פטל קדוש

פטל קדוש
פטל קדוש בנחל אלכסנדר
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ורדנאים
משפחה:	ורדיים
תת־משפחה:	Rosoideae
סוג:	פטל
מין:	פטל קדוש
שם מדעי
Rubus sanguineus ‏שרבר
שמות נוספים
Rubus ulmifolius subsp. sanctus Rubus sanctus

פֶּטֶל קָדוֹשׁ (שם מדעי: Rubus creticus) הוא מין של שיח מטפס ירוק-עד סבוך וקוצני ממשפחת הוורדיים (Rosaceae)וסביבתה, הנושא פירות גרגריים מתוקים בצבע סגול-שחור. הצמח גדל לאורך נחלים, תעלות ומעיינות, וכן בשולי חורש לח ובאזורים ביצתיים, ונפוץ בצפון ישראל ובמרכזה. הוא נוטה להתפשט במהירות באמצעות נצרים משורשים, ויוצר סבכים צפופים ובלתי עבירים המתפשטים לעיתים על פני שטחים נרחבים. לעיתים מטפס על שיחים ועצים לגובה עד 2.5 מטרים, באמצעות השענת נצריו והיאחזות אקראית של קוציו בצמחייה הסמוכה. הפריחה נמשכת מסוף מרץ ועד אמצע אוקטובר, ושיאה חל בעונת הקיץ – בחודשים יוני ויולי.

הפירות מבשילים ונפוצים מן החלק הראשון של ספטמבר ועד אמצע נובמבר.

בישראל מצוי בסוג זה מין נוסף אחד – פטל לביד (Rubus aetnicus). הסוג פטל הוא מן הגדולים במשפחת הוורדיים, וכולל למעלה מ-1,500 מינים ברחבי העולם. להסבר על הגורמים למספרם הרב – ראו בפרקים הראשונים בערך הראשי פטל.

תפוצה עולמית

תחום תפוצתו הטבעי של פטל קדוש (בשמו המדעי הנוכחי Rubus creticus) משתרע בחבלי ארץ ים-תיכוניים ואירנו-טורניים, מן האזור המזרחי של הים התיכון ועד טורקמניסטן והרי ההימלאיה המערביים.

ייתכן שתפוצתו תעודכן בעתיד אם יחולו שינויים בטקסונומיה או בשם המדעי המקובל.

היא משתרעת מן הבלקן הדרומי ואיי הים האגאי (אלבניה, בולגריה, יוון, האיים האגאיים המזרחיים, כרתים וקפריסין) וטורקיה (כולל טורקיה האירופית) אל הקווקז, טרנסקווקזיה, חופי הים השחור וחצי האי קרים, וכן דרום-מזרח אירופה (אוקראינה והקווקז הצפוני).

כמו כן היא נמשכת מצפון אפריקה (מצרים ולוב) וחצי האי ערב, דרך סיני, ישראל, ירדן, לבנון, סוריה, עיראק, איראן ומגיעה מזרחה עד טורקמניסטן, פקיסטן ומורדותיה המערביים של שרשרת הרי ההימלאיה - גבול תפוצתו המזרחי של המין.

תפוצה ובית גדול

בישראל גדל פטל מצוי בחבלי צמחייה ים-תכוני, בבתות ספר ובחרמון.

הוא נפוץ בחרמון, בבקעת חולה, בגליל העליון, בגלבוע, בבקעת בית שאן, בחוף הגליל, בעמק עכו, חוף הכרמל ובשרון; מצוי בגולן, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק יזרעאל, בדרום מישור החוף, בשומרון ובמואב; נדיר בשפלה, ובהרי יהודה; נדיר מאוד בערבות הירדן ובאדום.

פטל קדוש גדל בבית גידול לחים: גדות נחלים ותעלות מים, מעיינות וביצות. מין זה יוצר סבכים ומקים את חברת הצומח פטל קדוש–אחילוטוס זקוף, הגדלה על גדות נהרות מוגבהות — באזורים שמעל קו ההצפה (החגורה השנייה של בית הגידול), המאופיינים בלחות גבוהה, בקרקע מנוקזת היטב ועשירה בחומר אורגני.

