פטרונילה דה מית'
פטרונילה דה מית' (Petronilla de Meath; 1300 לערך – 1324) הייתה משרתת של דיים אליס קייטלר, אצילה מקבוצת הנורמנים ההיברנים (נורמנים שהיגרו לאירלנד מאנגליה ויילס ויסדו שם ממלכות פאודליות). לאחר מותו של בעלה הרביעי, קייטלר הואשמה בכישוף ופטרונילה הואשמה יחד איתה. פטרונילה עונתה, ונאלצה להודות בכישוף ולהאשים את קייטלר. עונשה של פטרונילה היה הלקאה פומבית, והוצאה להורג בשרפה על המוקד ב-3 בנובמבר 1324, בקילקני.[1] המקרה שלה הוא הראשון הידוע באירלנד או בבריטניה של הוצאה להורג בשריפה בעוון כפירה.[2]
הודאה והוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבע האשמות הובאו נגד אליס קייטלר והשותפות שלה, כולל פטרונילה, על ידי הבישוף של אוסורי, ריצ'רד דה לדרד:[3]
...הן התכחשו לישו המושיע ולכנסיה, הן ביתרו חיות בעודן בחיים ופזרו חלקים מהן בצמתי דרכים כמנחות לשדים. הן גנבו את מפתחות הכנסיה והתוועדו שם בלילות. בתוך גולגולת של שודד הן הניחו איברים פנימיים של תרנגולים, תולעים, ציפורניים של מתים, ושערות מהישבן ועטיפות בדים של ילודים שטרם נטבלו לנצרות. ואת המרכיבים הללו בשלו ויצרו מהם שיקויים שהסיתו אנשים לאהבה, שנאה, רצח, ולייסר נוצרים. שאליס עצמה קיימה מגע גופני עם שדים כמו אינקובוס, אשר הופיע לפניה בדמות חתול, או כלב בעל פרווה שחורה וסבוכה, או איש אתיופי שחור, שממנו קבלה את עושרה. ושאליס השתמשה בכישוף על מנת לרצוח חלק מבעליה, ולהשפיע על האחרים למסור את רכושם לה ולבנה.
ההאשמות כללו בין היתר כישוף, דמונולוגיה ורציחת כמה מבעליה לשעבר של קייטלר; כן נטען שקייטלר צברה את עושרה באופן בלתי חוקי באמצעות כישוף. האשמות אלה באו בעיקר מצד הילדים מנישואים קודמים של בעליה המנוחים.[4] המשפט נערך בטרם חוקק חוק כלשהו כנגד כישוף באירלנד, ולפיכך הסתמך על משפט קאנוני, לפיו כישוף נחשב לכפירה, זאת במקום להחיל את המשפט המקובל האנגלי, שלרוב התייחס לכישוף - באותה תקופה - כאל עבירה קלה.[5] בעוד קייטלר עצמה הצליחה להימלט לאנגליה או לארצות השפלה, לא שפר גורלם של הנאשמים האחרים, ופטרונילה במיוחד. לדרד הורה להפעיל נגדה ונגד עמיתיה הפחות אמידים של קייטלר עינויים בהיותם כלואים בכלא קילקני. הם נחקרו באמצעות הליך אינקוויזיטורי בהיתר האפיפיור - Super illius specula, אשר הגדיר כישוף ככפירה. כל אלה שעברו עינויים הודו באשמה. על פי כתב יד מאת לדרד, A Contemporary Narrative of the Proceedings Against Dame Alice Kyteler: Prosecuted for Sorcery in 1324, פטרונילה הודתה במגוון פשעים:[6]
...בין היתר היא אמרה שהיא וגבירתה שבנידון ערכו טקסים נגד בעלה של פטרונילה, ובמהלכם ירקו על נרות שעווה דולקים, כפי שהתחייב בחוקיהן. ושלמרות שהיא עצמה היתה מתלמדת באומנות המקוללת הזאת, הרי שהיתה כאין וכאפס לעומת גבירתה שממנה למדה את כל הדברים הללו ועוד רבים. ושאין אישה מיומנת יותר באומנויות הללו יותר מגבירתה בכל רחבי ממלכתו של מלך אנגליה.
