פורטל:תולדות עם ישראל/היסטוריון נבחר/רשימה

רשימת היסטוריונים נבחרים

רשימה של היסטוריונים נבחרים

לעריכת סדרות התמונות לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

יוסף בן מתתיהו או בשמו הרומי: טיטוס פלאוויוס יוספוס היה היסטוריון, היה מצביא והיסטוריון יהודי בתקופת המרד הגדול כנגד האימפריה הרומית. במהלך המרד נפל בשבי הרומאים ביודפת. הוא היה עד לחורבן בית שני ותיאר את המרד הגדול בספרו מלחמת היהודים. במהלך חייו הוא חיבר כמה חיבורים שעסקו בתולדות עם ישראל. ארבעת ספריו נכתבו ברומא בשפה היוונית והשתמרו לדורות על ידי העתקות של כתבי יד, וכך לא אבדו. בין השאר, עקב החשיבות שהייתה לחיבוריו: "מלחמת היהודים" ו"קדמוניות היהודים" לתולדות התאולוגיה הנוצרית.

לערך המלא

2

צבי (היינריך) הירש גרץ מן ההיסטוריונים היהודים הבולטים ביותר במאה ה-19 ואיש מחשבת ישראל. נודע במיוחד בזכות חיבורו המונומנטלי "דברי ימי ישראל". בשנים 1849-1852 ניהל מספר בתי ספר יהודיים, ביניהם במיקולוב ובברסלאו. במשך סמסטר אחד (1852/3) הרצה בברלין על היסטוריה יהודית ולבסוף זכה במשרת מרצה להיסטוריה יהודית בבית המדרש לרבנים בברסלאו ביולי 1853. במקביל, עסק בפירוש התורה. בשנת 1861 התמנה גרץ להיות העורך של כתב-העת של תנועת "חכמת ישראל". כאיש התנועה הוא האמין שעם ישראל הביא לתרבות המערב את המונותאיזם וערכי המוסר שעליהם היא מושתתת, וכי זהו ייעודם של היהודים בקרב הגויים. הוא סבר כי היהודים להתערות בקרב הגויים, אך עם זאת לשמור על ייחודם הלאומי. על כן, זלזל ביהודי מזרח אירופה שדבקו בלימוד תורה וביידיש. לגרץ היו דעות נחרצות נגד תנועת ההשכלה ותופעת ההתבוללות של יהודים באירופה. הוא גם הסתייג מהחסידות, מהקבלה ומהכמיהה למשיח, וראה בהן הסתמכות על הרגש מאשר על ההיגיון.

לערך המלא

3

שמעון דוּבְּנוֹב היה סופר והיסטוריון יהודי שפעל ברוסיה, בגרמניה ובארצות הבלטיות, ממקימי התנועה האוטונומיסטית היהודית. כתב ברוסית וביידיש. בשנת 1912 עמד יחד עם ד"ר י"ל קצנלסון, בראש המפעל האנציקלופדי "ייברסקיה אנציקלופדיה" ("האנציקלופדיה היהודית", בשפה הרוסית). אנציקלופדיה זו התבססה על האנציקלופדיה היהודית, אך באה להשלים את החסר בה. לעומתה, "האנציקלופדיה היהודית הרוסית" הדגישה גם את חשיבותן של קהילות ישראל במזרח אירופה. ב-1922 עזב דובנוב את רוסיה – מרוגז מכל ההגבלות וההפרעות שגרמו לו בעבודתו המדעית – והגיע לקובנה בירת ליטא. כאן הוצעה לו ראשות הקתדרה לדברי ימי ישראל באוניברסיטה הליטאית, אולם הפרופסורים הנוצרים לא ראו את מינויו בעין יפה, ולכן עקר לברלין, וישב שם כ-11 שנה. שם השלים את מפעלו החשוב כהיסטוריון, חיבורו המקיף בן 11 הכרכים: "דברי ימי עם עולם" (תורגם לעברית ב-1923–1939). דובנוב נרצח בשואה ב-1941.

לערך המלא

4

סאלו בארון היה היסטוריון ומחנך יהודי-אמריקאי יליד פולין. בארון נתמנה לפרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת קולומביה בשנת 1929, שם הוא לימד עד ל-1963 והיה הראשון בארצות הברית שהחזיק בפרופסורה למדעי היהדות. בארון כתב היסטוריה כוללת של היהודים, הטומנת בחובה מספר אספקטים של חייהם הנכרכים יחדיו ומשתרעים על פני שנים רבות, וידוע מפעלו המונומנטלי בן עשרים ושבעה הכרכים: 'היסטוריה חברתית ודתית של היהודים', אותה הוציא לאור בין השנים 1952 עד 1983 ולא סיים עד מותו. מפעל זה עסק היסטוריה חברתית של היהודים, בהקשר הרחב של העולם בו הם חיו. נמתחה עליו ביקורת, משום שהוא נערך על פי נושאים, ולא על פי סדר כרונולוגי.

