פורנוגרפיה פמיניסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פורנוגרפיה פמיניסטית מתייחסת לז'אנר של סרטים ארוטיים שפותח על ידי יוצרים ולמען צרכנים החותרים לשוויון מגדרי[1]. פורנוגרפיה פמיניסטית מחשיבה ייצוג מיני - והפקה שלו - כאתר להתנגדות, התערבות ושינוי. כז'אנר פורנוגרפי מבוסס, פורנו פמיניסטי משתמש בדימויים מיניים מפורשים כדי להתחרות בייצוגים דומיננטיים של מין, מיניות, גזע, מוצא אתני, מעמד, יכולת, גיל, סוג גוף וסימני זהות אחרים ולאתגר אותם. פורנוגרפיה פמיניסטית בוחנת מושגים של תשוקה, סוכנות (agency), כוח, יופי והנאה, מבלי להתחמק מהמורכבויות המאפיינות אותם, כולל הנאה במסגרת של אי שוויון, אי צדק, ואל מול הגבולות של היררכיה מגדרית, הטרונורמטיביות והומונורמטיביות. היא מבקשת לערער את ההגדרות המקובלות של המין ולהרחיב את שפת המין כפעילות ארוטית, ביטוי של זהות, חילופי כוח, מצרך תרבותי ואפילו פוליטיקה חדשה. הפורנוגרפיה הפמיניסטית יוצרת דימויים חלופיים ומפתחת את האסתטיקה והאיקונוגרפיה שלה כדי להרחיב את הנורמות והשיח המיני. היא התפתחה מתוך ז'אנרים של פורנו לנשים, פורנוגרפיה זוגית, פורנו לסבי, כמו גם צילום פמיניסטי, אמנות פרפורמנס וקולנוע ניסיוני. היא אינה מניחה צופה יחידה ואחידה, אלא מכירה בכך שיש מספר רב של צופות וצופים בעלי העדפות שונות[2]. היא נוצרה במטרה לעודד נשים ואת האמונות האישיות שלהן על חופש דרך מיניות, שוויון ועונג[1], וכן להעצים את המפיקות שלו ואת הצופים והצופות בו[3].

הבמאית והכותבת Ms. Naughty אומרת "פורנו פמיניסטי מבקש לבטל את הנוף של מיניות גלויה במדיה, ומציע דרך חיובית וכוללנית יותר לתאר ולהסתכל על סקס"[4]. לפי טריסטן טאורמינו, "פורנו פמיניסטי גם מגיב לדימויים הדומיננטיים באמצעות כאלה אלטרנטיביים ויוצר איקונוגרפיה משל עצמו"[5].

פמיניסטיות רבות מהגל השלישי רואות בהצטרפות לכוח העבודה של בידור למבוגרים דרך לגיטימית להשגת חופש וזכויות של שוויון מיני[6]. פמיניסטיות מהגל השני לעומת זאת, הן בעלות אמונה מוצקה[7] שהדיכוי או ההחפצה המינית של נשים הם אינהרנטיים לכל סוגי הפורנוגרפיה. הקונפליקט בין שני הגלים מוביל למאבקים רבים בין שתי השקפות פמיניסטיות אלו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות הסקס הפמיניסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של פורנוגרפיה פמיניסטית נולד בשנות ה-80, בשיאן של מלחמות הסקס הפמיניסטיות בארצות הברית. פמיניסטיות חלוקות בדעותיהן על פורנוגרפיה מאז ראשית התנועה הפמיניסטית, והדיון זכה לתהודה רבה, בעיקר לאור מלחמות הסקס הפמיניסטיות של שנות ה-80[2]. רוב הוויכוחים הפמיניסטיים התחילו מתהליכים כמו החשיפה ב-1976 בארצות הברית לסרט סנאף בו אישה מושחתת לטובת הסיפוק המיני של הקהל[8]. העמדה האנטי-פורנוגרפית גורסת כי פורנוגרפיה מייצגת יחסי מין על פי מודל פטריארכלי ומשקפת את יחסי הכוחות בחברה המבוססים על הפעלת כוח ומשרתים גברים[9]. הטענה היא שפורנוגרפיה מיוצרת על ידי ועבור גברים והמיניות הגברית נמצאת במרכזה, ולכן היא משעתקת, משמרת ואף מקדשת את יחסי הכוחות המגדריים. כמו כן, עמדה זו מתנגדת לתפיסה של סקס כאקט פיזי בלבד[10]. אנדריאה דבורקין, אקטיביסטית ותאורטיקנית פמיניסטית שהייתה ממובילות העמדה האנטי-פורנוגרפית, טוענת כי פורנוגרפיה היא פוגענית כלפי נשים במהותה, וכי הן העשייה שלה והן הצפייה בה מסבות נזק בעקבות הפנמת רעיונות מיזוגניים[11]. פמיניסטיות מוכרות בארצות הברית, ביניהן סוזן בראונמילר וגלוריה סטיינם, הצטרפו לדבורקין כדי לייסד את קמפיין הקבוצה של "נשים נגד פורנוגרפיה" (WAP). קמפיין האנטי-פורנו הסלים עם צעדות "Take Back the Night" סביב אתרים כמו כיכר טיימס, שהכילו חנויות לספרי מבוגרים, מכוני עיסוי ומופעי חשפנות[8].

בתגובה לעמדה האנטי-פורנוגרפית צמחה העמדה האנטי אנטי-פורנוגרפית (פמיניזם סקס פוזיטיב), המצביעה על כך שבין ההיבטים המרכזיים של דיכוי נשים נכללות מגבלות על התנהגות מינית של נשים ועל הבניית המיניות שלהן, ולכן ישנו ערך פוטנציאלי בייצוגים מיניים עבור נשים ועבור הפמיניזם[12]. לפי גייל רובין, מהפמיניסטיות הבולטות בעמדה זו, שחרור מיני הוא יעד פמיניסטי בפני עצמו[13]. נציגות העמדה טוענות כי הצנזורה של פורנוגרפיה גורמת להדחקה של מיניות בריאה, וכי העמדה האנטי פורנוגרפית מחזיקה בתפיסה דיכוטומית של מיניות גברית כקומפולסיבית ואלימה ומיניות נשית כמושתקת ותגובתית. לפי העמדה הסקס פוזיטיבית יש להתרחק מתפיסה מקוטבת זו כי היא מחזקת ומשעתקת הבנייה פטריארכלית של מיניות נשית[12]. כתגובה לעמדה האנטי-פורנוגרפית, קבוצה של עובדות תעשיית המין ופעילות מיניות רדיקליות יצרו את הבסיס לתנועת הפורנוגרפיה הפמיניסטית[2].

