פורטל:תוניסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


Gnome-colors-view-refresh.svg רענון הפורטל Netvibes.svg כיצד אוכל לעזור?    

תוניסיהערבית: الجمهوريّة التونسيّة), או בשמה הרשמי הרפובליקה של תוניסיה, היא מדינה ערבית מוסלמית ברובה הנמצאת באזור המגרב שבצפון אפריקה. היא גובלת באלג'יריה במערב ובדרום-מערב, בלוב בדרום-מזרח ובים התיכון בצפון ובמזרח. היא יושבת על שטח של 155,360 קמ"ר, מה שהופך אותה למדינה הקטנה ביותר בצפון אפריקה. תוניסיה ממוקמת בקצה הצפוני של אפריקה, כאשר חלקה הצפוני הוא למעשה הצד המזרחי של הרי האטלס. משום כך, אזור זה של המדינה מלא בשטחים חקלאיים ונוח למחיה. עם זאת, דרום תוניסיה, המהווה את רוב המדינה, היא חלק ממדבר סהרה ורובה מורכבת ממדבריות ודיונות. קו החוף של תוניסיה אורך למעלה מ-1,300 ק"מ וידוע במימיו הצלולים וחופיו הנקיים, המהווים נקודת משיכה עבור תיירים רבים. הנקודה הצפונית ביותר בתוניסיה, קייפ אנג'לה, היא גם הנקודה הצפונית ביותר באפריקה, ותוניסיה היא גם ביתה של דזרט, העיר הצפונית ביבשת. בשנת 2019, מנתה אוכלוסייתה של תוניסיה 11.7 מיליון אזרחים, כאשר העיר הגדולה ביותר בה היא בירתה תוניס עם למעלה ממיליון תושבים בעיר עצמה. שפתה הרשמית של תוניסיה היא ערבית, אך נפוצות בה גם השפה הברברית והצרפתית, רבות בהשפעת הכיבוש הצרפתי בתוניסיה במהלך המאה ה-20.

תוניסיה מיושבת על ידי בני אדם ברציפות מאז ימי קדם, וידעה אימפריות שונות: האימפריה הפיניקית כבשה את תוניסיה עוד במאה ה-12 לפנה"ס והקימה בה מספר יישובים גדולים שהחשובה בהם היא העיר קרתגו, אשר הייתה ליריבה צבאית חזקה מול האימפריה הרומית. בשנת 146 לפני הספירה נכבשה קרתגו על ידי הרומאים, ובמשך 700 שנות שלטונם שם הם הותירו בה חותם שהתבטא באדריכלות, אמונות ומסורות אירופיות. כאשר נכבשה תוניסיה על ידי האימפריה המוסלמית בשנת 697 היא הביאה את האסלאם והתרבות הערבית אל המקומיים. האימפריה העות'מאנית שבאה אחריה בשנת 1574 ביססה בתוניסיה את האסלאם אך לא הוקיעה את השורשים האירופאים שבה. לאחר 300 שנות שלטון עות'מאני בתוניסיה היא נכבשה בשנית על ידי מדינה אירופית והפכה לקולוניה של צרפת, בדומה לשכנתה אלג'יריה. השלטונות השונים של אימפריות מגוונות הובילו ליצירת זהות תוניסאית ייחודית המשלבת מסורות ותרבויות מכל העולם, זהות שונה מזו של מדינות ערביות אחרות.


Tunisia1.png


El Ghriba.jpg

יהדות האי ג'רבה, שלחופי דרום תוניסיה, נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, ויש המייחסים אותה לתקופת בית ראשון. על פי המסורת, ראשוני היהודים הגיעו לאי עוד בימיו של שלמה המלך, וכן לאחר חורבן בית ראשון, כשהם נושאים עמם את אחת מדלתות בית המקדש.

