פורטל:תוניסיה
 |
הפורטל נמצא בבנייה
| |
| הפורטל נמצא בבנייה | |
  .svg)  תוניסיה מיושבת על ידי בני אדם ברציפות מאז ימי קדם, וידעה אימפריות שונות: האימפריה הפיניקית כבשה את תוניסיה עוד במאה ה-12 לפנה"ס והקימה בה מספר יישובים גדולים שהחשובה בהם היא העיר קרתגו, אשר הייתה ליריבה צבאית חזקה מול האימפריה הרומית. בשנת 146 לפני הספירה נכבשה קרתגו על ידי הרומאים, ובמשך 700 שנות שלטונם שם הם הותירו בה חותם שהתבטא באדריכלות, אמונות ומסורות אירופיות. כאשר נכבשה תוניסיה על ידי האימפריה המוסלמית בשנת 697 היא הביאה את האסלאם והתרבות הערבית אל המקומיים. האימפריה העות'מאנית שבאה אחריה בשנת 1574 ביססה בתוניסיה את האסלאם אך לא הוקיעה את השורשים האירופאים שבה. לאחר 300 שנות שלטון עות'מאני בתוניסיה היא נכבשה בשנית על ידי מדינה אירופית והפכה לקולוניה של צרפת, בדומה לשכנתה אלג'יריה. השלטונות השונים של אימפריות מגוונות הובילו ליצירת זהות תוניסאית ייחודית המשלבת מסורות ותרבויות מכל העולם, זהות שונה מזו של מדינות ערביות אחרות.
 |
המוזיאון הלאומי בַּארדוֹ בתוניס, בירת תוניסיה (בערבית: المتحف الوطني بباردو, בצרפתית: Musée national du Bardo), הוא מוזיאון לארכאולוגיה, השני בגודלו בצפון אפריקה אחרי המוזיאון המצרי בקהיר. הוא נודע באוסף העשיר של פסיפסים רומיים.
המוזיאון נוסד אחרי הפיכת תוניסיה למדינת חסות צרפתית, ובעת פתיחתו ב-1888 היה המוזיאון הראשון בעולם הערבי ובאפריקה. הוא מוקם בארמון שראשיתו במאה ה-15, בימי השושלת החפצית (الحفصيون; 1229–1574) ועיקרו נבנה באמצע המאה ה-19. הארמון שימש כמשכן שליטי תוניסיה בני השושלת החוסיינית (الحسينيون; 1701–1956) בתקופה העות'מאנית ובתקופת החסות הצרפתית אחריה, עד מהפכת בורגיבה ביוני 1957. שמו הראשון היה "המוזיאון העַלַוִי" (المتحف العلوي), והוא שוּנָה רשמית לשמו הנוכחי אחרי הכרזת העצמאות ב-1956. במתחם ארמון בארדו שוכן הפרלמנט של תוניסיה.
המוזיאון עבר שיפוצים נרחבים בסיוע הבנק העולמי שהופסקו ב-2011 בגלל אירועי המהפכה בתוניסיה. ב-18 במרץ 2015 אירע במוזיאון פיגוע חמור, שבו נהרגו 24 בני אדם, בני אומות שונות. ארגון הטרור המדינה האסלאמית נטל אחריות על כך.
אוספי מוזיאון בארדו כוללים אלפי פריטים, שרובם עלו בחקירות הארכאולוגיות בתוניסיה מאז שלהי המאה ה-19 ויש בהם כדי לשקף את תולדותיה. התצוגות ערוכות בסדר התרבויות, החל בממצאים מאתרים פרהיסטוריים וכלה במוצגים אתנוגרפיים מהדורות האחרונים.
חינוך הדור החדש לשאיפות השלום, הצדק והיושר והאמת התמידי. ספרי חינוך למושכלות המידות הטובות. לבל תהיה עוד שנאה. וגר זאב עם כבש.