Femme Productions[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984, שחקנית הפורנו לשעבר קנדידה רויאל ייסדה את חברת ההפקות "Femme Productions" על מנת ליצור סרטים אירוטיים מנקודת מבטה של האישה. למרות שרויאל לא מיתגה או פרסמה את הסרטים שלה כפמיניסטיים, היא מזוהה כפמיניסטית, השאיפות שלה מתפרשות כפמיניסטיות, והיא נחשבת כאחת היוזמות של פורנו פמיניסטי. רויאל גם נחשבת כמייסדת הז'אנרים "פורנו לנשים" ו"פורנו לזוגות". היא טוענת שלפני 1984 לא היו סרטים המיועדים לזוגות, וכי רוב המפיצים אמרו לה שנשים לא מעוניינות בסרטים פורנוגרפיים, אמירה שהכעיסה את רויאל והניעה אותה להוכיח להם אחרת[2].

רויאל התחילה את הקריירה הפורנוגרפית שלה בכתיבה ובימוי, כאשר בת הזוג שלה לורן ניימי ביימה. ניימי ורויאל הקימו את Femme Productions יחד, עם התמיכה והמימון של משפחתו של בעלה לשעבר של רויאל, בה היו מפיקים ומפיצים באירופה. הבעל לשעבר, פר שוסטד (Per Sjostedt) היה מפיק ועוזר במאי שתרם לפרויקט Femme יחד עם רויאל וניימי. שני הסרטים הראשונים שלהם היו "FemmE" ו-"Urban Heat"[14]. בסרטן השלישי, "Christine’s Secret", רויאל התחילה גם להיות שותפה לבימוי. סרט זה זכה בחמישה פרסים באותה שנה מטעם איגוד המבקרים של החוף המזרחי. בין הסרטים היו סרטים עתירי תקציב בהם נעשה שיתוף פעולה עם אמנים שונים ביניהם גארי ווינדואו, מוזיקאי בריטי שעבד עם להקות מוכרות כמו פינק פלויד ו"The Psychedelic Furs"[15]

יצרתי את Femme כדי לשים את הקול הנשי בסרטי מבוגרים ולתת לגברים משהו שהם יכולים לשתף בו את הנשים בחייהם. הסרטים הם פחות גרפיים, ובעלי קווי עלילה, מוזיקה מקורית וטובה ודמויות אמתיות מכל הגילאים

— קנדידה רויאל[15]

בחלק מסרטיה הוצג מסר פוליטי העוסק בפרספקטיבה של איך החיים יראו אם לא תהיה לנו הזכות להביע את עצמנו באופן חופשי מבחינה אמנותית ומינית. רויאל מסבירה שזו הייתה הדרך שלה להגיב לעוינות של החברה לגבי תעשיית המבוגרים ולאדישות של לקוחות הרוכשים ושוכרים סרטי מבוגרים אבל לא נלחמים על זכותם לעשות זאת[15].

רויאל גם הציגה את "Afrodite Superstar" שהיווה את ההתחלה של עידן חדש של שילוב שחקנים ושחקניות מרקעים אתניים מגוונים. הליין תויג כ"Femme Chocolat". רויאל אמרה שהשאיפה העיקרית שלה בפרויקט זה היא לחנך במאיות צעירות חדשות[15].

"On Our Backs"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984, אותה השנה בה נוסדה "Femme Productions", פרסמה קבוצה של נשים בסן פרנסיסקו את הגיליון הראשון של "On Our Backs", מגזין פורנו של ולמען לסביות שתויג כ"בידור ללסבית ההרפתקנית"[16]. הקבוצה המפרסמת כללה בין היתר את המו"ליות מירנה אלאנה, דבורה סאנדהי, נאן קינני וסוזי ברייט.

השם, “On Our Backs: Entertainment for the Adventurous Lesbian”, מורכב משני חלקים המהווים פארודיה. הכותרת 'On Our Backs', נבחרה בתגובה לעיתון פמיניסטי רדיקלי אנטי-פורנוגרפי בשם 'Off Our Backs', וכותרת המשנה נבחרה בתגובה לכותרת המשנה של פלייבוי, 'Entertainment for Men'.

המגזין כלל תמונות וסיפורים אירוטיים המייצגים קשת רחבה של תשוקה ומיניות לסבית, כשהוא התמקד וצמח בעיקר מתוך הקהילה הבדס"מית בסן פרנסיסקו. בנוסף, הופיעו במגזין גם מאמרים שונים, ראיונות וטורי דעה, חלקם פורצי דרך. למשל, במגזין פורסם אחד המאמרים הראשונים על איידס והסיכונים הנובעים ממנו ללסביות, ומאמר פורץ דרך על זהויות טרנסיות FTM ב-1991[17].

עליית הפורנו הפמיניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורנוגרפיה פמיניסטית נפוצה פחות עקב היצע וביקוש נמוך של הקהל, המורכב ברובו מצופים גברים[18], מה שיוצר את הצורך בשחקניות צעירות ומיניות באופן מוחצן[19]. השגשוג של ענף זה, הפונה למיינסטרים ומאופיין בייצור המוני, מציב את השחקניות ואת המפיקות של פורנוגרפיה פמיניסטית בעמדת נחיתות[18]. מנגד, העלייה של פרקטיקות שונות כמו שימוש בפריטים כדוגמת סטרפ-און דילדו על ידי נשים ולמען עינוג של נשים במהלך יחסי מין העניק ייצוג וסוכנות גדולים יותר לנשים בתוך התעשייה, ובכך תרם להתפתחות הפורנוגרפיה הפמיניסטית. אנני ספרינקל היא דוגמה לאישה שבוחרת לקחת חלק בצורות רבות של פורנוגרפיה פמיניסטית במטרה להציב אלטרנטיבה לפורנוגרפיה הפטריארכלית המיינסטרימית. בסרטים עם ספרינקל, הציבור נחשף לסצנות שלה חווה אורגזמות במקום הגברים שחולקים איתה את המסך[19].