באופן מסורתי יהודי האי ג'רבה התחלקו בין שני כפרים מרכזיים בשני צידי האי. אף על פי שהקהילה לא גדולה - היא מעולם לא כללה יותר מ-700 חברים - היא אחת מהקהילות היהודיות הידועות והדומננטיות ביותר בצפון אפריקה, וזאת בשל תוחלת החיים יוצאת הדופן שאיפיינה את תושביה, העלייה לרגל השנתית אל בית הכנסת אלגריבה והמסורות האותנטיות שנשמרו בה. עם זאת, הקהילה החלה להתדרדר במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20 בעקבות עזיבת חבריה והתנכלויות מצד התושבים הערבים. כיום הקהילה מצומצמת ביותר אך קיימת והיא מהגדולות בתוניסיה.

לערך המלא


Fishmarket in Bizerte 05.jpg

דגים למכירה בשוק בביזרטה



Nadia Khiari (22e Maghreb des Livres, Paris, 13 et 14 février 2016).jpg

נאדיה ח'יארי היא קומיקסאית וקריקטוריסטית תוניסאית, ילידת שנות השבעים. עד שנת 2011 הייתה ח'יארי מורה מן המניין במכון התוניסאי לאמנות, לאחר שלמדה אמנות באקס-אן-פרובאנס שבצרפת, ללא רקע של פרסום קריקטורות או לימודי קומיקס. אולם האירועים הפוליטיים שהובילו למהפכה בתוניסיה הובילו אותה לפרסם באופן צדדי קריקטורות ורצועות קומיקס העוקבות אחר דמותו של וויליס החתול, דמות חתול שמייצג אירועים מכוננים שהביאו את המהפכה, כמו התאבדותו של מוחמד בועזיזי או ההפגנות בתוניס. עד מהרה ועם תחילת ההפגנות ההמוניות הפכה דמותו של וויליס לסמל של המחאה הציבורית, וכונה אף "חתול המהפכה". כל אותה עת, מלבד השתתפותה בהפגנות, פרסמה עשרות קריקטורות של וויליס החתול בעילום שם. רק לאחר שנפל זין אל-עאבדין בן עלי מהשלטון וכוננה דמוקרטיה במדינה חשפה את עצמה ח'יארי כיוצרת של וויליס. בתוך שנים אחדות הפכה לפעילת זכויות אדם ידועה, וזכתה בפרסים רבים על פועלה למען הדמוקרטיה וחופש הביטוי. היא אף חברה בארגון קריקטוריסטים למען שלום שם היא פעילה יחד עם קומיקסאים נוספים לקידום שלום בין מדינות העולם, ושיתפה פעולה במסגרתו גם עם הקומיקסאי הישראלי מישל קישקה.

לערך המלא


Satellite image of Tunisia in August 2001.jpg

הגיאוגרפיה של תוניסיה הוא שמם הכולל של אוסף מאפיינים גיאוגרפיים של תוניסיה. תוניסיה היא מדינה בצפון אפריקה, הגובלת בים התיכון, וגובלת בשתי מדינות: במערב עם אלג'יריה (965 ק"מ) ובמזרח עם לוב (459 ק"מ). שטחה של תוניסיה הוא 163,610 קמ"ר, מתוכם 8,250 קילומטרים רבועים של מים, הכוללים אגמים רבים. היא מחולקת ל-24 מחוזות, המחולקים גם הם לכ-264 נציגויות, שמחולקות לעיריות, מועצות אזוריות ומקומיות.

