פחד גבהים (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אריקה ג'ונג  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Henry Holt and Company |
| תאריך הוצאה |
1973 |
  | |
פחד גבהים (באנגלית: Fear of Flying) הוא רומן שנכתב בשנת 1973 על ידי הסופרת והמשוררת, אריקה ג'ונג, וידוע במחלוקת שעורר בגלל דמותה של איזדורה וינג, משוררת אמריקנית בת 29 שמבטאת את מיניותה באופן משוחרר וחושפת אישיות מורכבת מבחינה נפשית, יצירתית ופוליטית. דמותה של ג'ונג היא פמיניסטית שמגלמת באופן חד את הקונפליקט הפנימי בין האישה הטובה והנאמנה לבעלה לבין האמנית החופשייה שחוגגת את גופה ואת תשוקותיה ומערערת על מוסכמות חברתיות שמדכאות את המיניות הנשית.
הסיפור נכתב בגוף ראשון, בשפה נועזת ואינטימית, נוטפת מיניות שיש בה פשטות וכנות נוגעת ללב. ג'ונג מספקת מבט אינטרוספקטיבי נוקב על חייה של האישה המודרנית במהלך הגל השני של הפמיניזם. הספר הפך להד נאמן למציאות של נשים אמריקניות, רבות מהן אמהות, נשואות ועקרות בית שהזדהו עם דמותה של איזדורה וחשו שהיא מבטאת את תסכולן והשתוקקותן העמוקה להתיר את הכבלים המסורתיים החונקים ולבטא את עצמיותן באופן כן, חופשי ומשוחרר.
הספר נמכר ביותר מ -20 מיליון עותקים ברחבי העולם. הספר תורגם לעברית על ידי עידית זרטל ויצא לאור בישראל בהוצאת זמורה-ביתן בשנת 1976.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזדורה זלדה וייט סטולרמן וינג היא עיתונאית ומשוררת יהודייה מאפר ווסט סייד של ניו יורק שנשואה לבעלה השני בנט וינג, פסיכואנליטיקאי ממוצא סיני. הספר נפתח בטיסה של איזדורה ובעלה לכנס של פסיכואנליטיקאים בווינה. איזדורה מתמודדת עם פחד הגבהים המצמית שהיא חשה בכל פעם שהיא טסה. חסרת שקט ומבוהלת היא בוחנת את היושבים במטוס, מבחינה בכמה אנליטיקאים שטיפלו בה בעבר ונזכרת בתקופה שחיתה בהיידלברג, גרמניה, שם הוצב בעלה כפסיכיאטר ילדים במסגרת השירות הצבאי. היא שונאת את המחשבה שעליה להתמודד שוב עם השנאה והתיעוב שחשה כלפי גרמניה וכלפי הגרמנים.
מאוכזבת מכך שהפסיכואנליזה לא עזרה לחיי הזוגיות שלה, איזדורה אחוזת האשמה בוחנת את היעדר האינטימיות בינה לבין בעלה, מתייחסת לציפיותיהם השונות של גברים ונשים מהנישואין ומתארת את תחושת הקיפאון, השעמום וחוסר יכולתה להחליט אם להביא ילד לעולם או לתת ביטוי לעוררותה המינית ותשוקתה להרפתקאות מחוץ למסגרת הזוגית.