אין הפקה ספציפית הנחשבת כפרדיגמה העיקרית של פורנו פמיניסטי. אגודת הפורנו הפמיניסטי העכשווי התפתחה מאוד בשנות ה-2000, בעקבות חלוקת פרסי הפורנו הפמיניסטי (FPAs) שהוענקו על ידי חנות למוצרי סקס בשם "טוב בשבילה" (good for her) בטורונטו ב-2006, שהכירה את הפורנו הפמיניסטי לחברה. ה-FPAs העלה מודעות לגבי פורנו פמיניסטי בקרב קהל רחב יותר, מה שעודד חשיפה תקשורתית גדולה יותר וסייע באיחוד קהילה של יוצרי סרטים, פרפורמרים ומעריצים[20].

פמיניזם והשגשוג של פורנוגרפיה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום פמיניסטיות עדיין ממשיכות להתווכח האם פורנוגרפיה היא הרסנית או לא. במהלך העשור החולף, נשים רבות התאכזבו מדבורקין ומהתפיסות האנטי-פורנו שלה, שנתפסו כקוטביות מאוד ואנטי-סקס. המשפטנית קתרין מקינון, חברתה הקרובה ושותפתה של דבורקין למאבק בפורנוגרפיה ובעבודת מין, גורסת שפורנוגרפיה מאיימת על השוויון של נשים ומשרתת עמדה עקרונית במיסוד מעמדן של נשים כנחותות[7]. לעומת זאת, יש הטוענות שפורנוגרפיה פמיניסטית תרמה ליצירה של פורנו/ארוטיקה נשית, והקיום של הדבר מספק אלטרנטיבה לפורנוגרפיה גברית. פמיניסטיות הדגישו את הדרך בה סייברסקס מעודד הגמשה של זהות, מאחר שהמשתמשים יכולים לאמץ מאפיינים מגוונים כמו מגדר, גיל, זהות מינית, גזע והופעה חיצונית. יתרונות נוספים מתבטאים בטכנולוגיות חדשות, גישה מוגברת לחינוך מיני וחינוך בטוח, והזדמנויות לנשים ולמיעוטים ליצור קשר ולקבוע את הייצוגים שלהן בעצמן[18].

דמויות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני ספרינקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני ספרינקל התחילה את הקריירה שלה בענפי הפורנו הקונבנציונלי באמצע שנות ה-70, ולאט עברה לבימוי סרטים משלה, כמו "Deep Inside Annie Sprinkle". בשנות ה-90 ספרינקל הפכה למעורבת בעיקר ביצירת סרטים, הופעות ופרסומים אשר היו פמיניסטיים באופן מוצהר ועירבו בין מיניות נשית, קווירית וטרנסג'נדרית באופן חדשני. רוב העבודה של ספרינקל מורכבת מסרטוני עזרה עצמית, כמו למשל (Annie Sprinkle's Amazing World of Orgasm (U.S., 2004 וגם (The Sluts and Goddesses Video Workshop (U.S., 1992, בהם ספרינקל מתוארת כמומחית סקס מוכשרת, המניעה את הקהל לבחון את טווח האלמנטים של העונג והפנטזיות שלהם עצמם. בשנות ה-90, ספרינקל נודעה בעקבות מעברה מפורנו קונבנציונלי לפרקטיקה של פרפורמנס פמיניסטי ששילבה הופעות חיות, כתבים על מיניות וסרטוני הדרכה. ניתן לראות אלמנטים פמיניסטיים שאפיינו את עבודתה המאוחרת כבר בסרטה הראשון, " Deep Inside Annie Sprinkle". אלמנטים אלו כללו פן אוטוביוגרפי, בו היא מציגה לצופה תמונות אמיתיות שלה מתקופת נעוריה בתחילת הסרט, ופן המדגיש את המשמעות של סיפוק עצמי של נשים. "Deep inside Annie Sprinkle ", להבדיל מהפקות אחרות של ספרינקל משנות ה-90 והלאה, פורסם לצופי פורנו קונבנציונלי, והיה רווחי באופן קיצוני. הוא הפך לסרט השני המוביל בתור "סרט הפורנו המגעיל" של שנת 1981[21]. ספרינקל מוכרת בתנועת האמנות הקווירית על היותה הראשונה לקדם את המונח "פוסט-פורנו"[22], וכיוון שהיא חתמה על מניפסט הפוסט-פורנו ב-1989. פוסט-פורנו הפך למונח נישה בתנועות הטרנס-פמיניסטית והקווירית, באופן ספציפי בתחום של וידאו-ארט עכשווי ואמנות הפרפורמנס[23].

טריסטן טאורמינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריסטן טאורמינו (נולדה ב-9 במאי 1971) היא פמיניסטית אמריקאית, אמנית, בעלת טור, מחנכת מינית, אקטיביסטית, עורכת, דוברת, שדרנית רדיו ובמאית סרטים פורנוגרפיים. היא גם הופיעה בשלושה סרטים אשר שניים מתוכם ביימה. הוריה התגרשו לפני שהגיעה לגיל שנתיים, מאחר שאביה יצא מהארון. היא שמרה על קשר הדוק עמו עד שנפטר מאיידס בשנת 1995. היא גדלה בלונג איילנד עם אמה. בעלת תואר ראשון בלימודי אמריקה מאוניברסיטת ווסליאן משנת 1993[2].

היא כתבה שבעה ספרים, ביניהם הספר זוכה הפרסים "The Ultimate Guide to Anal Sex for Women"- המדריך האולטימטיבי לנשים למין אנאלי. היא הייתה בעלת טור קבוע בעיתון "The Village Voice" בשנים 1999–2008, שם כתבה את טור הסקס הדו-שבועי "Pucker-Up". היא הגדירה מחדש את המונח "הטרוסקסואל קווירי" והפכה אותו לפופולרי. כתבה טורים גם ב-"Hustler's Taboo Magazine" וב- "Velvetpark". הייתה עורכת במגזין "On Our Backs", מגזין הסקס האמריקאי הוותיק ביותר שנוצר והופץ על ידי לסביות[2].

טאורמינו הרצתה במכללות ובאוניברסיטאות רבות, ודיברה על נושאים הקשורים בהומוסקסואלים, לסביות, מיניות ומגדר ופמיניזם[24].

היא אירחה את תוכנית הטלוויזיה "Sexology 101", הייתה מומחית ופאנליסטית קבועה בתוכנית של ריקי לייק במשך שתי עונות ובתוכניות רבות אחרות[2].