אטימולוגיה ושמות מדעיים

בפלורה פלסטינה (1972), במגדיר הצהוב (1998), ובעוד מקורות בוטניים מן המאה ה-20, הופיע פטל קדוש בשם המדעי Rubus sanguineus. במגדיר החדש של מיכאל זהרי (1989) ובאתר צמחיית ישראל וסביבתה (2025) נרשם שמו כ־Rubus sanctus. נכון לעכשיו (2025), לפי אתר POWO, השם התקף הוא Rubus creticus, אך גם הגדרה זו נתונה במחלוקת. בדיונים טקסונומיים עכשוויים מוצע לכלול את המין כתת-מין של פטל אולמוסי – Rubus ulmifolius subsp. anatolicus – מין רחב תפוצה במערב ובמזרח הים התיכון. למידע נוסף ראו בפרק שני המינים בישראל וקצת סיסטמטיקה בערך פטל.

הפילוגניה (ההיסטוריה האבולוציונית והיחסים הגנטיים בין המינים) של הסוג Rubus מורכבת ביותר, והסיבה העיקרית לכך היא קיומן של אסטרטגיות רבייה (שילוב של תכונות רבייה שהתפתחו במהלך האבולוציה), ובהן אפומיקסיס (רבייה א־מינית, רביית בתולין), הכלאה (hybridization), ופוליפלואידיה (ריבוי מערכות כרומוזומים).

בשנות ה־60–70 שררה חוסר יציבות רבה בשמות מיני הפטל – תופעה הנמשכת במידה מסוימת עד היום, בשל מורכבותו הרבה של הסוג. הסיבה העיקרית לכך היא קיומן של אסטרטגיות רבייה (שילוב של תכונות רבייה שהתפתחו במהלך האבולוציה, שבסיסן במערכת הגנטית), ובהן פוליפלואידיה (ריבוי מערכות כרומוזומים), רבייה א־מינית (אפומיקסיס, ייצור זרעים פוריים ללא הפריה), וריבוי הכלאות טבעיות בין מינים קרובים. שילוב תכונות אלה — המייחדות רק חלק ממיני Rubus — יוצר שפע של אוכלוסיות ביניים וצורות מקומיות יציבות, הנראות כמינים נפרדים אף שאינן כאלה מבחינה גנטית, ועל כן מקשה על קביעת גבולות ברורים בין המינים ועל יציבות השמות המדעיים.

בתקופה שבה נערכה פלורה פלסטינה טרם שררה אחידות טקסונומית באירופה ובמזרח התיכון, ולכן בחרה העורכת נעמי פיינברון-דותן בשם Rubus sanguineus מתוך שמרנות והתאמה לשימוש המדעי הרווח באותן שנים, ולא משום שלא היה ידוע על הקשר לשם R. sanctus.

השם המדעי Rubus sanctus נטבע כבר בשנת 1766 בידי הבוטנאי הגרמני יוהאן כריסטוף שרֶבר (Johann Christoph Schreber). בהמשך תואר אותו מין מחדש בשם Rubus sanguineus (Frivaldszky, 1835), ונזכר בשוגג אצל בואסייה (Boissier, Flora Orientalis, 1872) בשם Rubus discolor — שימוש שגוי, שכן R. discolor האמיתי הוא מין הגדל במערב אירופה בלבד. שלושת השמות הללו (R. sanctus, R. sanguineus ו-R. discolor sensu Boiss.) נחשבים כיום שמות נרדפים לאותו טקסון ים תיכוני רחב תפוצה, המזוהה כ־Rubus creticus או כתת-מין מזרחי של Rubus ulmifolius, הנפוץ מדרום אירופה ועד המזרח הקרוב, ובכלל זה בישראל.

בבריטניה נכלל בעבר פטל קדוש במסגרת הרחבה של Rubus fruticosus agg., אך כיום נוטים בוטנאים בריטיים לראות בו תת־מין של Rubus ulmifolius. עם זאת, קיימת מחלוקת מתמשכת בין חוקרים באירופה ובמזרח הים התיכון באשר לגבולות המינים ולטיפולוגיה של קבוצת הפטל.