— משה כלפון הכהן, מגדולי רבני תוניסיה והרב הראשי לשעבר של יהדות ג'רבה
.jpg)
נאדיה ח'יארי היא קומיקסאית וקריקטוריסטית תוניסאית, ילידת שנות השבעים. עד שנת 2011 הייתה ח'יארי מורה מן המניין במכון התוניסאי לאמנות, לאחר שלמדה אמנות באקס-אן-פרובאנס שבצרפת, ללא רקע של פרסום קריקטורות או לימודי קומיקס. אולם האירועים הפוליטיים שהובילו למהפכה בתוניסיה הובילו אותה לפרסם באופן צדדי קריקטורות ורצועות קומיקס העוקבות אחר דמותו של וויליס החתול, דמות חתול שמייצג אירועים מכוננים שהביאו את המהפכה, כמו התאבדותו של מוחמד בועזיזי או ההפגנות בתוניס. עד מהרה ועם תחילת ההפגנות ההמוניות הפכה דמותו של וויליס לסמל של המחאה הציבורית, וכונה אף "חתול המהפכה". כל אותה עת, מלבד השתתפותה בהפגנות, פרסמה עשרות קריקטורות של וויליס החתול בעילום שם. רק לאחר שנפל זין אל-עאבדין בן עלי מהשלטון וכוננה דמוקרטיה במדינה חשפה את עצמה ח'יארי כיוצרת של וויליס. בתוך שנים אחדות הפכה לפעילת זכויות אדם ידועה, וזכתה בפרסים רבים על פועלה למען הדמוקרטיה וחופש הביטוי. היא אף חברה בארגון קריקטוריסטים למען שלום שם היא פעילה יחד עם קומיקסאים נוספים לקידום שלום בין מדינות העולם, ושיתפה פעולה במסגרתו גם עם הקומיקסאי הישראלי מישל קישקה.
תוניסיה היא מדינה בצפון אפריקה, הגובלת בים התיכון, בעלת גבול מערבי עם אלג'יריה (965 קילומטר) וגבול דרום-מזרחי עם לוב (459 קילומטר) היכן שרוחב הקרקע הולך ומצטמצם לדרום מערב אל הסהרה. למדינה יש חופים מצפון, מזרח ומכלול ממזרח לצפון, כולל מפרץ גאבס המעוקל, המהווה את החלק המערבי של מפרץ סידרה באפריקה. רוב המפרצים הגדולים בתוניסיה מתלכדים עם החופים המרכזיים בלוב, לרבות עם העיר סירת, שעל שמה קרוי אחד המפרצים. הקואורדינטות גאוגרפיות של המדינה הן 34°00′N 9°00′E / 34.00°N 9.00°E שטחה של תוניסיה הוא 163,610 קילומטר רבוע, ו-8,250 קילומטר רבוע מתוכם מכילים מים גרידא. הנהרות העיקריים זורמים בצפון המדינה, אך מעטים מהם מגיעים אף מצפון-מזרח אלג'יריה וזורמים דרך המישור הצפוני של המדינה, שבו כמות גשמים מספקת מאפשרת את קיומם של מיני צמחים מגוונים ואת השקיתם.
לערך המלא
הפארק הלאומי שעאנבי (בערבית: الحديقة الوطنية بالشعانبي; קרוי גם לפעמים הפארק הלאומי הר שעאנבי או הפארק הלאומי ג'בל שעאנבי) הוא פארק לאומי במחוז קסרין בתוניסיה. הוא מגן על החי והצומח שמסביב להר שעאנבי, פסגת ההר הגבוהה ביותר (1,544 מ' מעל פני הים) בתוניסיה.
הפארק הוא חלק ממקשת היער מונט דה טבסה המשתרעת על האזור מקסרין לגבול אלג'יריה. בפארקים אין נהרות או נחלים, אבל הוא אחד המקלטים האחרונים המגנים מפני הכחדת צבי הקיווייה וביתם של עבדקן הרעמה. הפארק הוא גם אתר של צמחים בולטים (אלון גלעין, אורן ירושלים, וסטיפה טנקסימה) ועופות (בין היתר צלוב-מקור, רחם, עיט ניצי ובז נודד).