בנוסף לכתיבה, הרצאות וחינוך מיני, היא מחשיבה את עצמה כיוצרת פורנוגרפיה פמיניסטית[25]. היא יצרה שני סרטונים המבוססים על ספרה "The Ultimate Guide to Anal Sex for Women". בשניהם היא לוקחת חלק בפעילויות מיניות מול המצלמה. היא ביימה סרטים וסדרות נוספים ביניהם: "Tristan Taormino's House of Ass" ו-"Tristan Taormino's Chemistry"[2].

היא סוברת שפורנוגרפיה שנוצרה על ידי נשים ולמען נשים יכולה לתת לנשים שליטה על אופן ההצגה של מיניות נשית ועל הדרך בה יש להפיץ אותה. היא טוענת שפורנוגרפיה פמיניסטית מאפשרת לנשים שיהיה להן קול בתוך תעשייה בה יש דומיננטיות גברית. "חלה התקדמות בדרך בה אנשים חושבים על פורנו- הדרך בה אנשים עושים אותו, צורכים אותו ומתייחסים אליו"[26].

לגבי זהותה המינית, טאורמינו טוענת כי ההגדרה של ביסקסואלית לא מתארת אותה במדויק, וכי היא מקוטבת מדי. היא מתייחסת לעצמה כקווירית, כי לטענתה "להיות קווירית בשבילי זה לא רק עניין של את מי אני אוהבת או אל מי אני נמשכת, אלא זה מתאר את התרבות שלי, הקהילה שלי ואת הפוליטיקה שלי. האמת היא, שגם אם הייתי עם בחור הטרוסקסואל, עדיין הייתי לסבית קווירית"[27].

בנוסף להיותה דוברת בולטת נגד מונוגמיה, טאורמינו תומכת בנישואים חד-מיניים[28].

אריקה לאסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריקה לאסט היא במאית סרטים אירוטיים, תסריטאית, סופרת ומפיקה שוודית. יש לה תפקיד חשוב בקידום המטרות של תנועת הפורנוגרפיה הפמיניסטית. כיום היא חיה ועובדת בברצלונה[29].

לאסט נולדה בסטוקהולם, שוודיה בשנת 1977. היא למדה מדעי המדינה באוניברסיטת לונד[30], שם נתקלה בספר "Hard Core: Power, Pleasure, and the 'Frenzy of the Visible'" של לינדה ויליאמס, שלאחר מכן השפיע באופן משמעותי על תהליך יצירת הסרטים שלה[29]. היא גם מציינת את "The Lover" של ג'אקס אננאוד כמקור השראה[31]. היא סיימה את לימודיה בשנת 1999, עם התמחות בזכויות אדם ובפמיניזם[32]. היא עברה לברצלונה בשנת 2000, שם עבדה בחברות הפקות ולמדה בקורסי ערב יצירת סרטים[29].

לאסט צילמה את סרטה הראשון "The Good Girl" בשנת 2004. הוא הוצא לאינטרנט בצורה חינמית והורד יותר מ-2 מיליון פעמים בחודש הראשון. הוא הוקרן בפסטיבל הסרטים הארוטיים הבינלאומי של ברצלונה בשנה שלאחר מכן, וזיכה אותה בפרס Ninfa[33].

ב-2005, אחרי הצלחת סרט הבכורה שלה, ייסדה לאסט את חברת הפקות הסרטים שלה "Lust Films"[31]. החברה מפיקה סרטים קצרים ארוטיים ולקטים באופן קבוע מאז. סרטיה זכו להצלחה רבה ובפרסים רבים.

סרטיה מאופיינים בצוות שחקנים המלוהק בקפידה ובסטנדרטים גבוהים להפקה. היא מאמינה שסרטים מפורשים ובוטים יכולים להיות כלי חינוכי לצד היותם מעוררי הנאה, ויכולים לעזור לצופים להבין טוב יותר את המיניות שלהם, לחיות יותר בחופשיות ובטבעיות. היא שואפת להשפיע על תפיסות צופיה לגבי תפקידים מגדריים במיניות[34]. היא מחשיבה את הפורנוגרפיה כ"דיון החשוב ביותר על מגדר ועל מיניות"[31].

בשנת 2010, לאסט פתחה קולנוע ארוטי אינטרנטי, שנקרא "Lust Cinema" בו היא מקרינה את סרטיה וסרטים של אמנים אחרים של הגל החדש של סרטים מפורשים[31].

היא ייסדה את הפרויקט הראשון בהיסטוריית סרטי מבוגרים המבוסס על סיפורים מהקהל בשנת 2013, וקראה לו "XConfessions"[31]. בשנים האחרונות זה הפך למקור העבודה העיקרי שלה.

היא מנהלת חנות אינטרנטית, בה היא מציעה את ספריה וסרטיה, צעצועי מין ופריטים ארוטיים אחרים, וגם כותבת בלוג באופן קבוע. היא כתבה מספר ספרים על אירוטיקה ומיניות[31]. בדצמבר 2014, לאסט הרצתה בטד, תחת הכותרת "It's Time For Porn To Change". היא טוענת בהרצאה כי אנשים צריכים להטיל ספק בצורה המודרנית של פורנו, במסרים שלו ובתפקיד שלו כמחנך מיני. הרצאת הטד השיקה את תחילת הקמפיין שלה #changeporn, קמפיין אינטרנטי שבכוונתו לאתגר ולשנות את נורמות הפורנו. ההרצאה נצפתה יותר מ-820,000 פעמים ביו-טיוב[29].

במאיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קבוצת במאיות הפורנוגרפיה הפמיניסטית נמנות גם קורטני טראבל, מדיסון יאנג, שיין לואיז יוסטון, ג'ינסי לאמפקין ואובידי. כמה מהבמאיות הללו יוצרות פורנוגרפיה באופן ספציפי לנשים או לקהל ג'נדר-קווירי, בעוד אחרות מנסות למשוך קהל רחב חוצה מגדרים ונטיות מיניות.

דוריס ווישמן היא אחת מבמאיות הסרטים הפורנוגרפיים לנשים המוקדמות ביותר. היא התחילה להפיק סדרה של סרטים נודיסטיים ללא סצנות סקס[35], כולל "Hideout in the Sun"[36] (1960), "Nude on the Moon" (1961)[37]ו"Diary of a Nudist"[38] (1961).