מלבד חלוקה מנהלית, תוניסיה מחולקת ל-6 אזורים בעלי מאפיינים גיאוגרפים ייחודיים: צפון, צפון מזרח, דרום מזרח, דרום, דרום מערב וצפון מערב. בחלקה הצפוני של תוניסיה נמצא חלקו המזרחי של רכס הרי האטלס, המאופיינים בגובה ורב ועל כן הם בעלי אקלים נעים ותנאים נוחים למחייה וחקלאות. רוב החלקים הצפוניים של תוניסיה מלאים בשדות חקלאיים, אך גם ביערות רחבי ידיים כמו אל-פייג'ה, בוקורנין ושעאנבי. ככל שמדרימים (מלשון דרום) הנוף נהיה צחיח יותר ויותר. מרכז תוניסיה הוא מדברי למחצה, יבש ובעל צמחייה מועטה. עם זאת, נאות מדבר קיימים כל כמה עשרות קילומטרים סביב אגמים קטנים או נחלים. בנוסף, במזרח תוניסיה נמצא אגם מלח עצום שמדי חורף מתמלא והופך לאגם רדוד. גודלו שווה בערך לגודלם של יהודה ושומרון.

דרום תוניסיה הוא למעשה חלקו הצפוני של מדבר סהרה האפריקאי, והוא כמעט בלתי מיושב, מלבד כפרים קטנים המפוזרים בו. הטמפרטורות בחלקה הדרומי של המדינות עוברות את 40 המעלות בקיץ ואין בו משקעים כמעט בכלל, ולכן חקלאות היא כמעט בלתי אפשרית.

לערך המלא


Djebel Chambi.jpg

הפארק הלאומי שעאנבי (בערבית: الحديقة الوطنية بالشعانبي; קרוי גם לפעמים הפארק הלאומי הר שעאנבי או הפארק הלאומי ג'בל שעאנבי) הוא פארק לאומי במחוז קסרין בתוניסיה. הוא מגן על החי והצומח שמסביב להר שעאנבי, פסגת ההר הגבוהה ביותר (1,544 מ' מעל פני הים) בתוניסיה.

הפארק הוא חלק ממקשת היער מונט דה טבסה המשתרעת על האזור מקסרין לגבול אלג'יריה. בפארקים אין נהרות או נחלים, אבל הוא אחד המקלטים האחרונים המגנים מפני הכחדת צבי הקיווייה וביתם של עבדקן הרעמה. הפארק הוא גם אתר של צמחים בולטים (אלון גלעין, אורן ירושלים, וסטיפה טנקסימה) ועופות (בין היתר צלוב-מקור, רחם, עיט ניצי ובז נודד).

לערך המלא


Kerkouane vue.jpg

קרקואןצרפתית: Kerkouane, בערבית: كركوان) הייתה עיר פונית מדרום לכף בון, בקצה המערבי של חצי האי שריק בתוניסיה של ימינו. לחשיפת העיר ב-1952 נודעה חשיבות רבה בשל כך שהעיר הפונית השתמרה במצבה בעת חורבנה מבלי שתרבויות מאוחרות יותר הקימו בה יישוב חדש. בהיעדר ממצאי קרמיקה רומית, הסיקו החוקרים כי האתר קדם לכיבוש הרומי של אפריקה. מאידך, ממצאים איוניים איפשרו לתארך את תחילתה של העיר למאה ה-6 לפנה"ס בקירוב.

העיר הידועה בעיקר בנקרופוליס החשוב שנחשף בה ב-1968, התקיימה משך כ-300 שנים. היא נהרסה על ידי הרומאים וננטשה לעד בשנת 250 לפנה"ס לערך, במהלך המלחמה הפונית הראשונה. בשנת 1985 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

לערך המלא





המהפכה בתוניסיה או מהפכת היסמין כפי שנקראה על ידי התקשורת (בערבית: ثورة الياسمين), הוא שמן של סדרת מחאות בהיקף רחב שפרצו בתוניסיה ב-18 בדצמבר 2010 בקריאה להחליף את שלטונו האוטוקרטי של זין אל-עאבדין בן עלי. במשך 28 ימים התקיימו הפגנות רחוב ממושכות ולעיתים אלימות שבסופו של דבר הובילו להדחת בן עלי מהשלטון וכינון דמוקרטיה מלאה במדינה.

