פטרה קלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטרה קלי
Petra Kelly
קלי נואמנת פסטיבל אמנים לשלום ב-1982
קלי נואמנת פסטיבל אמנים לשלום ב-1982
לידה 29 בנובמבר 1947
גינצבורג, גרמניה
פטירה 1 באוקטובר 1992 (בגיל 44)
בון, גרמניה
מדינה גרמניה
השכלה אמריקן יוניברסיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הירוקים הגרמנית
ממייסדי מפלגת הירוקים הגרמנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטרה קרין קלי (גרמנית: Petra Karin Kelly; ‏29 בנובמבר 1947 - 1 באוקטובר 1992) הייתה פוליטיקאית, פעילת שלום ואקטיביסטית גרמנייה. היא מוכרת בעיקר כמייסדת מפלגת הירוקים הגרמנית[1]. המפלגה הירוקה הראשונה שפעלה ברמה הארצית הן בגרמניה והן בעולם.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלי נולדה בשנת 1947 בגינצבורג שבבוואריה בשם פטרה קרין להמן. היא שינתה את שם משפחתה לקלי לאחר שאמה נישאה לקצין אמריקאי שזהו שם משפחתו. היא התחנכה במנזר קתולי בגינזבורג, ובשנת 1959 משפחתה היגרה לארצות הברית, שם השלימה את לימוד התיכון בג'ורג'יה ווירג'יניה. קלי למדה מדעי המדינה באוניברסיטת אמריקה שבוושינגטון, בזמן לימודיה התנדבה בקמפיין הבחירות של רוברט קנדי ויוברט המפרי והשתתפה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ומדיניות החימוש הגרעני של ארצות הברחת. היא קבלה השארה ממרטין לוטר קינג ומהאטמה גנדי[2].  וכשסיימה את לימודיה, בשנת 1970, עברה לאמסטרדם שם חקרה את האפשרויות לאיחוד אירופאי[3]. שנה לאחר מכן היא החלה את הקריירה שלה בנציבות האירופית. באותן שנים השתתפה במספר מאבקים סביבתיים והייתה פעילת שלום[4]. לאחר מכן עבדה בוועדה החברתית כלכלית של האיחוד האירופי, שם פעלה בתחום שמירת הסביבה, בריאות וחינוך[3]. קלי עקבה אחרי פעולות המחאה של ארגוני השטח שפעלו נגד נשק גרעיני והשתכנעה כי פעילותם היא דרך פוליטית חלופית, כוללת יותר, לאירופה[5].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת הירוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1979 שלחה קלי מכתב פתוח להלמוט שמידט, שכיהן כראש סיעת SPD בבונדסטאג, בו הודיעה על פרישתה מהמפלגה והקמת גוף פוליטי חדש שיפעל למען הסביבה והשלום ויקדם שוויון בין נשים לגברים, ולא רק כמראית עיין. שמידט תמך בהתחמשות גרענית ואילו קלי התנגדה בצורה חריפה לנושא[6][7].

לקראת הבחירות הראשונות לפרלמט האירופי, במרץ 1979, נפגשה קבוצות פעילם ירוקים בפרנקפורט, במטרה לגבש גוף עצמאי שינסה להיבחר לפרלמט. המועמדים הראשונים היו קלי ורולנד ווגט (אנ') שבאו מתוך תפיסה יותר רדיקלית ובמקומות הבאים היו נציגים יותר שמרנים כמו הרברט גרוהל. אולם, למתנגדי החימוש הגרעני היה רוב בקבוצה[8]. הם לא זכו במושב בפרלמט אירופאי אך בשנת 1983 הירוקים זכו ב-27 מושבים בבונדסטאג[9]. קלי נבחרה כחברת פרלמנט מבוואריה. בשנת 1987 נבחרה בשנית, עם מספר קולות גדול יותר.

ב-4 במאי 1983, קלי וגבריאלה גוטוואלד, חברת פרלמט מטעם הירוקים, הניפו שלט גדול בשעה שהקנצלר הלמוט קול נתן הצהרה פוליטית רשמית (Regierungserklärung). הן מחו על רציחתם של רופא גרמני, אלברכט פלפום, ו- 13 אזרחי ניקרגואה בזמן מלחמת הגרליה במדינה. לטענתן, התמיכה של קול בפעילות ארצות הברית בניקרגואה הופך אותו לאחראי למותם[10][11]. עשרה ימים לאחר מכן, ב-14 במאי, קלי ועוד ארבעה חברי פרלמט מטעם הירוקים הניפו כרזות בכיכר אלכסנדרפלאץ במזרח ברלין עם הכיתוב "הירוקים - וכתתו חרבותם לאיתים" ו-"פירוק הנשק במזרח ובמערב". הם נעצרו לזמן קצר ולאחר מכן שוחחרו והוחזרו למערב ברלין. הרשויות במזרח גרמניה הגיבו בסלחנות להפגנה משום שמפלגת הירוקים התנגדה להחלטת נאט"ו הכפולה (אנ') שלכאורה מצמצה את החימוש של הגושים, אך למעשה לא מנעה אותו. אריך הונקר התנצל על מעצרם של הירוקים והזמין את קלי לפגישה עמו. היא הגיעה לפגישה עם חולצה עם איור של חרב ואת. לא היו פגישות נוספות בין פוליטקאים ממזרח גרמניה לחברי מפלגת הירוקים ונאסרה כניסה שלהם למזרח גרמניה[12].

