פורטל:תנ"ך/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

1
יחזקאל, ציור בקפלה הסיסטינית

בכל ארבעים ושמונה הפרקים של ספר יחזקאל, מופיע השם יחזקאל פעמיים בלבד. בכל שאר המקרים, פונה אליו ה' בתואר "בן אדם".

עריכה | תבנית | שיחה
2 בתנ"ך מופיעים רק שני מקרים של לידת תאומים:
תאומים

המקרים מופיעים שניהם בספר בראשית, בראשון מופיע הביטוי "והנה תומים בבטנה" ובשני "והנה תאומים בבטנה".

עריכה | תבנית | שיחה
3
נח בונה את התיבה

בתרגום התיאור התנ"כי של תיבת נח למונחי ימינו, אורך התיבה היה כ-150 מטר, הרוחב כ-25 מטר, והגובה כ-15 מטר, בערך כגודלה של נושאת מטוסים קטנה.

עריכה | תבנית | שיחה
4 ללוח הדורות שמאדם ועד נוח שבספר בראשית יש חמש גרסאות לתאריכי כל דור, כמו גם לתאריך ירידת המבול. הגרסאות השונות הן: נוסח המסורה, הנוסח השומרוני, שני נוסחים בתרגום השבעים והנוסח של ספר היובלות. מסתבר שבין חילוקי הדעות בתאריכים מסתתרות משמעויות לא פשוטות. כך לפי נוסח המסורה מתושלח הוא זה שנספה בשנת המבול (אם כי על פי התלמוד הוא מת שבוע קודם), ואילו על פי הנוסח השומרוני ירד ולמך הם אלו שנספו בשנת המבול, ואילו מתושלח מת שנים ארוכות לאחר מכן, אם כי לא ברור איך הוא שרד את המבול, שכן לא מסופר שנכנס לתיבה. נוסח תרגום השבעים אף הוא מציג את שנת מותו של מתושלח 6 שנים לאחר המבול. הנוסח האלכסנדרוני של נוסח השבעים תיקן בעיה זו בכך שדחה את ירידת המבול בעשרים שנה, כך שמתושלח מת 14 שנים קודם לכן. עריכה | תבנית | שיחה
5
ירמיהו מקונן על חורבן בית המקדש הראשון. ציור מאת רמברנדט

ארבעת הפרקים הראשונים של מגילת איכה כתובים כל אחד באקרוסטיכון אלפבית, כלומר, האותיות הפותחות את פסוקי הפרק הן לפי סדר האלפבית. אולם, רק בפרק א' האקרוסטיכון מושלם; בשלושת הפרקים הבאים האות פ' מופיעה לפני האות ע'. המדרש באיכה רבה, פרשה ב', פסקה כ' מסביר זאת בכך "שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם".

עריכה | תבנית | שיחה
6 רוב הנביאים בתנ"ך היו גברים, אולם חז"ל ספרו גם שבע נביאות: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. מרים, דבורה וחולדה כונו "נביאות" עוד בתנ"ך, והיתר תוארו כנביאות רק על ידי חז"ל (תלמוד בבלי, מגילה דף י"ד ע"א). עריכה | תבנית | שיחה
7
קטע מעשרת הדיברות, שמות פרק כ', פסוקים א'-ה'

בתנ"ך, מופיע בארבעה מקומות דגש חזק באות אל"ף, בניגוד לכללי הדקדוק שאינם מאפשרים את הדגשת האות א' לעולם. אחד מהם בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה". כמו כן, האות רי"ש, שגם היא אינה מקבלת דגש לפי הכללים, דגושה 15 פעמים בתנ"ך. האות ף סופית לעומתה דגושה רק פעם אחת במקרא במשלי, ל', ו' "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו". על פי ספר יצירה ישנן שבע אותיות שמקבלות דגש קל - בג"ד כפֹּרת.

עריכה | תבנית | שיחה
8
מכת הברד - ציורו של ג'ון מרטין

בתקופה ההלניסטית רווחה במצרים גרסה אלטרנטיבית לסיפור יציאת מצרים. בניגוד לגרסה הנמצאת במסורת היהודית, שבה אלוהים משחרר את עם ישראל תוך שהוא מכה את המצרים במכות שגורמות למגפות ולאסונות מרובים, בגרסה המצרית היהודים מתוארים כשנואי האלים וכמצורעים, שבשל כך מגורשים בחרפה ממצרים. הגרסה המצרית היוותה פולמוס עם סיפור יציאת מצרים היהודי שאינו מחמיא למצרים ולאלים שלהם.