הרקע למהפכה התרחש שנים אחורה, והיא נבעה מתוך מצב אזרחי קשה ששרר בתוניסיה תחת שלטון בן עלי; שיעור האבטלה הרקיע שחקים, הכלכלה עברה אינפלציה, תוניסאים רבים נמצאו מתחת לקו העוני ועסקים רבים פשטו רגל. נוסף על כך, תוניסיה נשלטה בצורה חד מפלגתית, והמשטר פגע רבות בחופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש הבחירה. ההפגנות היוו את הגל הדרמטי ביותר של התקוממות אזרחית בתוניסיה מזה שלושה עשורים (אז התרחשה המהפכה בה עלה בן עלי לשלטון), והביאו לחיכוחים רבים בין המשטרה למפגינים, כמו גם מקרי מוות ופצועים שנפגעו מפעולות כוחות הביטחון.

המחאה התלקחה בעקבות ההצתה העצמית שביצע מוחמד בועזיזי כמחאה על השחיתות השלטונית והעוני הקשה. עד מהרה רבים הזדהו עם מסריו של בועזיזי ופרצו במחאות, חלקם הציתו עצמם בדומה לו. לאחר כחודש, ב-14 בינואר 2011, נפל שלטונו של בן עלי והוא נמלט עם אנשיו לערב הסעודית. ההפגנה בתוניסיה עוררה השראה בקרב מדינות נוספות, והביאה לתגובת שרשרת נרחבת במזרח התיכון, שנודעה בשם האביב הערבי.

כיום, כעשור לאחר פרוץ המחאות, תוניסיה היא המדינה הערבית היחידה בה מונהג שלטון דמוקרטי מלא הודות למהפכה, והיחידה מבין מדינות העביב הערבי שלא התגלגלה לאנרכיה, מלחמת אזרחים או שלטון דיקטטורי אחר.



לערך המלא


המטבח התוניסאיערבית: مطبخ تونسي) הוא אוסף של מאכלים, תבשילים ומתכונים ים תיכוניים שמקורם בתוניסיה. האוכל התוניסאי הוא שילוב של מאכלים מכל ארצות הים התיכון, וניכרות בו השפעותיהן של אימפריות ששלטו במדינה. המטבח התוניסאי כולל מאפיינים טורקיים, ברברים, פונים, ערביים, יהודיים, יווניים, איטלקיים.

המטבח בתוניסיה משתנה על פי האזור, בהתאם לאקלים: בצפון תוניסיה, היכן שהאדמה פוריה והחקלאות שכיחה ורבה, המזון נובע מן הגידולים העיקריים; לדוגמה, חיטה (מתבטאת כמוצרי מזון כגון לחמים, פסטה או סולת), זיתים (המייצרים שמן זית), תעשיית בשר (ובמיוחד בשר כבש, בקר, עוף ואפילו גמלים באזורים מסוימים בדרום), פירות וירקות, ודגים (הדיג נפוץ לאורך כל קו החוף של תוניסיה וכולל אף דיונונים, תמנונים, טונה, דגי בס, ספרוסיים ודניס). המטבח התוניסאי שונה באופן משמעותי משכנותיו בצפון אפריקה: מאכל הטאג'ין התוניסאי שונה אפוא מהגרסה המרוקאית או האלג'ירית, ודומה יותר לסלטים ופסטות אירופיות.

המטבח התוניסאי מושפע גם ממדינות אחרות בעולם, שכן תוניסיה היא מקור תיירות מרכזי בכל העולם. על כן, היא מקבלת מאפיינים קולינריים מהודו, סין, ארצות הברית, דרום אמריקה ועוד. כמו כן, במהלך סוף המאה ה-20 חדר גם המזון המהיר למדינה והפך לפופולרי מה.

המטבח התוניסאי כולל שימוש ניכר בתבלינים ופלפלים טריים או יבשים, לרוב בצורת אבקה או רסק; בנוסף, ישנו גם שימוש בעשבי תיבול, כאמצעי בישול או כחליטה. התוניסאים משתמשים בממוצע בביצים, המצויים בהכנת מאכלים שכיחים כמו בריק, טאג'ין ושקשוקה, אך גם לעוגות וקינוחים.