לערך המלא

5

בן-ציון דינור היה מחנך, היסטוריון, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל. ב־1921 עלה לארץ ישראל והפך להיות מורה בסמינר בית הכרם למורים בירושלים, וכעבור שנים אחדות מונה למנהל הסמינר. ב־1936 נתמנה לפרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. יזם את הקמתו של כתב העת "ציון", שיצא לראשונה באוקטובר 1935, ואותו ערך יחד עם חברו הטוב יצחק בער. בכנסת הראשונה שימש דינור כחבר הכנסת מטעם מפא"י, במשבצת שיועדה לאנשי הרוח שמזדהים עם המפלגה. בראשית ימי הכנסת השנייה (1951), מונה לשר החינוך השלישי של מדינת ישראל, וכיהן בתפקיד עד 3 בנובמבר 1955, בלי שהיה חבר הכנסת. הוא יזם את חקיקתם של מספר חוקים: ב-12 במאי 1953, כ"ו באייר תשי"ג יזם בן-ציון דינור את "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם". בתמוז אותה שנה הביא לפני הכנסת חוק שני: חוק חינוך ממלכתי, שלפיו החינוך הממלכתי בישראל יועבר לידי המדינה ויבוטלו הזרמים בחינוך – החלוקה של החינוך הישראלי לזרמים מפלגתיים. כמו כן יזם את מפעל חלוקת פרס ישראל.

לערך המלא

6

יצחק מרדכי יוסט היה היסטוריון יהודי-גרמני שפעל בעיקר בפרנקפורט. יוסט היה חלוץ ההיסטוריוגרפיה החדשה. הוא כתב שני חיבורים בולטים בתולדות ימי ישראל:

1. תולדות עם ישראל – ממלכת החשמונאים
2. דברי ימי ישראל החדשים (המאה ה-19)

יוסט חילק את היהודים לשתי קבוצות: היהודים במזרח (תחת שלטון האסלאם) והיהודים במערב (תחת שלטון הנצרות). את היהודים במזרח תיאר כציבור גדול ומלוכד הפועל כקהילה ואילו היהודים במערב פעלו לדבריו כבודדים. לטענתו, אם הייתה אחדות יהודית במערב זה מכיוון שנכפתה עליהם עקב לחץ מהשלטון. יוסט לא ראה אחדות יהודית לאומית אלא קבוצת דת בעלת מאפיינים משותפים. הוא אכן מודה שהיהודים הנם קבוצה דתית אך לא לאומית וזאת בשל העדר טריטוריה.

לערך המלא

7

פרופסור יעקב כ"ץ (15 בנובמבר 1904 – 20 במאי 1998) היה מחנך, היסטוריון וסוציולוג ישראלי, חתן פרס ישראל. הוא הוזמן ב-1949 לעבוד ברבע משרה כמרצה זוטר במחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1958 ראה אור ספרו "מסורת ומשבר". בספר זה טבע כ"ץ את המושג "חברה מסורתית" ועשה לראשונה שימוש בכלים סוציולוגיים בחקר ההיסטוריה היהודית. הספר נחשב עד היום לספר יסוד בתחום ההיסטוריה היהודית, הוא ראה אור בכמה מהדורות ואף תורגם לאנגלית, גרמנית, רוסית והונגרית.בשנת 1959 היה יעקב כ"ץ לפרופסור מן המניין. בין השנים 1963-1959 שימש דיקן הפקולטה למדעי החברה. בשנים 1972-1969 כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית, ובמשך עשר שנים (1971-1961) שימש חבר המועצה להשכלה גבוהה. כל אותן שנים המשיך לכתוב ולפרסם מאמרים וספרים. בשנת 1973 והוא בן 68 פרש לגמלאות. בשנים הבאות הרבה לחקור ולפרסם והמשיך לקחת חלק פעיל בחיים האקדמיים. עבודתו של כ"ץ היא רחבת היקף, ומתפרשת על נושאים רבים. תחום התמחותו של כ"ץ היה תולדות עם ישראל חידושו המרכזי של כ"ץ נגע לאופן בו תפס את האורתודוקסיה היהודית. לטענתו, האורתודוקסיה איננה המשכה הישיר של היהדות המסורתית אלא חידוש יהודי של ראשית המאה ה-19, אשר בא כתגובת נגד לתהליכי החילון מצד אחד, ותנועת רפורמה דתית מצד שני.