הסרט "Afrodite Superstar" שבוים על ידי אביולה אברמס ב-2006 והופק על ידי Femme Productions נחשב כסרט הארוטי הראשון שמבוים על ידי אישה שחורה וגם שווק לנשים שחורות. במאיות שחורות נוספות של סרטי מבוגרים הן שיין לואיז יוסטון, דיאנה דבואו ואסטל ג'וזף- במאית של הסדרה זוכת הפרסים "City of Flesh"[39].

היוצרת השוודית מיה אנגברג, בשיתוף עם 12 במאיות שונות, הפיקה אוסף של סרטי פורנוגרפיה פמיניסטית קצרים תחת הכותרת "Dirty Diaries" שיצא בספטמבר 2009[40]. רוב המימון עבור הסרטים הגיע ממוסד הסרטים השוודי[41].

מעמדם של שחקנים בתעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורנו קונבנציונלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר משנת 2012 בשם "למה להפוך לשחקנית פורנו?" מנתח שחקניות סרטי פורנו ואת הסיבות שלהן לבחירה בעיסוק זה. שתי הסיבות הנפוצות ביותר היו כסף וסקס. תחום עבודה זה נתן לנשים הזדמנות נוחה להרוויח כסף משל עצמן ושעדיין יישאר להן זמן פנוי. עבור אחרות, עבודה זו היוותה דרך עבורן לחקור את המיניות שלהן כאמצעי של הנאה ועונג. למרות הסטריאוטיפים החברתיים של שחקניות בסרטי מבוגרים, נשים אלה ראו זאת כהזדמנות לשפר את איכות חייהן. למרות זאת, נשים במחקר סיפרו על הדאגות הנלוות לבחירה לעסוק במקצוע- רבות מהן קשורות בחוסר מקצועיות של סוכני העסקים שלהן ושל מפיקים בתעשייה, או בסטיגמה החברתית הקשורה לעבודה שלהן כאשר הן בציבור[42].

כמו כן, בפורנו קונבנציונלי נשים אפרו-אמריקאיות וגברים לא לבנים ממגוון רחב של תרבויות משתכרים בין חצי לשלושת רבעי משכורת של שחקנים לבנים. כמו בתעשיות אחרות נשים וגברים "צבעוניים" מתמודדים עם אפליה ופער במובנים מבניים ובינאישיים[43].

פורנו פמיניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירייל מילר-יאנג חקרה את תעשיית הפורנו, ראיינה שחקנים רבים ונתקלה בהשלכות חיוביות של פורנוגרפיה על חייהן של נשים[43].

עבור כמה פרפורמרים, פורנוגרפיה היא נתיב למכללה ויציאה מעוני. לאחרים זוהי אפשרות לייצר אמירה לגבי עונג נשי

— מירייל מילר-יאנג[43]

מילר-יאנג טוענת שנשים שהיא ראיינה היו נרגשות להיכנס לתעשיית הפורנוגרפיה וראו זאת כהזדמנות מעולה ורווחית, וגם כעבודה שיכולה להעניק להן עצמאות. נשים שעבדו בקמעונאות או בסיעוד טוענות שפורנוגרפיה נתנה להן שליטה רבה יותר על העבודה שלהן, וכי הן חוו כבוד גדול יותר בעבודה. חלק מהנשים האמינו שהיותן חלק מתעשיית הפורנוגרפיה העניקה להן את היכולת לצאת ממעגל מהעוני, לספק לעצמן ולמשפחתן איכות חיים גבוהה יותר ולהגיע למכללה. אחרות הדגישו שהמאפיינים החדשניים של פורנוגרפיה פמיניסטית והאמירה שלה אפשרו להן לשפר את הניעות הכלכלית שלהן במקביל ליצירת אמירה חזקה על סיפוק נשי. מילר-יאנג מספרת שלפי השחקניות שראיינה, האתגר הקשה ביותר שאיתו נאלצו להתמודד הוא סטיגמה חברתית, כמו גם אי שוויון גזעי ומגדרי. רוב הנשים בפורנוגרפיה מרגישות שהחברה לא צריכה להתייחס לפורנו כבעייתי וכמעשה לא מוסרי חברתית. למרות זאת, הן מדגישות שהיא יכולה להשתפר, במיוחד מבחינת זכויות העובדים[43].

שחקניות פורנו רבות, ביניהן נינה הארטלי[44], אובידי[45] ומדיסון יאנג[46] מתארות את עצמן כפמיניסטיות סקס פוזיטיביות, ומצהירות שהן לא רואות את עצמן כקורבנות של סקסיזם. הן מסבירות את ההחלטה שלהן להופיע בפורנוגרפיה כבחירה חופשית, וטוענות שרוב מעשיהן מול המצלמה הוא ביטוי של מיניותן. הושם גם דגש על כך שבפורנוגרפיה, נשים באופן כללי מרוויחות יותר מהשותף הגברי שלהן[47]. ישנם פרפורמרים כמו נינה הארטלי שפעילים בתנועת הזכויות של עובדי תעשיית המין[48].

יוצרות פורנו פמיניסטיות מדגישות את החשיבות של נוהלי העבודה שלהן בהפקה ואת הטיפול שלהן בפרפורמרים ובעובדי ועובדות המין. בניגוד לנורמות בענף המיינסטרים של תעשיית הבידור למבוגרים, הן שואפות ליצור סביבת עבודה הוגנת, בטוחה, מוסרית, מוסכמת ולעיתים קרובות יוצרות דימויים באמצעות שיתוף פעולה עם שחקניהן[2].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2006 יש חלוקת פרסים שנתית לסרטי פורנו פמיניסטי בטורונטו (FPA), שממומנת על ידי עסק פמיניסטי מקומי לצעצועי מין - "Good for Her". הפרסים ניתנים במספר קטגוריות ויש להם שלושה קריטריונים מנחים[2]:

  1. לאישה היה חלק בהפקה, כתיבה, בימוי וכו' של הסרט.
  2. הסרט מתאר עונג נשי אמיתי.
  3. הסרט מרחיב את הגבולות של ייצוגים מיניים בסרטים ומאתגר סטריאוטיפים שלרוב נמצאים בפורנו מיינסטרימי.

ב־2009 ד"ר לורה מריט מברלין השיקה את קמפיין "PorYes" באירופה, המעניק פרסים לסרטי פורנו פמיניסטי בדומה לטקס ה-FPA[2].