שמות עבריים ועממיים

שמו המדעי מורה על צבעם של הפירות. חז"ל קראו לצמח גם ורדינא, כי פרחיו דומים בצבעם וצורתם לוורד. אפשר ששמו של השיח: "פטל קדוש" בעברית ובלטינית קשור לזיהויו בסיפור הקדום של הסנה הבוער ואפשר ששמו נובע מהעובדה שעליו מסודרים בשלשות, המסמלות את השילוש הקדוש.

זיהוי צמח הסנה כפטל קדוש

קיימת רק מסורת זיהוי אחת עקבית, ברורה ואמינה ביתר, המקובלת בכל התרגומים הקדומים ובמסורת חז"ל, שהסנה הנזכר בסיפור התגלות ה' למשה במדבר חורב הוא פטל קדוש (שמות, ג', ב'–ד') וכן בפסוק "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים, ל"ג, ט"ז), הוא פטל קדוש (Rubus creticus).

בתרגום השבעים זוהה הסנה בשם היווני βάτος (batos), המקביל ללטינית rubus, וכך תורגם גם בוולגטה. תרגום אונקלוס קרא לו "אַסְנָא", תרגום יונתן "סְנָא", ורב סעדיה גאון תרגמו לערבית "סַנַא".

במקורות חז"ל מתואר הסנה באופן התואם במדויק את מאפייני הפטל הקדוש: צמח קוצני הנפוץ בסמיכות למעיינות ונחלים באזורים שונים בארץ, כשיח נמוך ובעל קוצים מאונקלים, המשמש לגידור, ולו פרחים והנקראים ורדים (שמות רבה, פרשה ב', פסקה ה'; שיר השירים רבה, פרשה א', פסקה ו'; בבלי, שבת, ס"ז, א').

זיהוי זה תואם גם את התרגום הארמי והסורי, שבהם נקרא הצמח "סַנְיָא" – מונח המתורגם בערבית ל"עליק" (عَلِّيق) – שמו העיקרי של פטל קדוש. ולמעשה הוא אותו צמח המתורגם בתרגום השביעים ותרגום הוולגט, המכונה ביוונית ובלטינית batos / rubus. גם אסף הרופא כתב: "הסנה בלשון יוון נקרא באטוס, ובלשון רומיים רובו".

המסורת הנוצרית ממשיכה את אותו זיהוי, ורואה בפטל הקדוש את צמח הסנה המקראי; לפיכך מטופח צמח זה עד היום במתחם מנזר סנטה קתרינה שבסיני, המזוהה עם מקום ההתגלות. במשך תקופה ארוכה נקבע גם שמו המדעי הלטיני של המין — Rubus sanctus, כלומר “פטל קדוש” — בהשראת זיהוי זה.

מאפיינים מורפולוגיים של משפחת הוורדיים ושל הסוג פטל

משפחת הוורדיים (Rosaceae) מתאפיינת בשני מאפיינים מרכזיים במבנה הפרח. האחד – הפרחים נכונים בעלי סימטריה רדיאלית; והשני – בבסיסם מצוי צינור הפרח (הִיפַּנְטִיוֹן, hypanthium) מפותח היטב, הנושא את עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים על דפנותיו, ואילו השחלה יושבת במרכז צינור הפרח.

צינור הפרח הוא מבנה בחלקו התחתון של הפרח, דמוי גביע, צינור או חרוט הפוך, הנושא את איברי העטיף והאבקנים בדפנותיו. מבנה זה נוצר כתוצאה מאחוי של מצעית הפרח עם בסיסי עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים. הוא נחשב לצינור פרח (ולא לגביע בלבד) רק כאשר הוא מופרד – כלומר חופשי – מן השחלה וסובב את בסיסה, או מעורה רק בחלקו התחתון של השחלה.