קרקואן (בצרפתית: Kerkouane, בערבית: كركوان) הייתה עיר פונית מדרום לכף בון, בקצה המערבי של חצי האי שריק בתוניסיה של ימינו. לחשיפת העיר ב-1952 נודעה חשיבות רבה בשל כך שהעיר הפונית השתמרה במצבה בעת חורבנה מבלי שתרבויות מאוחרות יותר הקימו בה יישוב חדש. בהיעדר ממצאי קרמיקה רומית, הסיקו החוקרים כי האתר קדם לכיבוש הרומי של אפריקה. מאידך, ממצאים איוניים איפשרו לתארך את תחילתה של העיר למאה ה-6 לפנה"ס בקירוב.
העיר הידועה בעיקר בנקרופוליס החשוב שנחשף בה ב-1968, התקיימה משך כ-300 שנים. היא נהרסה על ידי הרומאים וננטשה לעד בשנת 250 לפנה"ס לערך, במהלך המלחמה הפונית הראשונה. בשנת 1985 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.
יהדות תוניסיה היא קהילה יהודית באזור תוניסיה שבצפון אפריקה, המאופיינת בשורשים הטרוגניים, כולל חלקים שמקורותיהם קדומים מאוד, עוד בטרם היות האימפריה הרומית, לפני כ-2,300 שנים. כיום יש בתוניסיה כ-1,500 יהודים, רובם באי ג'רבה. רבים מיהודי ג'רבה ותוניסיה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, בנתיבות וביישובי הדרום, בהם באר שבע, אופקים, תלמים, איתן, זמרת, גילת, שרשרת, בית הגדי וברכיה.
לערך המלאהמהפכה בתוניסיה או מהפכת היסמין כפי שנקראה על ידי התקשורת (בערבית: ثورة الياسمين), הוא שמן של סדרת מחאות בהיקף רחב שפרצו בתוניסיה ב-18 בדצמבר 2010 בקריאה להחליף את שלטונו האוטוקרטי של זין אל-עאבדין בן עלי. במשך 28 ימים התקיימו הפגנות רחוב ממושכות ולעיתים אלימות שבסופו של דבר הובילו להדחת בן עלי מהשלטון וכינון דמוקרטיה מלאה במדינה.
הרקע למהפכה התרחש שנים אחורה, והיא נבעה מתוך מצב אזרחי קשה ששרר בתוניסיה תחת שלטון בן עלי; שיעור האבטלה הרקיע שחקים, הכלכלה עברה אינפלציה, תוניסאים רבים נמצאו מתחת לקו העוני ועסקים רבים פשטו רגל. נוסף על כך, תוניסיה נשלטה בצורה חד מפלגתית, והמשטר פגע רבות בחופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש הבחירה. ההפגנות היוו את הגל הדרמטי ביותר של התקוממות אזרחית בתוניסיה מזה שלושה עשורים (אז התרחשה המהפכה בה עלה בן עלי לשלטון), והביאו לחיכוחים רבים בין המשטרה למפגינים, כמו גם מקרי מוות ופצועים שנפגעו מפעולות כוחות הביטחון.
המחאה התלקחה בעקבות ההצתה העצמית שביצע מוחמד בועזיזי כמחאה על השחיתות השלטונית והעוני הקשה. עד מהרה רבים הזדהו עם מסריו של בועזיזי ופרצו במחאות, חלקם הציתו עצמם בדומה לו. לאחר כחודש, ב-14 בינואר 2011, נפל שלטונו של בן עלי והוא נמלט עם אנשיו לערב הסעודית. ההפגנה בתוניסיה עוררה השראה בקרב מדינות נוספות, והביאה לתגובת שרשרת נרחבת במזרח התיכון, שנודעה בשם האביב הערבי.
כיום, כעשור לאחר פרוץ המחאות, תוניסיה היא המדינה הערבית היחידה בה מונהג שלטון דמוקרטי מלא הודות למהפכה, והיחידה מבין מדינות העביב הערבי שלא התגלגלה לאנרכיה, מלחמת אזרחים או שלטון דיקטטורי אחר.