"אני מדברת על השלב שבו היו נישואייך ל-"menagge a qutre". את, הוא, האנליטיקאי שלך, האנליטיקאי שלו. ארבעה במיטה אחת. סרט זה מיועד למבוגרים בלבד."[1]
במסגרת הנסיעה היא מתבקשת לכתוב למגזין את רשמיה מהכנס ולראיין את המשתתפים בו. מיד עם הגיעם לכנס איזדורה פוגשת פסיכואנליטיקאי אנגלי בשם אדריאן גודלאב והיא נשבית בקסמו על אף מראהו הצנום וסנדליו המלוכלכים. המפגש ביניהם נראה כמספק את מה שחסר לאיזדורה בנישואיה: אנרגיה, התרגשות, תשוקה, סכנה. הם נסחפים לרומן רעוע, רוקדים ומתנשקים באופן חצי נסתר וללא שליטה באירועי הכנס הפומביים ומבלים יחדיו לילות וימים. טבעו הפרוע של אדריאן מעיר את תשוקותיה של איזדורה והיא מתמסרת לרומן גם כשהיא יודעת שאדריאן שקרן וסובל מאין אונות לעיתים קרובות. כבר בתחילת הרומן מצהיר אדריאן: "אני רוצה לאהוב אותך ככל יכולתי ואחר-כך לעזוב אותך"[1]. בנט, בעלה של איזדורה מבחין מיד בעניין שמגלה אדיריאן באיזדורה ומנסה ככל יכולתו להרחיק אותה ממנו אך היא אינה מסוגלת להינתק מהגבר שמסעיר אותה כל כך. איזדורה בוחנת את תחושותיה כלפי אדריאן ומגלה שהיא נמצאת במלכוד קבוע בין רצונה בחופש לבין הפחד שלה להישאר לבד:
"כל הזיותי כללו נישואים. לא עבר זמן רב מהרגע שבו תיארתי עצמי בדמיוני בורחת מגבר אחד עד שראיתי את עצמי נקשרת אל אחר. הייתי כמו ספינה הזקוקה תמיד לנמל-אם. פשוט לא הייתי מסוגלת לראות את עצמי ללא גבר. בלעדיו חשתי את עצמי אבודה ככלב חסר אדונים: חסרת שורשים, חסרת פנים, חסרת זהות."[1]
יאושה של איזדורה ורגשותיה הסוערים כלפי אדריאן ויחסיה המשמימים והבטוחים עם בנט מעמידים אותה בפני דילמה קשה ביותר: לחזור הביתה עם בנט, או לנסוע ללונדון עם אדריאן. היא מתלבטת ומתחבטת בעניין ללא הרף. לילה אחד בנט מוצא את אדריאן ואת איזדורה במיטה ומצטרף אליהם. המעשה ההרפתקני הזה כל כך לא אופייני לבנט שלאחר מכן הוא מסרב להודות שהתרחש אי פעם.
לבסוף, לאחר שאיזדורה כותבת מכתב רגשי ומלודרמטי לבנט אך לא מעבירה אליו, היא יוצאת לטיול עם אדריאן. השניים נוסעים דרך צרפת, גרמניה ואיטליה, חונים במקום אחר בכל לילה, שותים, צוחקים, מתעלסים וחולקים זה עם זה את סיפורי חייהם. איזדורה מספרת לאדריאן בפתיחות גדולה את סיפורי האהבה הקודמים שלה, בין היתר על נישואיה הראשונים לבריאן, שבו התאהבה על רקע אהבתם המשותפת לספרות ושירה. היא מספרת כיצד בריאן החל לפתח הזיות שהוא ישו שחזר לחיים, נעשה מסוכן ואלים, אנס וחנק אותה עד שכמעט מתה.
יחסיהם של אדריאן ואיזדורה נעים בין אינטימיות וקרבה גדולה לבין השתלחויות והתגרויות זה בזה. אדריאן מתייחס אל אין האונות שלו בשוויון נפש וכשאיזדורה עוקצת אותו על כך שזה לא שאינו רוצה אלא שלא יכול, הוא אומר שנראה שזו הפעם הראשונה שהיא לא יכולה לשלוט בגבר ולכן היא כל כך מוטרדת מכך שאינו מקיים איתה יחסים. איזדורה המאוהבת והנסערת לא מבינה איך זיון מרוכסן אידיאלי כמו אדריאן הופך לרומן נוסף חסר תוחלת. לקראת סוף המסע אדריאן מתוודה לפתע שיש לו פגישה עם אשתו וילדיו שעליה לא סיפר אף על פי שידע על כך כל העת איזדורה חשה נבגדת ושבורת לב בעוד הוא מביט בה, משועשע מזעמה ומסרב לקחת על עצמו אחריות על בגידתו באמונה: "זה היה הזעזוע שלך, חבובה, לא שלי. אני לא אמרתי אף פעם שאני מזעזע את חיי שלי כדי להיות בחברתך."[1]
לאחר שהיא ואדריאן נפרדים יושבת איזדורה בבר ומבחינה בגבר שמנסה לצוד את מבטה. היא מודעת לכך שמבטיו עוגבים כמו שהיו מבטיו של אדריאן שכל כך נמשכה אליו אך במקום להימשך היא חשה בחילה עמוקה. היא נזכרת כיצד הואשמה על ידי בנט שגברים מנסים לפתות אותה מפני שהיא משדרת מיניות, נעה ומתלבשת באופן מיני ונראית "ניתנת להשגה"[1] איזדורה מבינה שהטעות שלה הייתה שניסתה לממש את הזייתה, לרדוף אחרי גבר ולהשיג אותו, "ומה קורה? הוא נובל כאטריה שבושלה יתר על המידה ומסרב לי."[1]
איזדורה מוצאת חדר במלון ובו היא עסוקה בחשבון נפש נוקב, מתעמקת ברשימותיה בנות ארבע השנים ומנסה להבין היכן טעתה. היא מדפדפת וקוראת את מה שכתבה בעת ששהתה בהיידלברג עם בנט ולהפתעתה היא חשה שהיא קוראת רומן מרתק שנכתב על ידי מישהי אחרת. תוך כדי קריאה היא מגלה שהיא סולחת לעצמה ומבינה שלא ניסתה לפגוע בבנט ושכל רצונה הוא להיות נאמנה לעצמה ולקולה הפנימי. "לא הייתי חייבת התנצלות על רצוני לשלוט בנשמתי. נשמתך הייתה רכושך שלך, לטוב ולרע. כאשר הכל נאמר ונעשה, זה כל מה שנשאר לך."[1]
לאחר הלילה במלון מתעוררת איזדורה מאוששת יותר. היא קונה כרטיס נסיעה ועולה על רכבת-אונייה בדרכה לפגוש את בנט. בקרון היא מותקפת מינית על ידי דייל. איזדורה המבוהלת הודפת אותו בעוצמה ובורחת מהקרון כשהיא כועסת על עצמה שלא הבחינה בכוונותיו של הדייל מיד ובטחה בו. כשהיא מוצאת קרון עם משפחה היא מתיישבת ומבינה את האבסורד של תשוקתה.