עריכה | תבנית | שיחה
9
מגילת אסתר כתובה על קלף, כשרה לקריאה

במגילת אסתר, הנקראת בחג פורים, נעדר לחלוטין שמו של אלוהים, ויש לכך פרשנויות רבות. אחת המעניינות שבהן היא של אבן עזרא, מפרשני המקרא, הטוען בהקדמתו לפירושו על המגילה שמרדכי כתב את המגילה למען הפרסים, ומאחר שלא רצה שהם יחליפו את שם האלוהים בשמו של אל מהמיתולוגיה הפרסית הוא העלים אותו כליל מן המגילה.

עריכה | תבנית | שיחה
10
מותו של אבשלום בקרב

אחיתופל הגילוני היה יועצו של דוד המלך. בעת מרד אבשלום חבר אחיתופל לאבשלום. בעורמתו יעץ אחיתופל לאבשלום שתי עצות מרכזיות: לבוא על פילגשיו של המלך לעיני העם, עצה אותה קיים אבשלום, ולתקוף את מחנה דוד כשזה מוכה ועייף. לו מילא אבשלום אחר העצה האחרונה ניתן לשער שהמרד היה מצליח. אולם, יועץ אחר של אבשלום, שהיה למעשה סוכן כפול הנאמן לדוד חושי הארכי, סיכל את העצה, והעלה עצה אחרת אשר מנעה את המתקפה. בזכות עורמתו, איחר אבשלום לתקוף, ואיפשר למחנה דוד להתארגן ולדכא את המרד. בעברית המודרנית הביטוי "עצת אחיתופל" מסמל עצה גרועה, אך למעשה עצתו של אחיתופל לאבשלום הייתה טובה, עובדה המודגשת בתנ"ך במפורש.

עריכה | תבנית | שיחה
11
הטעמים לפי מנהג קריאת האשכנזים

שניים מטעמי המקרא, קרני פרה (֟) וירח בן יומו (לפי האשכנזים, ואצל הספרדים: ירח) (֪), מופיעים פעם אחת בתורה, אולם בכל התנ"ך (למעט ספרי אמ"ת) הם מופיעים 16 פעמים. דווקא הטעמים הנדירים בדרגה פחותה יותר בתורה: שלשלת (֓) ומרכא כפולה (לאשכנזים, ולפי הספרדים תרי טעמי) (֦), נדירים יותר ביתר התנ"ך (7 פעמים, 14 פעמים בהתאמה).

עריכה | תבנית | שיחה
12
צילום של תחילת התהילים

הספר הקצר ביותר בתנ"ך כולו הוא ספר עובדיה, הספר הרביעי בתרי עשר. ספר זה מכיל רק פרק אחד ובתוכו עשרים ואחד פסוקים. לעומתו, הספר הארוך ביותר בתנ"ך הוא התהילים, אשר מכיל 150 פרקים ולמעלה מ-2,000 פסוקים.

עריכה | תבנית | שיחה
13
יצירתו של האנט "השעיר המשתלח לעזאזל"

הצייר האנגלי המפורסם ויליאם הולמן האנט דבק בסגנון ציור ריאליסטי, הדוגל בהצגת החיים כפי שהם. דוגמה לכך היא סיפור הציור "השעיר המשתלח לעזאזל". האנט ביקש להציג את השעיר לעזאזל, על פי ספר ויקרא וישעיהו, ולשם כך החליט להשתמש בעז אמיתית כמודל לציורו ולציירה על רקע הנוף המתאים לתיאור התנ"כי. לשם כך לקח עז אל הר סדום והציבה על רקע הרי אדום. כדי להשלים את הריאליזם הביא האנט את העז למצב של התייבשות תחת השמש הקופחת בטרם החל לציירה. הדבר עלה בחייה של העז בטרם הושלם הציור, אך האנט לא אמר נואש, חזר לירושלים וקנה עז נוספת. תהליך זה חזר על עצמו פעמיים נוספות בטרם הצליח האנט להשלים את ציורו.