המטבח התוניסאי (בערבית: مطبخ تونسي) הוא אוסף של מאכלים, תבשילים ומתכונים ים תיכוניים שמקורם בתוניסיה. האוכל התוניסאי הוא שילוב של מאכלים מכל ארצות הים התיכון, וניכרות בו השפעותיהן של אימפריות ששלטו במדינה. המטבח התוניסאי כולל מאפיינים טורקיים, ברברים, פונים, ערביים, יהודיים, יווניים, איטלקיים.
המטבח בתוניסיה משתנה על פי האזור, בהתאם לאקלים: בצפון תוניסיה, היכן שהאדמה פורייה והחקלאות שכיחה ורבה, המזון נובע מן הגידולים העיקריים; לדוגמה, חיטה (מתבטאת כמוצרי מזון כגון לחמים, פסטה או סולת), זיתים (המייצרים שמן זית), תעשיית בשר (ובמיוחד בשר כבש, בקר, עוף ואפילו גמלים באזורים מסוימים בדרום), פירות וירקות, ודגים (הדיג נפוץ לאורך כל קו החוף של תוניסיה וכולל אף דיונונים, תמנונים, טונה, דגי בס, ספרוסיים ודניס). המטבח התוניסאי שונה באופן משמעותי משכנותיו בצפון אפריקה: מאכל הטאג'ין התוניסאי שונה אפוא מהגרסה המרוקאית או האלג'ירית, ודומה יותר לסלטים ופסטות אירופיות.
המטבח התוניסאי מושפע גם ממדינות אחרות בעולם, שכן תוניסיה היא מקור תיירות מרכזי בכל העולם. על כן, היא מקבלת מאפיינים קולינריים מהודו, סין, ארצות הברית, דרום אמריקה ועוד. כמו כן, במהלך סוף המאה ה-20 חדר גם המזון המהיר למדינה והפך לפופולרי מה.
המטבח התוניסאי כולל שימוש ניכר בתבלינים ופלפלים טריים או יבשים, לרוב בצורת אבקה או רסק; בנוסף, ישנו גם שימוש בעשבי תיבול, כאמצעי בישול או כחליטה. התוניסאים משתמשים בממוצע בביצים, המצויים בהכנת מאכלים שכיחים כמו בריק, טאג'ין ושקשוקה, אך גם לעוגות וקינוחים.
|
|
.jpg) אריסה (גם סחקה, עריסה, הריסה, הרוש. בערבית: هَرِيسَة, תעתיק מדויק: הריסה) היא ממרח תוניסאי מסורתי חריף, המבוסס על פלפלים חריפים מסוג שאטה (פלפל סודני, מכונה גם סודניה ופירי פירי), לרוב מיובש, יחד עם פלפלים מתוקים בתוספת שום, שמן, ותבלינים נוספים. ישנם שני סוגי אריסה - מתוקה וחריפה, כאשר נהוג לכנות את המתוקה מביניהן כאריסה, ואילו החריפה יותר מכונה סחקה. האריסה המתוקה מכילה כמות עיקרית של פלפלים מתוקים, ואילו הסחקה מכילה בעיקר פלפלים חריפים וכמות קטנה של פלפלים מתוקים. בנוסף לחומרי הבסיס שהם פלפלים מיובשים, שום ושמן, דרכי ההכנה של הממרח משתנות על פי אזורי המחיה והמדינות בהן הוא נפוץ. במרוקו, למשל, נהוג להכין את האריסה מפלפלים מיובשים שהושרו במים ונטחנו עם קליפתם, שום, כמון ומלח. תהליך הטחינה מלווה בהזלפה קבועה של שמן צמחי. באזורים מסוימים במרוקו מתווספת גם פפריקה מעושנת לרשימת התבלינים. בלוב נהוג להוסיף על התבלינים הנ"ל גם זרעי כוסברה וקימל (כרוויה תרבותית). את חלק מכמות הפלפל המיובשים מחליפים בפלפל טרי (לרוב הסוג המתוק).
|
ההיסטוריה של תוניסיה (בערבית: تاريخ تونس) היא רצף האירועים והתרחישים ההיסטוריים שקרו בתוניסיה מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. זוהי היסטוריה עשירה ורבגונית של מדינה המצויה לחוף הים התיכון על אדמת צפון אפריקה.