"הזיון המרוכסן! הזר ברכבת! הנה הוצעה לי ההזיה הפרטית שלי. ההזיה שסימרה אותי למושב הרוטט של רכבת במשך שלוש שנים בהיידלברג ובמקום שתעורר אותי, היא קוממה אותי. מביך, לא כן? תרומה למסתורין של הנפש. או אולי החלה נפשי להשתנות בדרך שלא חזיתי אותה. לא היה עוד שום דבר רומנטי בזרים ברכבות, אולי לא היה עוד שום דבר רומנטי בגברים בכלל."[1]
כשאיזדורה מגיעה למלון בו שוהה בנט היא מגלה שהוא רשום בטעות בשם "וונג". היא מזדהה כאשתו ומקבלת רשות לעלות לחדרו. כשהיא נכנסת היא בודקת את חפציו ומגלה שככל הנראה לא יצא להרפתקאות סוערות אלא רק צפה בהצגות בלונדון. היא נכנסת לאמבטיה וחשה הקלה גדולה. היא אינה יודעת אם תישאר עם בנט או תעזוב אותו ומשתעשעת בשאלה האם ניתן לחזור ולהיות נאהבים כמו ברומן מהמאה ה-19 או להתגרש כמו ברומן מהמאה ה-20.
"אולם יקרה אשר יקרה, ידעתי שאני אוכל לחיות זאת. ידעתי, מעל הכל, שאני אוסיף לכתוב. לחיות פירושו להיוולד שוב ושוב. זה לא היה קל, וזה תמיד היה מכאיב, אך לא הייתה כל ברירה אחרת מלבד המוות."[1]
כאשר היא חופפת את שיערה בשנית נכנס בנט לחדר.
"הזיון המרוכסן"[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הזיון המרוכסן" הוא ביטוי שטבעה הגיבורה של אריקה ג'ונג ונכנס במהירות ללקסיקון הפופולרי. על פי משנתה של איזדורה "זיון מרוכסן" הוא תיאור של מפגש מיני טהור ללא מילים בין שני זרים, חף ממניעים נסתרים ונקי מרגשות אשמה או משחקי כוחות, ללא היסטוריה או מורכבות רגשית. איזדורה טוענת שטרם מצאה זיון כזה ומעריכה שהסיכוי למצוא הוא כמו הסיכוי למצוא חד-קרן.
את התסריטים של "הזיון המרוכסן" הזתה איזדורה בנסיעותיה הרבות ברכבת מהיידלברג אל הפסיכיאטר שלה ובחזרה ארבע פעמים בשבוע, מרחק של שעה נסיעה לכל כיוון. היא מתארת סצנה ארוטית וחושנית שבה חייל ואלמנה נפגשים במקרה ברכבת ותשוקתם הגואה מתפרצת בסערה כשהרכבת נכנסת לתוך מנהרה ומסתיימת במהרה כשאישה יורדת בתחנה הבאה.