פורנו קווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורנוגרפיה קווירית מציגה פרפורמרים עם מגוון זהויות מגדריות ונטיות מיניות, שבאות באינטראקציה וחוקרות ז'אנרים של תשוקה ועונג בדרכים ייחודיות. אינטראקציות אלה מבקשות לאתגר את הצורות הקונבנציונליות של תיאור תוכן מיני מפורש וחוויה שלו[49]. החוקרת אינגריד ריברג כוללת בנוסף שתי מטרות עיקריות של פורנוגרפיה קווירית בהגדרה שלה: "חקירה וטלטול של קטגוריות מגדריות ומיניות, והתכוונות לגירוי מיני"[50].

פורנו קווירי פועל להצגת ייצוגים אותנטיים בכל הנוגע לנטייה מינית, זהויות מגדריות ותשוקות של הפרפורמרים שלו. הוא שונה מפורנוגרפיה הטרוסקסואלית, פורנוגרפיה הומוסקסואלית ופורנוגרפיה לסבית, כי לעיתים קרובות הוא מורכב משיתוף פעולה של פרפורמרים מחוץ לקטגוריות פורנוגרפיות מסורתיות[51]. פורנו הומוסקסואלי נמצא במצב דומה לפורנו הטרוסקסואלי משום שהוא שם דגש על דימויים של עונג לפי המבט הגברי, כפי שטוען החוקר ריצ'רד דאייר, ולרוב מהלל את הנרטיב ההומוסקסואלי של גוף והתנהגות גברית. כדי להיראות כוללני, פורנו הומוסקסואלי יהפוך הבדלים לאקזוטיים[52]. הגוף של פרפורמרים בפורנו קווירי הוא מפתח לביסוס הבדלים ביניהם ובין קטגוריות אחרות של פורנו[53].

כמה מהמפיקים של פורנו קווירי כוללים את שיין לואיז יוסטון, צ'לסי פואו ואפריל פלורס. באופן טיפוסי לתעשיית הפורנו, המפיקים והבמאים הם בעלי רוב השליטה לגבי הביצוע של כל סצנה, מי מופיע בכל סצנה, ויצירת הבדלים במשכורות של פרפורמרים בהתבסס על הפופולריות שלהם[54]. פורנוגרפיה קווירית מתנגדת לפרקטיקות אלה על ידי שיתוף הפרפורמרים ביצירת הסצנות, עם גישה יותר אופקית לשליטה מאשר מערכת היררכית אנכית[55].

פורנו קווירי באופן דומה מהלל שפיכה, אבל עם הבדלים משמעותיים מהפורנו הקונבנציונלי. בשונה מתעשיית המיינסטרים, לפרפורמר אין בונוס כספי עבור סיפוק "Money Shot". במאים מעודדים פרפורמרים להציג אורגזמה אם וכאשר השחקנים מרגישים בנוח[56]. מאחר ש"Money Shot" בפורנו קונבנציונלי מסתמך על נראות מול המצלמה, הוא בהכרח מתמקד בהצגת שפיכה חיצונית של פין בתור השיא האולטימטיבי. זה משתקף בחזרה במבט הגברי ובייצוגים של כוח פאלי ועונג. פורנו קווירי מאתגר מתווה זה של שיא שבמרכזו איבר המין הגברי בהפקות הפורנוגרפיות, ומציג מתווים נוספים[57]. מתווים אלו מערערים על הקשר שבין כוח וחדירה, בין דומיננטיות של החודר וכניעות של הנחדר, ועל מעמדו של הפאלוס. פורנו קווירי עושה זאת על ידי הבאת אינטימיות לאקט החדירה, הענקת דומיננטיות לנחדר על ידי פעולות שונות ושיח, הצגת גבריות על ידי הנכונות להיחדר ולא על ידי הרצון לחדור (כפי שלעיתים מוצג בפורנו קווירי-הומוסקסואלי), שימוש בדילדואים היכול להיקרא כחתירה תחת מעמדו של הפאלוס כמייצג כוח ועוד. בכך, מתווים אלו מראים כי הכוח אינו מעוגן בהכרח בחדירה ובפאלוס[58].

סרטי פורנוגרפיה קווירית תורמים לנראות של מיניות "סוטה" ובכך מביאים לנרמול שלה. לכן, על מנת להימנע מיצירת סוג חדש של נורמה, פורנוגרפיה קווירית באופן עקבי פועלת לצד הקצוות של המערכת המגדרית. לדוגמה, כאשר סטרפ-און דילדו הופיע בפורנוגרפיה קווירית, והשאיר את הצופים לנחש האם הם צפו בפין אמיתי או בדילדו, הוא במהרה הפך למראה שכיח. בעוד הסטרפ-און דילדו במקור הציע דרכים חדשות של חשיבה על מגדר ועל מיניות, השימוש הנרחב בו ערער את כוחו החתרני[50].

החוקרת שרה ששנק כותבת: "אם פורנוגרפיה הטרוסקסואלית מדגישה באופן ברור קטגוריות זהות מוגדרות כמו מעמד, גיל, מוצא, מיניות או מגדר, סרטים קווירים נוטים לחשוף את הרמה הגבוהה של הסגנוּן מאחורי זהויות אלו"[59].

פורנו קווירי ופמיניסטי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל פורנו קווירי פמיניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2009 התקיים פסטיבל הפורנו הקווירי הראשון בישראל. הפסטיבל נערך בשיתוף המכון הקווירי של גוטנברג, שוודיה. הפסטיבל התפרש על פני שלושה ימים, וכלל הרצאות ודיונים, הקרנת סרטי פורנו-קווירים, סדנאות כתיבה, מסיבות ומופעים. בפסטיבל השתתפו ד"ר זוהר וימן-קלמן וד"ר עמליה זיו[60].