Harissa in a jar (vertical).jpg

אריסה (גם סחקה, עריסה, הריסה, הרוש. בערבית: هَرِيسَة, תעתיק מדויק: הריסה) היא ממרח תוניסאי מסורתי חריף, המבוסס על פלפלים חריפים מסוג שאטה (פלפל סודני, מכונה גם סודניה ופירי פירי), לרוב מיובש, יחד עם פלפלים מתוקים בתוספת שום, שמן, ותבלינים נוספים.

ישנם שני סוגי אריסה - מתוקה וחריפה, כאשר נהוג לכנות את המתוקה מביניהן כאריסה, ואילו החריפה יותר מכונה סחקה. האריסה המתוקה מכילה כמות עיקרית של פלפלים מתוקים, ואילו הסחקה מכילה בעיקר פלפלים חריפים וכמות קטנה של פלפלים מתוקים. בנוסף לחומרי הבסיס שהם פלפלים מיובשים, שום ושמן, דרכי ההכנה של הממרח משתנות על פי אזורי המחיה והמדינות בהן הוא נפוץ.

במרוקו, למשל, נהוג להכין את האריסה מפלפלים מיובשים שהושרו במים ונטחנו עם קליפתם, שום, כמון ומלח. תהליך הטחינה מלווה בהזלפה קבועה של שמן צמחי. באזורים מסוימים במרוקו מתווספת גם פפריקה מעושנת לרשימת התבלינים. בלוב נהוג להוסיף על התבלינים הנ"ל גם זרעי כוסברה וקימל (כרוויה תרבותית). את חלק מכמות הפלפל המיובשים מחליפים בפלפל טרי (לרוב הסוג המתוק).





ההיסטוריה של תוניסיהערבית: تاريخ تونس) היא רצף האירועים והתרחישים ההיסטוריים שקרו בתוניסיה מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. זוהי היסטוריה עשירה ורבגונית של מדינה המצויה לחוף הים התיכון על אדמת צפון אפריקה.

תוניסיה הייתה במשך שנים מרכז תרבותי ומסחרי. אלפי שנים ישבו בה שבטים ברברים והיא הייתה מוקד להגירה מכיוונים שונים. הפיניקים הקימו בה את האימפריה האדירה קרתגו, ולאחריהם שלטה באזור האימפריה הרומית. במאה השביעית נכבשה תוניסיה בידי הערבים המוסלמים, ובמאה העשירית הייתה בסיסה של השושלת הפאטימית האסמאעילית.

בתקופה הערבית שלטו שליטי תוניסיה בשטחים נרחבים בצפון אפריקה וכן בסיציליה והגיעו עד לקלבריה שבדרום איטליה. במאות שלאחר מכן הייתה תוניסיה בשלטונם של שליטים רבים. צרפתים, סיציליאנים, צלבנים ושודדי ים שלטו בה לתקופות קצרות שודד ים בשם ח'יר א-דין (ברברוסה) ייסד בה מדינה ב-1534, הספרדים דיכאו את מדינת שודדי הים, ושלטו במדינה עד לשנת 1574, עת נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. ב-1881 שבו הצרפתים והשתלטו על המדינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה המדינה זירת קרבות, ולאחריה בשנת 1956 זכתה בעצמאותה, ונשיאה הראשון היה חביב בורגיבה. בשנת 1987 הודח בורגיבה על ידי זין אל-עאבדין בן עלי הנשיא השני שהודח בהפיכה עממית בינואר 2011.


טוען את הלשוניות...


