פורמליזם (אמנות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתולדות האמנות ובאסתטיקה פורמליזם הוא חקירת האמנות על ידי ניתוח של הצורה וסגנון של היצירה האמנותית והגדרה של יצירת האמנות כצורה אסתטית. הדיון בו כולל גם את אופן יצירת האובייקטים ואת ההיבטים החזותיים או החומריים שלהם גרידא. בציור, למשל, פורמליזם מדגיש אלמנטים קומפוזיטוריים כמו צבע, קו, צורה, מרקם והיבטים תפיסתיים אחרים מאשר תוכן, משמעות או ההקשר ההיסטורי והחברתי. באופן הקיצוני, הפורמליזם בתולדות האמנות משמעו שכל מה שנחוץ להבנת יצירת אמנות כלול באותה היצירה. ההקשר של העבודה, כולל הסיבה ליצירתה, הרקע ההיסטורי וחייו של האמן, כלומר ההיבט הרעיוני שלה נחשב לחיצוני למדיום האמנותי עצמו, ולכן הוא בעל חשיבות משנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור ההיסטורי של הצורה המודרנית של שאלת הפורמליזם האסתטי מתוארך בדרך כלל לעמנואל קאנט ולכתיבת הביקורת השלישית שלו שם קאנט קובע: "כל צורה של אובייקטים של מסוג כלשהו היא או צורה (גשטאלט) או משחק (שפיל). במקרה האחרון זה משחק צורות או משחק תחושות בלבד. ניתן להוסיף את הקסם (רייץ) של הצבעים... אך התיחומים (ציישנונג) בקומפוזיציה (קומפוזיציון)... מהווים מושא ראוי לשיפוט טוהר הטעם." [1] הפילוסוף דונלד קרופורד סיכם את עמדתו של קאנט באומרו: "לפיכך, עבור קאנט, הצורה מורכבת מהארגון המרחבי של אלמנטים: עצם, צורה או תיחום... בחלקים של ביקורת השיפוט שבהם מודגשת הצורה כהיבט המהותי של היופי, קאנט הוא באופן עקבי פורמליסט טהור." [2]

הגדרה עכשווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורמליזם הוא אחת התיאוריות הבולטות באסתטיקה מודרניסטית. בתחילת המאה ה-20 קלייב בל ((אנ')) הציג בספרו (1914) Art הגדרה פורמליסטית לאמנות ואף לחלק מיצירות העיצוב כצורה בעלת חשיבות אסתטית (significant form). הכוונה היא לקווים, צורות, צבעים, היחסים ביניהם והארגון שלהם שמניעים את הצופה באופן אסתטי-אמנותי.

ניק זאנגוויל הגדיר את הפורמליזם באמנות כתחום המתייחס לאותם תכונות "שנקבעות אך ורק על ידי תכונות חושיות או פיזיקליות - כל עוד התכונות הפיזיקליות המדוברות אינן קשורות לדברים אחרים ולזמנים אחרים." [3] הפילוסוף והאדריכל בראנקו מיטרוביץ' הגדיר את הפורמליזם באמנות ובארכיטקטורה כ"התורה הקובעת שהתכונות האסתטיות של יצירות אמנות חזותית נובעות מהתכונות הוויזואליות והמרחביות שלהן." [4]

על פי התצפית כי יצירות אמנות יכולות לכלול באופן כללי תכונות פורמליות ותכונות לא פורמליות, הפילוסוף ניק זאנגוויל התווה שלושה סוגים של פורמליזם כפי שהם מתבטאים בתחילת המאה ה-21. ראשית, זאנגוויל מזהה פורמליסטים קיצוניים שחושבים "שכל יצירות האמנות הן יצירות פורמליות בלבד - כאשר יצירה פורמלית בלבד אם כל התכונות האסתטיות שלה הן תכונות אסתטיות פורמליות", לאחר מכן הוא מגדיר הוגים אנטי פורמליסטים כמי שחושבים "שאין ליצירות אמנות תכונות אסתטיות פורמליות."[5] הסוג השלישי שזאנגוויל מזהה כמייצג את המעבר של הפילוסופיה של האסתטיקה למאה ה -21 הוא של הפורמליזם המתון, שבו המארגנים העיקריים שלו מגנים על העיקרון "שכל התכונות האסתטיות של יצירות אמנות במעמד נבחר הן פורמליות, ושנית, שאף על פי שיצירות אמנות רבות מחוץ לאותו מעמד הן בעלות מאפיינים אסתטיים לא פורמליים, לרבות מאותן יצירות יש גם תכונות אסתטיות פורמליות חשובות שאין להתעלם מהן."

הפילוסופית מיכל גל הציעה גרסה מתונה של פורמליזם, שכותרתה "פורמליזם עמוק", שהיא פורמליזם סמלי המבוסס על אסתטיקה פילוסופית. היצירה מוגדרת על ידה כצורה עמוקה: "צורה גדושה בתוכן שאי אפשר להוציא ממנה. לא ניתן להתייחס לתוכן אמנותי, מכיוון שאין לו שום קיום או תחושה פרט לצורה, מלבד ספקולטיביות. התוכן חותם את הצורה בסמל אטום, לא משקף ופרודוקטיבי." [6] כאן היא מציגה מושג רחב של סמל, סמל אטום-פרודוקטיבי: כזה שאינו שקוף לרפרנטים ומשמעויות קבועות מראש, אלא מייצר חדשות.

שימושים בתולדות האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח פורמלי הוא שיטה אקדמית בתולדות האמנות וביקורת לניתוח יצירות אמנות: "על מנת לתפוס את הסגנון ולהבין אותו, היסטוריוני אמנות משתמשים ב"ניתוח פורמלי". המשמעות היא שהם מתארים את הדברים בזהירות רבה. תיאורים אלה, שעשויים לכלול אוצר מילים סובייקטיבי, מלווים תמיד בתיאורים גרפיים, כך שלא יהיה ספק במה שקיים באופן אובייקטיבי". [7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kant. Critique of Judgment. Section 14.8.
  2. ^ Donald Crawford, Kant's Aesthetic Theory (Madison: The University of Wisconsin Press, 1974), p. 100.
  3. ^ Nick Zangwill, The Metaphysics of Beauty (Ithaca, NY: Cornell University Press, 2001), p. 56, ISBN 0801438209.
  4. ^ Branko Mitrović, Philosophy for architects (New York: Princeton Architectural Press, [2011]), p. 51.
  5. ^ Zangwill 2001, p. 84.
  6. ^ Gal, Michalle (2015). Aestheticism: Deep Formalism and the Emergence of Modernist Aesthetics (באנגלית). Peter Lang AG. עמ' 14. ISBN 9783035199925. doi:10.3726/978-3-0351-0787-6. 
  7. ^ Review by: Clemency Chase Coggins of The Uses of Style in Archaeology edited by Margaret W. Conkey and Christine A. Hastorf, p. 233, Journal of Field Archaeology, Vol. 19, No. 2 (Summer, 1992), pp. 232–34, Maney Publishing, JSTOR