עריכה | תבנית | שיחה
14
דמותו של האל האוגריתי "אל" על ניצב סכין במוזיאון הלובר

התנ"ך מרבה לגנות את פולחן האליל הכנעני בעל, אך ממעט להזכיר את אביו - ראש הפנתיאון הכנעני "אל", המוכר לנו מאפוס אחר של המזרח הקדום - השירה האוגריתית. "אל" מתואר כזקן חכם ורחום שברא את העולם והאדם, ועתה הוא שוכן במרומים. הוא כונה "אל עליון", ו"קונה ארץ" והוצג בצלמיות מאוגרית ומגידו כמלך שב ועבדקן היושב על כיסא כבוד. "אל" נעבד כנראה גם ביישובים כנעניים כגון בית אל ומספר פרשני מקרא סבורים שהוא "אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" אותו שירת מלכי-צדק מלך שלם הכנעני בספר בראשית. בשל נקודות ההשקה הרבות בין תאוריהם, סבורים רבים מחוקרי המקרא, וביניהם ישראל קנוהל, שדמות האל הכנעני השפיעה על תפיסתו המוקדמת של אלוהים ביהדות.

עריכה | תבנית | שיחה
15
380 kV Bosphorous crossings foto8.jpg

המילה חשמל מופיעה שלוש פעמים בתנ"ך וכולן בספר יחזקאל בהקשר להתגלותו של האלוהים ומלאכיו, עם מראה של אש ואור. בתרגום השבעים תרגמו את המילה "חשמל" למילה היוונית "אלקטרון". מחדשי השפה העברית בחרו לעברת חזרה electricity ל"חשמל".

עריכה | תבנית | שיחה
16
ספר תורה. שמחת תורה מציינת את סיום מחזור הקריאה השנתי בו

חג שמחת תורה, המציין את סיום סבב הקריאה בתורה, קיים בשם זה רק מאז ימי הביניים. לפני כן הוא נקרא "יום סיום הספר", "יום הסיום" ואף "שמיני עצרת". החג נחגג בארץ ישראל ביום שמיני עצרת, המצוין, על פי מצוות התורה, בכ"ב בתשרי. אולם בגולה הוא נחגג למחרת, ביום טוב שני של גלויות, מכיוון שמקור החג הוא במנהג בבלי, שעל פיו מסיימים את קריאת כל התורה במשך שנה אחת. המנהג התקבל מאוחר יותר גם בארץ ישראל, שבה היה נהוג קודם לכן לקרוא את התורה פעמיים במחזור של שבע שנים.

עריכה | תבנית | שיחה
17
יהוא כורע ברך לפני שלמנאסר השלישי כמתואר באובליסק השחור

בספר מלכים ב' מסופר על יהוא בן יהושפט בן נמשי שביצע הפיכה והרג את יורם מלך ישראל, אחזיה מלך יהודה ואת איזבל הצידונית, אמו של יורם. יהוא שתפס את השלטון בישראל, והכרית את פולחן הבעל, היה מוכר בנהיגתו הפרועה במרכבה, ועליו נאמר: "כי בשגעון ינהג" (ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק כ'). בעקבות הסיפור התנכ"י, נוצרה באנגלית המילה Jehu (מבוטא: ג'יהיוּ) שמשמעותה המקורית נהג מהיר, ומאוחר יותר פשוט נהג.

עריכה | תבנית | שיחה
18
איור שהוסף לספר בן סירא, בהוצאה לועזית, במאה השמונה עשרה

אחד הספרים הפופולריים בברית הישנה, של הנוצרים הקתולים והאורתודוקסים, הוא משלי בן סירא. ספר זה דומה בשפתו ובתפישתו התאולוגית והמוסרית לספרים המשותפים עם תנ"ך של היהודים, והוא גם נכתב מוקדם מחלקם. הוא היה חביב על היהודים ונפוץ ביניהם – הארכאולוגים מצאו שרידים שלו במצדה, בקומרן ובגניזת קהיר, וחז"ל ציטטו ממנו פסוקים רבים. חלק מציטוטיו בתלמוד פותחים במילה "דכתיב", שפירושה "ככתוב", כאילו ספר בן סירא הוא ספר קודש ביהדות. אולם, מסיבות לא ידועות, לא נכלל ספר בן סירא בתנ"ך.

עריכה | תבנית | שיחה
19
-
הוספה
20
-
הוספה