מ- 1985 קלי פעלה למען טיבט והעלתה, לראשונה, לדיון בבונדסטאג את הנושא ביחד עם הרברט רושה(אנ'). היא לא קיבלה את אדישותן של הדמוקרטיות המערביות כלפי טיבט. הפעלה במיוחד למען טיבט, משום שהאמינה כי בהנהגת הדלאי לאמה, טיבט יכולה ללהיות אומה המתאפיינת באורח חיים בר-קיימא ומאוזן מבחינה רוחנית[13].

מחאה חוץ ממסדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הפעילות בפוליטיקה הממוסדת, קלי הובילה גם אירועי מחאה רבי משתתפים[9][14]. ב-1981 היא הייתה מבין המארגנים של הפגנת מחאה נגד החימוש הגרעיני ובעד השלום בבון, בה השתתפו כ- 300,000 איש. זו הייתה הפגנה הגדולה ביותר בגרמניה עד אז. ההפגנה אורגנה על ידי אות הכפרה והשלום ו- 30 ארגונים נוספים. קלי הייתה אחת הדוברות בהפגנה[15]. ב-1983 היא ארגנה אירוע שלקח השראה ממשפטי נירנברג והקיימה בעיר משפט ציבורי נגד השימוש בנשק גרעיני. באותה השנה, זוכה פרס נובל, היינריך בל, הוביל יחד עם קלי שרשרת אנושית לאורך מאה קילומטר משוטטגרט לנוי-אולם כמחאה על ההתחמשות הגרעינית בעולם[9].

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1982 זכתה בפרס הקיום הנכון "על גיבוש והטמעת חזון חדש המאחד בין סוגיות אקולוגיות, פירוק נשק, צדק חברתי וזכויות אדם"[16].
  • בשנת 2002 פרס אור האמת (Light of Truth Award) שמחלק הדלאי לאמה הוענק לקלי על פעילותה למען טיבט בגרמניה[17].
  • בשנת 2006 הוצבה קלי במקום 45 ברשימת הפעילים שעשו את המירב על מנת להציל את כדור הארץ של הסוכנויות הסביבתיות של בריטניה[18].

רציחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 נורתה פטרה קלי בבון בזמן שישנה לצד בן זוגה, גרט בסטיאן, חבר מפלגת הירוקים שהתאבד לאחר מכן. החלו חיפושים אחרי קלי ובסטיאן אחרי שמספר שבועות לא הצליחו ליצור איתם קשר. סבתה של קלי ואשתו של בסטיאן פנו למשטרה. גופתה נמצאה ב-19 באוקטובר, ותאריך פטירתה נקבע ל-1 באוקטובר[19]. היא נקברה ליד וירצבורג בצפון בוואריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטרה קלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רחביה ברמן, הפרלמנט של השכן ירוק יותר, 29 בינואר 2006 באתר וואלה.
  2. ^ Paul Hockenos, Joschka Fischer and the Making of the Berlin Republic: An Alternative History of Postwar Germany, Oxford University Press, 2007
  3. ^ 3.0 3.1 Jennifer S. Uglow, The Northeastern Dictionary of Women's Biography, Northeastern University Press, 1998, עמ' 295
  4. ^ "Obituary: Petra Kelly". The Independent (באנגלית). 21 באוקטובר 1992. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2017. 
  5. ^ Petra Kelly and the Transnational Roots of Green Politics | Environment & Society Portal, www.environmentandsociety.org
  6. ^ Barron, James (20 באוקטובר 1992). "Founder of Green Party Dies Mysteriously in Bonn". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2017. 
  7. ^ Archiv: Austritt aus der SPD, ‏2007-06-13
  8. ^ Paul Hockenos, Joschka Fischer and the Making of the Berlin Republic: An Alternative History of Postwar Germany, Oxford University Press, 2007, עמ' 151
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 David Wilsford, Political Leaders of Contemporary Western Europe: A Biographical Dictionary, Greenwood, 1995, עמ' 234
  10. ^ "Petra Kelly and Colleague Holding a Banner". Getty Images (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2017. 
  11. ^ Steve Breyman, Why Movements Matter: The West German Peace Movement and U.S. Arms Control Policy, State Univ of New York Pr, 2001, עמ' 202
  12. ^ Lawrence S. Wittner, Toward Nuclear Abolition: A History of the World Nuclear Disarmament Movement, 1971-Present, Stanford University Press, 2003, כרך 3, עמ' 284
  13. ^ "Obituary: Petra Kelly". The Independent (באנגלית). 21 באוקטובר 1992. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2017. 
  14. ^ Petra Kelly and the Transnational Roots of Green Politics | Environment & Society Portal, www.environmentandsociety.org
  15. ^ Nuclear Threats, Nuclear Fear and the Cold War of the 1980s, Cambridge University Pres, 2016, עמ' 259
  16. ^ Petra KellyThe Right Livelihood Award, www.rightlivelihoodaward.org (בen-US)
  17. ^ Heinrich Harrer and Petra Kelly to be honored for contributions to Tibet with award presented by the Dalai Lama | International Campaign for Tibet, www.savetibet.org (בen-US)
  18. ^ Adam, David; correspondent, environment (28 בנובמבר 2006). "Earthshakers: the top 100 green campaigners of all time". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2018. 
  19. ^ מארק הרטסגארד, מי רצח את פטרה קלי?, ינואר 1993, באתר motherjones.