פורמליזם (ספרות)

פורמליזם היא אסכולה לביקורת ספרותית ותיאוריה ספרותית הקשורה בעיקר למטרות מבניות של טקסט מסוים. מדובר בלימוד טקסט מבלי לקחת בחשבון השפעה חיצונית כלשהי. פורמליזם דוחה או לפעמים פשוט "שם סוגריים" (כלומר מתעלם לצורך הניתוח) על מושגים של תרבות או השפעה חברתית, מחבר ותוכן, ובמקום זאת מתמקד במצבים, ז'אנרים, שיח וצורות.

בתיאוריה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאוריה הספרותית פורמליזם מתייחס לגישות ביקורתיות המנתחות, מפרשות או מעריכות את התכונות הטבועות בטקסט. מאפיינים אלה כוללים לא רק דקדוק ותחביר, אלא גם מכשירים ספרותיים כגון מטר ומליצות. הגישה הפורמליסטית ממעיטה את חשיבות ההקשר ההיסטורי, הביוגרפי והתרבותי של הטקסט.

הפורמליזם התבלט בתחילת המאה העשרים כתגובה נגד תיאוריות הספרות הרומנטיות, שבמרכזן האמן והגאון היצירתי האישי, ובמקום זאת החזיר את הטקסט עצמו לאור הזרקורים כדי להראות כיצד הטקסט חייב לצורות ויצירות אחרות שקדם לו. שתי אסכולות לביקורת ספרות פורמליסטית התפתחו: פורמליזם רוסי, וזמן קצר לאחר מכן ביקורת חדשה אנגלו-אמריקאית. פורמליזם הייתה הדרך הדומיננטית של לימודי ספרות אקדמאיים בארצות הברית לפחות מסוף מלחמת העולם השנייה עד שנות השבעים, במיוחד כפי שהתגלמה בתורת הספרות של רנה וולק ואוסטין וורן (1948, 1955, 1962).

החל מסוף שנות השבעים, הפורמליזם נעקר באופן מהותי על ידי גישות שונות (לעיתים קרובות עם מטרות פוליטיות או הנחות) שחשדו ברעיון שניתן להפריד יצירה ספרותית ממקורותיה או השימושים בה.^[^{דרוש מקור]} המונח זכה לעיתים קרובות לשימוש מזלזל ושימש את המתנגדים כדי להצביע על צחיחות או סטייה אידאולוגית.^[^{דרוש מקור]} כמה מגמות אחרונות בביקורת הספרות האקדמית מצביעות על כך שהפורמליזם עשוי לחזור.^[1]

פדגוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם ה' ת'לין מבקר את גישתה של מקסין הרסטון ללימוד קומפוזיציה מנקודת מבט עכשווית-מסורתית, שאותה היא מערבבת עם נקודת מבט פוליטית. לטענתו, "לא משנה עד כמה ברורה הפוליטיקה ... לסטודנט לא תהיה ברירה אלא להחיות את הדוֹגמָה הזאת בצורה הכי ברורה שאפשר ולמקד ריכוז בענייני מבנה ונכונות".^[2]

מרי אן קיין כותבת כי "הפורמליזם טוען שהטקסט עומד בפני עצמו כישות שלמה, בנפרד לכותב שהפיק אותו".^[3] יתרה מכך, קין אומר כי "אפשר להתייחס לתוצרים טקסטואליים כניתנים ללמידה ובכל זאת לטעון שלהיות סופר זה מעשה 'טבעי', דבר שאינו כפוף להוראה. קומפוזיציה, כמו כתיבה יצירתית, פרחה מתוך הנחה שהתלמידים הם כבר סופרים, או שיש להם יכולת ללמוד – ושכולם צריכים להיות סופרים. עם זאת, השאלות שקומפוזיציה נוטה להניח מתוך הנחה זו אינן לגמרי על אילו היבטים של כתיבה ניתן או לא ניתן ללמד, אלא כיצד ניתן ללמד כתיבה ובאילו תנאים. בכל הנוגע להרכב הפורמליסטי, יש לשאול, "עד כמה 'הצורך' הזה ב'שיח אקדמי' אמיתי – הוא אמיתי ונכון יותר מהצורך ביותר 'כתיבה דמיונית' למעט ביצוע פעולה מסוימת, שתגרום שמשהו לקרות?”.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר בפורמליזם כולל את לימוד הדרכים בהן התלמידים מציגים את כתיבתם.^[3] דרכים מסוימות בהן נערך מחקר בפורמליזם כוללות התרת הטקסט לדבר לקוראים לעומת חיתוך משמעות לא מכוונת בקטע כתוב. בהתאמה, שתי שיטות אלה עוסקות בשפה כ"סופר המומחה" לעומת מורה כ"סופר המומחה".