תוניסיה הייתה במשך שנים מרכז תרבותי ומסחרי. אלפי שנים ישבו בה שבטים ברברים והיא הייתה מוקד להגירה מכיוונים שונים. הפיניקים הקימו בה את האימפריה האדירה קרתגו, ולאחריהם שלטה באזור האימפריה הרומית. במאה השביעית נכבשה תוניסיה בידי הערבים המוסלמים, ובמאה העשירית הייתה בסיסה של השושלת הפאטימית האסמאעילית.
בתקופה הערבית שלטו שליטי תוניסיה בשטחים נרחבים בצפון אפריקה וכן בסיציליה והגיעו עד לקלבריה שבדרום איטליה. במאות שלאחר מכן הייתה תוניסיה בשלטונם של שליטים רבים. צרפתים, נורמנים, צלבנים ושודדי ים שלטו בה לתקופות קצרות שודד הים ח'יר א-דין (ברברוסה) ייסד בה מדינה ב-1534, הספרדים דיכאו את מדינת שודדי הים ושלטו במדינה עד לשנת 1574, עת נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. ב-1881 שבו הצרפתים והשתלטו על המדינה.
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה המדינה זירת קרבות. בשנת 1956 זכתה בעצמאותה, ונשיאהּ הראשון היה חביב בורגיבה. בשנת 1987 הודח בורגיבה על ידי זין אל-עאבדין בן עלי, הנשיא השני שהודח בהפיכה עממית בינואר 2011.
עיינו גם בקטגוריה קטגוריה:תוניסיה: היסטוריה ובתתי-הקטגוריות שלה.
|
 מחוז אריאנה (בערבית: ولاية أريانة) הוא אחד מעשרים וארבע המחוזות של תוניסיה. הוא ממוקם בצפון המדינה ומשיק למפרץ תוניס, וגובל בצפון במחוז ביזרטה, במזרח בים התיכון, בדרום במחוז תוניס ובמערב במחוז מנובה. בסך הכל משתרע המחוז על שטח של 482 קמ"ר ואוכלוסייתו עומדת על 576,088 תושבים לערך (על פי המפקד מ-2014). בירת המחוז היא אריאנה. מחוז אריאנה הוקם במרץ 1983 סביב העיר אריאנה על ידי הצרפתים בעת שליטתם בחלק זה של אפריקה. לאחר מלחמת העצמאות של תוניסיה והקמת הרפובליקה, הפך המחוז לאחד מ-24 במדינה. מבחינה גאוגרפית המחוז ניצב בחלקה הצפוני של תוניסיה, על מורדות הרי האטלס המזרחיים, ולכן הוא מאופיין באקלים נוח לגידול חקלאי. הטמפרטורה הממוצעת בו היא 18.7 מעלות צלזיוס, וכמות הגשם השנתית נעה בין 420 ל-450 מילימטרים. כ-50% מכלכלת המחוז מבוססת על תעשייה גולמית, ובמיוחד על תעשיית הטקסטיל, הלבוש והמזון. גם החקלאות, שמתאפשרת בזכות האקלים הנעים של אזור זה, היא פעילות כלכלית חשובה במחוז. התוצרים החקלאיים המיוצרים ביותר בשנה הם בשר (4,608 טון), חלב (46,300 טון), חיטה (27,771 טון) ועץ (19,430 טון). לערך המלא
|
 |
_(cropped).jpg)
תוניס (בערבית: تونس, תעתיק מדויק: תוּנִס; בברברית: ⵜⵓⵏⴻⵙ) היא עיר הבירה של תוניסיה. בשנת 2007 התגוררו בעיר 693,486 איש, אם כי לפי הערכה לא-רשמית מתקרבת אוכלוסייתה למיליון תושבים ואוכלוסיית השטח המטרופוליטני שלה עומדת על כ-2 מיליון איש. רובע המָדינה של תוניס הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1979 והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית בשנת 1997.
