פטראקה פויינארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטראקה פויינארו

פטראקה פויינארורומנית: Petrache Poenaru‏, 10 בינואר 1799 - 2 באוקטובר 1875) היה פדגוג וממציא רומני, מהנדס בהכשרתו. תרם לקידום החינוך בארצו. בעת שהייתו בצרפת, הוציא פטנט על "קולמוס כיס עם דיו בלתי נגמר" שהיה אחד מאבות העט הנובע של ימינו. ניהל את מכללת סבא הקדוש בבוקרשט, ייסד את המכללה הלאומית (ע"ש "קרול הראשון") בקראיובה, היה ראש מינהל (אפוריה) בתי הספר בוולאכיה. נבחר כחבר באקדמיה הרומנית (1870).

רקע משפחתי, שנות הילדות ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטראקה פויינארו נולד בשנת 1799 בכפר בנשט Beneşti, במחוז ולצ'ה בנסיכות ולאכיה. דודו, יורדאקה אוטֶטֶלישאנו היה איש אמיד שהתעניין מקרוב בפיתוח החינוך בוולאכיה בתקופה שבה רוב האוכלוסייה הייתה אנאלפביתית. פויינארו למד בתיכון שעל יד כנסיית אובדיאנו בקראיובה (עד 1818) ועבד בנעוריו כפקיד בבישופות (ה"אפיסקופיה") ברמניקו ולצ'ה. מאוחר יותר לימד יוונית בבית הספר של המטרופוליה, ה(ארכיבישופות) בבוקרשט.

מזכיר של טודור ולדימירסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1821 הצטרף לצבא המורדים מאולטניה שכלל את החיילים שנקראו "פאנדורים" שבהנהגתו של טודור ולדימירסקו צעד אל עבר בוקשרט. כשהתברר שלא היו לו כישורים של לוחם אבל הצטיין בהשכלתו התקבל על ידי טודור ולדימירסקו כמזכירו האישי. פויינארו ערך בשבילו את הכרוזים הנקראים "דפי תעמולה" Foaie de propagandă הנחשבים כמבשרים ראשונים של עיתונות בשפה הרומנית. נשלח על ידי טודור לחו"ל למשימה דיפלומטית והצליח להינצל מהגורל הטראגי שהיה חלקו של מפקדו. אחרי שקיבל את בשורת רציחתו של טודור ולדימירסקו על ידי המהפכנים היוונים, פויינארו מצא מקלט בסיביו, בטרנסילבניה.

סטודנט בחו"ל. אחד מממציאי העט הנובע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הרגעת הרוחות בוולאכיה זכה במלגה על מנת ללמוד הנדסה, פיזיקה, מתמטיקה, וגאודזיה בווינה. השתלם באותה תקופה גם בשפות יוונית, לטינית, צרפתית, איטלקית ואנגלית.

בשנת 1824 פויינארו קיבל מלגה נוספת מידי השליט גריגורה גיקה שאיפשר לו להמשיך החל משנת 1826 להשתלם בקרטוגרפיה ב"בית הספר לישומים למהנדסים גאוגרפים" באקול פוליטכניק בפריז. עבד אז בשטח תחת הדרכת הקרטוגרף לואי פויסאן (1769-1843), שהיה חבר באקדמית המדעים של צרפת. הסטודנט הרומני אלכסנדרו אודובסקו שהתלווה אליו ולימים נודע כסופר ברומנית, כתב מאוחר יותר ספר על חייו ופעלו. תוך כדי מאמציו לרשום את דברי המרצים המציא כלי כתיבה שעזר לו לחסוך בזמן. זה היה "האב של עט הנובע" שנרשם על ידו כפטנט ב 27 במאי 1827 במחלקת ההמצאות של משרד הפנים הצרפתי, עם הקוד 3208 והתאור ”plume portable sans fin, qui s’alimente elle-même avec de l’ancre" (קולמוס כיס בלתי נגמר, המתמלא מעצמו עם דיו) בשנת 1831 פויינארו ביקר באנגליה והתעניין שם בשיטות ארגון המכרות ותעשיית המתכות.

תרומתו לפיתוח החינוך ולארגון שרות המהנדסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לתנאי המלגה פטראקה פויינארו חזר למולדתו והחל משנת 1832 פעל כמורה ומחנך בתיכון סבא הקדוש (ספנטול סבא) בבוקרשט. התמנה למנהל התיכון וכעבור מעט זמן ל"אפור כללי" (מנהל כללי) של ה"אפֶוריה (Eforia)(המינהל) של בתי הספר" בוולאכיה. כיהן בתפקיד זה למשך 15 שנה - בשנים 1832 -1847). בזמן כהונתו הוקמו מאות בתי ספר בשפת ההוראה רומנית ברחבי ולאכיה, בכפריה ובעריה. בשנת 1841 נבחר כנציג של האזור דולז' באסיפה הכללית Adunarea Obştească של ולאכיה. פויינארו תרגם וכתב ספרי לימוד ששימשו להוראת מתמטקיה ויחד עם פלוריאן ארון ו ז'. היל -מילון צרפתי-רומני בשני כרכים. בשנת 1848 השתתף בפעילות המהפכנית והיה, בין השאר, חבר ב"וועדה לשחרור העבדים" (כלומר, העבדים הצוענים) שבאחוזות הבויארים ובבעלות המנזרים, יחד עם יואסף זנאגוביאנו וצ'זאר בוליאק. גם אחרי דיכוי המהפכה המשיך להיות פעיל במשרדי הממישל. בין השנים 1850-1855 היה מנהל במשרד החוץ (פוסטלניצ'יה) ואחרי איחוד ולאכיה עם נסיכות מולדובה היה בשנת 1864 חבר בוועדה הטכנית של העבודות הציבוריות ותרם לארגון שרות המהנדסים ברומניה. אחרי 1856 היה פעיל באחת הלשכות של הבונים החופשיים בבוקרשט.

תרומות לקידום התרבות והמדע ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1833 נמנה עם מייסדיה של "החברה הפילהרמונית", תרם בהמשך גם להקמם של החברה האגרונומית ושל בית הספר לחקלאות בפנטילימון. היה מיוזמי ייסוד הגן הבוטני בבוקרשט וממקימי המוזיאון הלאומי לעתיקות. הציג במוזיאון זה את האוצר הגוטי "התרנגלות ואפרוחי הזהב" שנמצא ביישוב פייטרואסה. עמד בראש פעילות עיתונאית ושל הפצת מידע בנושאי חקלאות וחינוך בקרב הקהל הרחב. הוציא לאור את Foaia Muzeului Naţional ("דף המוזיאון הלאומי") (1836-1838 ו Învăţătorul Satului ("מורה הכפר") (1848) שחולקו בחינם בכפרים. ב-10 בספטמבר 1870 פויינארו נבחר לחבר באקדמיה הרומנית וב-8 בספטמבר1871 השמיע את נאום הקבלה שדן ב"גאורגה לאזר ובית הספר הרומני"

נפטר ב-2 באוקטובר 1875.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מילון צרפתי -רומני (יחד עם פלוריאן ארון וז'. היל)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1837 "יסודות ההנדסה" על פי לז'נדר - מצרפתית
  • 1840-1841 יסודות האלגברה לפי אפלטאואר - מלטינית

מקורות ושיקורים חיצונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mihai Olteneanu - Petrache Poenaru 1799-1875 Universul ingineresc nr.2,2005 site Asociaţia generală a inginerilor din România (ברומנית)