פורמליזם רוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורמליזם רוסי מתייחס לעבודה של "החברה לחקר שפה פואטית" (OPOYAZ) שהוקמה בשנת 1916 בסנט פטרסבורג (אז פטרוגרד) על ידי בוריס אייכנבאום, ויקטור שקלובסקי ויורי טיניאנוב, ושנייה למעגל הלשוני במוסקבה שהוקם בשנת 1914 על ידי רומן יאקובסון (הפולקלוריסט ולדימיר פרופ קשור לעיתים קרובות גם לתנועה). מאמרו של אייכנבאום משנת 1926 "תורת 'השיטה הפורמלית'" (שתורגם ב'לימון ורייס') מספק סקירה כלכלית על הגישה שאותה דגלו הפורמליסטים, שכללה את הרעיונות הבסיסיים הבאים:

המטרה היא לייצר "מדע ספרות שיהיה גם עצמאי וגם עובדתי", שמוגדר לפעמים על ידי המונח פואטיקה.^[^{דרוש מקור]}
מכיוון שספרות עשויה משפה, הבלשנות תהיה מרכיב יסודי במדע הספרות.
הספרות היא עצמאית מתנאים חיצוניים במובן שהשפה הספרותית נבדלת משימושים רגילים בשפה, לא מעט משום שהיא איננה תקשורתית (לגמרי).
לספרות יש היסטוריה משלה, היסטוריה של חדשנות במבנים צורניים, והיא אינה נקבעת (כפי שיש כמה גרסאות גסות למרקסיזם) על ידי היסטוריה חיצונית וחומרית.
את הדבר שיצירת ספרות אומרת לא ניתן להפריד מהאופן שבו היצירה הספרותית אומרת אותו, ולכן צורת היצירה, רחוקה מלהיות רק עטיפה דקורטיבית של תוכן מבודד, היא למעשה חלק מתוכן היצירה.

לדברי אייכנבאום, שקלובסקי היה המבקר הראשי של הקבוצה, ושקלובסקי תרם שניים מהמושגים הידועים ביותר שלהם: אי-התאמה ("אוסטרנניה", יותר מילולית 'ניכור') והבחנת העלילה/סיפור (סוז'ט/פאבולה). "אי-התאמה" היא אחת הדרכים המכריעות בהן השפה הספרותית מבדילה את עצמה משפה רגילה ותקשורתית, והיא תכונה של האופן שבו האמנות בכלל פועלת, כלומר על ידי הצגת העולם בצורה מוזרה וחדשה המאפשרת לנו לראות את הדברים אחרת. חדשנות בתולדות הספרות היא, על פי שקלובסקי, בחלקה עניין של מציאת טכניקות חדשות של השמצה. הבחנת העלילה/הסיפור מפרידה בין רצף האירועים שהיצירה מתייחסת לה (הסיפור) לבין הרצף בו מוצגים אותם אירועים ביצירה (העלילה). שני המושגים הללו הם ניסיונות לתאר את המשמעות של צורת היצירה הספרותית כדי להגדיר את "האוריינות" שלה. עבור הפורמליסטים הרוסים בכללותם, הצורה היא זו שהופכת משהו לאמנות מלכתחילה, ולכן כדי להבין יצירת אמנות כיצירת אמנות (ולא כמעשה תקשורתי מקושט) יש להתמקד בצורתה.