תוניס שוכנת בצפון-מזרח המדינה ומרכזה העתיק ממוקם על מצר יבשה צר בין שני אגמים. מצר היבשה גבעי ועשוי אבן גיר וסלעי משקע, ומכונה "כיפת תוניס" (מצרפתית: dôme de Tunis). ממזרח לו שוכן אגם תוניס (بحيرة تونس או "האגם" - البحيرة) הרדוד מאוד ומשתרע על שטח של 37 קמ"ר וחוצץ בין מרכז העיר לבין מפרץ תוניס שבים התיכון. תעלה באורך של 11 ק"מ חוצה את האגם ומחברת את העיר אל הים. לאורך התעלה עובר סכר שמקורו בתקופה הרומית ועליו עוברים כיום כביש ומסילת רכבת המוליכים אל ערי החוף לה גולט (La Goulette), לה מארסה (La Marsa) וסידי בו-סעיד (Sidi Bou Said).
תוניס החלה להתפתח כיישוב קטן, ושימשה מרכז מעבר בין ריכוזי התרבות, הכלכלה והדת הגדולים באזור: קרתגו, שנמצאת כיום בתוך תוניס, וקירואן, שהיוותה את המרכז המוסלמי החשוב באפריקה, לצד קהיר. עם זאת, העיר תפחה ואוכלוסייתה גדלה, וכתוצאה מכך הכריזו עליה שלטונות האל-מוואחידון כבירת תוניסיה כבר בשנת 1159. העיר שימשה מרכז תרבותי וכלכלי חשוב בתוניסיה עם עליית השלטון הצרפתי הקולוניאליסטי, שפיתח את העיר וקידם בה כלכלה מודרנית על פי המודל הקולוניאלי. לאחר עצמאותה של תוניסיה הוכרזה תוניס באופן רשמי לבירת המדינה.
כלכלת תוניסיה הוא שם כולל למגוון תחומים כלכליים שמלווים את הרפובליקה של תוניסיה לאורך ההיסטוריה. כיום הכלכלה התוניסאית נמצאת בתהליך של ליברליזציה לאחר עשרות שנים של מעורבות גדולה של הממשלה בכלכלת השוק. תכנון כלכלי זהיר הביא לצמיחה מתונה אך מתמשכת של הכלכלה במשך למעלה מעשור. הצמיחה הכלכלית הייתה תלויה מבחינה היסטורית רבות בנפט, פוספט, חקלאות, תעשייה ותיירות. במדד התחרותיות העולמי של הפורום הכלכלי העולמי לשנים 2015–2016 מדורגת תוניסיה במקום ה-92. בדומה לכך, בדו"ח מדד הפיתוח האנושי משנת 2014 מדורגת תוניסיה במקום ה-96 בעולם ובמקום החמישי באפריקה.
כיום כלכלתה של תוניסיה מתבססת בעיקר על נפט, פוספט, חקלאות ותיירות. אחוז המובטלים הוא 15.5% (2017), עלייה של 2.5% מאז פרוץ המהפכה בתוניסיה. כמות התושבים הנמצאים מתחת לקו העוני נאמדה בשנת 2005 בכ-7.4%. אחוז האינפלציה עומד נכון ל-2020 על 5.4%. כמות העובדים בשנת 2006 נאמדה ב-3.502 מיליון איש, והתפלגות כוח העבודה אינו תואם את הייצור לפי תחומי העיסוק (התפלגות הייצור – ההכנסה המדינית מכל תחום עיסוק):
- בענף החקלאות, הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, סלק, סוכר, זיתים, פירות הדר וירקות. משק החי כולל בעיקר כבשים ועזים, וכן דגה.
- בענף התעשייה, המוצרים העיקריים הם מוצרי מזון, פלדה, כימיקלים, טקסטיל ומוצרי עור. בנוסף, אחוז ניכר מהכלכלה מסתמך על גז טבעי, נפט ופוספט.