לערך המלא

8

מרדכי אלטשולר הוא היסטוריון ישראלי העוסק בחקר יהדות מזרח אירופה. הוא פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית וחתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 1991. הוא נולד בפולין ב-1932 וב-1950 הגיע לישראל. מחקריו מתמקדים בעיקר ביהדות ברית המועצות. פרסם בערך מאה מאמרים בכתבי עת ובקבצים מדעיים בעברית, באנגלית, ביידיש וברוסית על היבטים שונים מחיי יהודי ברית המועצות בעבר ובהווה. המאמרים מטפלים בצורות שונות של התארגנות יהודית, תרבות וספרות, דמוגרפיה, יחס הרשויות וכיוצא הזה. בשנים האחרונות, מאז התפרקותה של ברית המועצות, פרסם חומר ארכיוני רב על יהודים שנשמר בגנזכים הסודיים.

לערך המלא

9

מנחם שטרן היה היסטוריון ישראלי, מגדולי החוקרים של תקופת בית שני; חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1978 וחתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי לשנת תשל"ז. שטרן שייך לדור החוקרים השני של האוניברסיטה העברית, שנטה לחבר בין המחקר ההיסטורי לתחיה הלאומית של עם ישראל והושפע עמוקות מהמחקר ההיסטורי-פילולוגי שהגיע אז לשיאו. מנחם שטרן נרצח בפיגוע דקירה על ידי מחבלים בעמק המצלבה, בלכתו כמדי יום ביומו מביתו לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שבאוניברסיטה העברית בגבעת רם ביום חמישי, 22 ביוני 1989, בשעה שמונה.

לערך המלא

10

ישראל משה תא-שמע היה חוקר התלמוד והספרות הרבנית, חתן פרס ישראל לשנת תשס"ג. תא שמע עסק בעיקר בחקר הספרות הרבנית בימי הביניים. מחקריו עסקו בעיקר בספרות הראשונים, הן במוקדיה המרכזיים באשכנז, בצרפת ובספרד והן במקומות פחות מרכזיים כמו ביזנטיון, צפון אפריקה, איטליה, אנגליה ועוד. במסגרת מחקריו בדק כתבי יד רבים, והיה מנהל המכון לתצלומי כתבי יד עבריים שעל יד הספרייה הלאומית ומזכיר מדעי של חברת מקיצי נרדמים. כמו כן חקר את עולם המנהגים האשכנזיים הקדומים. בתחום זה עסק לא מעט, ועמד על קשריו של מנהג אשכנז הקדמון עם המורשת הארץ-ישראלית, פעמים אף בניגוד להלכה כפי שהיא מתבטאת בתלמוד הבבלי. הוא עסק מעט גם ביחס בין ההלכה והמיסטיקה היהודית.

לערך המלא

11

שמואל פיינר הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה יהודית מודרנית באוניברסיטת בר-אילן, היסטוריון של תהליכי המודרניזציה והחילון ביהדות אירופה במאות המאה ה-18 וה-19 ובמיוחד חוקר הנאורות היהודית – תנועת ההשכלה היהודית. עוד כתלמיד מחקר פרסם בכתבי העת "ציון" ו"תרביץ" את מאמריו הראשונים, שהתקבלו כפריצת דרך במחקר ההיסטוריה של ההשכלה. כחוקר השתתף בכנסים רבים בישראל, באירופה ובארצות הברית, והוא מרבה להרצות גם בפני קהל רחב של שוחרי ידע והיסטוריה יהודית. היה עמית במכוני מחקר שונים בישראל ובחו"ל ובכללם המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, מרכז סכוליון של האוניברסיטה העברית, עמית הארי סטאר באוניברסיטת הרווארד, עמית במרכז ללמודי יהדות באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה ועמית במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת אוקספורד. הוא השתתף בארגונם של כמה כנסים בינלאומיים וערך ספרים שהתפרסמו באנגליה, בגרמניה ובארצות הברית. במקביל למחקר ולהוראה הוא פעיל במסגרות אקדמיות שונות, ובכללן מרכז זלמן שזר, האוניברסיטה הפתוחה, האיגוד העולמי למדעי היהדות, החברה ההיסטורית הישראלית (חבר ההנהלה ובשנים 2004–2007 סגן יו"ר החברה), ומכון ליאו בק לחקר יהודי גרמניה (חבר ההנהלה והחל משנת 2007 יו"ר המכון).

לערך המלא

12

ישעיהו גפני הוא פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקרו הוא מתמקד בחקר יהדות בבל והיסטוריה של העת העתיקה. מאחר שהחזיק גם בדרכון אמריקאי, נשלח על ידי "נתיב" לברית המועצות כדי ללמד יהדות ולחזק את המסר הציוני בין המורים לעברית ומסורבי העלייה. הוא חבר מערכת של כמה כתבי עת.

לערך המלא

13

14

15

16

17

18

19

20

---

< בחזרה לפורטל