פטרוניוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטרוניוס, ציור משנת 1707

פטרוניוס ארביטר (לטינית: Petronius Arbiter; בערך 27 - 66 לספירה) היה סאטיריקן רומאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוניוס נולד בעיר פלרמו שבסיציליה בערך בשנת 27 וחי בתקופתם של הקיסרים קלאודיוס ונירון. הוא היה מושל ביתיניה שבאסיה הקטנה, ואחרי כן נתמנה לקונסול, דבר המעיד על השפעתו הגדולה של פטרוניוס בחצרו של נירון. טקיטוס מתאר את פטרוניוס כאיש תענוגות הישן במשך היום ומנהל את עסקיו בלילות.

הצלחתו עוררה את קנאתו של טיגלינוס, מפקד המשמר הפרטוריאני, שהאשימו בהשתתפות בקשר פיסו לרצח נירון בשנת 65. פטרוניוס היה אמנם חברו של סאבינוס - אחד הקושרים, אך ידו לא הייתה בדבר. בשנת 66, משהבין כי גורלו נגזר, פטרוניוס פתח את עורקיו בנוכחות חבריו וערך להם את המשתה האחרון. לפני מותו מצא זמן כדי לכתוב את עדותו על מעשי העוולה של נירון.

חיבורו היחיד ששרד הוא הרומן "סטיריקון" שממנו נשתמרו קטעים בלבד. רומן זה שנכתב בסגנון של חרוזים ושל פרוזה, משלב בתוכה הרפתקאות ופילוסופיה, התמכרות מינית וגסטרונומיה. גיבור הרומן אנקולפיוס - נואף, גנב ושקרן, פוגש באסילטוס שהופך לחברו. הם מחליטים לשים את ידיהם על כל מה שנקרה בדרכם כדי להתעשר, ונודדים בין ערי דרום איטליה עד הגיעם למשתה המפואר של הסוחר טרימאלכיו - עבד משוחרר שהתעשר, ורכש אחוזות כה רבות עד כי אינו יכול לאמוד את הכנסותיו.

הבמאי האיטלקי פדריקו פליני ביים בשנת 1969 סרט בשם פליני סטיריקון המבוסס בצורה חופשית על הרומן של פטרוניוס. ברומן קוו ואדיס, מאת הסופר הפולני הנריק סנקביץ', פטרוניוס מופיע כאיש החצר המועדף על נירון, המדבר בלשון חלקלקות, מחניף לקיסר ומהתל בו. רומן זה עובד לקולנוע פעמים רבות.

פטרוניוס על היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורי היהודים ב"סטיריקון" נוגעים בעיקר לברית המילה, שבעיני פטרוניוס הייתה המאפיין הספציפי שלהם.‏[1]

בסטיריקון 102, מציע אנקולפיוס לחבריו המתכננים להימלט, לצבוע עצמם בדיו כדי להיראות כמו עבדים אתיופים; על כך משיב לו גיטון: "יופי...ובנוסף לכך, בבקשה, מול אותנו כדי שניראה כמו יהודים, ונקוב את אוזנינו כחיקוי לערבים".‏[2] גיטון מציע לבצע מילה כדי להיראות כמו יהודים, למרות שבני אומות אחרות נהגו גם הם לבצע מילה. למרות זאת, בשביל סופרים יוונים ולטיניים היהודים היו הנימולים המובהקים.‏[3]

במקום אחר בסטיריקון, משבח הבינאס את כישרונותיו של העבד שלו ומציין שיש לו רק שני פגמים המונעים ממנו להיות מושלם: "הוא נימול והוא נוחר".‏[4] כפי שניתן ללמוד מסטיריקון 102, פטרוניוס חשב כי המילה היא הסממן המאפיין ביותר את היהודים. משום כך ניתן להניח שגם כאן מילה משמעותה יהדות.‏[3]

באחד הקטעים שנשתמרו משיריו, פטרוניוס מתייחס למילה כשלב הכרחי בהתיהדותו של הגר:

"היהודי יכול לסגוד לאל־החזיר שלו ולזעוק באוזני המרום, אך אלא אם כן גם יחתוך אחורה בסכין ערלתו ואלא אם כן יתיר במלאכת מחשבת את העטרה הכמו־קשורה, מנודה מהעם, הוא יהגר לערים יווניות, ולא ירעד בצומות השבת המצווים על־פי החוק."[5]

קטע זה מהווה מעין סיכום סטירי של המאפיינים המשמעותיים ביותר של היהודים בעיני פטרוניוס: אל־חזיר, תפילה למרום, המילה והשבת. ייתכן שפטרוניוס מבחין כאן בין מעמד "יראי שמיים", הסוגדים לאל־החזיר ולמרום, לבין יהודים מלאים, המתייחדים גם בכך שהם נימולים, ובכך מתייחס לשאלה האם אדם יכול להיחשב כגר מבלי שעבר מילה.‏[6] לשיר יש קונוטציה שלילית. מושא הסטירה היא הדרישה להימול, כדי שהמתגייר יוכל "ליהנות" מצומות השבת. נראה כי תפקיד האל־החזיר כאן הוא לא להסביר את דחיית בשר החזיר על ידי היהודים, אלא כדי להלעיג אותה, ובה בעת להלעיג גם את תופעת הגרים המוקסמים מן האל היהודי.‏[7]

ההשקפה שהיהודים סגדו לחזיר הופיעה משום שהם נמנעו מלאכול חזיר. גם חיבוריו של פלוטרכוס,‏[8] בן תקופתו הצעיר יותר של פטרוניוס, משקפים דעה זו.‏[3] אזכור של האל היהודי בדמות חזיר הופיע שוב מאוחר יותר, אצל אפיפניוס מסלמיס.‏[9] ההשקפה שהיהודים סגדו לשמיים הופיעה כבר בחיבוריהם של הקטאיוס איש אבדרה, סטראבון ויובנליס. הסברה בדבר יום השבת כיום צום היא מן הטעויות הרווחות ביותר בעולם היווני-רומי על השבת היהודית.‏[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הים הבוגדני" (פטרוניוס, סטיריקון, 114-115), תרגם מלטינית מאיר שש. "תורן" - דפים לבית צים, מס' 41, דצמבר 1962.
  • "רווחי סחר ימי" (פטרוניוס, סטיריקון, 66), תרגם מלטינית מאיר שש. "תורן" - דפים לבית צים, מס' 40, ספטמבר 1962.
  • מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: LXX. Petronius, pp. 441-444

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXX. Petronius, p. 441
  2. ^ פטרוניוס, סאטיריקון (פרק 13), 102, 14-13; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 146 (תרגום: אריה חורשי).
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXX. Petronius, pp. 443-444
  4. ^ פטרוניוס, סאטיריקון (פרק 10), 68, 8-4.
  5. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXX. Petronius, no. 195, p. 444; Petronius, Fragmenta, no. 37; פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 115 (תרגום: מאנגלית: להד לזר).
  6. ^ פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 116.
  7. ^ פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 117.
  8. ^ Plutarch, Quaestiones Convivales, Book IV, chapter 5, section 2
  9. ^ Epiphanius, Panarion, XXVI, 10, 6
  10. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 472.