"הרכבת נכנסת לתוך ניקבה או מנהרה, ובתוך הדמדומים האפלוליים מתנשמת הסמליות. מגפו של החייל באוויר והכתלים האפלים של המנהרה והתנועה המהפנטת של הרכבת והשריקה הגבוהה הממושכת בשעה שהיא פורצת החוצה לבסוף."[1]
השפעות פמיניסטיות אז והיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
"פחד גבהים" נכתב בעיצומה של המהפכה המינית של שנות השבעים, ונקשר לגל השני של הפמיניזם. הספר הציג לראשונה נושאים כמו תשוקה ופנטזיה כדבר טוב ורצוי בחייהן של נשים. ג'ונג רתמה את הכבוד החדש הזה לתשוקה הנשית לכדי אמנות והביאה לידי ביטוי הצטלבויות של חיים מיניים ולא-מיניים, קולות חדשים שהיא חשה שלא קיבלו מקום בספרות. "בזמן שכתבתי את "פחד גבהים" לא היה ספר אחד שדיבר על כך שנשים הן רומנטיות, נשים הן אינטלקטואליות, נשים הן מיניות - והביא את כל הדברים הללו יחד." [2] "מה ש[איזדורה] מבקשת הוא להיות בת אנוש שלמה, גוף ונפש, והנשים היו מודעות לראשונה לכך שזה מה שהן צריכות ב -1973."[3] אבל ג'ונג גם מצביעה על החסרונות של חיים משוחררים מבחינה מינית ומודעת לכך שמשמעותה של מיניות "אינה לרפא את כל חוסר המנוחה". מבקרים גברים פירשו את דמותה של איזדורה כמופקרת אך למעשה פירשו שלא כהלכה את מעשיה - יש לה חיי פנטזיה פעילים, אבל היא לא ממש בילתה במיטה עם גברים רבים. ג'ונג טוענת כי כיום נשים אינן מזועזעות עוד מהמיניות של דמותה של איזדורה ומתיאורי המין והפנטזיה כפי שהזדעזעו כשהספר יצא לראשונה. במקום זאת, היא רואה כיצד הספר משקף את חוסר יכולתן של נשים צעירות רבות ליהנות מאינטראקציות מיניות. היא מציינת את סדרת הטלוויזיה "בנות" כדוגמה לתקשורת שמתארת נשים משוחררות מבחינה מינית, אך לא נותנת תשומת לב מספקת לעונג הנשי. בדיוק כמו איזדורה בעבר, הנשים בטלוויזיה ובחיים נאבקות היום כדי ליישב את הסתירה בין העצמת החירות המינית לבין היעדר ההנאה מחיי המין. עם זאת, היא גם רואה צמיחה בקרב הנשים שחיות לבדן "שחייהן מלאים בחברים, נסיעות, עבודה, כל דבר, ואינן מרגישות שבדרך כלשהי הן נחותות כי אין להן גבר לצידן."[3] לדעתה זהו תוצר חיובי ביותר של הדרך שבה השתנה השחרור המיני במשך עשרות שנים. המאבק הפוליטי על זכות הנשים על גופן בימינו חידש גם את הרלוונטיות של הספר בעיני ג'ונג, שבשנת 2013 ציינה 40 שנה ליציאת ספרה לאור. "כל המדינות הללו מעלות חוקים מטורפים נגד הפלות... מעבירים חוקים שהם יודעים שהם בלתי חוקתיים בעליל, סוגרים את מרפאות תכנון ההורות ומקשים מאוד... כדי לקבל שליטה על הילודה". ג'ונג טוענת שהמהלכים הפוליטיים האלה הם רגרסיה מן ההתקדמות שהביאה המהפכה המינית. היא גם מרגישה שעד היום סופרות הן "אזרחיות מדרגה שנייה בעולם המו"לות". כדברי ג'ניפר ויינר בהקדמה למהדורה ה -40 של הספר: "קשה מאוד. אם כותבים על מאבקים של נשים ועל נשים, חשוב לכתוב 'אני' באותיות גדולות."[3]
יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושא היהדות עולה לעיתים קרובות במהלך הספר ומתבטא ביחסה של איזדורה ליהדותה המושרשת בחוויה של חייה. החיבור שלה מתבטא בהכרה מתמדת בהיסטוריה של רדיפות ומצוקות קיומיות שעברו על העם היהודי לא רק בעשורים האחרונים אלא גם במהלך ההיסטוריה הארוכה. ג'ונג מעלה את התאוריה של זיגמונד פרויד, שניסה לנתח את הסיבה לרדיפת היהודים. פרויד טען כי היהודים בנויים הן מבחינה אישית והן מבחינה תרבותית להעביר באופן ביולוגי את המודעות אל העבר היהודי: "... היהדות נוצרת בירושה ביולוגית של זיכרון ארכאי שהעם היהודי מחויב ללא עוררין לשדר לדורות הבאים, בין במודע ובין שלא במודע." [4] איזדורה משקפת זאת בהתייחסותה לשואה, כשהיא מודעת למגבלות שחלו עליה ועל משפחתה (למשל בביקורה אצל אחותה בביירות) וקושרת את עצמה לטראומות העבר. דמות אמה של איזדורה מספקת גם היא קריאה מעניינת של סטריאוטיפים יהודיים, בכך שהיא מתנגדת להם במובנים מסוימים ונעזרת בהם במובנים אחרים. במקום להיצמד לדימוי הסטריאוטיפי של האם היהודייה העסוקה בטיפול מופרז, בטיפוח ובנתינה, אמה של איזדורה די קרה ורחוקה. עם זאת, דמות האם מתאימה לתבנית של הסטריאוטיפ היהודי כקדושה מעונה שמקריבה את חייה למען ילדיה. כילדה איזדורה שמעה מאימה שוב ושוב כי היא הסיבה לכך שאמה אינה אמנית מפורסמת מפני שהיה עליה לוותר על הקריירה האמנותית שלה כדי להפוך לאם וכך לא יכלה לחזור לתהילתה הקודמת או לתשוקה שלה. דבר זה הציב את המרחק בין האם לבת.