דגש זה על צורה, לכאורה על חשבון תוכן נושאי, לא התקבל יפה לאחר המהפכה הרוסית (1917). אחת הביקורות המתוחכמות ביותר על הפרויקט הפורמליסטי הייתה "ספרות ומהפכה" של לאון טרוצקי (1924).^[^{דרוש מקור]} טרוצקי לא לגמרי דוחה את הגישה הפורמליסטית, אך מתעקש כי "השיטות של ניתוח פורמלי נחוצות, אך מוגבלות" משום שהן מזניחות את העולם החברתי שבו כרוכים בני האדם הקוראים וכותבים ספרות כי "צורה של אמנות היא, במידה מסוימת ורבה מאוד, עצמאית, אך האמן היוצר צורה זו, והצופה שנהנה ממנה, אינם מכונות ריקות, אחת ליצירת צורה והשנייה להעריכה. הם אנשים חיים, עם פסיכולוגיה מגובשת המייצגת אחדות מסוימת, גם אם לא הרמונית לחלוטין. פסיכולוגיה זו היא תוצאה של תנאים חברתיים" (180, 171). לפיכך הואשמו הפורמליסטים שהם ריאקציונרים פוליטית בגלל אמירות לא פטריוטיות כמו של קלובסקי (שצוטטו על ידי טרוצקי) לפיהן "האמנות הייתה תמיד נקייה מחיים, וצבעה מעולם לא שיקף את צבע הדגל שהתנופף מעל מבצר העיר" (164). מנהיגי התנועה סבלו מרדיפות פוליטיות החל משנות העשרים של המאה העשרים, עם עלייתו של יוסיף סטלין לשלטון, שבמידה רבה שמה קץ לביקורותיהם. אך רעיונותיהם המשיכו להשפיע על הוגי הדעות הבאים, בין השאר בשל תרגומיו של צווטאן טודורוב ליצירותיהם בשנות השישים והשבעים, כולל טודורוב עצמו, בארת'ס, ג'נט וג'אוס.

מעגל פראג והסטרוקטורליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעגל הלשוני במוסקבה שהקים רומן יאקבסון דאג באופן ישיר יותר להתפתחויות האחרונות בבלשנות מאשר לקבוצת אייכנבאום. יאקובסון עזב את מוסקבה לפראג בשנת 1920 וב-1926 ייסד את המעגל הלשוני של פראג, אשר גילם אינטרסים דומים, במיוחד בעבודתו של פרדיננד דה סוסור.^[^{דרוש מקור]}

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימון, לי ט' ומריון ג'יי רייס. "ביקורת פורמליסטית רוסית: ארבעה מאמרים." לינקולן: U של נברסקה P, 1965.
שקלובסקי, ויקטור. "תורת הפרוזה." עָבָר. בנג'מין שר. פארק אלמווד: ארכיון דאלקי, 1990.
טרוצקי, ליאון. "ספרות ומהפכה." ניו יורק: ראסל וראסל, 1957.
וולק, רנה ואוסטין וורן. "תורת הספרות." 3. לְהַאִיץ. עורך סן דייגו: הרקורט ברייס יובאנוביץ ', 1977.
ארליך, ויקטור. "פורמליזם רוסי: היסטוריה – דוקטרינה." מהדורה שלישית ניו הייבן: ייל UP, 1981.
דאולינג, ויליאם סי "ריקואור על הזמן והנרטיב". נוטרדאם UP, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורמליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פורמליזם (ניתוח ספרותי), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ “Formalism and its Malcontents: Benjamin and de Man on the Function of Allegory”, Jim Hansen, New Literary History, 2004, Vol. 35, No. 4, 663.
^ Thelin, WIlliam H. "Advocating Language: An Ethical Approach to Politics in the Classroom". The Ethics of Writing Instruction. Michael Pemberton, ed. Stamford: Ablex Publishing, 2000.
^ ¹ ² Cain, Mary Ann. "Problematizing Formalism: A Double-Cross of Genre Boundaries." College Composition and Communication. 51:1 Sept 1999. 89-95.

[1] “Formalism and its Malcontents: Benjamin and de Man on the Function of Allegory”, Jim Hansen, New Literary History, 2004, Vol. 35, No. 4, 663.

[2] Thelin, WIlliam H. "Advocating Language: An Ethical Approach to Politics in the Classroom". The Ethics of Writing Instruction. Michael Pemberton, ed. Stamford: Ablex Publishing, 2000.

[Cain,_Mary_Ann_1999-3] ¹ ² Cain, Mary Ann. "Problematizing Formalism: A Double-Cross of Genre Boundaries." College Composition and Communication. 51:1 Sept 1999. 89-95.

[1]

[2]

[3]