת היהודים על ידי יצירת חברה אוטונומית טריטוריאלית בארץ-ישראל על יסודות סוציאליסטיים"; תמיכה בעקרונות הסוציאליזם במדינות העולם; תמיכה במלחמת מעמדות במישור הבינלאומי ובארץ ישראל; השתייכות לאינטרנציונאל הסוציאליסטי של הפועלים; מאבק בעד זכויות מיעוט בכל אתר, ובכלל זה המיעוט היהודי, ותמיכה בהנחלת היידיש בתפוצות, ובעברית כשפת היישוב היהודי בארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 20_באוגוסט | .jpg) 20 באוגוסט 1901, בטביליסי נערך הקונגרס הראשון של ציוני קווקז, בהשתתפותו של מנחם אוסישקין, השליח הממונה על הקווקז מטעם הוועד הפועל הציוני. בקונגרס נכח דוד באזוב שהיה אז רק בן 18. דוד באזוב היה רב יהודי גאורגי, אשר תוך זמן קצר הפך למנהיג התנועה הציונית בגאורגיה. בשנת 1907 נאם באזוב בקונגרס הציוני השמיני שהתקיים בבזל, בעברית, על יהדות גאורגיה, וזכה לתגובות נלהבות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 21_באוגוסט | ..jpg) 21 באוגוסט 1919, כ"ה באב תרע"ט, יומה הראשון של מועצת הסתדרות הפועלים החקלאיים במרחביה. ראשיתה, בשנת תרע"ח 1918. כאשר הוקמה על ידי אנשי "אחדות העבודה", רוב חבריו אנשי העלייה השנייה ומיעוטם אנשי השלישית. על סדר יומה הונחו מצב התעסוקה והעבודות שנמסרו לפועלים, שאלות "הקבוצה", כינון "קופת חולים" ו"קרן עבודה", הרחבת ההתיישבות החקלאית והקמת יישובי התימנים, הכנסת שיטות עבודה ומכשירים חדשים, ובניית התרבות העברית החדשה בארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 22_באוגוסט |  22 באוגוסט 1654, ט' באלול תי"ד, יעקב ברסימסון, הנחשב למהגר היהודי הראשון לעולם החדש, הגיע לניו אמסטרדם (בהולנדית: Nieuw-Amsterdam), בספינה מהולנד. היישוב המבוצר בקולוניית הולנד החדשה, הוקם על ידי סוחרים מחברת הודו המערבית ההולנדית בקצה האי מנהטן בשנת 1625. בשנים 1974-1664 עברה העיר מיד ליד, עד להתייצבות שלטונה של בריטניה בה. הגירתם של יהודים מאירופה אל אמריקה הצפונית והדרומית, הייתה חלק מתנועת הגירה של המונים, שמיעוטם, הגרו גם אל אוסטרליה וניו זילנד, סיביר ודרום אפריקה. ההגירה מאירופה התגברה במידה רבה, בשל הגידול המואץ באוכלוסייה, למן המאה ה-17. רוב המהגרים הגיעו מבריטניה ואירלנד, וכן מגרמניה ואיטליה. חלק ניכר מן המהגרים היהודים מערבה, במאה ה-17, היו צאצאי יהדות חצי האי האיברי, ויהודים אנוסים שהעדיפו לצאת ממנו, אל חיים בארץ חדשה, הרחק מזרועותיה האכזריות של האינקוויזיציה הספרדית והפורטוגלית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 23_באוגוסט |  23 באוגוסט-24 באוגוסט 1948, תוכנית להקמת גדוד צנחנים ובית ספר לצניחה בצה"ל, הנמצא בבנייה, הוגשה לרמטכ"ל ולראש אג"ם יגאל ידין. כותביה היו חיים גורי, מפקד קורס הצנחנים של צה"ל במסגרת הצבא הצ'כי. הכותבים תיארו בפרוטרוט את מבנה הכוח הלוחם, מספר החיילים והקצינים, המתקנים והציוד הנדרשים להקמתן. לאחר כשבוע פרסם המטה הכללי של צה"ל, על סמך התוכניות הללו, תוכנית מגובשת להקמת יחידת צנחנים ראשונה של הצבא הישראלי, אשר הפכה בשנות ה-50 של המאה ה-20 לחטיבת הצנחנים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 24_באוגוסט |  24 באוגוסט 1933, יומו השלישי של הקונגרס הציוני ה-18 בפראג. חברי ההסתדרות הציונית ברחבי תבל יוצגו בו על ידי 318 צירים מהמפלגות: הציונים הכלליים (74), המזרחי (39), סיעת העבודה שכללה את פועלי ציון ו"התאחדות" (138), "ראדיקלים" (15), הרביווזיוניסטים א (45), הרביוויזיוניסטים ב (7). על סדר יומו של הקונגרס עמדו עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ורדיפת היהודים באירופה, ופרשת רצח ארלוזורוב. ארתור רופין הגיש את תוכניתו ליישוב אלף משפחות מהגרים יהודים בארץ ישראל. בבחירות שנערכו נבחר נחום סוקולוב כנשיא, זליג ברודצקי, ברל לוקר, וויקטור יעקובסון כחברי ההנהלה הציונית בלונדון; דוד בן-גוריון, אליעזר קפלן, ארתור רופין, משה שרתוק-שרת, יצחק גרינבוים כחברי ההנהלה הציונית בארץ ישראל, ולואי ליפסקי כחבר הנהלה בארצות