פטרה קלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטרה קלי
Petra Kelly
קלי נואמנת פסטיבל אמנים לשלום ב-1982
קלי נואמנת פסטיבל אמנים לשלום ב-1982
לידה 29 בנובמבר 1947
גינצבורג, גרמניה
פטירה 1 באוקטובר 1992 (בגיל 44)
בון, גרמניה
מדינה גרמניה
השכלה אמריקן יוניברסיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הירוקים הגרמנית
ממייסדי מפלגת הירוקים הגרמנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטרה קרין קלי (גרמנית: Petra Karin Kelly; ‏29 בנובמבר 1947 - 1 באוקטובר 1992) הייתה פוליטיקאית, פעילת שלום ואקטיביסטית גרמנייה. היא מוכרת בעיקר כמייסדת מפלגת הירוקים הגרמנית[1]. המפלגה הירוקה הראשונה שפעלה ברמה הארצית הן בגרמניה והן בעולם.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלי נולדה בשנת 1947 בגינצבורג שבבוואריה בשם פטרה קרין להמן. היא שינתה את שם משפחתה לקלי לאחר שאמה נישאה לקצין אמריקאי שזהו שם משפחתו. היא התחנכה במנזר קתולי בגינזבורג, ובשנת 1959 משפחתה היגרה לארצות הברית, שם השלימה את לימוד התיכון בג'ורג'יה ווירג'יניה. קלי למדה מדעי המדינה באוניברסיטת אמריקה שבוושינגטון, בזמן לימודיה התנדבה בקמפיין הבחירות של רוברט קנדי ויוברט המפרי והשתתפה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ומדיניות החימוש הגרעני של ארצות הברחת. היא קבלה השארה ממרטין לוטר קינג ומהאטמה גנדי[2].  וכשסיימה את לימודיה, בשנת 1970, עברה לאמסטרדם שם חקרה את האפשרויות לאיחוד אירופאי[3]. שנה לאחר מכן היא החלה את הקריירה שלה בנציבות האירופית. באותן שנים השתתפה במספר מאבקים סביבתיים והייתה פעילת שלום[4]. לאחר מכן עבדה בוועדה החברתית כלכלית של האיחוד האירופי, שם פעלה בתחום שמירת הסביבה, בריאות וחינוך[3]. לצד עבודתה בנציבות היא הכירה את המחאה של ארגוני השטח שפעלו נגד השק גרעיני והשתכנעה כי פעילותם היא דרך פוליטית חלופית, כוללת יותר, לאירופה[5].

מפלגת הירוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1979 שלחה קלי מכתב פתוח להלמוט שמידט, שכיהן כראש סיעת SPD בבונדסטאג, בו הודיעה על פרישתה מהמפלגה והקמת גוף פוליטי חדש שיפעל למען הסביבה והשלום ויקדם שוויון בין נשים לגברים, ולא רק כמראית עיין. שמידט תמך בהתחמשות גרענית ואילו קלי התנגדה בצורה חריפה לעניין[6][7].

לקראת הבחירות הראשונות לפרלמט האירופי נפגשה קבוצות פעילם ירוקים בפרנקפורט במרץ 1979, במטרה לגבש גוף עצמאי שינסה להיבחר לפרלמט. המועמדים הראשונים היו קלי ורולנד ווגט (אנ') שבאו מתוך תפיסה יותר רדיקלית ובמקומות הבאים היו נציגים יותר שמרנים כמו הרברט גרוהל. אולם, למתנגדי החימוש הגרעני היה רוב בקבוצה[8].

ב- 1981 היא הייתה מבין המארגנים של הפגנת מחאה נגד החימוש הגרעיני ובעד השלום בבון, בה השתתפו כ- 300,000 איש. זו הייתה הפגנה הגדולה ביותר בגרמניה עד אז. ההפגנה אורגנה על ידי 30 ארגונים מגוונים שאות הכפרה והשלום היה הארגון המוביל. קלי הייתה אחת הדוברות בהפגנה[9].

בשנת 1979 לקחה קלי חלק בייסודה של מפלגת הירוקים הגרמנית. בשנת 1982 זכתה בפרס הקיום הנכון "על גיבוש והטמעת חזון חדש המאחד בין סוגיות אקולוגיות, פירוק נשק, צדק חברתי וזכויות אדם". ובשנת 1983 נבחרה לבונדסטאג כחברת פרלמנט מבוואריה. בשנת 1987 נבחרה בשנית, עם מספר קולות גדול יותר.

רציחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 נורתה פטרה קלי בבון בזמן שישנה לצד בן זוגה, שהתאבד לאחר מכן. גופתה נמצאה ב-19 באוקטובר, ותאריך פטירתה נקבע ל-1 באוקטובר[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטרה קלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רחביה ברמן, הפרלמנט של השכן ירוק יותר, 29 בינואר 2006 באתר וואלה.
  2. ^ Paul Hockenos, Joschka Fischer and the Making of the Berlin Republic: An Alternative History of Postwar Germany, Oxford University Press, 2007
  3. ^ 3.0 3.1 Jennifer S. Uglow, The Northeastern Dictionary of Women's Biography, Northeastern University Press, 1998, עמ' 295
  4. ^ "Obituary: Petra Kelly". The Independent (באנגלית). 21 באוקטובר 1992. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2017. 
  5. ^ Petra Kelly and the Transnational Roots of Green Politics | Environment & Society Portal, www.environmentandsociety.org
  6. ^ Barron, James (20 באוקטובר 1992). "Founder of Green Party Dies Mysteriously in Bonn". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2017. 
  7. ^ Archiv: Austritt aus der SPD, ‏2007-06-13
  8. ^ Paul Hockenos, Joschka Fischer and the Making of the Berlin Republic: An Alternative History of Postwar Germany, Oxford University Press, 2007, עמ' 151
  9. ^ Nuclear Threats, Nuclear Fear and the Cold War of the 1980s, Cambridge University Pres, 2016, עמ' 259
  10. ^ מארק הרטסגארד, מי רצח את פטרה קלי?, ינואר 1993, באתר motherjones.