ערך נבחר

El Ghriba.jpg

יהדות האי ג'רבה, שלחופי דרום תוניסיה, נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, ויש המייחסים אותה לתקופת בית ראשון. על פי המסורת, ראשוני היהודים הגיעו לאי עוד בימיו של שלמה המלך, וכן לאחר חורבן בית ראשון, כשהם נושאים עמם את אחת מדלתות בית המקדש.

באופן מסורתי יהודי האי ג'רבה התחלקו בין שני כפרים מרכזיים בשני צידי האי. אף על פי שהקהילה לא גדולה - היא מעולם לא כללה יותר מ-700 חברים - היא אחת מהקהילות היהודיות הידועות והדומננטיות ביותר בצפון אפריקה, וזאת בשל תוחלת החיים יוצאת הדופן שאיפיינה את תושביה, העלייה לרגל השנתית אל בית הכנסת אלגריבה והמסורות האותנטיות שנשמרו בה. עם זאת, הקהילה החלה להתדרדר במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20 בעקבות עזיבת חבריה והתנכלויות מצד התושבים הערבים. כיום הקהילה מצומצמת ביותר אך קיימת והיא מהגדולות בתוניסיה.

לערך המלא
לערכים נוספים


עיינו גם בקטגוריה קטגוריה:תוניסיה: היסטוריה ובתתי-הקטגוריות שלה.



  1. אריאנה
  2. בז'ה
  3. בן ערוס
  4. ביזרטה
  5. גאבס
  6. גאפסה
  7. ז'נדובה
  8. קירואן
  9. קסרין
  10. קבילי
  11. מנובה
  12. אל כאף
  13. מהדיה
  14. מדנין
  15. מנסתיר
  16. נאבל
  17. ספקס
  18. סידי בוזיד
  19. סליאנה
  20. סוסה
  21. תטאוין
  22. תוזר
  23. תוניס
  24. זגואן


AvenueHediNouiraEnnasrTunis 1.jpg

מחוז אריאנהערבית: ولاية أريانة) הוא אחד מעשרים וארבע המחוזות של תוניסיה. הוא ממוקם בצפון המדינה ומשיק למפרץ תוניס, וגובל בצפון במחוז ביזרטה, במזרח בים התיכון, בדרום במחוז תוניס ובמערב במחוז מנובה. בסך הכל משתרע המחוז על שטח של 482 קמ"ר ואוכלוסייתו עומדת על 576,088 תושבים לערך (על פי המפקד מ-2014). בירת המחוז היא אריאנה.

מחוז אריאנה הוקם במרץ 1983 סביב העיר אריאנה על ידי הצרפתים בעת שליטתם בחלק זה של אפריקה. לאחר מלחמת העצמאות של תוניסיה והקמת הרפובליקה, הפך המחוז לאחד מ-24 במדינה. מבחינה גיאוגרפית המחוז ניצב בחלקה הצפוני של תוניסיה, על מורדות הרי האטלס המזרחיים, ולכן הוא מאופיין באקלים נוח לגידול חקלאי. הטמפרטורה הממוצעת בו היא 18.7 מעלות צלזיוס, וכמות הגשם השנתית נעה בין 420 ל-450 מילימטרים.

כ-50% מכלכלת המחוז מבוססת על תעשייה גולמית, ובמיוחד על תעשיית הטקסטיל, הלבוש והמזון. גם החקלאות, שמתאפשרת בזכות האקלים הנעים של אזור זה, היא פעילות כלכלית חשובה במחוז. התוצרים החקלאיים המיוצרים ביותר בשנה הם בשר (4,608 טון), חלב (46,300 טון), חיטה (27,771 טון) ועץ (19,430 טון).

לערך המלא



Governorates of Tunisia.svg



Exquisite-kwrite.png

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
  • כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא תוניסיה שרק מחכים שירחיבו אותם.
  • כאן ניתן למצוא רשימה של ערכים שטרם נכתבו ומחכים שיכתבו אותם.
  • כל הערכים החסרים שכדאי לכתוב - רשימה אוטומטית שנוצרת על פי אתר ויקינתונים.