בתוניסיה נספרו בשנת 2011 כ-1.2 מיליון קווי טלפון, ירידה של כ-100,000 קווי טלפון פעילים משנת 2009. לעומת זאת, מספר הקווים הסלולריים בשנת 2011 היה גבוה מ-12 מיליון, עלייה של 3 מיליון משנת 2009. מספר זה של משתמשים בטלפונים ניידים הוא הגבוה ביותר באפריקה ולמעשה בממוצע לכל תושב תוניסיה יש יותר מטלפון סלולרי אחד. נקודות התקשורות המרכזיות נמצאות בספקס, סוסה, ביזרטה ותוניס, ומאפשרות גישה לאינטרנט. מספר רשתות האינטרנט ברוחב פס בתוניסיה נאמד בכ-544,392 בשנת 2011.
לערך המלא
התרבות התוניסאית היא תרבות ענפה ורבת שנים, המושפעת מעשרות תרבויות שונות שהותירו עקבותיהן בתוניסיה במהלך ההיסטוריה. על כן, תוניסיה נהנית מתרבות מערבית מאוד מצד אחד, תוצאה של שלטון צרפתי ארוך שנים והתקרבות אל מדינות אירופה ואמריקה, אך גם תרבות ערבית עשירה ובעלת חשיבות עצומה למגרב וצפון אפריקה.
מקבץ ערכים בנושא התרבות התונסאית:
מוג'ודין • מוזיאון בארדו (תוניס) • פסטיבל הסרטים הקווירי של מוג'ודין • התיאטרון הלאומי של תוניסיה • איש האפר • משי אדום • עונת הגברים • פסטיבל הסרטים קרתגו • קיץ בלה גולט • ראליה - בתה של כלתום • שתיקות הארמון • המנון תוניסיה • סידי מנצור • המכון הגבוה למוזיקה בתוניס
אנשי תרבות
פטמה בואושח' • מוסטפא אל-כאמל • מנסף א-סוויסי • מישל בוז'נה • חביבה מסיכה • אלבר סממה-שיקלי • ראג'ה אמארי • ליילה בוזיד • נורי בוזיד • כאותר בן הניה • מופידה טלאטלי • ז'אן-קלוד ג'ונס • דאפר יוסף • מוסטפא אל-כאמל • דוד ריאחי • הדי ג'ואיני • אל-כחלאווי א-תונסי • ראול ג'ורנו • יוסוף חג'אג' • א-שייח' אל-עפרית • לואיזה תוניסיה • חביבה מסיכה • לילה ספאז • בנאת שמאמה • נאדיה ח'יארי • ראו גם קטגוריה:תוניסיה: תרבות
לערכים נוספים
הספורט בתוניסיה הוא נפוץ ופופולרי ביותר, וכולל את מירב הענפים. בתוניסיה היסטוריה ענפה של כדורגל, כדוריד, כדורסל, כדורעף, אגרוף, שחייה, טניס ועוד. הספורט הפופולרי במדינה הוא כדורגל, כאשר בליגת העל התוניסאית מתחרות מספר קבוצות. לתוניסיה גם נבחרת כדורגל וכדורסל המשתתפות כדרך קבע בתחרויות הבינלאומיות.