כמו בשאר מיני משפחת הוורדיים, גם בסוג פטל נשמרים שני מאפיינים אלה של הפרח. עם זאת, לסוג זה יש מערך מאפיינים ייחודי המבדיל אותו משאר הסוגים במשפחה. מאפיינים אלה – המתוארים להלן – מאפיינים את הסוג כולו ונכונים גם למין פטל קדוש: מבנה צינור הפרח, הצופן, קיומם של קוצים, וכן מאפיינים נוספים של הפרח והפרי.

צינור הפרח (ההיפנתיון) – מפותח במיוחד, צורתו דמוית ספל רדוד, והוא מפורד מן השחלה (עלי השחלה אינם מעורים במצעית). על דפנותיו נישאים עלי העטיף והאבקנים.

הצופן הוא צופן מצעית טבעתי, שטוח עד קעור קלות, המתפתח על המצעית בין האבקנים ובין בסיס השחלה.

העלים מסורגים, והלוואים מפותחים היטב ומאוחים בבסיס הפטוטרת.

הקוצים קיימים כמעט בכל המינים; מקורם באפידרמיס ולא מבליטות של רקמת עצה, ולכן אינם קוצי ענף אמיתיים.

הפרחים והפירות – מתפתחים אך ורק על ענפים בני שנתיים (floricanes).

הכותרת בת חמישה עלים חופשיים (מפורדים זה מזה), שכל אחד מהם מחובר בנפרד לבסיס צינור הפרח (ההיפנתיון), שחלקו התחתון מצוי מתחת לשחלה. צבעם לרוב לבן או ורוד, ולעיתים נוטה לסגול.

האבקנים רבים וכולם פוריים.

השחלה עילית, אַפּוֹקַרְפִּית, מורכבת מעלי שחלה מרובים, המפורדים לחלוטין זה מזה וערוכים על מצעית משותפת קעורה או חרוטית. בראש כל עלה שחלה מצוי עמוד שחלה דק הנושא צלקת אחת, ולאורך תפר הבטן – קו האיחוי של קצוות שפת עלה השחלה, שנגלל פנימה ונסגר ליצירת המגורה – מצויה שליה יחידה הנושאת ביצית אחת בלבד. כל עלה שחלה חונט בנפרד לפרודה קטנה ובה זרע אחד; במהלך ההבשלה נטרפות הפרודות של הפרח ליחידה אחת. לעיתים עמוד השחלה היבש משתייר בראש כל פרודה ונראה כזיף דקיק.

הפרי הוא פרי מקובץ (aggregate fruit): כלל הפרודות מקובצות על מצעית חרוטית או כדורית, נצמדות זו לזו ונשארות מחוברות גם בהבשלה, ובכך יוצרות את גוף הפרי המורכב.

מורפולוגיה של פטל קדוש

מומלץ לעיין תחילה בפרק הקודם – מאפיינים מורפולוגיים של משפחת הוורדיים ושל הסוג פטל – שבו מוסברים בקצרה מבנים ומונחים החוזרים גם בפרק זה.

פטל קדוש הוא שיח ירוק-עד, המתנשא עד לגובה של כ-1.5 מטר. לעיתים הוא מטפס על שיחים ועצים סמוכים, ונושא נצרים זקופים או קשתיים שמתקשתים מטה. לנצרים יש יכולת להכות שורש במפרקים כאשר הם באים במגע עם קרקע לחה או מים, ולאחר מכן לפתח גבעולים ועלים חדשים כלפי מעלה.

מבחינה מורפולוגית ניכרים בצמח שני שלבים עוקבים במחזור הצמיחה הדו-שנתי של הנצרים: נצרים צעירים, גמישים ווגטטיביים – שאינם מפתחים פרחים ופירות (primocanes), ונצרים מבוגרים של השנה השנייה – שרק עליהם מתפתחים פרחים ופירות (floricanes). לאחר ההבשלה והפרי הנצרים הללו נובלים, מתים ומתפוררים (dies back), בעוד שהחלקים התת-קרקעיים נותרים חיים ומצמיחים נצרים חדשים היוצאים מן השורשים.

הנצרים הצעירים ארוכים, קשתיים וגמישים, וגדלים ישירות מבסיס הצמח או מקנה השורש. צבעם ירוק ולעיתים הם מעט שעירים. לאורכם מצויים קוצים רבים, חזקים וחדים. בהמשך ההתפתחות הם מתעצים חלקית ומקבלים גוון כהה יותר.

