פטיציו פרינצ'יפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פטיציו פרינצ'יפי (לטינית: petitio principii, מילולית: בקשת הרֵאשית, בעברית נקרא גם הנחת המבוקש) הוא כשל לוגי של מעגליות מסוג הצדקה מעגלית בו ישנה הנחה בטיעון הדורשת הוכחה לא פחות מנשוא הטיעון. הטיעון בא גם בצורות שכנות כמו "מעגל קסמים" או "שאלה מתבקשת", שבהן הדרוש הוכחה כלול באחת ההנחות. ההגדרה למונח ניתנה על ידי אריסטו ב"אנליטיקה מוקדמת" שלו.

מעגל קסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מעגל קסמים" (לטינית: circulus in probando או "טיעון מעגלי") הוא טיעון המניח מראש את מה שהוא בא להוכיח. הפרופוזיציה משמשת כדי להוכיח את עצמה, טקטיקה שבצורתה הפשוטה אינה משכנעת במיוחד, אך עשויה ללבוש אדרות מתוחכמות יותר. דוגמה:

  1. נניח שראובן אינו משקר
  2. כל מי שאינו משקר מספר את האמת
  3. לכן, ראובן מספר את האמת

הצהרות אלו נשמעות הגיוניות, אך הן אינן משכנעות במיוחד. הבעיה היא שכדי להוכיח שראובן דובר אמת, הקהל מתבקש להניח שראובן דובר אמת, כך שלמעשה הוא טוען: "אם ראובן אינו משקר, הוא אומר את האמת". מבחינה לוגית, הטיעון אינו שגוי, משום שהמסקנה נובעת מההנחות, אך היא גם זהה במובן מסוים להנחות. זהו המכנה המשותף לכל הטיעונים המעגליים: הטעון הוכחה מונח כנכון במהלך הטיעון.

דוגמה לכשל "מעגל קסמים":

  1. נניח שראובן אוכל בוטנים
  2. מי שאוכל בוטנים, שר באופרה
  3. לכן, ראובן שר באופרה

הטיעון בנוי על כך שנקבל מראש את ההנחה שראובן אוכל בוטנים. אם ההנחה שנויה במחלוקת הרי שנצטרך לנסח את הדברים באופן אחר:

  1. ראובן אוכל בוטנים או שאינו אוכל בוטנים
  2. מי שאוכל בוטנים, שר באופרה
  3. לכן, ראובן שר או שאינו שר באופרה

ואם נהפוך את הטיעון על פיו, נוכיח באותה מידה של תקפות את ההיפך:

  1. ראובן אינו אוכל בוטנים
  2. רק מי שאוכל בוטנים, שר באופרה
  3. לכן, ראובן אינו שר באופרה

שאלה מתבקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה רחבה יותר של "פטיציו פרינצ'יפי" היא "שאלה מתבקשת", הכוללת טיעונים שאינם כוללים את המסקנה כאחת ההנחות, אך כוללים הנחה מפוקפקת לא פחות מהמסקנה הסופית. לדוגמה, אם נאמר: "אברהם, אל תלך לשם, כי הזאב יאכל אותך - הָאם", אף שהיא תופשת מבחינה לוגית, מעלה שאלות קשות לגבי קיום הזאב ולגבי הסכנה הממשית הנשקפת לאברהם.

דוגמה אחרת של "שאלה מתבקשת" היא פישוט טענה למקרה של טענה רחבה יותר, שאינה מקובלת כנכונה יותר מאשר המקרה. לדוגמה:

  1. כל שוק תחרותי מיטיב עם הצרכן ללא התערבות ממשלתית
  2. רגולציה היא התערבות ממשלתית
  3. לכן, השוק טוב יותר לצרכנים ללא מוסדות רגולציה

או, בכיוון אחר:

  1. כל שוק תחרותי ללא התערבות ממשלתית פוגע בצרכן
  2. רגולציה היא התערבות ממשלתית
  3. לכן, השוק טוב יותר לצרכנים כאשר יש מוסדות רגולציה

ההנחה הראשונה, בשני המקרים, מוצגת כהנחת יסוד בתוך מסגרת תפישה מוסרית, או מעין אמונה רווחת. אם לא מקבלים את ההנחה הראשונה, הטיעון למעשה, הופך ללא תקף.