"שערות ברגליים": פסטיבל פורנוקווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2018 התקיים פסטיבל נוסף בתל אביב, בארגונן של עתליה ישראלי-נבו וטל (י) ווזנר, וגם הוא נערך בשיתוף המכון הקווירי של גוטנברג. הפסטיבל התקיים בשני מרחבים- מרחב אחד כלל הרצאה של עתליה ישראלי-נבו בנושא נינה ארסינו, אמנית פרפורמנס טרנסג'נדרית קנדית ועובדת מין, שנחשבת כשוברת מוסכמות פמיניסטיות בנשיות הקיצונית שהיא מביעה, ומסורות קוויריות בגילום הגשמי והגופני שהיא נותנת ל"תאוריה" הקווירית. כמו כן, הוצגו סרטים דוקומנטריים כמו "סקס וזאבי הכסף" מאת צ'ארלס לום וטוד ורו, העוקב אחר מסיבות הסקס אותן מארגנים חברי הסניף הניו יורקי של "ארגון ההומואים הוותיקים בארצות הברית", ו"יותר מידי כוס! שרלילות פמיניסטיות, מופע סקס קווירי" מאת אמילי ז'ווה, המלווה שבע אמניות פרפורמנס-מין קוויריות בסיבוב ההופעות המשותף שלהן ברחבי אירופה. בנוסף הוצגו סרטים עלילתיים כמו "פרי אסור" מאת רקון דקון ו"מי ת. יזיין את אבא?". במרחב השני הוקרנו סרטי פורנו קווירי הארד קור. בפסטיבל השתתפו 130 אנשים[61]. פסטיבל זה התקיים גם בבאר שבע במתכונת מצומצמת בבר "ביאליק 26"[62].