הנצרים הוותיקים והפורחים, שמלאו להם שנה, הם בעלי חתך רב-מקצועות ומחורצים לאורכם בחריצים רדודים. הם קירחים או מכוסים פלומה דלילה, ונושאים קוצים קצרים, חזקים, ישרים או מאונקלים אחורה (כמעין אצבע כפופה) ודוקרניים מאוד. הקוצים הם בליטות של האפידרמיס, ולא הסתעפויות מרקמת עצה; לפיכך אינם קוצי ענף אמיתיים, ואף אינם גלגול של עלה לוואי.

העלים מסורגים ומורכבים, לרוב בני שלושה עלעלים; העלים התחתונים או אלו שעל הנצרים הצעירים לרוב בני חמישה עלעלים. פטוטרת העלה שטוחה-קמורה ונושאת קוצים מאונקלים קטנים הערוכים לאורך העורק הראשי. העלעלים באורך 2 עד 8 ס"מ וברוחב 2 עד 5 ס"מ, נוקשים למחצה, צורתם עגולה-ביצית עד מוארכת; קודקודם מחודד או קהה, ושפתם משוננת באופן בלתי שווה. צבעם ירוק בהיר; הצד העליון נושא פלומה עדינה או דלילה, והצד התחתון מכוסה פלומה צפופה בגוון אפור-לבנבן. העלעל הקיצוני גדול מהשאר ולעיתים מסתיים בחוד מחודד בפתאומיות.

התפרחות אמיריות, ערוכות באשכולות מסועפים, מפושקים ומוארכים, ומכוסות פלומה רכה וצפופה.

החפים צרים ומאורכים, מחולקים לשלוש אונות, שעירים בצפיפות.

עוקצי הפרחים נושאים קוצים קטנים וכפופים. עוקציהם של פטל לביד מכוסים בהרבה קוצים ישרים ועדינים.

הגביע בעל חמש אונות ירוקות, דמויות ביצה, באורך 5 עד 8 מ"מ, מסתיימות בחוד קצר ומכוסות פלומה צפופה אפורה-לבנבנה; לאחר הפריחה האונות מתכופפות לאחור.

עלי הכותרת באורך 1 עד 1.5 ס"מ, ורודים ולעיתים לבנים, מקומטים, צורתם ביצה הפוכה עד עגולה; קודקודם שסוע קלות, והם מתחדדים לפתע לציפורן קצרה בבסיסם.

האבקנים מרובים וצבעם ורדרד.

הפרי משנה את צבעיו וטעמו עם ההבשלה – ירוק בתחילה, אחר כך אדום וחמצמץ, ולבסוף שחור ומתוק.

רבייה

ההאבקה של הפרחים נעשית על ידי דבורי דבש. הזרעים מופצים על ידי ציפורים האוכלות את הפירות העסיסיים.

שימושים

בישראל מכינים מן הפירות סירופ פטל וריבות, וניתן לייצר מהם גם דבש.

שימושים ברפואה העממית

בימי קדם ידעו להכין יין מפירותיו ולנצל את כל חלקיו להכנת תרופות לריפוי פצעים שותתי דם ולטחורים. הפטל הקדוש מקובל גם על ערביי ארץ ישראל, כצמח שאוכלים את פירותיו, מתקינים מענפיו סלים ומרפאים בכל חלקיו מחלות שונות בגוף כמו: טחורים, כיב-קיבה (אולקוס), מחלות עור, מורסות (פורונקלים), כוויות, דלקת חניכיים, אנגינה, שיעול ודלקות באברי המין.

גלריה

• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פטל קדוש בוויקישיתוף

• פטל קדוש, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• פטל קדוש, באתר צמח השדה
• פטל קדוש, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• פטל קדוש, באתר Tropicos (באנגלית)
• פטל קדוש, באתר GBIF (באנגלית)
• פטל קדוש, באתר The Plant List (באנגלית)
• פטל קדוש, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)