הברית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 25_באוגוסט |  25 באוגוסט 1948, ברעננה הוכרזה רשימת מוצרי יסוד מוזלים: לחם, בשר וקרח, כאחת ממערך מדיניות הקיצוב, או ה"צנע" ברחבי מדינת ישראל הצעירה. ה"צנע" כלל תמיכה כספית ממשלתית במחירי מוצרים, והקצבתם המדודה, על פי יום ביומו לכל נפש, שהוגדרה על ידי תלושי מזון. הוקצבו המוצרים: קמח, בצל, קיטניות, אורז, סוכר, תירס, מרגרינה, איטריות, גבינה, ובשר; במוצרי מזון רבים אחרים הורגשה הגבלה צרכנית; אולם לחם אחיד נמכר ללא הגבלה. לאחר כשנה, נערך קיצוב גם במוצרי ביגוד והנעלה. משטר הצנע הסתיים ב-1959. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 26_באוגוסט |  26 באוגוסט 1903, הפרק הראשון של הפרוטוקולים של זקני ציון התפרסם בעיתון הרוסי זנאמיה. כתב פלסתר מזויף המעליל על היהודים מזימות בינלאומיות, חובר כנראה על ידי אנשי המשטרה החשאית הרוסית. "הפרוטוקלים" הפך למלל האנטישמי הנפוץ בעולם, ונודעה לו השפעה רבה על גורל היהודים במאה ה-20; כאשר צורף האידאולוגיה והתעמולה של גרמניה הנאצית, ושימש כהסבר למעשיהם. בראשית המאה ה-21, אנטישמים עושים בו שימוש במלחמתם כנגד היהודים ומדינת ישראל; הוא מחולק בחינם, למשל בארצות ערב, ואף מופץ באמצעות רשת האינטרנט. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 27_באוגוסט | 27 באוגוסט 1942, משלוח 6000 יהודים ממנדזיז'ץ' יצא לטרבלינקה בקרונות חתומים של רכבות משא. בהגיען של הרכבות לטרבלינקה גילו הסוהרים כי כל היהודים נחנקו. פעולות הרצח ההמוני החלו בטרבלינקה ב-23 ביולי 1942; בין 23 ביולי ל-21 בספטמבר נרצחו בטרבלינקה 738,000 יהודים. | עריכה | תבנית | שיחה |
| 28_באוגוסט |  28 באוגוסט 1349, רצח המוני של כ-6000 יהודים בעיר מיינץ לאחר שהואשמו בגרימת המגפה השחורה. בעקבות המגפה השחורה, שהפילה חללים רבים בקרב האוכלוסייה באירופה, התגברה האנטישמיות ושנאת היהודים באירופה. היהודים הואשמו בהרעלת בארות במטרה להשמיד את הנוצרים ואת הנצרות. יהודים רבים אולצו להודות באמצעות עינויים קשים, בהרעלת הבארות והפצת המחלה, וההמונים האמינו בכך. יהודים רבים נתפסו ברחובות ובבתים, והועלו על המוקד. רוב הפרעות ביהודים עקב המגפה, היו בצרפת, שווייץ וגרמניה, ובכל הערים שעל נהר הריין. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 29_באוגוסט |  29 באוגוסט 1897, בבזל נפתח הקונגרס הציוני הראשון. הוא התקיים עד 31 באוגוסט אותה שנה. בקונגרס השתתפו 208 צירים אשר הגיעו משש עשרה מדינות. נשיאו היה קרפל ליפה. הקונגרס כונס בעקבות רעיונותיו של בנימין זאב הרצל ובעקבות ספרו "מדינת היהודים". בקונגרס אושרה תוכנית בזל שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל, וכי תוכנית תהא בהבטחת ערבות (צ'רטר) של אומות העולם; כמו כן, נקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 30_באוגוסט |  30 באוגוסט 1908, התכנסה ועידת צ'רנוביץ. הייתה זו, הוועידה הראשונה לשפת יידיש, היא נערכה ביוזמתו שלנתן בירנבוים בעיר צ'רנוביץ, בימים 30 באוגוסט עד ל-3 בספטמבר 1908. יוזמיו בצ'רנוביץ, בחרו בעיר הגדולה בירת בוקובינה, בשל אחוז גבוה של יהודים – כשליש – מכלל האוכלוסייה הכללית; ובגלל יחסם התקין של השלטונות המקומיים אל האוכלוסייה היהודית. בוועידה נידונו כמה נושאים, כגון:דקדוק, ספרות יידית, תיאטרון יידי, עיתונות יידית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 31_באוגוסט |  31 באוגוסט 1947, פורסמה תוכנית החלוקה על ידי הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. תוכנית החלוקה, אשר הוצעה על ידי ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם, הציעה לחלק את שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל ממערב לנהר הירדן, לשתי מדינות, יהודית וערבית, וכן הגדירה שטח בינלאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעיתים קרובות "החלטת כ"ט בנובמבר". התוכנית לא יושמה במלואה בסופו של דבר, אולם קבלתה סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