בין מציאות לבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ונג הכחישה ש"פחד גבהים" הוא רומן אוטוביוגרפי, אך היא מודה שיש בו אלמנטים אוטוביוגרפיים מסוימים [5] עם זאת, מאמר ב"ניו יורקר" מציין שאחותה של ג'ונג, סוזאנה דאו (לבית מאן), זיהתה את עצמה כמודל הסרבני של איזדורה וינג, וקראה לספר "חשיפת חיי כשחייתי בלבנון" . סוזאנה כעסה על הוצאת הספר וגינתה אותו, קשרה את הדמויות בספר לאנשים בחייה שלה וטענה שג'ונג נתנה לדמויות בספרה חירויות אכזריות, במיוחד לדמותו של בעלה. בספר אחותה של איזדורה וינג, רנדי, נשואה לפייר, שמנסה את מזלו איתה וגם עם שתי אחיותיה האחרות. ג'ונג דחתה את טענותיה של אחותה ואמרה כי "לכל משפחה אינטליגנטית יש חבר משוגע" [6]
עיבודים לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים נעשו ניסיונות להתאים את היצירה הזו להוליווד. ג'וליה פיליפס חלמה שזו תהיה הופעת הבכורה שלה כבמאית. העסקה נפלה לאחר שהיא ואריקה ג'ונג התדיינו שוב ושוב ללא הצלחה. ברומן ההמשך "איך להציל את חייך במו ידייך" יצרה ג'ונג את דמותה של בריט גולדשטיין שקל לזהות כפיליפס. בספר בריט מתוארת כמפיקה הוליוודית דורסנית ומלאה בחשיבות עצמית, נטולת כישרון וצפצפנית.
בחודש מאי 2013 הוכרז כי גרסת התסריט לסרט של פירס אשוורת 'קיבלה אור ירוק על ידי בלו-סקיי מדיה בבימויה של לורי קולייר [7] אך עד היום טרם הופק.
תגובות לספר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תרגום הספר והוצאתו לאור בישראל כתב עליו יהונתן גפן בטורו במעריב: "תוך כדי קריאה אתה מגלה, שמדובר בסך הכל ביומן של אישה די מטופשת. יומן כן בצורה נדירה, אך גם מטופש בצורה נדירה." [8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 אריקה ג'ונג, תרגום: אירית זרטל, "פחד גבהים", תל אביב: זמורה ביתן, 1976, עמ' 13, 82, 83, 263, 267, 268, 281, 298, 303, 18
- ^ Open Road Media (2011-10-14), Erica Jong on Fear of Flying, נבדק ב-2019-07-21
- ^ 1 2 3 cunytv75 (2013-10-21), One to One: Erica Jong "Fear of Flying" 40th Anniversary, נבדק ב-2019-07-21
- ^ ELIZA SLAVET, Freud’s Theory of Jewishness For Better and for Worse, https://divinity.uchicago.edu/sites/default/files/imce/pdfs/webforum/112011/Slavet%20Final.pdf
- ^ Penguin Reading Guides | Fear of Flying | Erica Jong, web.archive.org, 2010-01-14
- ^ Mead, Rebecca (2008-04-07). "Still Flying" (באנגלית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2019-07-21.
- ^ Mike Fleming Jr, Mike Fleming Jr, Erica Jong’s ‘Fear Of Flying’ Getting A Movie After 40 Years In Print, Deadline, 2013-05-10 (באנגלית)
- ^ ActivePaper Archive, jpress.org.il