פטרונילה העידה תחת עינויים כי קייטלר קיימה יחסי מין עם שד, שהיא התייעצה עם שדים והכינה שיקויים, וכי קייטלר התכחשה לאמונה בישו ובכנסייה.[7] לדברי עדותה היא וגבירתה משחו שיקוי קסם על קורת עץ, מה שאיפשר לשתיהן לעוף. פטרונילה אולצה גם להצהיר הצהרה פומבית שקייטלר וחסידיה אשמים בכישוף.[4] פטרונילה עברה שש הלקאות ציבוריות (על פי לדרד, "שש הלקאות בשישה מחוזות") והיא נידונה להישרף על המוקד ככופרת.[8] ג'ון קלין, ההיסטוריון הפרנציסקני, סיכם בכתב את הוצאתה להורג: "פטרונילה דה מידיה...הורשעה בכישוף...והקרבת קורבנות שדים, והופקדה ללהבות ולשריפה. יתר על כן, לפניה, ואפילו בימי קדם, לא נראה ולא נשמע כדבר הזה שאדם הוצא להורג בשל כפירה באירלנד".[9]
ייתכן שפטרונילה הייתה אמו של אחד הנאשמים האחרים בשם באזיל. בספרו של סר ג'יימס וייר, History of the Bishops of the Kingdom of Ireland and of Such Matters Ecclesiastical and Civil, המחבר מתייחס לבאזיל כאל עמית נאשם של קייטלר שנמלט יחד איתה.[10]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנית הפמיניסטית ג'ודי שיקגו הקדישה מקום לפטרונילה ביצירתה מסיבת ארוחת הערב, מיצב בו מוצגות 39 דמויות נשיות מהמיתולוגיה ומההיסטוריה. מאז 2007, העבודה מוצגת בתערוכת קבע במרכז לאמנות פמיניסטית על שם אליזבט א. סאקלר במוזיאון ברוקלין בניו יורק.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Barstow, Anne Llewellyn. Witchcraze: A New History of the European Witch Hunts. San Francisco: HarperCollins, 1995.
- Jones, Prudence, and Nigel Pennick. A History of Pagan Europe. London and New York: Routledge, 1995.
- Kors, Alan Charles, and Edward Peters, eds. Witchcraft in Europe, 400–1700: A Documentary History. 1972; 2nd ed., Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2000.
- Levack, Brian P., ed. The Witchcraft Sourcebook. London: Routledge, 2004.
- Oldridge, Darren, ed. The Witchcraft Reader. London: Routledge, 2002.
- Purkiss, Diane. The Witch in History: Early Modern and Twentieth-Century Representations. London and New York: Routledge, 1996.
- Williams, Selma R., and Pamela Williams Adelman. Riding the Nightmare: Women and Witchcraft from the Old World to Colonial Salem. New York: Harper, 1972.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Davidson, Sharon, and John O. Ward, trans. The Sorcery Trial of Alice Kyteler: A Contemporary Account (1324). Asheville, NC: Pegasus Press, 2004.
- ^ Wright, Thomas, ed. A Contemporary Narrative of the Proceedings Against Dame Alice Kyteler, Prosecuted for Sorcery in 1324, by Richard de Ledrede, Bishop of Ossory. London: The Camden Society, 1843.
- ^ Williams, Bernadette, ′The Sorcery Trial of Alice Kyteler,' History Ireland Vol. 2, No.4 (Winter, 1994), pp. 21-22.
- ^ 1 2 Wright, ed. A Contemporary Narrative of the Proceedings Against Dame Alice Kyteler, 1843.
- ^ Williams,′The Sorcery Trial of Alice Kyteler,' pp. 21.
- ^ Riddell, William Renwick, 'The First Execution for Witchcraft in Ireland" Journal of American Institute of Criminal Law and Criminology Vol. 7 No. 6 (March, 1917) p. 836., translating Richard Ledrede, A Contemporary Narrative of the Proceedings Against Dame Alice Kyteler: Prosecuted for Sorcery in 1324.
- ^ Riddell, 'The First Execution for Witchcraft in Ireland,'836.
- ^ Williams, ′The Sorcery Trial of Alice Kyteler,' pp. 24.
- ^ Williams,′The Sorcery Trial of Alice Kyteler,' pp. 24, citing John Clyn.
- ^ Harris, Walter ed. History of the Bishops of the Kingdom of Ireland and of Such Matters Ecclesiastical and Civil by Sir James Ware (Dublin,1719), p.408