לשני הפסטיבלים הגיע.ה כאורח.ת זפיר ורבה, במאי.ת ויוצר.ת קוויר.ית שוודי.ת, מיוצרי הסרט "מי ת. יזיין את אבא?". פסטיבל נוסף עתיד להתקיים בשנת 2019[63].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 R. Claire Snyder-Hall, Third-Wave Feminism and the Defense of “Choice”, Perspectives on Politics 8, 2010-03, עמ' 255 doi: 10.1017/s1537592709992842
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Rachael Liberman, The feminist porn book: the politics of producing pleasure, Porn Studies 1, 2014-01-02, עמ' 217–219 doi: 10.1080/23268743.2013.873582
  3. ^ EDWINA A. McCONNELL, …About patient massage, Nursing 30, 2000-06, עמ' 30 doi: 10.1097/00152193-200030060-00010
  4. ^ Ms. Naughty, The Feminist Porn Conference, University of Toronto, 5–6 April 2014, Porn Studies 2, 2015-07-03, עמ' 292–296 doi: 10.1080/23268743.2015.1056461
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Cruikshank, Robert James, (19 April 1898–14 May 1956), Director: News Chronicle; Daily News Ltd, Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
  6. ^ R. Claire Snyder-Hall, Third-Wave Feminism and the Defense of “Choice”, Perspectives on Politics 8, 2010-03, עמ' 255 doi: 10.1017/s1537592709992842
  7. ^ 1 2 Tsilly Dagan, Avital (Tali) Margalit, מיסים וקהילה: על מיסוי הקיבוץ המסורתי והקיבוץ המתחדש, SSRN Electronic Journal, 2013 doi: 10.2139/ssrn.2313556
  8. ^ 1 2 Bronstein, Carolyn., Battling pornography : the American feminist anti-pornography movement, 1976-1986, Cambridge: Cambridge University Press, 2011
  9. ^ J. Marniemi, M. G. Parkki, Radiochemical assay of glutathione S-epoxide transferase and its enhancement by phenobarbital in rat liver in vivo, Biochemical Pharmacology 24, 1975-09-01, עמ' 1569–1572
  10. ^ Ann Ferguson, Sex War: The Debate between Radical and Libertarian Feminists, Signs: Journal of Women in Culture and Society 10, 1984-10, עמ' 106–112 doi: 10.1086/494117
  11. ^ Janice Winship, Andrea Dworkin, Susan Griffin, Pornography, Men Possessing Women, Feminist Review, 1982, עמ' 97 doi: 10.2307/1394830
  12. ^ 1 2 בדיע אלקשאעלה, סלים אבו גאבר, הגורמים התרבותיים-איתניים ו השפעתם על ההערכה העצמית אצל ילדים מעוכבי התפתחות מנטאלית : תמצית מחקר השוואתי בין משפחות מהמגזר הבדואי בישראל לבין משפחות, جامعة 18, 2014-12, עמ' 153–162 doi: 10.12816/0010030
  13. ^ Gayle S. Rubin, Deviations, Duke University Press, 2011-11-01, עמ' 182–189
  14. ^ Giovanna Maina, AfterThe Feminist Porn Book: further questions about feminist porn, Porn Studies 1, 2014-01-02, עמ' 182–185 doi: 10.1080/17503132.2014.888248
  15. ^ 1 2 3 4 Candida Royalle | Femme Facts, candidaroyalle.org (באנגלית)
  16. ^ Kathy Sisson, Charles Moser, Book Review: Sex Changes: The Politics of Transgenderism. By Pat Califia. Cleis Press, San Francisco, California, 1997, 307 pp., $16.95, Archives of Sexual Behavior 33, 2004-08, עמ' 418–420 doi: 10.1023/b:aseb.0000029076.77063.fb
  17. ^ Entertainment for the Adventurous Lesbian | CUNTemporary, cuntemporary.org (באנגלית)
  18. ^ 1 2 3 Karen Ciclitira, Pornography, Women and Feminism: Between Pleasure and Politics, Sexualities 7, 2004-08, עמ' 281–301 doi: 10.1177/1363460704040143
  19. ^ 1 2 Marilyn Corsianos, Mainstream Pornography and “Women”: Questioning Sexual Agency, Critical Sociology 33, 2007-09, עמ' 863–885 doi: 10.1163/156916307x230359
  20. ^ Linda Montano, Annie Sprinkle, Veronica Vera, Summer Saint Camp 1987: With Annie Sprinkle and Veronica Vera, TDR (1988-) 33, 1989, עמ' 94 doi: 10.2307/1145947
  21. ^ Linda Williams, A Provoking Agent: The Pornography and Performance Art of Annie Sprinkle, Social Text, 1993, עמ' 117 doi: 10.2307/466263
  22. ^ In the Illuminated Dark, University of Pittsburgh Press, עמ' 157–159
  23. ^ LG Köln, April 2013, JurPC, 2013, עמ' 18–18 doi: 10.7328/jurpcb201328471
  24. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Moon, Brenda Elizabeth, (11 April 1931–7 March 2011), University Librarian, University of Edinburgh, 1980–96, Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
  25. ^ Lou Paget, Taormino, Tristan (1971-), The International Encyclopedia of Human Sexuality, John Wiley & Sons, Ltd, 2015-04-20, עמ' 1355–1404
  26. ^ The Paris Fine Art Salon/Le Salon, 1791–1881, Peter Lang
  27. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Coachee Talks About Her Aspirations, 2017 doi: 10.4135/9781526433206
  28. ^ Alan McKee, Sara Bragg, Tristan Taormino, Editorial introduction: entertainment media's evolving role in sex education, Sex Education 15, 2015-09-03, עמ' 451–457 doi: 10.1080/14681811.2015.1071527
  29. ^ 1 2 3 4 Linda Williams, Porn Studies, Duke University Press, 2012-06-01, עמ' 271–308
  30. ^ Oliver Carter, Original Climax Films: historicizing the British hardcore pornography film business, Porn Studies, 2018-07-26, עמ' 1–15 doi: 10.1080/23268743.2018.1489301
  31. ^ 1 2 3 4 5 6 J McFero Grace, Erika L Davis, Efficacy of Buffer Zones in Disconnecting Roads and Streams in the Coastal Plain, 2010 Pittsburgh, Pennsylvania, June 20 - June 23, 2010, American Society of Agricultural and Biological Engineers, 2010 doi: 10.13031/2013.29621
  32. ^ Ann Engar, Connor, Patrick Edward (02 March 1820?–17 December 1891), soldier, entrepreneur, and politician, Oxford University Press, 2000-02, American National Biography Online
  33. ^ Working Together for Local Integration of Migrants and Refugees in Barcelona, OECD, 2018-07-26, עמ' 27–38
  34. ^ Linda Williams, Porn Studies, Duke University Press, 2012-06-01, עמ' 271–308
  35. ^ New York Times New York City Poll, August 2001, ICPSR Data Holdings, ‏2002-03-29
  36. ^ Hideout in the Sun, נבדק ב-2018-09-01
  37. ^ Nude on the Moon, נבדק ב-2018-09-01
  38. ^ Diary of a Nudist, נבדק ב-2018-09-01
  39. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Battling pornography: the American feminist anti-pornography movement, 1976-1986, Choice Reviews Online 49, 2012-02-01, עמ' 49–3562-49-3562 doi: 10.5860/choice.49-3562
  40. ^ MIA ENGBERG, www.miaengberg.com
  41. ^ Sandra Herbert, Alison Pearn, Eloge: Frederick H. Burkhardt, 13 September 1912–23 September 2007, Isis 100, 2009-03, עמ' 111–114 doi: 10.1086/599631
  42. ^ James D. Griffith, Lea T. Adams, Christian L. Hart, Sharon Mitchell, Why Become a Pornography Actress?, International Journal of Sexual Health 24, 2012-07, עמ' 165–180 doi: 10.1080/19317611.2012.666514
  43. ^ 1 2 3 4 WCBS-TV News/New York Times New York City Poll, May 1993, ICPSR Data Holdings, ‏1994-03-10
  44. ^ Sex work : writings by women in the sex industry, 2nd ed, San Francisco, Calif.: Cleis Press, 1998
  45. ^ Ovidie, 1980- ..., Porno manifesto, Paris: La Musardine, 2004
  46. ^ Madison Young, Authenticity and its role within feminist pornography, Porn Studies 1, 2014-01-02, עמ' 186–188 doi: 10.1080/23268743.2014.888250
  47. ^ Faludi, Susan., Stiffed : the betrayal of the American man, 1st Perennial ed, New York: Perennial, 2000
  48. ^ Marília Dos Santos Lima, Patrícia Da Silva Campelo Costa Barcellos, Nina Spada, Caminhos em Linguística Aplicada: uma conversa com Nina Spada, Calidoscópio 14, 2016-04-28 doi: 10.4013/cld.2016.141.17
  49. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, The subversive potential of queer pornography: A systemic-functional analysis of a written online text, Journal of Language and Sexuality 4, 2015-09-18, עמ' 254–271 doi: 10.1075/jls.4.2.04kol
  50. ^ 1 2 Ryberg, Ingrid, Imagining Safe Space : The Politics of Queer, Feminist and Lesbian Pornography, Stockholms universitet, Institutionen för mediestudier, 2012
  51. ^ Jane Ward, A Critical Inquiry into Queer Utopias, New York: Palgrave Macmillan US, 2013, עמ' 231–244
  52. ^ Paul R. Brewer, Up from Invisibility: Lesbians, Gay Men, and the Media in America, by Larry GrossStraight News: Gays, Lesbians, and the News Media, by Edward AlwoodAll the Rage: The Story of Gay Visibility in America, by Suzanna Danuta Walters, Political Communication 24, 2007-11-13, עמ' 462–464 doi: 10.1080/10584600701641797
  53. ^ Sarah Mann, Pornographers and Pirates: Intellectual Property and Netporn, Digital Studies/Le champ numérique 0, 2014-06-10 doi: 10.16995/dscn.47
  54. ^ Alan McKee, Pornography as a creative industry: challenging the exceptionalist approach to pornography, Porn Studies 3, 2016-04-02, עמ' 107–119 doi: 10.1080/23268743.2015.1065202
  55. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Medical Xpress, Choice Reviews Online 53, 2015-11-18, עמ' 53–1808-53-1808 doi: 10.5860/choice.190906
  56. ^ Williams, Linda, 1946-, Hard core : power, pleasure, and the "frenzy of the visible", Expanded pbk. ed, Berkeley: University of California Press, 1999
  57. ^ Michael Petry, Pornographic Art and the Aesthetics of Pornography, Palgrave Macmillan
  58. ^ Ziv, Amalia, author., Explicit utopias : rewriting the sexual in women's pornography
  59. ^ Schaschek, Sarah, 1983-, Pornography and seriality : the culture of producing pleasure, First edition
  60. ^ "פסטיבל פורנו קווירי פמיניסטי - פורום טרנסג'נדרס וחברים". תפוז אנשים. נבדק ב-2018-09-01.
  61. ^ "תוכניה". שיערות ברגליים. 2018-04-04. נבדק ב-2018-09-01.
  62. ^ שיערות ברגליים: גרסת באר-שבע, באתר www.facebook.com
  63. ^ שיערות ברגליים: פסטיבל פורנוקווירי, באתר www.facebook.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פורנוגרפיה_פמיניסטית&oldid=35537133"