מקבץ ערכים בנושא ספורט בתוניסיה:
נבחרות ותחרויות
נבחרת תוניסיה בכדוריד • נבחרת תוניסיה בכדורגל • נבחרת תוניסיה בכדורסל • תוניסיה במשחקים האולימפיים • תוניסיה במשחקים האולימפיים לנוער • תוניסיה במשחקים הפאראלימפיים • גביע אפריקה לאומות 1965 • גביע אפריקה לאומות 1994 • גביע אפריקה לאומות 2004 • גביע דייוויס 1985 • אליפות העולם בכדוריד 2005 • ליגת העל התוניסאית
ספורטאים תוניסאים
סאלח אל-מאג'רי • מייקל רול • יוסף אל-מסאכני • הריסון אפול • אניס בן חתירה • סיאם בן יוסף • פח'ר א-דין בן יוסף • חמדי אל-חרבאווי • מוסא מארגה • עמנואל מתיאס • פרג'אני סאסי • אחמד אל-עכאישי • אוסטין אג'ידה • סאדאת בוקארי • זובייר בייה • כרים חגוי • פוואיו טמבו • חמזה יונס • מוסה מאזו • איימן עבד א-נור • אחמד אל-עכאישי • פח'ר א-דין בן יוסף • חאתם טרבלסי • חמזה יונס • יאסין מריאח • אזקיאל נדואסל • דידייה נדונג • פרג'אני סאסי • סמי אג'יי • פארוק בן מוסטפא • אל-מהדי בן סלימאן • עבד אל-מואמן ג'אבו • פרינס דאיה • אוסאמה אל-חדאדי • עאדל סלימי • אלן ז'ירס • הנרי מישל • מונעם אל-עאבדאוסאמה מלולי • ויקטור פרץ • אניס בוסעידי • זובייר בייה • אניס בן חתירה • סיאם בן יוסף • פח'ר א-דין בן יוסף • סלים בן עאשור • יוהאן בן עלואן • דילן ברון • והבי ח'זרי • כרים חגוי • ראו גם קטגוריה:ספורטאים תוניסאים
לערכים נוספים
באוקטובר 2014 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לפרלמנט התוניסאי, ובה ניצחה ברוב קטן המפלגה נידא תוניס עם 85 מושבים מתוך 217 חברים. תוניסיה חברה בליגה הערבית, באיחוד האפריקאי ובארגון השיתוף האסלאמי. היא מקיימת קשרים הדוקים עם ארצות הברית, צרפת והאיחוד האירופי, עימם מקיימת תוניסיה יחסים באופן רציף מאז 1995. היחסים הנוחים של תוניסיה עם ארצות הברית והאיחוד האירופי נוצרו בעקבות שנים של שיתוף פעולה כלכלי מוצלח במגזר הפרטי ומודרניזציה של תשתיות.
תוניסיה נחשבת על פי רוב לדמוקרטיה היחידה בעולם הערבי. הנשיא הראשון של תוניסיה שנבחר באופן דמוקרטי, בז'י קאיד אסבסי, נפטר ביולי 2019. הוא הוחלף באותה שנה על ידי קייס סעיד, שזכה ברוב גדול בבחירות.
|
פוליטיקה של תוניסיה: נשיא תוניסיה - ממשלת תוניסיה - ראש ממשלת תוניסיה - אספת נציגי העם - בית הדין לערעורים של תוניסיה - מחוזות תוניסיה - הבחירות הפרלמנטריות בתוניסיה 2014 - נידא תוניס - קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה |
 ממשלת תוניסיה (בערבית: حكومة تونس; בצרפתית: Gouvernement de la Tunisie) היא הרשות המבצעת של תוניסיה ואחת מהאיברים העיקריים של מערכת השלטון התוניסאית. הממשלה מובילה את הפעולות הכלליות של תוניסיה ומבצעת את החוקים שנקבעים על ידי אספת נציגי העם, המהווה את הפרלמנט ובית המחוקקים התוניסאי. הממשלה מורכבת על ידי ראש ממשלת תוניסיה, שהוא גם העומד בראשה. ראש הממשלה מקבל אישור להקמת הממשלה מהנשיא לאחר שזוכה להצעת אמון מהאסיפה. כל חברי הממשלה ממונים על ידי נשיא הרפובליקה בעצתו של ראש הממשלה ולאחר אישור רשימתם על ידי אספת נציגי העם. לכל ממשלה יש:
|
|
|
|
|
|
|
|
| פורטל איראן | פורטל מדינות העולם | פורטל המזרח התיכון | ארכאולוגיה של המזרח הקרוב | פורטל אסלאם | פורטל טורקיה | פורטל ישראל |
- כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא תוניסיה שרק מחכים שירחיבו אותם.
- כאן ניתן למצוא רשימה של ערכים שטרם נכתבו ומחכים שיכתבו אותם.
- כל הערכים החסרים שכדאי לכתוב - רשימה אוטומטית שנוצרת על פי אתר ויקינתונים.
| רשימת הערכים המבוקשים | |
|---|---|
|